פרשנות | ועדת חקירה או ועדת טיוח? הציבור חייב להתעקש על האמת

עצוב מאוד שבכלל התעורר ויכוח על מהות הוועדה שתחקור את אירועי 7 באוקטובר. רק ועדת חקירה ממלכתית, לפי החוק, חייבת לבצע את המשימה הזאת, וחובה על הציבור לנהל מאבק בנושא ולהתעקש: רק ועח”ק ממלכתית ואין בלתה.

ההצעה להקים ועדת חקירה שתורכב מחברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה נשמעת כבדיחה גרועה, אלמלא יש שמתייחסים ברצינות לרעיון הנואל הזה. זו הצעה מעליבה: המציעים מזלזלים באינטליגנציה של הציבור הרחב אם הם סבורים שרוב הציבור יעלה על דעתו רעיון שח”כים הם שיחקרו את המלחמה.

מסמכים ועדים

ח”כ הוא פוליטיקאי, קואליציה או אופוזיציה, הוא משתייך למפלגה, מעורב בעשייה הפוליטית בכנסת ובוועדותיה. כל אחד מה-120 כבר הביע את דעתו במליאה, בוועדות ובתקשורת על אירועי המלחמה - בעד ונגד מפלגת השלטון, בעד ונגד ראש הממשלה ושריו. האם הם מוסמכים לבדוק לעומק מה קרה לפני ואחרי 7 באוקטובר? רעיון עוועים.

עד כה, מקובל היה בוועדות חקירה ממלכתיות, שמוקמות על פי חוק ועדות החקירה, שבראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון, והוא ממנה את חבריה. בחוק נאמר שהיו”ר יכול להיות שופט בית המשפט העליון או מחוזי, או שופט שיצא לגמלאות או פרש. ועדת חקירה ממלכתית רשאית לכפות המצאת מסמכים ולחייב התייצבות עדים, ולכך יש חשיבות מכרעת. מדוח של ועדה כזו קשה מאוד להתעלם.

עשרות ועדות חקירה ממלכתיות קמו במדינת ישראל במגוון נושאים, כמו למשל חברת נתיבי נפט, המצב בבתי הכלא, סברה ושתילה, ניהול משק המים, רצח רבין, ושתי האחרונות: רכש הצוללות וכלי השיט ואסון הר מירון.

על כל הנושאים החשובים האלו החליטו ממשלות ישראל להקים ועדות חקירה. ואילו על אירועי 7 באוקטובר לא תחליט ממשלת ישראל להקים ועדה כזו? הוקמה ועדה ממלכתית לחקר אירועי סברה ושתילה אחרי מלחמת לבנון הראשונה, כאשר הרקע היה טבח שעשו פלשתינים בפלשתינים. האם על טבח שעשו מחבלים פלשתיניים בעזה בישראלים תושבי העוטף לא תיכון ועדת חקירה ממלכתית? למתנגדים פתרונים.

לא נציגי מפלגות

תומכי הרפורמה המשפטית טוענים שיש לבחור לבית המשפט העליון שופטים שייצגו את מגוון הדעות השונות בציבור הישראלי, ומכאן ‘שופטים ימניים’ ו’שופטים ליברליים’. זו תפיסת עולם שגויה לחלוטין. שופטי בית המשפט העליון חייבים להיות המשפטנים המעולים ביותר במדינת ישראל, ולא מייצגי דעות פוליטיות. הם אינם ח”כים שנבחרים על ידי מפלגות והציבור. הם אינם צריכים לייצג ‘מגוון דעות’, אלא להיות בעלי המקצוע הטובים ביותר בתחום המשפט, השיפוט ועשיית משפט צדק.

כך גם חברי ועדת חקירה ממלכתית. לא נציגי מפלגות, לא חברי כנסת, חלילה לא פוליטיקאים לשעבר ובהווה, וגם לא גנרלים בדימוס או מומחים שכבר יותר משנה מתבטאים דרך קבע בערוצי הטלוויזיה. ועדת חקירה ממלכתית צריכה להיות נבחרת עילית של אנשי מקצוע מעולים שהוכיחו עצמם בתחומי הצבא והביטחון, המודיעין, המשפט. דמויות שמוכרות היטב בציבור, כאלו שלא דבק בהם שום פירור של חשד, אך הוכיחו בעברם מקצוענות, מנהיגות וכושר מחשבה וניתוח. רובם יהיו, מדרך הטבע, “לשעברים” בעלי מוניטין בתחומים הרלוונטיים.

