ויקיליקס: ישראל הציעה לאיראן ייצור משותף של טילי יריחו לפי המהפכה

ויקיליקס: ישראל הציעה לאיראן ייצור משותף של טילי יריחו לפי המהפכה

The "Ofek 11" reconnaissance satellite has been successfully launched into space | Archive Photo [לתמונה אין קשר לכתבה]

מסמכי ויקיליקס שופכים אור נוסף על עסקאות נשק שהיו על השולחן בין איראן לישראל טרם המהפכה של 1979. באופן אירוני, בעוד היום אנחנו דואגים מטילים גרעיניים איראנים - לפני ההפיכה ממשלת ישראל הציעה למכור כאלו לאיראן.

נזכיר כי דיווחים בתקשורת אודות עסקאות אלו עלו בשנים קודמות ב-nytimes ובמקומות נוספים. מדובר במהלך שנקרא "פרויקט פרח". מידע בנושא מופיע גם בספרו של רונן ברגמן. באותו ספר נטען כי מכירת טילי יריחו הוגדרה כ-"פרויקט צור". יש טענות אחרות שמדובר גם כאן בפרויקט פרח.

הפרסום הזה המבוסס על מסמכים המופיעים בויקיליקס הוא תוספת לפרסומים אלו. המטרה היא לחשוף בפני הקורא הישראלי עוד טפח מההיסטוריה של ישראל. מסמכי ויקיליקס המדוברים חושפים התכתבות בין ישראל, ארה"ב ואיראן סביב מכירה של טילי קרקע-קרקע מסוג "יריחו" לאיראן, כולל אפשרות לפיתוח משותף שלהם. באותה תקופה מדינת ישראל הייתה צריכה כסף, ואיראן הייתה צריכה טילים כתשובה לסקאדים העירקים.

כינוס האינטרסים בין שתי המדינות יצר נקודה מעניינת בזמן. ארה"ב מבחינתה לא התנגדה כל עוד הטילים הישראלים לא יכללו מרכיבים אמריקאים ("הבית תמיד נשאר לבן"). במסגרת הדיונים, ישראל הציעה לאיראן מספר פרויקטי פיתוח אמל"ח משותפים, כמו גם פיתוח מטוס קרב כחלופה ל-F-16 האמריקאי.

23.8.1977 - מסמך 1977STATE200528_c [מקור]:

"נפגשתי עם שר הביטחון וייצמן [עזר וייצמן]. לדון בשיתוף פעולה ישראלי-איראני בייצור משותף של מערכות נשק. איתנו בפגישה היו בנוסף פנחס זוסמן, מנכ"ל משרד הביטחון, המזכיר הצבאי של וייצמן והנפסח הצבאי של ארה"ב."

המסמך ממשיך ומספר כי בין ישראל ואיראן יש משא ומתן על ארבע מערכות נשק ועוד "פרויקט" אחד. הפרויקט הוא פיתוח תשתית לייצור טילי יריחו באיראן.

ארבעת מערכות הנשק כוללות:

טיל לטווח 30-70 ק"מ עם רש"ק במשקל 350 ק"ג. באותה תקופה הוא היה בניסויים בצה"ל, כך לפי הכתוב.

טיל קרקע-קרקע לטווח של 500 ק"מ בשם "יריחו". האמריקאים רצו לדעת שאין בטיל הזה רכיבים אמריקאים. הישראלים אמרו שייתכן ויש בו טרנזיסטורים אמריקאים, אבל אפשר להחליף אותם באירופאים מהמדף. לפי הכתוב, מדובר בטיל שהפיתוח שלו התחיל בצרפת, והסתיים בישראל. מערכת ההנחייה של הטיל הייתה פיתוח צרפתי. וייצמן לא היה מרוצה ממנה, כך לפי הכתוב.

טיל היריחו אז היה מונע במנוע דו שלבי, עם רש"ק במשקל 750-850 ק"ג. מדובר ברש"ק יחיד, כאשר נטען במסמך שישראל מפתחת רש"ק מצרר לטיל. [CBU DEVELOPMENT PROGRAM UNDERWAY].

וייצמן טען שהטיל נמצא בשלבי ניסוי בישראל ואינו מבצעי בצה"ל [שנת 1977. זה מעלה את השאלה לגבי האיום בטק"ק ישראלי במלחמת יום הכיפורים - ארבע שנים קודם לכן]. האיראנים רצו את הטיל נגד העירקים, הישראלים נגד המצרים. לפי הכתוב, וייצמן סימן לאמריקאים את קהיר על המפה בדיון.

