החשש: חקירה בינלאומית נגד אישים שאישרו התנחלויות ביו״ש
בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג החליט שיש לו סמכות לחקור בשטחי יו״ש, עזה ומזרח ירושלים. מי צריך לחשוש? מקבלי החלטות בממשלה. ראיון מיוחד עם תת אלוף (מיל׳) רחל דולב
עמי רוחקס דומבה
| 08/02/2021
רחל דולב. צילום: אלדד רפאלי
הודעה של בית הדין הפלילי הבינלאומי מיום שישי האחרון (5.2) החלה מחול שדים בתקשורת הישראלית. ההחלטה קובעת שלבית הדין יש מנדט לפעול ביו״ש, עזה ומזרח ירושלים. כלומר, כלל השטחים שנכבשו על ידי ישראל ב67. ״ב-20.12.19 הודיע תובע בית הדין הפלילי הבינלאומי על סיום הבדיקה המקדמית של המצב בפלסטין. התובע קבע כי כל הקריטריונים הסטטוטוריים על פי אמנת רומא לפתיחת חקירה התקיימו״, כותבים בפרסום.
״החלטה על פתיחת החקירה במצב זה היא של פרקליטות בית הדין הפלילי הבינלאומי. ב-22.1.20 תפס התובע את הלשכה לפי סעיף 19(3) לחוק רומא, וביקש פסק דין רק על היקף סמכות השיפוט הטריטוריאלית של בית המשפט במצב במדינת פלסטין.״
בית המשפט מסייג, כי ההחלטה אינה מתירה לו לעסוק בשאלת המדינה הפלסטינית או הגבולות העתידיים בין ישראל לפלסטינים. אלא, פסיקתו לצורך הגדרת סמכות השיפוט הטריטוריאלית של בית המשפט בלבד.
עקרון המשלימות
על הפרק עומדות שלוש חקירות אפשריות. ראשונה: בגין שימוש בכוח של צה״ל במסגרת מבצע צוק איתן בעזה. שניה: התנהלות ישראל מול ההפגנות בגבול עזה. שלישית: אישור התנחלויות ביו״ש.
״בעוד בשתי הראשונות, התנהלות צה״ל על פי הדין הבינלאומי תעמוד לצידו, בהקשר ההתנחלויות, ישראל יכולה להיות בבעיה״, מסבירה רחל דולב, תת אלוף, עו"ד, בכירה לשעבר בפרקליטות הצבאית בראיון לישראל דיפנס. דולב היא בנוסף גם חברת הועד המנהל של תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל. ״אמנת ג׳נבה קובעת שאסורה העברת אוכלוסיה בין המדינה הכובשת לנכבשת.״
דולב מסבירה כי במקרים של צוק איתן וההפגנות בגבול עזה, מערכת המשפט הישראלית מספקת את עקרון המשלימות. כלומר, אם נערכת חקירה ומיצוי הדין במערכת הישראלית, זה מספק גם בהיבט בינלאומי. במילים אחרות, אם מערכת המשפט הישראלית מיצתה את הדין באירועים רלוונטים, אין הצדקה לפתוח חקירה בינלאומית. לעומת זאת, במקרה של ההתנחלויות, אין כך הדבר.
״לגבי ההתנחלויות, עקרון המשלימות לא תופס״, אומרת דולב. ״מדינת ישראל טוענת כי המצב ביו״ש הוסכם במסגרת הסכמי אוסלו בין הרשות לישראל. על פי הסכמים אלו, הגבולות העתידיים יקבעו במסגרת מו״מ בין הצדדים.
סיפוח זוחל
״עם זאת, ישראל נוקטת במהלך השנים מאז ב׳סיפוח זוחל׳ ולמעשה מעבירה אוכלוסיה מישראל ליו״ש. דוגמאות לכך ניתן למצוא בחוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון (חוק הסדרה), חוק ההתיישבות הצעירה (הכשרת 25 מאחזים) או הבניה בגבעת המטוס.״
לפני שממשיכים, ראוי להסביר. בית הדין הבינלאומי הוא פלילי. כלומר, הוא אינו מחפש אחריות תאגידית או של מדינה, אלא של אישים שנתנו הוראות בניגוד לחוק. במקרה זה, מקבלי החלטות שאישרו להקים התיישבות ביו״ש בניגוד לאמנת ג׳נבה. זה יכול להיות ראש הממשלה, קצינים בצה״ל, ראשי מתיישבים, או כל גורם אחר שנתן הוראות בהקשר זה.
