שחרור אסירים תמורת פירוז חמאס. דעה
שבתאי שובל
| 03/11/2016
YouTube
רבים שמו לב לכך ששר הביטחון אביגדור ליברמן העז והעלה מול החמאס את האפשרות של פירוז תמורת צמיחה כלכלית. גם אם התכוון לכך וגם אם לא יש בהצהרה זו של ליברמן משום רמז לאפשרות לשינוי חשיבה הישראלית לגבי העתיד בעזה. ייתכן שכעת לאחר שחלפו יותר משנתיים מצוק איתן - ישראל בשלה לשנות פרדיגמת חשיבה לגבי החמאס.
בפני הקברניטים בישראל אפשרות תאורטית להכריע איזה מחיר יהיו מוכנים לשלם עבור 15 שנים של שקט בגזרת עזה. הכרעה כזו מחייבת אומץ פוליטי ומדיני.
כאשר עזה נשלטת על ידי החמאס ואילו הגדה על ידי הרשות, ישראל יכולה לבחור בין שני כיווני התפתחות יסודיים: הראשון הוא לשמר את עזה ואת החמאס במצוקה מתמדת ולפרקים בבידוד מדיני. במצב זה ברור מאיליו שהחמאס ימשיך להתחמש ולחפור מנהרות עד לעימות הבא הצפוי לכאורה בשנים הקרובות. כיוון התפתחות שני אפשרי הוא עזה מפורזת וחמאס נמנע מהתקפה על ישראל למשך תקופה ארוכה.
אפשר לטעון שאין כל הסתברות לכך שחמאס יסכים לפרוז וויתור על חלק מכוחו הצבאי. בשורות הבאות אנסה להדגים כיצד הצעה מרחיקת לכת של ישראל עשויה להביא לשינוי בעמדתו של החמאס.
סוגיית האסירים - אופיום להמונים
הנחת יסוד שנשמעת כיום ברורה מאליה היא שהחמאס הוא ישות פרגמטית. בכדי לשרת את מטרותיו, חמאס אינו פועל כאחוז שד אידיאולוגי, אלא מסוגל וגם ומממש ריסון עצמי. הנחת יסוד נוספת היא שלמרות הפרגמטיות שגילה החמאס בשנים האחרונות, הוא ישאר רצחני, אוטוקרטי, טוטליטרי וישאף להשמיד את ישראל.
הנחה שלישית היא שישראל לא שואפת להכרעת החמאס. ישראל לא ניסתה להכריע או להשמיד את כוחו הצבאי של החמאס, וכל עוד יש לה ברירה, גם לא תעשה זאת בעתיד. הימנעות זו מהכרעה נובעת מכיוון שמקבלי ההחלטות מסכימים כי לאחר הכחדת כוחו הצבאי של חמאס, הרשות תתקשה למלא הוואקום השלטוני שייווצר.
לצד הימנעות מהכרעה צבאית, ישראל גם נמנעה מלהגיע להסכם אסטרטגי עם חמאס. הטיעון העיקרי מאחורי ההימנעות מהסכם כזה הוא הצורך להגן על הרשות הפלסטינית. לפי טיעון זה – הסכם כזה יחליש את הרשות ויאדיר את חשיבותו של החמאס בגדה. בנוסף, ההתנגדות למהלך אסטרטגי מול החמאס יכולה לנבוע מסיבות פוליטיות פנימיות ומוסריות.
החמאס יונק את הלגיטימציה של שלטונו הקשה מכמה מקורות. אחד מהם הוא המאבק בישראל המסתמך באופן מופשט על ראיית ישראל כאויב שיש למגר ובנוסף כמי שמחזיקה באסירים הפלשתינאים. גם אם סוגיית האסירים אינה אלא כסות ובבחינת אופיום להמונים – הרי היא השתרשה בתודעה העממית הפלשתינית והפכה לחלק מהאתוס המצדיק את פעילותו של החמאס.
