ראש המוסד החדש: אתגרים והזדמנויות
ד', ראש המוסד החדש, יכנס בעוד כמה חודשים לתפקיד כאשר שינויי כוח אדם בצמרת השלטון וארגונים באיראן וארה"ב צפויים להוות אתגרים מורכבים. אלו יוצרים גם הזדמנויות. פרשנות
עמי רוחקס דומבה
| 16/12/2020
bigstock
ראש המוסד החדש, ד' (שמו המלא טרם הותר לפרסום), הוא בן כ55, בוגר פנימייה צבאית, שירת בסיירת מטכ"ל (בדומה לתמיר פרדו), והצטרף למוסד בסביבות גיל 30. בין היתר, שימש כמפעיל סוכנים.
כפי שציינתי בפרסום הקודם בנושא, ד' נכנס לתקופה מאתגרת. בינואר הקרוב מתחלף נשיא בבית הלבן. במקום דונלד טראמפ שאפשר למוסד יחסית יד חופשית באיראן, ג'ו ביידן צפוי לחזור להסכמות הגרעין. להחלטה כזו צפויה להיות השפעה על מגבלות התעוזה של המוסד באיראן. ביידן גם צפוי להחליף את ג'ינה הספלד, ראש הCIA הנוכחי.
הספלד ידועה במזג התקיף שלה (הסתבכה בעבר בפרשת עינויים שכמעט מנעה את מינויה לתפקיד), עובדה שכנראה הסתנכרנה טוב עם התעוזה של יוסי כהן וד'. אם יגיע מחליף יותר שמרן, שיתמוך בקיום הסכמות הגרעין, המוסד צפוי למצוא כתף קרה לפתרונות נועזים. יתרה מכך, ארה"ב יכולה, אם תרצה, לסכל כוונות של ישראל לעקוף אותה. אם ביידן ירצה לשמר את הסכמות הגרעין, בשונה מטראמפ, מבצעים נועזים לא יתקבלו יפה בחדר הסגלגל.
עד ינואר, צפוי להתמנות ראש חדש לפרויקט הגרעין הצבאי של איראן, לאחר שמוחסן פח'ריזאדה חוסל לאחר עשרות שנים בתפקיד. החיסול צפוי להביא ל'ניקוי אורוות' בארגון. אולי גם שינוי פרסונלי של בכירים ושינוי ארגוני. יותר מידור, יותר אבטחת מידע, ויותר בדיקות מהימנות לחברי הארגון. שינויים כאלו צפויים להקשות על האחיזה המודיעינית של ארגוני ביון מערביים בתכנית הגרעין הצבאית של איראן.
שינויי כוח אדם, תפקידים או נהלים בMOIS ובSPND צפויים להקשות על המוסד וארגוני ביון מערביים אחרים (CIA, BND, AIVD ,DGSE) , לפחות זמנית, לגייס מקורות איכותיים בתכנית הגרעין האיראנית.
ביוני אמור להבחר גם נשיא איראני חדש. הצפי כי יהיה מישהו יותר תקיף מרוחאני. נשיא חדש שיהיה מופקד על פיתוח פצצה גרעינית, ירצה להוכיח שחיסול פח'ריזאדה לא עצר את תכנית הגרעין. הפרלמנט האיראני כבר חוקק חוק להאצת תכנית הגרעין, רוחאני בינתיים מחכה לביידן עם היישום שלו. אם יהיו הסכמות, איראן תחזור למשחק של ד"ר ג'קיל (תכנית גרעין אזרחית) ומר הייד (תכנית גרעין צבאית חשאית). כפי שהיה בתקופת אובמה.
ד' גם מקבל משוואה גיאו פוליטית בעייתית. סכסוך המיסים בין ארה"ב לסין הדרדר והגיע למצב של מלחמה כלכלית. הסינים עוזרים לאיראן לחמוק מסנקציות, ולא מן הנמנע, שבייג'ינג תחליט לעזור לאיראן גם עם הגרעין בצורה חשאית. תלוי כמה ביידן ילחץ את שי.
גם הקשרים של צפ"ק עם איראן מוגדרים מאתגרים. בעבר עלו טענות של בכירים באיראן שבין המדינות יש שיתוף פעולה מדעי. ההערכות מדברות על שיתוף פעולה בתחומי הגרעין והטילים. פיונגיאנג כבר הגיע לבשלות הנדסית בפיתוח פצצת גרעין והתאמתה על טיל. אם ארה"ב תמשיך ללחוץ את צפ"ק, ייתכן ומידע הנדסי ימשיך לעבור.
בתחום הטילאות איראן כבר הראתה שהיא יודעת לפתח טילים לטווח ארוך של 2000 ק"מ, ורק לאחרונה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אישר רשמית שאיראן מפתחת גם טילי ביניבשתי. עבור ישראל הגדלת הטווח הופכת את הבעיה האיראנית לבינלאומית, וזה יתרון שד' יוכל לנצל. נתניהו מנסה כבר שנים לשכנע את העולם שגרעין איראני זו בעיה לא רק של ישראל.
