פרשנות | עדיפה תקיפה באיראן - מהסכם חלקי

השיחות בין איראן לארה"ב נמצאות בסבב חמישי, אך הפערים נותרו עמוקים. המנהיג העליון חמינאי שולל סיכוי להסכם, ודורש מארה"ב לוותר על "תביעות מקוממות" כמו השעיית ההעשרה. טהראן מבהירה שהיא לא תוותר, לא נרתעת מהפסקת שיחות, ומזהירה מ"צעדים מיוחדים" במקרה של תקיפה. מנגד, ארה"ב משדרת אופטימיות – אך המציאות מלמדת אחרת.

איראן דורשת לשמר את יכולת העשרת האורניום בעצמה, בעוד ארצות הברית במיוחד תחת ממשל טראמפ הנוכחי – מבקשת להרחיב את תנאי ההסכם כך שיכלול גם את נושא פרויקט הטילים והפיקוח על אתרים צבאיים. אלו אינם פרטים טכניים שוליים, אלא "מכפלת כוח" בפרויקט הגרעין האיראני.

ככל שמתמשכים סבבי הדיאלוג, הולכת ומתחזקת התחושה שמדובר פחות במהלך של פירוז ויותר בניסיון של טהראן להרוויח זמן. אמנם ממשל טראמפ ממשיך לאיים על איראן – אך איום שלא מגובה בפעולה שוחק את ההרתעה.

לישראל עומד חלון הזדמנויות צר ומתכנס – תקופה קצרה שבה ניתן לפעול לפני שהמומנטום האסטרטגי יחלוף. בנסיבות האלה, ישראל אינה יכולה להתנדנד בין אזהרות לבין תקוות דיפלומטיות. עליה להוביל קו עקבי, ברור ונחוש. רק מדיניות תקיפה תבהיר לעולם ובעיקר לאיראן, שהקו האדום של ישראל איננו בסיס למשא ומתן, אלא גבול מוחשי. 

בהתאם לכך, צה"ל מגביר את ההיערכות המבצעית, עם תרגילים רחבים המדמים תקיפה באיראן, בנוסף לדיווחים על רכבות אוויריות של חימוש אמריקאי שהועברו לישראל – משלוחים שהוקפאו בתקופת ממשל ביידן. זהו סימן ברור לכך שוושינגטון, גם אם לא תוביל את המהלך הצבאי, בהחלט מעניקה לו גיבוי עקיף.

אף שממשל טראמפ אינו תומך פומבית בתקיפה יזומה, הוא ממשיך להעניק לישראל את הכלים הדרושים לפעולה, מתמיכה לוגיסטית ועד שיתופי מודיעין. זוהי תמיכה שקטה אך אפקטיבית, שמאפשרת לישראל חופש פעולה מבצעי מבלי לסבך את וושינגטון בזירה הבינלאומית.

המסר ברור: ישראל נערכת ברצינות לאופציה הצבאית, וגם אם תיאלץ לפעול לבד, היא לא באמת לבד.

אסור לטעות: הסכם גרעין נוסף, במיוחד אם יתבסס על פיקוח רופף או הנחות מוצא תמימות – רק יעצים את האיום האיראני. מדובר במשטר שחותר בגלוי להגמוניה אזורית, מממן טרור, וממשיך בפיתוח טילים בליסטיים. כל הסכם שלא יכלול פירוק מלא, פיקוח מקיף וסנקציות אפקטיביות – עלול להעניק לאיראן לגיטימציה מסוכנת.

גם השמדת מתקנים גרעיניים לא תפתור את הבעיה מהשורש. כל עוד המשטר הקיים יישאר בשלטון הוא יוכל לשוב ולפתח את התוכנית מחדש. העובדה שברשותם קיימים מתקנים חשאיים שנחשפו רק לאחרונה מחזקת את החשש שהם מתקדמים גם "מתחת לרדאר" – בפרויקט גרעין חשאי, יתכן ומעבר לשליטת המודיעין המערבי. 

הסכם הגרעין שנחתם עם ממשל אובמה בשנת 2015 הוא דוגמה כואבת לכך שאיראן אינה מכבדת התחייבויות. הסכמי שלום או הגבלות גרעיניות הם חשובים, אך לא יספקו הגנה אמיתית אם לא יינקטו צעדים מעשיים לפירוק כוחו של המשטר, להפחתת השפעת משמרות המהפכה, ולהנחת תשתית בינלאומית אמינה לפיקוח ולאכיפה.

במקום לשגות באשליות על "שלום בזמננו" עם אויב שמכין תכניות אופרטיביות להשמדתנו- מוטב להכיר במציאות: לפעמים תקיפה צבאית היא הדרך היחידה לשמור על הביטחון.

הכותבת: מורן אללוף, חוקרת איראן וחיזבאללה, חברת פורום דבורה