בין מציאות לפנטזיה - מחשבות על מנהיגות צבאית בעידן הנוכחי

לקראת כנס חיפה הראשון למנהיגות שייערך בחיפה ב-11-10 בינואר בשיתוף פעולה בין עמותת בוגרי הפנימיות הצבאיות, עיריית חיפה, והמכון למנהיגות העתיד בישראל

עופרה גרייצר | 22/12/2016

תרבות המלחמה המערבית מכירה בשני טיפוסים עיקריים של צורות-לוחמה: סדירה ומיוחדת (ובכינוייהן העכשוויים: סימטרית וא-סימטרית). הראשונה מוגדרת, ממוסדת ונענית לכללים; השנייה נעדרת צורה, חתרנית וכופרת בהם. רוב הצבאות המדינתיים כיום מתמודדים עם אויבים העונים לאחד מטיפוסי הלוחמה הללו או מערבבים בין שתיהן ולכן, בניין הכוח הצבאי צריך להיערך לתת מענה סדיר ומיוחד כאחד. נשאלת השאלה האם יש רק סוג אחד של מנהיגות?

המיתולוגיה היוונית מעמידה בפנינו שני אבות-טיפוס מנוגדים למנהיגות צבאית: הגיבור והאנטי-גיבור, אכילס ואודיסיאוס. האיליאדה והאודיסיאה מתארים קמפיין עקוב מדם בין יוון לממלכת טרויה, המתנהל משך עשור באופן המקובל (פלישה מן החוף, מצור על עיר מבוצרת, נסיונות השתלטות ו/או הפלת החומות ודו-קרבות מייצגים למרגלותיה). הגיבורים, גם אלו שהאלים לצידם, מתים בזה אחר זה, מבלי שמושגת הכרעה. מה שמביא לסיומה של מלחמת טרויה הוא תכסיס הסוס הטרויאני שהוגה אודיסיאוס, המהווה מילה נרדפת לתחבולה גם בימינו. הגם שהביא לניצחון, סוג המנהיגות שאודיסיאוס מייצג, המבוסס על עורמה ושבירת כללים, נתפש כנחות מוסרית בהיותו ׳בלתי הוגן׳, למרות שבהקשרים תרבותיים מסויימים הוא הרלבנטי בין השניים. להשוואה, חישבו על דונלד טראמפ, האנטי-גיבור, שאין כלל שלא שבר במהלך מערכת הבחירות באמריקה וניצח; על הילארי קלינטון, הגיבורה, שעבדה לפי הספר והפסידה.

צבאות נדרשים אם כן לאפיין, להכשיר, לקדם ולטפח שני סוגים של מנהיגים (ובלשון צבאית - מפקדים או מצביאים) : הגיבור והאנטי-גיבור, או הממסדי והחתרן. בפועל, הם מומחים בזיהוי הסוג הראשון בלבד משום שמערכות יודעות למדוד איכות רק ביחס לעצמן - להגדרות קיימות ולידע המוכר. ועם זאת, כל ארגון חפץ חיים, צבאי או אחר, רוצה לעודד ׳חדשנות׳, ׳יזמות׳ ו׳חשיבה מחוץ לקופסא׳ כדי להתמודד עם המציאות המשתנה והאתגרים החדשים שהיא מציבה בפנינו - מה שעומד בסתירה למצוינות הנמדדת על בסיס הקיים והידוע…

המנהיג האנטי-גיבור פורץ גבולות, כופר בסמכות וחושב-פועל באופן ייחודי ושונה מהמוכר. גנרל אורד וינגייט, מקים פלגות הלילה המיוחדות בתקופת המרד הערבי בארץ ישראל, כונה על ידי וינסטון צ׳רצ׳יל איש גאון שנועד לגדולה, למרות שלא היה לכך שום רמז בילדותו. הוא נולד בהודו למשפחה ממוצעת ממעמד הביניים, היה צוער ממוצע בפנימייה הצבאית ונדחה פעמיים מבית הספר לפיקוד ומטה. הוריו השתייכו לפלג נוצרי פוריטני וקיצוני, הגם שהיו להם קשרי משפחה פוליטיים וצבאיים. כך היה וינגייט יצור של שני העולמות - מקובל ולא מקובל. הוא היה מוזר, אקסצנטרי ובעל רגישות תרבותית. וניצל זאת, כאשר גיבש לעצמו שם של מומחה למלחמה לא קונבנציונלית ומפקד כוחות גרילה. הקידום שלו היה מטאורי, ממייג׳ור למייג׳ור ג׳נרל בתוך שלוש שנים!

הוא נלחם בכנופיות הערביות בעמק יזרעאל והגליל, נגד הצבא האיטלקי במדבריות אתיופיה ונגד הצבא היפני בג׳ונגלים של בורמה. תוך כדי כך הוא ניתץ את הדוקטרינה הבריטית הסדירה וכל טאבו אפשרי כמו: לחימה בלילה, לחימה במדבר, לחימה בסביבה טרופית, לחימה בעומק היריב, ביזור כוח, שימוש באלחוט או יצירת יחידות משולבות קרקע-אוויר. והוא לימד את עצמו -  משום שדפוסי הלוחמה החדשים שהמציא היו חסרי-תקדים ורעיונותיו על גבול מדע בדיוני. 

המפקד העליון של וינגייט בשלוש הזירות, פילדמרשל וייבל, סיפר כי ברגעי השפל של המערכה בבורמה, היה פוקד רב-סרן אורד וינגייט את המשרד מדי פעם עם ארשת פנים עגומה, משתף אותם בחלומותיו ונודד שוב החוצה…״די מהר נפלנו בקסם הדיבור ההיפנוטי שלו, ואחד אחר השני, איבדנו את היכולת להבחין בין האפשרי לבין הפנטסטי.״  וינגייט ׳יצא מהגדר׳ אם כן בשלושה מובנים: תפישתי, פסיכולוגי ופיזי. אותו עוף מוזר הגיע, למרות המערכת, להישגים מבצעיים ומקצועיים שאין שני להם. כך היה וינגייט תמיד ׳שני צעדים לפני כולם׳ ועשה זאת בלי שהיה מי שיגיד לו אם הוא צודק ואם יצליח. העמימות ייצרה עבורו חופש-פעולה. הוא ידע שהחשש מטעות משתק ואי אפשר לפתור בעיות במשרד, אלא בחיכוך ותוך כדי תנועה. כיצד נותנים זריקת עידוד לאנטי-גיבורים להצעיד את העדר בביטחה, שני צעדים לפני כולם? זה האתגר.

המחברת, ד"ר עופרה גרייצר, מומחית לאסטרטגיה ומערכות צבאיות, מחברת הספר ׳שני צעדים לפני כולם: מלוחמת עומק למערכות מיוחדות״, 2016. 

שיתוף