הכלים הבלתי-מאוישים עולים מדרגה: יותר משימות קרקעיות, יותר עצמאות טקטית בשטח

השימוש בכלים בלתי-מאוישים ממשיך לתפוס נפח מרכזי בשדה הקרב המודרני – וכעת נראה כי המגמה מקבלת תאוצה נוספת. את הדברים אמר רוני אמיר, Group Aircraft Military ,Director Strategy UAS בתעשייה אווירית. 

לפיו, במהלך השנים הקרובות יתפזרו מערכות רחפנים ורובוטיקה מבצעית אל יותר ויותר משימות יבשה וקרקע, מעבר לשימושים האוויריים המוכרים. ההיגיון מאחורי השינוי ברור: כלים שהחלו כטכנולוגיות כבדות, מורכבות ויקרות, עוברים לפיתוח במסלולים זולים, נגישים ומהירים יותר – עד לרמה שבה יחידות לוחמות יוכלו להפעילם באופן אורגני, כחלק טבעי מהכוח המתמרן.

התחזית שהציפייה אליה הייתה שמרנית בעבר הופכת למציאות: במקום נכס אווירי בודד שמספק מרחב מודיעיני מוגבל, הצבא יוכל להסתמך על רשת רחבה וצפופה של פלטפורמות בלתי-מאוישות. המשמעות היא לא עוד אחוזים בודדים מתוך כלל הפעילות האווירית, אלא שינוי יסודי במבנה הכוח. לפי נתוני המערכת הביטחונית, כ-70% משעות הטיסה המבצעיות מתבצעות כיום באמצעות כלים לא מאוישים – והנתון הזה רק צפוי לעלות. בחינה רחבה של השוק מלמדת כי בעשור הקרוב תיווצר דומיננטיות של מערכות אוטונומיות בזירה האווירית, ולא רק כתומכות, אלא כמובילות לחימה.

המהפכה אינה מתרחשת רק באוויר. יכולות ניווט, בינה מלאכותית, יכולת נשיאה והתנהגות טקטית עצמאית מביאות לכך שכלים אלה עוברים במהירות גם אל הקרקע – למשימות סיור, תקיפה, לוגיסטיקה והעברת מידע. התעשייה הביטחונית כבר מתכוננת לפרק הבא: פיתוח מערכות בעלות עלויות תפעול נמוכות, ריבוי אמצעים זמינים, ומאפיינים שמאפשרים לקצין בשטח להרים רחפן, לשרשר נתונים בזמן אמת ולהרחיב את תפיסת המרחב המבצעית.

במונחי מלחמה עתידית, הבלתי-מאויש אינו עוד חיזוק – אלא נדבך מרכזי. התעשייה האווירית מצהירה כי היא תמשיך לדחוף קדימה, לפתח יכולות ולחזק את יתרון הכוחות בשטח.