״חוקים כאלו, או הוראות רשמיות של גורמים בממשלת ישראל, עלולים לעמוד לרועץ למדינת ישראל בהקשר זה. תשומת לב כי בית הדין גם מתעלם מהסיפוח של מזרח ירושלים. על פי ההחלטה האחרונה, מותר לו לבצע חקירה גם באזור זה.
פוליטיזציה של המשפט הבינלאומי
דולב טוענת, ובצדק, שההחלטה לאפשר לבית הדין הבינלאומי לחקור אירועים בישראל היא פוליטית. ״במקום להתעסק עם סוריה, איראן או ונצואלה, שמפירות זכויות אדם כל שני וחמישי, מתעסקים עם ישראל. זה אקט פוליטי איך שלא תסתכל על זה. זו הסיבה שבירושלים צריכים לנצל את המצב כדי לפתוח במו״מ״, אומרת דולב.
״יש תזה שאם בית המשפט ירצה לפתוח בחקירה, הוא טרם החליט על כך, היא תתקדם בנתיב בלתי תלוי בפעולות של ממשלת ישראל. עם זאת, במידה ובירושלים יקחו את היוזמה ויפתחו במו״מ עם הפלסטינים, זה יכול לעזור לסנדל את המהלך. בנוסף, מו״מ ביוזמה ישראלית, שמטרתו לשמר את האינטרסים הישראלים, ייטיב עם ישראל, בלי קשר לפעילות של בית הדין הבינלאומי. זו צריכה להיות יוזמה מדינית ישראלית.״
דולב מעלה עוד נקודה למחשבה. בית הדין הפלילי הבינלאומי הוקם לאחר השואה כדי לטפל בפשעי מלחמה. ישראל הייתה, אז, בין היוזמות שלו. ״אסור לשפוך את התינוק עם המים״, אומרת דולב. ״הביקורת הבינלאומית שמקדמת ישראל נגד בית הדין יכולה להיות חרב פיפיות. אם בעתיד נרצה שמישהו יחקור פשעי מלחמה, ולא יהיה בית דין פלילי בינלאומי, לא יהיה מי שיעשה זאת״, מסבירה דולב. ״הביקורת צריכה להיות נגד הפוליטיזציה של בית הדין. לא נגד המהות שלו.״
בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג החליט שיש לו סמכות לחקור בשטחי יו״ש, עזה ומזרח ירושלים. מי צריך לחשוש? מקבלי החלטות בממשלה. ראיון מיוחד עם תת אלוף (מיל׳) רחל דולב
רחל דולב. צילום: אלדד רפאלי
הודעה של בית הדין הפלילי הבינלאומי מיום שישי האחרון (5.2) החלה מחול שדים בתקשורת הישראלית. ההחלטה קובעת שלבית הדין יש מנדט לפעול ביו״ש, עזה ומזרח ירושלים. כלומר, כלל השטחים שנכבשו על ידי ישראל ב67. ״ב-20.12.19 הודיע תובע בית הדין הפלילי הבינלאומי על סיום הבדיקה המקדמית של המצב בפלסטין. התובע קבע כי כל הקריטריונים הסטטוטוריים על פי אמנת רומא לפתיחת חקירה התקיימו״, כותבים בפרסום.
״החלטה על פתיחת החקירה במצב זה היא של פרקליטות בית הדין הפלילי הבינלאומי. ב-22.1.20 תפס התובע את הלשכה לפי סעיף 19(3) לחוק רומא, וביקש פסק דין רק על היקף סמכות השיפוט הטריטוריאלית של בית המשפט במצב במדינת פלסטין.״
בית המשפט מסייג, כי ההחלטה אינה מתירה לו לעסוק בשאלת המדינה הפלסטינית או הגבולות העתידיים בין ישראל לפלסטינים. אלא, פסיקתו לצורך הגדרת סמכות השיפוט הטריטוריאלית של בית המשפט בלבד.
עקרון המשלימות
על הפרק עומדות שלוש חקירות אפשריות. ראשונה: בגין שימוש בכוח של צה״ל במסגרת מבצע צוק איתן בעזה. שניה: התנהלות ישראל מול ההפגנות בגבול עזה. שלישית: אישור התנחלויות ביו״ש.
