פרשנות | לחץ צבאי אינו מספיק: הקריאה לדיפלומטיה התקפית והמחיר הכבד של ההיסוס

אין ביטחון שהקביעה “רק לחץ צבאי יביא את החטופים” עדיין ישימה במלואה. הלחץ הצבאי גובר, חמש אוגדות לוחמות ברצועה, ומדווחים ש-40, 50 או שישים אחוזים משטח הרצועה, תלוי מי אומר, נכבשו על ידי צה”ל.

דובר צה”ל אמר השבוע שחמאס “מאבד שליטה על התושבים שלו”, וצה”ל “מטהר ואוחז בשטח”. בג’בלייה לחמו חטיבות כמה פעמים, והשבוע נפלו שם על משמרתם שלושה לוחמי גבעתי שרכבם עלה על זירת מטענים. לא קשה לנחש שמחבל חמאס צפה ממקום מסתור באחד הבתים ההרוסים, הבין ללא קושי באיזה נתיב תעבור למחרת שיירת צה”ל, והוא לבדו, או עם חברים, עלו ממעמקי מנהרה והניחו זירת מטענים קטלנית על הדרך.

לחמאס יש עדיין יכולות מבצעיות

כלומר, לחמאס יש עדיין יכולות מבצעיות למרות החיסולים בארגון ובראשיו. מזרחן יודע-דבר העריך השבוע שלחמאס יש עדיין כ-10,000 מחבלים פעילים ברצועה. לא במבני חטיבות, גדודים או פלוגות, אלא בחוליות יותר קטנות. חוליה אחת כזו יכולה לגרום נזק חמור, וקשה לאתרה. על כך יש הטוענים שארגון טרור דוגמת חמאס אי אפשר לחסל, כיוון שהוא מבוסס על רעיון. המציאות בעזה עכשיו היא שבנוסף ל”רעיון” עדיין פועלים טרוריסטים מסוכנים.

התקדמות של ממש אין במו”מ על עסקת שחרור חטופים. מול משפחות שסבלן כבד פורטים סעיפי סעיפים של עסקאות, שחרור חמישה, עשרה, ומי יקבע מי ישוחרר קודם ומי מאוחר יותר (סלקציה). מפיצים ניסוחים: התקדמות קטנה, ויכוח על התנסחויות, כמה ימים בין שלב לשלב, וחטופים נמקים במנהרות. על השלב הזה אמרה השבוע אם של חטוף: “מותחים את החבל ומרפים אותו, מותחים ומרפים, ואין לדבר סוף”.

ארה״ב מגלה רצון טוב

האמריקנים מגלים רצון טוב, ונושא החטופים קרוב ללבו של השליח והוא מתאמץ לקדם עסקה, אך עד כה אין DEAL. לוויטקוף ולנשיאו יש לו”ז עמוס ברומו של עולם. הנשיא מוכר את מטוסי העתיד ליפן, מתעמת עם האקדמיה ועם מערכת המשפט, עם פליטים שחודרים ממקסיקו, ומזכיר ההגנה שלו מזהיר שסין מהווה איום ישיר על טייוואן.

כל זה לא הביא עד כה עסקה להשבת כל החטופים, חיים ומתים. מצער שלא כל תושבי המדינה הזאת משוכנעים שאמנם השבת החטופים ופדיון השבויים הזה עומדים בראש רשימת משימות הממשלה. הציבור הרחב רואה שצה”ל מתמרן והוא מניח שמפקדי צה”ל, מהרמטכ”ל ומטה, הפועלים לפי הנחיות הדרג המדיני, גם הם משוכנעים שאמנם לחץ צבאי יביא לשחרור החטופים.

אלא שיש הסתייגויות, ברוב המקרים מהתבטאויות של קצינים שיעדיפו לא להזדהות. אך השבוע נשמעו דברים מפי סא”ל (מיל’) בחיל האוויר, שהפעיל תא תקיפה בבור של חה”א והודיע למפקדיו שיש חשש בשיגור מטוסים להפציץ, מחשש לפגיעה בחטופים שאין יודעים את מיקומם. אם קצין אחד גילה אומץ לב וחשף את ההתלבטות הנוראה הזאת, כמי ששולח מטוסים לתקוף מטרות, ייתכן שיש נוספים שחושבים כמוהו.

כדי לנצח צריך העזה. לנצח פירושו בימים אלו להשיב הביתה את החטופים – אזרחים וחיילים – שחטפו מחבלים שחדרו למדינת ישראל שלא שמרה על יישוביה. להעז פירושו לומר לנשיא טראמפ: אנחנו מוכנים להעז, להפסיק את המלחמה. בתמורה אנו עומדים על כך שהנשיא, שליחיו והמתווכות ימצאו דרך לשכנע, או לאלץ, את חמאס לעמוד בהבטחות שפיזר – להחזיר את כל החטופים תמורת הפסקת המלחמה.

המורדים בתימן

גם בנושא החות’ים בתימן צריך להעז ולדבר נכבדות עם נשיא ארה”ב. השבח לחיל האוויר, לצוותי ‘חץ’ וליתר מרכיבי ההגנה האווירית על כך שרוב מכריע של שיגורי החות’ים מיורטים ואינם גורמים לאבדות בנפש. אבל מיליונים בישראל חווים שיגורים כמעט כל יום, וזו אנומליה בלתי נסבלת שאין דומה לה בעולם, למעט באוקראינה. אנשים סובלים מטראומות, ילדים מבוהלי אזעקות. חברות תעופה מתעללות ברבבות נוסעים. נזקי כלכלה קשים.

קשה להניח שאיש כטראמפ אינו מבין את עומק האבסורד שארגון מורדים בתימן משגע מדינה שלמה ממרחק של 2,000 ק”מ ו”אין מה לעשות”. ובכן, “יש מה לעשות”. ישראל תורמת את תרומתה בלחימה בחות’ים, ארה”ב עוד לא פעלה לסיכול סופי של האיום החות’י, מלבד לעשות עימם הסכם שמבטיח שחלילה לא ייפגעו אניות סחר אמריקניות.

רוב הציבור הישראלי ללא ספק שותף לתחושה שעכשיו, ממש בימים ובשעות אלו, חובה להשקיע כל מאמץ בשכנוע הממשל האמריקני והנשיא בראשו ולהסביר להם שמדינת ישראל משוועת לשובם הביתה של החטופים – כולם ומיד, שהיא מוכנה לוויתורים משמעותיים להשגת מטרה זו. היא גם לא תסכים לאורך זמן שטילים ישוגרו לשטחה באין מפריע על בסיס יומי.

דרושה כאן מה שניתן לכנות “דיפלומטיה התקפית” בשיתוף כל הגורמים הפוליטיים והדיפלומטיים בקמפיין עוצמתי להשבת החטופים, וחובה ליזום ולפעול ברעיונות ובמחשבות מקוריות חדשות שטרם נוסו, לפני שיהיה מאוחר מדי. אפילו נשיא ארה”ב דונלד טראמפ לא יכול לערוב להישרדותם ולשלומם של אותם חטופים שייאלצו להמתין לשחרורם עוד שבועות, חודש, 60 יום, בתנאי השבי במנהרות.