כשם שהשבויים הישראלים הם קלף מיקוח בידי החמאס – ישראל יכולה להפוך את האסירים לכלי שישרת את פירוז הרצועה מנשק מאיים. הסכם כזה עשוי להבטיח הימנעות החמאס מחטיפת חיילים או תקיפה מפתיעה של ישראל ממנהרות.
הסכם זה יכלול מספר סעיפים:
1. ישראל תשחרר מידי חודש 40 אסירים (חמאס ופתח) על פי בחירת ישראל. סה"כ ישוחררו 7200 אסירים (מתוך כ- 10,000). המדובר על אסירים מעבר לאלו האמורים להשתחרר בלאו הכי (סה"כ 50 אסירים מידי חודש בממוצע).
2. כל הפרה מצד החמאס תביא לעצירת שחרור העצירים. כל תלול מסלול מהרצועה שלא נמנע על ידי החמאס יעכב את המשך שחרור האסירים ולא ימנע מישראל להגיב כמו שהיא עושה כיום.
3. חמאס מתחייב להימנע מכל פעולות איבה בכל גזרה שהיא למשך 15 שנים. החמאס מתחייב להימנע מלעודד פעילות טרור בגדה ולנתק את קשריו עם שלוחות דעאש בסיני (אינטרס מצרי).
4. חמאס ימנע מחפירת מנהרות ויאפשר לפוצץ את הקיימות למשך תקופה ההסכם בפיקוח אמריקני.
5. חמאס לא יפתח או ייבא טילים שהטווח שלהם עולה על 2 ק"מ למשך תקופת ההסכם. אם יתגלה שהחמאס הפר תנאי זה שחרור האסירים יופסק.
6. ישראל ומדינות אחרות יסייעו לשיקום הרצועה ומצריים תאפשר הכנסת מוצרים אזרחיים (זולים יותר מאשר אלו שישראל מאפשרת).
איזון לחצים
הרשות הפלסטינית הוכחה כאפקטיבית למניעת פיגועים מאורגנים ולכן על כל הסכם אסטרטגי עם החמאס יש לדאוג שמצבה של הרשות לא יפגע. בכדי למנוע פגיעה כזו – ישוחררו גם מחבלים של הפתח והרשות (בנוסף למצרים וירדן) תוגדר כשושבינת ההסכם (אם תחפוץ בכך).
היתרונות של הסכם כזה ברורים. ישראל עד היום שחררה אלפי אסירים תחת סחטנות ולא הפיקה מכך שום תועלת – נהפוך הוא. הכניעה לסחטנות רק הוכיחה את חולשתה של ישראל. אם תחת סחטנות נכונה ישראל לשחרר 1200 מחבלים עבור חייל אחד, מדוע ישראל לא תסכים לשחרר מחבלים עבור 15 שנה של שקט?
הסכם זה יחשוף את חולשתו של החמאס – אם יסכים לו יאלץ לוותר על התוקפנות המעשית מול ישראל למשך תקופה ארוכה. אם יסרב יהיה זה הוא שלמעשה השאיר את אסיריו בכלא. לכאורה אין הרבה מה להפסיד מניסיון להגיע להסכם כזה.
גם החסרונות של הסכם זה ברורים, כולל המוסריים. המדינאי שיוביל כזה הסכם יזכה לחרפות וגידופים מימין וגם משמאל. בימין יאמרו שהוא משחרר רוצחים וטרוריסטים שירצחו עוד ישראלים. בשמאל יאמרו שהסכם זה מבטל אפשרות להגיע להסדר מדיני עם הרשות ומחליש אותה. למרות זאת, יש כלל אצבע חשוב לבחינת רעיונות חדשניים – אם גם השמאל וגם הימין מתנגדים לרעיון מסוים - כנראה שהוא ראוי לדיון.
שבתאי שובל הוא חוקר עמית במכון למדיניות נגד הטרור של המרכז הבין תחומי.