״בעוד בשתי הראשונות, התנהלות צה״ל על פי הדין הבינלאומי תעמוד לצידו, בהקשר ההתנחלויות, ישראל יכולה להיות בבעיה״, מסבירה רחל דולב, תת אלוף, עו"ד, בכירה לשעבר בפרקליטות הצבאית בראיון לישראל דיפנס. דולב היא בנוסף גם חברת הועד המנהל של תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל. ״אמנת ג׳נבה קובעת שאסורה העברת אוכלוסיה בין המדינה הכובשת לנכבשת.״
דולב מסבירה כי במקרים של צוק איתן וההפגנות בגבול עזה, מערכת המשפט הישראלית מספקת את עקרון המשלימות. כלומר, אם נערכת חקירה ומיצוי הדין במערכת הישראלית, זה מספק גם בהיבט בינלאומי. במילים אחרות, אם מערכת המשפט הישראלית מיצתה את הדין באירועים רלוונטים, אין הצדקה לפתוח חקירה בינלאומית. לעומת זאת, במקרה של ההתנחלויות, אין כך הדבר.
״לגבי ההתנחלויות, עקרון המשלימות לא תופס״, אומרת דולב. ״מדינת ישראל טוענת כי המצב ביו״ש הוסכם במסגרת הסכמי אוסלו בין הרשות לישראל. על פי הסכמים אלו, הגבולות העתידיים יקבעו במסגרת מו״מ בין הצדדים.
סיפוח זוחל
״עם זאת, ישראל נוקטת במהלך השנים מאז ב׳סיפוח זוחל׳ ולמעשה מעבירה אוכלוסיה מישראל ליו״ש. דוגמאות לכך ניתן למצוא בחוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון (חוק הסדרה), חוק ההתיישבות הצעירה (הכשרת 25 מאחזים) או הבניה בגבעת המטוס.״
לפני שממשיכים, ראוי להסביר. בית הדין הבינלאומי הוא פלילי. כלומר, הוא אינו מחפש אחריות תאגידית או של מדינה, אלא של אישים שנתנו הוראות בניגוד לחוק. במקרה זה, מקבלי החלטות שאישרו להקים התיישבות ביו״ש בניגוד לאמנת ג׳נבה. זה יכול להיות ראש הממשלה, קצינים בצה״ל, ראשי מתיישבים, או כל גורם אחר שנתן הוראות בהקשר זה.
״חוקים כאלו, או הוראות רשמיות של גורמים בממשלת ישראל, עלולים לעמוד לרועץ למדינת ישראל בהקשר זה. תשומת לב כי בית הדין גם מתעלם מהסיפוח של מזרח ירושלים. על פי ההחלטה האחרונה, מותר לו לבצע חקירה גם באזור זה.
פוליטיזציה של המשפט הבינלאומי
דולב טוענת, ובצדק, שההחלטה לאפשר לבית הדין הבינלאומי לחקור אירועים בישראל היא פוליטית. ״במקום להתעסק עם סוריה, איראן או ונצואלה, שמפירות זכויות אדם כל שני וחמישי, מתעסקים עם ישראל. זה אקט פוליטי איך שלא תסתכל על זה. זו הסיבה שבירושלים צריכים לנצל את המצב כדי לפתוח במו״מ״, אומרת דולב.
״יש תזה שאם בית המשפט ירצה לפתוח בחקירה, הוא טרם החליט על כך, היא תתקדם בנתיב בלתי תלוי בפעולות של ממשלת ישראל. עם זאת, במידה ובירושלים יקחו את היוזמה ויפתחו במו״מ עם הפלסטינים, זה יכול לעזור לסנדל את המהלך. בנוסף, מו״מ ביוזמה ישראלית, שמטרתו לשמר את האינטרסים הישראלים, ייטיב עם ישראל, בלי קשר לפעילות של בית הדין הבינלאומי. זו צריכה להיות יוזמה מדינית ישראלית.״
דולב מעלה עוד נקודה למחשבה. בית הדין הפלילי הבינלאומי הוקם לאחר השואה כדי לטפל בפשעי מלחמה. ישראל הייתה, אז, בין היוזמות שלו. ״אסור לשפוך את התינוק עם המים״, אומרת דולב. ״הביקורת הבינלאומית שמקדמת ישראל נגד בית הדין יכולה להיות חרב פיפיות. אם בעתיד נרצה שמישהו יחקור פשעי מלחמה, ולא יהיה בית דין פלילי בינלאומי, לא יהיה מי שיעשה זאת״, מסבירה דולב. ״הביקורת צריכה להיות נגד הפוליטיזציה של בית הדין. לא נגד המהות שלו.״
