פרשנות | הפגיעה הכלכלית מחריפה - אך מצרים מסרבת לצאת למערכה מול החות’ים

לאחרונה, החות’ים הכריזו בטוויטר על מתקפה נוספת שביצעו במצרי באב אל-מנדב, הפעם על מכלית בריטית בשם קורדיליה מון. המתקפה בוצעה באמצעות כלי שיט בלתי מאוישים שהתפוצצו על דפנות האונייה, כחלק מהמאמץ המתמשך של החות’ים לאכוף סגר ימי באזור.

מאז תחילת אוקטובר, החות’ים הרחיבו את פעילותם, כשהם סוגרים את מצרי באב אל-מנדב ותוקפים אוניות סוחר המיועדות לישראל ולאירופה. עד כה נפגעו כ-100 אוניות, מה שגרם לשיבוש משמעותי בנתיבי השיט המסחריים העולמיים. המצור הביא לשינוי נתיבי המסחר, כאשר אוניות נאלצות להפליג דרך קרן אפריקה, מה שמאריך את המסלול בכשבועיים ומוביל לעליית מחירים באירופה.

מפתיע ככל שיהיה, מצרים לא הצטרפה למערכה לשחרור נתיבי השיט ולא שיתפה פעולה עם הקואליציה הבינלאומית שהוקמה על ידי ארצות הברית. למרות הפגיעה הכלכלית המשמעותית – ירידה של כ-40% בהכנסות מתעלת סואץ וירידה בהכנסות מייצוא הגז לאירופה – מצרים עומדת מנגד.

השאלה העיקרית היא: מדוע? הרי מצרים היא אחת הנפגעות העיקריות מהמצור הימי, וכלכלתה סובלת קשות מהפגיעה בתעלת סואץ, שנחשבת לאחד ממקורות ההכנסה החשובים של המדינה.

התשובה טמונה בשיקולים עמוקים ומורכבים יותר מאשר שיקול כלכלי בלבד. מצרים למודת ניסיון ממלחמת האזרחים בתימן בשנות ה-2000 מול החות’ים. בנוסף, היא ערה להשלכות אפשריות של פתיחת חזית צבאית נוספת מול איראן, שמעניקה תמיכה משמעותית לחות’ים.

שיקול נוסף הוא ההקשר הפוליטי האזורי. פעולה צבאית נרחבת של מצרים עלולה להיתפס בעולם הערבי כתמיכה עקיפה בפעולות ישראל בעזה, תדמית שמצרים אינה מעוניינת להצטייר בה. לכן, היא בוחרת להימנע ממעורבות ישירה.

מצרים מעדיפה להפעיל לחץ מדיני ולקדם הפסקת אש כוללת באזור, מתוך תפיסה שזהו הפתרון הנכון לסיום הלחימה, ולא כניסה למערכה צבאית נוספת שתסלים את המצב.

בסופו של דבר, למרות הפגיעה הקשה בכלכלה והלחצים הפנימיים, מצרים בוחרת באסטרטגיה של ריסון והימנעות. היא מבינה היטב את האתגרים הביטחוניים שמציב המצור הימי, אך גם את הסיכונים הטמונים בהסלמה צבאית.