YouTube
רבים שמו לב לכך ששר הביטחון אביגדור ליברמן העז והעלה מול החמאס את האפשרות של פירוז תמורת צמיחה כלכלית. גם אם התכוון לכך וגם אם לא יש בהצהרה זו של ליברמן משום רמז לאפשרות לשינוי חשיבה הישראלית לגבי העתיד בעזה. ייתכן שכעת לאחר שחלפו יותר משנתיים מצוק איתן - ישראל בשלה לשנות פרדיגמת חשיבה לגבי החמאס.
בפני הקברניטים בישראל אפשרות תאורטית להכריע איזה מחיר יהיו מוכנים לשלם עבור 15 שנים של שקט בגזרת עזה. הכרעה כזו מחייבת אומץ פוליטי ומדיני.
כאשר עזה נשלטת על ידי החמאס ואילו הגדה על ידי הרשות, ישראל יכולה לבחור בין שני כיווני התפתחות יסודיים: הראשון הוא לשמר את עזה ואת החמאס במצוקה מתמדת ולפרקים בבידוד מדיני. במצב זה ברור מאיליו שהחמאס ימשיך להתחמש ולחפור מנהרות עד לעימות הבא הצפוי לכאורה בשנים הקרובות. כיוון התפתחות שני אפשרי הוא עזה מפורזת וחמאס נמנע מהתקפה על ישראל למשך תקופה ארוכה.
אפשר לטעון שאין כל הסתברות לכך שחמאס יסכים לפרוז וויתור על חלק מכוחו הצבאי. בשורות הבאות אנסה להדגים כיצד הצעה מרחיקת לכת של ישראל עשויה להביא לשינוי בעמדתו של החמאס.
סוגיית האסירים - אופיום להמונים
הנחת יסוד שנשמעת כיום ברורה מאליה היא שהחמאס הוא ישות פרגמטית. בכדי לשרת את מטרותיו, חמאס אינו פועל כאחוז שד אידיאולוגי, אלא מסוגל וגם ומממש ריסון עצמי. הנחת יסוד נוספת היא שלמרות הפרגמטיות שגילה החמאס בשנים האחרונות, הוא ישאר רצחני, אוטוקרטי, טוטליטרי וישאף להשמיד את ישראל.
הנחה שלישית היא שישראל לא שואפת להכרעת החמאס. ישראל לא ניסתה להכריע או להשמיד את כוחו הצבאי של החמאס, וכל עוד יש לה ברירה, גם לא תעשה זאת בעתיד. הימנעות זו מהכרעה נובעת מכיוון שמקבלי ההחלטות מסכימים כי לאחר הכחדת כוחו הצבאי של חמאס, הרשות תתקשה למלא הוואקום השלטוני שייווצר.
לצד הימנעות מהכרעה צבאית, ישראל גם נמנעה מלהגיע להסכם אסטרטגי עם חמאס. הטיעון העיקרי מאחורי ההימנעות מהסכם כזה הוא הצורך להגן על הרשות הפלסטינית. לפי טיעון זה – הסכם כזה יחליש את הרשות ויאדיר את חשיבותו של החמאס בגדה. בנוסף, ההתנגדות למהלך אסטרטגי מול החמאס יכולה לנבוע מסיבות פוליטיות פנימיות ומוסריות.
החמאס יונק את הלגיטימציה של שלטונו הקשה מכמה מקורות. אחד מהם הוא המאבק בישראל המסתמך באופן מופשט על ראיית ישראל כאויב שיש למגר ובנוסף כמי שמחזיקה באסירים הפלשתינאים. גם אם סוגיית האסירים אינה אלא כסות ובבחינת אופיום להמונים – הרי היא השתרשה בתודעה העממית הפלשתינית והפכה לחלק מהאתוס המצדיק את פעילותו של החמאס.