עלות כל טיל יריחו הוערכה בכשני מליוני דולרים. זוסמן ציין כי המערכות המכניות בפס הייצור של הטיל היו אמריקאיות (בישראל), אבל אפשר להחליף אותן למקור אחר אם צריך. אספקת טילי היריחו לאיראן יכולה להתחיל כשנתיים לאחר חתימת החוזה, כך טענו הישראלים לפי הכתוב.

מערכת שלישית היא טיל לטווח של 102-105 ק"מ. לפי הכתוב מדובר בגרסה מוחלשת של היריחו שנמצאת בשלבי פיתוח. טילים אלו יכולים להישלח לאיראן בתוך ארבע שנים.

מערכת רביעית היא פיתוח טיל ים-ים המתואר כדגם "פוסט גבריאל" (גבריאל הוא טיל ים-ים שפותח על ידי תעשייה אווירית עבור חיל הים הישראלי ונחשב לפורץ דרך. אין הרבה מדינות בעולם שפיתחו טילי ים-ים בעצמן אז, וגם היום). לדגם החדש של הגבריאל יהיה טווח גדול יותר מזה של טיל ההארפון האמריקאי באותה עת שהגיע לטווח של 90 ק"מ. כך לפי הכתוב.

הפרויקט המדובר בנוסף לארבעת מערכות הנשק הוא בניית תשתית לייצור טילי יריחו באיראן. לפי הכתוב, הערכה הייתה שיקחו כחמש שנים לבנות תשתית כזו (כנראה על בסיס הניסיון הישראלי).

לצד כל אלו, וייצמן העלה עוד 'רעיון משוגע' ככתוב, והוא לפתח מטוס קרב משותף כחלופה ל-F-16 האמריקאי. וייצמן וזוסמן האמינו שהתנגדות אמריקאית לעסקת היריחו תגרום לשאה לרדת מהעסקה.

25.8.1977 - מסמך 1977STATE202751_c [מקור]:

המסמך הזה מתאר פגישה של האמריקאים עם הגנרל האיראני חסן טופניאן (Hassan Toufanian) לגבי ההצעה הישראלית.

טופניאן אמר לאמריקאים שהוא לא חושב שהישראלים אומרים לו את האמת לגבי טילי היריחו. לפיו, טילי היריחו כבר מבצעיים בצה"ל ולא כפי שוייצמן אמר שהם עדיין בניסוי. הוא טען שהישראלים לקחו אותו לראות ניסוי של טילי יריחו "בחוף מזרח תיכוני" ושהוא יכול להעריך את הדיוק והמאפיינים שלהם. הוא טען שהאמריקאים גם ניטרו את אותו ניסוי בטיל יריחו שהוא נכח בו. לפיו, האמריקאים לא הוזמנו על ידי ישראל לניסוי אלא הגיעו ללא הזמנה.

[הערת אגב]

לפי ספר בשם Cruise Missile Proliferation in the 1990, הביקור של גנרל טופניאן בישראל היה ביולי 1977. לפי ויקיליקס [מקור] הביקור תוכנן כבר באוקטובר 1976. מדובר בביקור גומלין לאחר ששמעון פרס, אז שר הביטחון, ביקר באיראן בספטמבר 1976, כך לפי ויקיליקס [מקור].  הנתון חשוב כדי להמחיש את הקרבה ביחסים שהייתה אז בין המדינות. חלק ממנה לאור התנגדות האמריקאים למכור לאיראן טילי אנטי-רדיאציה כנגד סוללות הנ"מ הרוסיות בעירק. האיראנים רצו, ככל הנראה, את עזרת ישראל גם בריכוך העמדה האמריקאית.

נחזור לטופניאן. הוא העריך כי לישראלים יש לפחות 24 טילים כאלו מבצעיים. "בהינתן הרש"ק הנכון, זה כל מה שהם צריכים." [כוונתו הייתה ככל הנראה לרש"ק גרעיני. האיראנים באותם מסמכים התייחסו לטילים הגרעיניים של ישראל כאל "קומפלקס מצדה"].

הוא טען שהאינטרס הישראלי הוא כסף איראני והאינטרס האיראני הוא תשובה לסקאדים העירקים. הוא טען שאיראן לא מעוניינת בגרסה היבשתית של הגבריאל (נתון מעניין בפני עצמו שיש גרסה כזו) אלא בגרסה הימית שנמצאת בשלבי פיתוח.

טופניאן אמר לאמריקאים באותו מסמך שאם הם לא יקנו את טילי יריחו מישראל, הם יקנו טילי סקאד משופרים מרוסיה. הוא טען שיש להם יתרת רובלים גדולה בגלל הנפט שהם מכרו לרוסיה, ולרוסיה יש רק נשק להציע לאיראן. אבל, מבחינתו זה יהיה הסכם פחות טוב מייצור משותף עם ישראל של טילי היריחו כי הוא רוצה מתקנים לייצור טילים כאלו באיראן (יחי האירוניה).

