אינתיפאדה שלישית?

זה קרה בדצמבר 1987: מפקדי פיקוד המרכז באותם ימים היו בטוחים כי גל המהומות שהתלקח ביהודה, שומרון ועזה יחלוף במהירות. אלא שהמהומות נמשכו שנים וקיבלו את הכינוי "אינתיפאדה".

גם כאשר פרצה האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, ההערכה הייתה שהשקט ישוב מהר יחסית כמו בהתפרצויות אירועי מנהרת הכותל ב-1996 ו"יום הנאכבה" במאי אותה שנה.  אלא האינתיפאדה השנייה ארכה בסופו של דבר יותר מארבע שנים, וגבתה למעלה מאלף קורבנות ישראליים.

לאור ההיסטוריה הזאת, אין פלא שהשאלה הגדולה השבוע במערכת הביטחון הייתה האם גל הפיגועים האחרון הוא תחילתה של "אינתיפאדה שלישית". למרות שכלפי חוץ האינטרס הישראלי הוא להצהיר ש"לא מדובר באינתיפאדה", הרי שבפועל מדברים על "מצב חדש" שאיש אינו יודע כיצד יפתח.

מניתוחים שנערכים במערכת הביטחון אפשר להצביע על כמה סיבות המצביעות על כך שמדובר בגל טרור משמעותי שעלול להיות ממושך, וגם על סיבות שיצדיקו את הטענה ש"זאת לא אינתיפאדה".

למה כן אינתיפאדה?

מניע דתי חזק. אחת הסיבות לכך שגל הפיגועים האחרון הוא חמור במיוחד ועלול להיות ממושך הוא המניע הדתי: בתקשורת הישראלית ממעטים לדבר על כך, אבל העולם הערבי סוער סביב שמועות או דיווחים שישראל פועלת כדי לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית.

כל ילד בשטחים ובירושלים (וגם לא מעט אנשים בתוך תחומי הקו הירוק) יודע לטעון כי יש מלחמה על אל אקצה. גל השמועות מוזן על ידי הסתה מודעת של אבו מאזן ואנשיו. בעבר שמועות כאלה כבר גרמו לשפיכות דמים:  מאורעות תרפ"ט פרצו כאשר הערבים חששו מכך שהיודים משנים את המצב בהר בחסות המנדט הבריטי, וגם הטריגר לפרוץ האינתיפאדה השנייה היה ביקור אריאל שרון בהר הבית.

בשבועות האחרונים, רשת אל ג'זירה מלהיטה את הרחוב הפלסטיני סביב סוגיית הר הבית. וכל עוד הנושא לא ירד מסדר היום של הציבורי הפלסטיני, המצב יישאר מתוח מאוד.

סטטיסטיקה. גם כאשר מנסים לדלות מתוך הסטטיסטיקה של הפיגועים רק נתונים "נוחים", אי אפשר להתעלם מעלייה של עשרות אחוזים בכמות האירועים האלימים ברחבי יהודה ושומרון וגם בתחומי הקו הירוק בשבועות האחרונים. 

דווקא ברצועת עזה, ירי הרקטות האחרון לעבר אשדוד והנגב המערבי אינו מעיד על מגמה, משום ששם החמאס עסוק קודם כל במלחמה מול קבוצות מקומיות המזדהות עם דאעש. ברחבי יהודה ושומרון, לעומת זאת, החמאס מנסה להלהיט את השטח ומעודד פיגועים.

התארגנויות ראשונות. בניתוחים שנערכו השבוע בצה"ל ובשב"כ התעוררה דאגה מכך שדפוס "המפגע הבודד" שאפיין את פיגועי החודשים האחרונים, התחלף בכמה מקרים בחוליות מאורגנות שתכננו פיגוע ביחד, והוציאו אותם אל הפועל במהירות. הצד החיובי הוא שעל חוליות קל יותר "לעלות" מודיעינית מאשר על מחבל בודד.

בשב"כ מונים לפחות 50 פיגועים שסוכלו בתקופה האחרונה. וגם אם לא עולים על חוליה כלשהי מראש, זה לפחות קורה מהר למדי בדיעבד. כך, פוענח הפיגוע שבו נרצחו הורי משפחת הנקין ממזרח לשכם בתוך כיממה, ויצא לפועל המבצע שבו עצרו הימ"מ והיחידה המבצעי של השב"כ את אחד המחבלים שנפצע תוך כדי הפיגוע .

עצם העובדה שחלק מן הפיגועים מבוצעים על ידי ההתארגנויות ולא על ידי מפגעים בודדים, יכולה  להעיד על כך שיש מי שמלבה את האש (בעיקר החמאס), והגורם הזה יעשה הכל כדי שהיא לא תדעך. נקודה מדאיגה נוספת: בהפרות הסדר מעורבים גם ילדים רבים, שאינם זוכרים את אירועי האינתיפאדה השנייה ואינם מודעים למחיר הכבד ששילמו הפלסטיניים בעקבותיה.

חולשת הרשות. אירועי הימים האחרונים מתרחשים גם על רקע החולשה היחסית של הרשות הפלסטינית. האווירה הציבורית מפעילה על שוטרים פלסטיניים רבים לחץ שלא לפעול כ"משת"פים" של ישראל. האם הלחץ גורם לאוזלת יד בשטח? נראה שכן, במקרים מסוימים. גם אם לא, העובדה שרוב העצורים של המשטרה הפלסטינית ביהודה ושומרון משתחררים מהר מאוד, מעבירה מסר שהמלחמה בפיגועים היא לא "מכל הלב".