ויש כאלו. ניתן היה, ללא קושי, להרכיב כאן ועכשיו רשימה של מועמדים מצוינים להרכב רצוי של ועדת חקירה ממלכתית. האנשים חיים וקיימים, ומפאת חשיבותו העליונה של הנושא יש להניח שאם יפנו אליהם, יסכימו למלא את התפקיד האחראי ולשבת בוועדה. הם אינם אלמונים, אך לא נזכיר שמות כדי לא לפגוע בסיכוייהם להתמנות לוועדה, אם בכלל תקום.

ערוות מחדלים

וכאן השאלה הקריטית - האם תקום. מניעי המתנגדים ברורים. דוח ועדת חקירה ממלכתית לא מוטה, מקצועי, אובייקטיבי, עלול להיות קשה לנוגעים בדבר עד כדי אובדן קריירה. שלא לדבר על דוח סופי שיחשוף ערוות מחדלים איומים של אחראים.

יש מי שחוששים ממינוי שופט בית המשפט העליון ליו”ר ועדה ממלכתית, בנימוק שנשמע בימים אלו: ‘שופט עליון בראש הוועדה? מה הם מבינים. ובין כה וכה מעמדם הציבורי נמוך’. נזכור שיש מי שעמלו קשה בשנים האחרונות כדי להוריד עד למינימום את מעמדם הציבורי של שופטי בית המשפט העליון במדינת ישראל, והסיבות ברורות. ומדובר באחד המוסדות שמדינת ישראל יכולה להתפאר בהם.

יש מי שחוששים מכל מילה שתיכתב בדוח הסופי: מי אמר למי, מתי ולמה. מי לא העביר מסמכים, ומי לא קיבל אותם. מי נתן הוראות ופקודות, ומי לא נתן אלא דחה ישיבות ודיונים. מי לא הקשיב להתראות, התייחס בזלזול לכפופים באגפי המודיעין והשב”כ וגופים אחרים שראו חומרים וביקשו להתריע ונענו בהתעלמות גמורה. 

מי אמר שחמאס מורתע כאשר זה תכנן מלחמה ליד הגדר. מי זלזל במידע שהועבר אליו ולא בדק עד הסוף. מי תכנן מהלכים נכונים ומי עשה טעויות נוראות. מי לא היה במקום, מי לא הכין כוחות ומי לא הקפיד על כוננויות והכנות למקרי חירום. מי לא הקשיב לאויב ולא בדק כוונות ותוכניות.

ועדת חקירה עשויה להחליט לדבר על קונספציה שגויה, על צורות מחשבה לא נכונות, על מהלכים, החלטות וצעדים של הדרג המדיני שהביאו ישירות או בעקיפין לאסון שקרה בשעה 06:29. לכן הדרג המדיני הזה מתנגד נמרצות להקמת ועדת חקירה ממלכתית כזו, שלא תישא פנים בדין אלא תחפש את האמת ללא כחל וסרק.

יש תחושה שנושא ועדת חקירה ממלכתית או אחרת יעורר מאבקים קשים בשבועות הקרובים. המתנגדים ב’דרג המדיני’ לא יוותרו, וטעמיהם עמם. הם יודעים בדיוק למה אינם רוצים ‘ממלכתית’ אלא משהו אחר, פסול. אסור לציבור הרחב לוותר, כי זה בנפשו. האמת על אירועי 7 באוקטובר, שירדפו את העם בישראל עוד שנים רבות, חייבת לצאת לאור.

בפני הציבור ניצבים כיום שלושה נושאי מחאה ומאבק בכל הכלים: החזרת החטופים הביתה בעסקה כוללת, ואת כולם. הקמת ועדת חקירה ממלכתית והמשך המאבק נגד הפיכה משטרית ושינוי פניה לרעה של המדינה.