היבט נוסף שד' ימשיך לטפל בו הוא ההיבט הכלכלי. בעוד הציבור הישראלי אוהב כותרת של חיסולים באיראן, בפועל, הלחץ הכלכלי על איראן כנראה עושה יותר מעופרת. תכנית גרעין צבאית עולה הרבה כסף, גם הצטיידות בטילים. איראן, שנמצאת תחת סנקציות אמריקאיות כבר שנים, בנתה רשת עולמית של הלבנת כספים, המאפשרת לה להמשיך את הפיתוחים הצבאיים כמעט ללא הפרעה.
המוסד , יחד עם שירותי מודיעין מערביים אחרים, יצטרך להמשיך ולסכל את היכולות הללו ביתר שאת. בעיקר אם ממשל ביידן יפחית תמיכה בשימוש בעופרת. לצד התחום הכלכלי, גם ממד הסייבר יאפשר לישראל להמשיך להפריע לאיראן בלי לעצבן את האמריקאים. וד', למוד ניסיון בתחום זה.
האיראנים אמנם השתפרו מאז ימי סטוקסנט בפעילות סייבר (רק לאחרונה הערכות בישראל כי עשרות או מאות חברות נפגעו על ידי קבוצות האקרים המיוחסות לאיראן), אולם ישראל עדיין מחזיקה יכולות איסוף והתקפה מצוינות בסייבר. לצד ישראל עומדים גם הNSA והGHCQ, שניים מהארגונים הטובים בעולם בתחום איסוף ותקיפה בסייבר. ממד הסייבר, כאמור, מאפשר תעוזה בלי תשלום דיפלומטי בשל העמימות המובנית בסוג מדיום זה בשונה מהעולם הפיזי. קשה מאד להביא ראיות המייחסות מתקפת סייבר למדינה.
לסיכום, ד' מקבל משוואה גיאופוליטית מאתגרת, וכזו מקומית מאתגרת גם באיראן. מהלכים שבוצעו בשנת 2019 על ידי ישראל וארה"ב, לצד חילופי גברי בחלק ממוסדות השלטון והביטחון בארה"ב ואיראן, טומנים בחובם אתגרים מורכבים למוסד הישראלי. עבורו, היעד נשאר אותו יעד מאז 2002 - לעכב ככל הניתן פצצה גרעינית איראנית.
ד', ראש המוסד החדש, יכנס בעוד כמה חודשים לתפקיד כאשר שינויי כוח אדם בצמרת השלטון וארגונים באיראן וארה"ב צפויים להוות אתגרים מורכבים. אלו יוצרים גם הזדמנויות. פרשנות
bigstock
ראש המוסד החדש, ד' (שמו המלא טרם הותר לפרסום), הוא בן כ55, בוגר פנימייה צבאית, שירת בסיירת מטכ"ל (בדומה לתמיר פרדו), והצטרף למוסד בסביבות גיל 30. בין היתר, שימש כמפעיל סוכנים.
כפי שציינתי בפרסום הקודם בנושא, ד' נכנס לתקופה מאתגרת. בינואר הקרוב מתחלף נשיא בבית הלבן. במקום דונלד טראמפ שאפשר למוסד יחסית יד חופשית באיראן, ג'ו ביידן צפוי לחזור להסכמות הגרעין. להחלטה כזו צפויה להיות השפעה על מגבלות התעוזה של המוסד באיראן. ביידן גם צפוי להחליף את ג'ינה הספלד, ראש הCIA הנוכחי.
הספלד ידועה במזג התקיף שלה (הסתבכה בעבר בפרשת עינויים שכמעט מנעה את מינויה לתפקיד), עובדה שכנראה הסתנכרנה טוב עם התעוזה של יוסי כהן וד'. אם יגיע מחליף יותר שמרן, שיתמוך בקיום הסכמות הגרעין, המוסד צפוי למצוא כתף קרה לפתרונות נועזים. יתרה מכך, ארה"ב יכולה, אם תרצה, לסכל כוונות של ישראל לעקוף אותה. אם ביידן ירצה לשמר את הסכמות הגרעין, בשונה מטראמפ, מבצעים נועזים לא יתקבלו יפה בחדר הסגלגל.
עד ינואר, צפוי להתמנות ראש חדש לפרויקט הגרעין הצבאי של איראן, לאחר שמוחסן פח'ריזאדה חוסל לאחר עשרות שנים בתפקיד. החיסול צפוי להביא ל'ניקוי אורוות' בארגון. אולי גם שינוי פרסונלי של בכירים ושינוי ארגוני. יותר מידור, יותר אבטחת מידע, ויותר בדיקות מהימנות לחברי הארגון. שינויים כאלו צפויים להקשות על האחיזה המודיעינית של ארגוני ביון מערביים בתכנית הגרעין הצבאית של איראן.
