פרשנות | צה”ל כבר לא מחוץ לפוליטיקה: אלפי לוחמים חותמים על מחאות פומביות

לאלו יש נימוקים טובים ולאלו יש נימוקים טובים לא פחות. אבל הדבר נעשה: מרגע שאלפי לוחמים ממיטב יחידות המילואים המפוארות ביותר בצה”ל חתומים על מודעות בנושאי מחאה ומלחמה, תוך ציון דרגותיהם והשתייכותם הצבאית, אין יותר “צה”ל מחוץ לפוליטיקה” – הוא כבר נמצא עמוק שם.

נשמעות דעות כי ייתכן שהמודעות הללו של אנשי המילואים, חסרות תקדים בהיקפן ובתהודתן הציבורית, הן תחילתו של מרי אזרחי שמטיפים לו רבים, טובים ובכירים לשעבר.

מחתימות סמליות להצטרפות המונית

לא היה זה הגל הראשון של חותמים מקרב אנשי המילואים. בגל הראשון, לפני חודשים רבים, הכחישו צוותי אוויר סרבנות ודיברו על אי-התנדבות – צעד ייחודי בקרב טייסים ונווטים, בשל אופי השירות שלהם. השבוע צברה התופעה תאוצה מהירה ועד אמצע השבוע מדובר כבר בכמה אלפי חותמים: 1,650 מצנחנים וחי”ר, שייטת 13, סיירת מטכ”ל, שלדג, 1,825 שריונאים, 170 בוגרי תלפיות, אמ”ן, 8200, רופאים ורופאות, יחידת מורן 214.

כדי להימנע מהאשמות (שווא) התרחקו החותמים משימוש במונחים כמו “סרבנות” או “אי-התנדבות”, והודיעו כי מחאתם מתמקדת בצורך הדחוף והמיידי בשחרור החטופים. לטענתם, יש להפסיק את המלחמה כדי להשיב הביתה את כל החטופים.

מסורת קרבית מול סדר עדיפויות ממשלתי

חותמים מהצנחנים הדגישו את המסורת הוותיקה של יחידות הצנחנים עוד מימי יחידה 101: אין משאירים פצוע בשטח – ערך שאין עליו ויכוח. זו עמדת החותמים מול עמדת הממשלה, שלפיה יש למוטט תחילה את חמאס, ורק לאחר מכן ללחוץ להשבת כל החטופים. לדעתם, סדר הדברים הזה לא יביא להחזרת החטופים – חיים או מתים.

תגובת מפקד חיל האוויר, המטכ”ל והממשלה הייתה מהירה ואינסטינקטיבית: איש מילואים שחותם על עצומה – אין מקומו ביחידתו. אך תגובה זו נחשבת נמהרת ומוטעית, שכן למעט מיעוט קטן של חותמים שהיו בשירות פעיל בעת החתימה, הרוב המכריע הם אזרחים מלאים, בעלי זכות חוקית לחתום על מחאה.

מי הם “האליטות”?

החותמים הואשמו על ידי חלק מהציבור כ”בני אליטות” מתנשאים. אך צוות אוויר, כדוגמה, איננו אליטה במובן של פריווילגיה – אלא קבוצה מאורגנת של לוחמים ותיקים שעברו הכשרות ממושכות וביצעו משימות מורכבות. אלו שטסים בלילה אלפי קילומטרים לגיחות מסוכנות, דוגמת תימן – הם אליטה מקצועית, וזו אינה מילה גסה. אין מדינה מודרנית מתפקדת ללא אליטות. כך גם לוחמים מיחידות קרביות אחרות – “חוד”, “שפיץ” וכדומה.

התופעה מתרחבת – ועם זאת אינה מסכנת את הצבא

תופעה שהחלה בקומץ חותמים מצוותי אוויר נגד ההפיכה המשטרית התרחבה לשיטפון של עשרות יחידות ואלפי חותמים – ביניהם שני מפקדי חיל הים לשעבר, שני רמטכ”לים לשעבר, שלושה ראשי מוסד לשעבר. כל אלו אינם פעילים פוליטיים אלא לוחמים וקצינים בכירים, שחותרים לקידום הערך העליון של השבת החטופים הביתה, בעמדה שמרבית הציבור תומך בה לפי סקרים.

בשל כך, יש שתהו כיצד היה על צה”ל להגיב. פורמלית, החותמים הם אזרחים לכל דבר וזכותם להביע עמדה. לפיכך, היו שסברו כי פיקוד צה”ל היה צריך להימנע מתגובה כלל – בעיקר לאחר שהתברר היקף התופעה.

האם ריבוי החתימות פוגע בצבא? כנראה שלא. איש מהחותמים לא איים באי-התייצבות למילואים. להפך – הקשרים החברתיים העמוקים ביחידות מבטיחים שרובם יתייצבו אם ייקראו.

דמוקרטיה מול משמעת צבאית

נציגי החותמים הביעו גם חשש לעתיד הדמוקרטיה במדינה. חלקם הצהירו שאינם מוכנים להיות טייסים במדינה שאינה דמוקרטית. אחרים הפנו את הביקורת כלפי מגזרים שאצלם נפוצה סרבנות או השתמטות – בניגוד לחותמי המודעות, שהם לוחמים פעילים בעבר ובהווה.

הפיקוד הבכיר בצה”ל חושש מחדירת התופעה לשורות הסדיר והקבע. אך בעוד טיפול ביחידים נעשה באמצעות הליכים משמעתיים, לא כך ניתן לפעול מול יחידות שלמות.

הדילמה מורכבת: בין שמירה על עליונות הדרג המדיני ובין חופש הביטוי, המחאה וההפגנה במסגרת החוק. לפיכך, יש חובה לגבש מדיניות ברורה. אם צה”ל סבור שהתופעה פוגעת בכשירות, במורל או בכוננות – עליו לגבש קו תגובה אחיד, ולצאת במסע הסברה לכלל חיילי צה”ל, תוך הדגשת עיקרון מרכזי: להרחיק את הפוליטיקה מצה”ל – ואת צה”ל מהפוליטיקה.