מעגל הסלמה. אי אפשר לנתק את אירועי השבועות האחרונים גם מפיגוע שריפת בני משפחת דוובשא בכפר דומא, על ידי יהודים. הפיגוע האיץ גל פיגועים ומעגל הסלמה שעלול להמשיך להתדרדר. לכן, חלק גדול מהמאמץ של השב"כ בימים אלה נועד למנוע פיגועים שיבוצעו על ידי יהודים ולא רק פיגועים פלסטיניים.

למה לא אינתיפאדה?

אחיזה בשטח. ההבדל המשמעותי ביותר בין אוקטובר 2015 ובין חודש אוקטובר השחור בפרוץ האינתיפאדה השנייה לפני 15 שנה, הוא שכוחות הביטחון פועלים כיום באופן חופשי בכל נקודה ברחבי יהודה ושומרון. כך, הכניסה לבית החולים בשכם לא הצריכה חיפוי של טנקים ומטוסים. באינתיפאדה השנייה, לעומת זאת, לקח לצה"ל ולשב"כ זמן רב עד שהצליחו לחזור ולשלוט במרכזי הערים הפלסטיניות, בעקבות מבצע חומת "מגן". וגם אז, השליטה שהושגה הייתה חלקית בלבד.

האירועים האחרונים התלקחו למרות שצה"ל והשב"כ פועלים באופן בלתי פוסק כנגד חוליית טרור. בכל אחת מהשנים האחרונות נעצרו 2000-3000 תושבים פלסטיניים. 80 אחוז מהם נשלחו על ידי בתי המשפט למאסר של  כמה חודשים לפחות. בעקבות הפיגועים של הימים האחרונים אף הואץ גל המעצרים ובוצעו השבוע עשרות מעצרים בכל לילה. המעצרים נועדו גם כדי להשיג קצות חוט שיאפשרו לעלות על התארגנויות הטרור החדשות.

סטטיסטיקה. בשורה התחתונה, הסטטיסטיקה אכן מאששת את הטענה כי אין מדובר באינתיפאדה, לפחות בינתיים. למרות העלייה בת עשרות האחוזים בכמות האירועים באחרונה, הרי שעוד לא נרשמו התפרעויות המוניות של אלפי אנשים, כמו אלה שאפיינו את האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ולא היו פיגועי מטענים או פיגועי התאבדות, שגרמו למרבית ההרוגים באינתיפאדה השנייה.

רוב הפרות הסדר כללו גם השבוע רק כמה עשרות נערים לעל היותר. ההפגנות בתחומי הקו הירוק, כמו ההפגנה הגדולה ביפו השבוע, נחשבות כמאורגנות על ידי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ולא ככאלה המשקפות רצון אמיתי של חלק ניכר באוכלוסייה הערבית להפר את השקט המאפיין את תחומי הקו הירוק מזה למעלה מעשור. אין בשלב זה התקוממות עממית.

אינטרס הרשות. עוד סיבה עיקרית לכך שאין להשוות בין האירועים האחרונים ובין האינתיפאדה הראשונה והשנייה היא העובדה שהרשות הפלסטינית באמת אינה מעוניינת בגל פיגועים נרחב. אנשי הפתח ביהודה ושומרון חוששים יותר מכל מהשתלטות החמאס על יהודה ושומרון, כמו שקרה כבר ברצועת עזה, וזו הסיבה העיקרית לכך שהם המשיכו לשתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים גם השבוע. האינטרס הוא בראש ובראשונה שלהם.

במערכת הביטחון ניתחו לעומק את נאומיו האחרונים של אבו מאזן, והקביעה היא שהוא באמת אינו מעוניין באינתיפאדה שלישית ומנסה לבלום את ההתפרצות, להבדיל מיאסר ערפאת שדיבר בזמנו על המשך השלום באנגלית, ופעל כדי ללבות בשטח את האינתיפאדה השנייה.

"מצב חדש"

אחרי ישיבת הקבינט המיוחדת, ראש הממשלה ושר הביטחון נפגשו ביום שלישי השבוע עם מפקדי צה"ל במפקדת יהודה ושומרון ודיברו על מאבק נחוש בגל הטרור. בפועל, השר משה יעלון יהיה מוכן לתת כל הוראה שתביא ל"הכלה" של האירועים ולא להחרפת מעגל ההסלמה. בשטח, הכוחות תוגברו, ובמפקדות מדברים על "מצב חדש" גם אם אין מדובר באינתיפאדה.

הבעיה הגדולה מבחינת ישראל היא שה"המצב החדש" והאירועים הבלתי פוסקים, פוגעים בתחושת הביטחון של הציבור הישראלי, בעיקר בירושלים, בלי שהפלסטינים משלמים מחיר בינלאומי כלשהו על שימוש באלימות. זה עלול להיות מצב רצוי מבחינתם לאורך זמן. גם בערים במרכז האווירה מתחילה להיות מתוחה, ואם המצב הביטחוני יימשך כפי שהוא, תורגש במוקדם או במאוחר פגיעה בתיירות. ככל שמתגברים הפיגועים מופעל על הדרג המדיני לחץ כבד "לעשות מעשה".

מניתוח מכלול הנתונים עולה סיכוי לא קטן שגל האלימות אכן ידעך בקרוב, אבל גם מאוד יכול להיות שהמשך התסיסה סביב הר הבית, ובעיקר פיגוע רב נפגעים, פלסטיני או כזה שיבוצע על ידי יהודים, ישנו מן היסוד את המצב. במקרה כזה, איש כבר לא ישאל האם באמת פרצה האינתיפאדה השלישית.