שינויי כוח אדם, תפקידים או נהלים בMOIS ובSPND צפויים להקשות על המוסד וארגוני ביון מערביים אחרים (CIA, BND, AIVD ,DGSE) , לפחות זמנית, לגייס מקורות איכותיים בתכנית הגרעין האיראנית.
ביוני אמור להבחר גם נשיא איראני חדש. הצפי כי יהיה מישהו יותר תקיף מרוחאני. נשיא חדש שיהיה מופקד על פיתוח פצצה גרעינית, ירצה להוכיח שחיסול פח'ריזאדה לא עצר את תכנית הגרעין. הפרלמנט האיראני כבר חוקק חוק להאצת תכנית הגרעין, רוחאני בינתיים מחכה לביידן עם היישום שלו. אם יהיו הסכמות, איראן תחזור למשחק של ד"ר ג'קיל (תכנית גרעין אזרחית) ומר הייד (תכנית גרעין צבאית חשאית). כפי שהיה בתקופת אובמה.
ד' גם מקבל משוואה גיאו פוליטית בעייתית. סכסוך המיסים בין ארה"ב לסין הדרדר והגיע למצב של מלחמה כלכלית. הסינים עוזרים לאיראן לחמוק מסנקציות, ולא מן הנמנע, שבייג'ינג תחליט לעזור לאיראן גם עם הגרעין בצורה חשאית. תלוי כמה ביידן ילחץ את שי.
גם הקשרים של צפ"ק עם איראן מוגדרים מאתגרים. בעבר עלו טענות של בכירים באיראן שבין המדינות יש שיתוף פעולה מדעי. ההערכות מדברות על שיתוף פעולה בתחומי הגרעין והטילים. פיונגיאנג כבר הגיע לבשלות הנדסית בפיתוח פצצת גרעין והתאמתה על טיל. אם ארה"ב תמשיך ללחוץ את צפ"ק, ייתכן ומידע הנדסי ימשיך לעבור.
בתחום הטילאות איראן כבר הראתה שהיא יודעת לפתח טילים לטווח ארוך של 2000 ק"מ, ורק לאחרונה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אישר רשמית שאיראן מפתחת גם טילי ביניבשתי. עבור ישראל הגדלת הטווח הופכת את הבעיה האיראנית לבינלאומית, וזה יתרון שד' יוכל לנצל. נתניהו מנסה כבר שנים לשכנע את העולם שגרעין איראני זו בעיה לא רק של ישראל.
היבט נוסף שד' ימשיך לטפל בו הוא ההיבט הכלכלי. בעוד הציבור הישראלי אוהב כותרת של חיסולים באיראן, בפועל, הלחץ הכלכלי על איראן כנראה עושה יותר מעופרת. תכנית גרעין צבאית עולה הרבה כסף, גם הצטיידות בטילים. איראן, שנמצאת תחת סנקציות אמריקאיות כבר שנים, בנתה רשת עולמית של הלבנת כספים, המאפשרת לה להמשיך את הפיתוחים הצבאיים כמעט ללא הפרעה.
המוסד , יחד עם שירותי מודיעין מערביים אחרים, יצטרך להמשיך ולסכל את היכולות הללו ביתר שאת. בעיקר אם ממשל ביידן יפחית תמיכה בשימוש בעופרת. לצד התחום הכלכלי, גם ממד הסייבר יאפשר לישראל להמשיך להפריע לאיראן בלי לעצבן את האמריקאים. וד', למוד ניסיון בתחום זה.
האיראנים אמנם השתפרו מאז ימי סטוקסנט בפעילות סייבר (רק לאחרונה הערכות בישראל כי עשרות או מאות חברות נפגעו על ידי קבוצות האקרים המיוחסות לאיראן), אולם ישראל עדיין מחזיקה יכולות איסוף והתקפה מצוינות בסייבר. לצד ישראל עומדים גם הNSA והGHCQ, שניים מהארגונים הטובים בעולם בתחום איסוף ותקיפה בסייבר. ממד הסייבר, כאמור, מאפשר תעוזה בלי תשלום דיפלומטי בשל העמימות המובנית בסוג מדיום זה בשונה מהעולם הפיזי. קשה מאד להביא ראיות המייחסות מתקפת סייבר למדינה.
לסיכום, ד' מקבל משוואה גיאופוליטית מאתגרת, וכזו מקומית מאתגרת גם באיראן. מהלכים שבוצעו בשנת 2019 על ידי ישראל וארה"ב, לצד חילופי גברי בחלק ממוסדות השלטון והביטחון בארה"ב ואיראן, טומנים בחובם אתגרים מורכבים למוסד הישראלי. עבורו, היעד נשאר אותו יעד מאז 2002 - לעכב ככל הניתן פצצה גרעינית איראנית.
