פרשנות | הדילמה הישראלית בלבנון: בין נקמה לאסטרטגיה
המבוי הסתום בצפון: היעדר אסטרטגיה ישראלית מול התעצמות חיזבאללה ומשבר לבנוני מתמשך
תמונה: דובר צה״ל
לישראל יש בעיה אסטרטגית חמורה בזירה הלבנונית. למרות שלבנון היא אחת הזירות המרכזיות בהן ישראל ספגה אבידות רבות לאורך השנים, נראה כי ירושלים מתקשה לגבש אסטרטגיה ברורה להתמודדות עם האיומים בגבול הצפוני.
האתגר המרכזי הוא כפול: מצד אחד, ישראל מתמודדת עם ארגון חיזבאללה, שהפך לכוח צבאי משמעותי בעל יכולות מתקדמות. מצד שני, ממשלת לבנון נותרת חלשה וחסרת יכולת אמיתית לשלוט במדינה.
בעשורים האחרונים, חיזבאללה ביצע שורה של מהלכים אסטרטגיים שחיזקו את מעמדו. הארגון פיתח מבנה שליטה מבוזר המאפשר המשך פעילות גם תחת מתקפה, הקים עמדות ירי מבוצרות ונשלטות מרחוק, שיפר את תשתיותיו התת-קרקעיות לאחסון ושינוע אמל"ח, התפרס אזורית בסוריה, עיראק ותימן, ושיפר את איכות הנשק שברשותו, כולל טילים מדויקים ומערכות נ"ט מתקדמות. למרות היתרון הצבאי המובהק של צה"ל, חיזבאללה מסוגל לשרוד מערכה צבאית תוך גרימת נזק משמעותי לישראל.
ישראל ניצבת בפני דילמה מורכבת: פעולה צבאית נרחבת עלולה לגרום הרס רב בלבנון, אך ללא תוצאות ארוכות טווח. החלשת ממשלת לבנון עלולה לחזק את מעמדו של חיזבאללה, וללא אסטרטגיה מדינית, הישגים צבאיים עלולים להתפוגג במהירות.
אחת האפשרויות המועדפות היא יישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון, הכוללת הסגת חיזבאללה לקו נהר הליטני והצבת צבא לבנון בגבול עם ישראל. במקביל, נדרשת הסדרת הגבול היבשתי בין המדינות. אולם, ללא חיזוק ממשלת לבנון והתמודדות עם המשבר הכלכלי החמור במדינה, קשה לראות פתרון יציב לטווח ארוך.
המצב הכלכלי בלבנון מהווה אתגר נוסף. עם אחוזי אבטלה גבוהים ויחס חוב-תוצר מדאיג, המדינה נמצאת במשבר עמוק. הרס נוסף של תשתיות במלחמה עתידית עלול להחריף את המצב ולהגביר את חוסר היציבות.
לסיכום, ישראל זקוקה לאסטרטגיה כוללת שתשלב פעולה צבאית מדודה עם מאמצים דיפלומטיים וכלכליים לחיזוק ממשלת לבנון. ללא גישה רב-ממדית זו, קיים חשש שכל מהלך צבאי, גם אם יצליח בטווח הקצר, לא יביא לשינוי מהותי במצב הביטחוני בגבול הצפון.
המבוי הסתום בצפון: היעדר אסטרטגיה ישראלית מול התעצמות חיזבאללה ומשבר לבנוני מתמשך
תמונה: דובר צה״ל
לישראל יש בעיה אסטרטגית חמורה בזירה הלבנונית. למרות שלבנון היא אחת הזירות המרכזיות בהן ישראל ספגה אבידות רבות לאורך השנים, נראה כי ירושלים מתקשה לגבש אסטרטגיה ברורה להתמודדות עם האיומים בגבול הצפוני.
האתגר המרכזי הוא כפול: מצד אחד, ישראל מתמודדת עם ארגון חיזבאללה, שהפך לכוח צבאי משמעותי בעל יכולות מתקדמות. מצד שני, ממשלת לבנון נותרת חלשה וחסרת יכולת אמיתית לשלוט במדינה.
בעשורים האחרונים, חיזבאללה ביצע שורה של מהלכים אסטרטגיים שחיזקו את מעמדו. הארגון פיתח מבנה שליטה מבוזר המאפשר המשך פעילות גם תחת מתקפה, הקים עמדות ירי מבוצרות ונשלטות מרחוק, שיפר את תשתיותיו התת-קרקעיות לאחסון ושינוע אמל"ח, התפרס אזורית בסוריה, עיראק ותימן, ושיפר את איכות הנשק שברשותו, כולל טילים מדויקים ומערכות נ"ט מתקדמות. למרות היתרון הצבאי המובהק של צה"ל, חיזבאללה מסוגל לשרוד מערכה צבאית תוך גרימת נזק משמעותי לישראל.
ישראל ניצבת בפני דילמה מורכבת: פעולה צבאית נרחבת עלולה לגרום הרס רב בלבנון, אך ללא תוצאות ארוכות טווח. החלשת ממשלת לבנון עלולה לחזק את מעמדו של חיזבאללה, וללא אסטרטגיה מדינית, הישגים צבאיים עלולים להתפוגג במהירות.
אחת האפשרויות המועדפות היא יישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון, הכוללת הסגת חיזבאללה לקו נהר הליטני והצבת צבא לבנון בגבול עם ישראל. במקביל, נדרשת הסדרת הגבול היבשתי בין המדינות. אולם, ללא חיזוק ממשלת לבנון והתמודדות עם המשבר הכלכלי החמור במדינה, קשה לראות פתרון יציב לטווח ארוך.
המצב הכלכלי בלבנון מהווה אתגר נוסף. עם אחוזי אבטלה גבוהים ויחס חוב-תוצר מדאיג, המדינה נמצאת במשבר עמוק. הרס נוסף של תשתיות במלחמה עתידית עלול להחריף את המצב ולהגביר את חוסר היציבות.
לסיכום, ישראל זקוקה לאסטרטגיה כוללת שתשלב פעולה צבאית מדודה עם מאמצים דיפלומטיים וכלכליים לחיזוק ממשלת לבנון. ללא גישה רב-ממדית זו, קיים חשש שכל מהלך צבאי, גם אם יצליח בטווח הקצר, לא יביא לשינוי מהותי במצב הביטחוני בגבול הצפון.