בהערות של האמריקאים בינם לבין עצמם הם מודאגים מההערה של טופניאן לגבי מבצעיות טילי יריחו בצה"ל (עולה מכך שהמודיעין האמריקאי לא ידע האם הטילים מבצעיים או לא בצה"ל בשנת 1977).

26.8.1977 - מסמך 1977STATE204065_c [מקור]:

במסמך זה שהוא מעיין סקירת אירועים למזכיר המדינה האמריקאי, נכתב כי גנרל טופניאן האיראני אמר שישראל מחזיקה בטילי יריחו מבצעיים ושהוא נכח בניסוי של טיל כזה במזרח התיכון.

עוד נכתב כי היריחו הוא טיל לטווח של 480 ק"מ, דו שלבי ועם דיוק קטן. הפיתוח שלו התחיל בצרפת ב-1963. חמש שנים לאחר מכן, ב-1968, הפרויקט עבר לישראל. התוכניות של הטיל נרכשו על ידי ישראל, כך גם מכונות הייצור. ישראל גם קנתה מצרפת 11 טילים כאלו, כך לפי הכתוב.

המסמך מוסיף כי לישראלים ככל הנראה יש כמות קטנה של טילים כאלו. הטיל יכול לשאת רש"ק גרעיני. עם רש"ק מצרר הוא יהיה יעיל גם נגד מטרות חשופות במתאר טקטי.

1.9.1977 - מסמך 1977STATE209349_c [מקור]:

במסמך זה שנשלח ממחלקת המדינה לשגרירות ארה"ב בישראל ולבית הלבן, נטען כי השאה האיראני לא רוצה ללכת על ייצור משותף של היריחו ללא ברכת ארה"ב.

לפי הכתוב, השאה הביע צער שלא יוכל לרכוש לפחות טילי יריחו חד שלביים. הוא ציין שהוא כן ימשיך עם פיתוח טיל הגבריאל, כולל גרסה לירי ממסוקים.

השאה טען שהוא נשאר בנחיתות מול עירק שמחזיקה בסקאד B הרוסי ומערכות נ"מ. עוד עולה במסמך כי השאה לא האמין שהרוסים ימכרו לו טילי סקאד. הוא אמר שכבר ביקש פעמיים, והרוסים לא ענו לו.

2.9.1977 - מסמך 1977TELAV06585_c2 [מקור]:

במסמך זה ארה"ב מוסרת לוייצמן את התשובה שאיראן לא מעוניינת בייצור משותף של טיל היריחו. וייצמן מצידו שואל האם ארה"ב הביעה התנגדות לנושא באוזניי השאה. ארה"ב אומרת שלא. וייצמן התאכזב, כך לפי המסמך.

יחד עם זאת, בהערות רושם הגורם האמריקאי כי ייתכן והישראלים ינסו שוב לדחוף את העסקה בעתיד הקרוב.

3.9.1977 - מסמך 1977STATE211727_c [מקור]:

מסמך זה מתאר פגישה של האמריקאים עם וייצמן בנושא מטוס הקרב הישראלי-איראני. המסמך מספר כי האמריקאים הביעו מורת רוח מההצעה. וייצמן מצידו טען שבגלל הגישה השלילית של ארה"ב, צריך לשקול את עסקת ה-F-15 וה-F-16 בין ישראל לארה"ב.

בסופו של דבר, איראן החלה בפיתוח מתקן לייצור טילים ליד Sirjan בשנת 1978, כך לפי פרסום באתר nti.org. ככל הנראה לפיתוח גרסה מתקדמת של טיל הגבריאל. יחד עם זאת, האתר טוען שייתכן כי ייתכן והמתקן באותו מקום היום הוא לא אותו אחד שנבנה אז עם ישראל. מאז, האיראנים בנו באותו אזור מתקן נוסף עם צפון קוריאה לייצור דלק נוזלי ומכלולים לטילים.

לפי עבודה אקדמית של Roy J. Ellsworth בנושא, ייצור הטילים המשותף הסתיים עם נפילת השאה וההפיכה של חומייני.

לסיכום, אזכיר כי לא מדובר בדיווח ראשוני אודות עסקאות אלו, אלא במסמכים נוספים שמרחיבים את הידע של הציבור הישראלי אודות היחסים בין איראן לישראל טרום ההפיכה ב-1979. יתרה מכך, זו גם היסטוריה של תחום הטילאות בארץ שעד היום רק מקצת ממנו נחשף לציבור.

אולי יעניין אותך גם