כשם שהשבויים הישראלים הם קלף מיקוח בידי החמאס – ישראל יכולה להפוך את האסירים לכלי שישרת את פירוז הרצועה מנשק מאיים. הסכם כזה עשוי להבטיח הימנעות החמאס מחטיפת חיילים או תקיפה מפתיעה של ישראל ממנהרות.
הסכם זה יכלול מספר סעיפים:
1. ישראל תשחרר מידי חודש 40 אסירים (חמאס ופתח) על פי בחירת ישראל. סה"כ ישוחררו 7200 אסירים (מתוך כ- 10,000). המדובר על אסירים מעבר לאלו האמורים להשתחרר בלאו הכי (סה"כ 50 אסירים מידי חודש בממוצע).
2. כל הפרה מצד החמאס תביא לעצירת שחרור העצירים. כל תלול מסלול מהרצועה שלא נמנע על ידי החמאס יעכב את המשך שחרור האסירים ולא ימנע מישראל להגיב כמו שהיא עושה כיום.
3. חמאס מתחייב להימנע מכל פעולות איבה בכל גזרה שהיא למשך 15 שנים. החמאס מתחייב להימנע מלעודד פעילות טרור בגדה ולנתק את קשריו עם שלוחות דעאש בסיני (אינטרס מצרי).
4. חמאס ימנע מחפירת מנהרות ויאפשר לפוצץ את הקיימות למשך תקופה ההסכם בפיקוח אמריקני.
5. חמאס לא יפתח או ייבא טילים שהטווח שלהם עולה על 2 ק"מ למשך תקופת ההסכם. אם יתגלה שהחמאס הפר תנאי זה שחרור האסירים יופסק.
6. ישראל ומדינות אחרות יסייעו לשיקום הרצועה ומצריים תאפשר הכנסת מוצרים אזרחיים (זולים יותר מאשר אלו שישראל מאפשרת).
איזון לחצים
הרשות הפלסטינית הוכחה כאפקטיבית למניעת פיגועים מאורגנים ולכן על כל הסכם אסטרטגי עם החמאס יש לדאוג שמצבה של הרשות לא יפגע. בכדי למנוע פגיעה כזו – ישוחררו גם מחבלים של הפתח והרשות (בנוסף למצרים וירדן) תוגדר כשושבינת ההסכם (אם תחפוץ בכך).
היתרונות של הסכם כזה ברורים. ישראל עד היום שחררה אלפי אסירים תחת סחטנות ולא הפיקה מכך שום תועלת – נהפוך הוא. הכניעה לסחטנות רק הוכיחה את חולשתה של ישראל. אם תחת סחטנות נכונה ישראל לשחרר 1200 מחבלים עבור חייל אחד, מדוע ישראל לא תסכים לשחרר מחבלים עבור 15 שנה של שקט?
הסכם זה יחשוף את חולשתו של החמאס – אם יסכים לו יאלץ לוותר על התוקפנות המעשית מול ישראל למשך תקופה ארוכה. אם יסרב יהיה זה הוא שלמעשה השאיר את אסיריו בכלא. לכאורה אין הרבה מה להפסיד מניסיון להגיע להסכם כזה.
גם החסרונות של הסכם זה ברורים, כולל המוסריים. המדינאי שיוביל כזה הסכם יזכה לחרפות וגידופים מימין וגם משמאל. בימין יאמרו שהוא משחרר רוצחים וטרוריסטים שירצחו עוד ישראלים. בשמאל יאמרו שהסכם זה מבטל אפשרות להגיע להסדר מדיני עם הרשות ומחליש אותה. למרות זאת, יש כלל אצבע חשוב לבחינת רעיונות חדשניים – אם גם השמאל וגם הימין מתנגדים לרעיון מסוים - כנראה שהוא ראוי לדיון.
שבתאי שובל הוא חוקר עמית במכון למדיניות נגד הטרור של המרכז הבין תחומי.
