לא מסתגלים: הקבעון המחשבתי של מערכת הביטחון בנוגע לאיום האיראני

פרסומים חדשים אודות יכולות הטילאות של איראן, שינוי בתנאים הגיאו-פוליטיים, והמשבר הפיננסי בעקבות הקורונה מעלים תהיות לגבי התפיסה האסטרטגית של ישראל מול איראן. דעה 

לא מסתגלים: הקבעון המחשבתי של מערכת הביטחון בנוגע לאיום האיראני

צילום מסך: https://youtu.be/7fHHPpH5Uoo

מספר אירועים שהוצפו לתקשורת בשבועות האחרונים חושפים כי מערכת הביטחון, על אף הבטחותיה, ממשיכה להתאפיין בקבעון מחשבתי. לפחות בכל הקשור לאיום האיראני. בעוד קברניטי המדינה דואגים למכור לציבור הישראלי שמדובר באיום "כמעט קיומי", בפועל, מהלכים להתמודד עם האיום כמעט ולא נעשים. 

מטחי טילים מעמדות תת קרקעיות 

האירוע הראשון שהתגלה לפני כשבוע הוא פיתוח איראני של "רכבת טילים" תת קרקעית. במילים אחרות, האיראנים פיתחו מחסנית של טילי קרקע, אוטומטית, המאפשרת להם לשגר מטח טילים בדקות ספורות לעבר כל יעד בישראל. הטילים יכולים להיות חמושים בראשי קרב רגילים או גרעיניים. לטיל זה לא ממש משנה מה הוא סוחב, כל עוד התאימו לו ראש קרבי במשקל מתאים. 

המשמעות היא כי איראן מסוגלת, למשל, לשגר מטח טק"ק מעמדה תת קרקעית לעבר שדה תעופה צבאי ישראלי. מספיק שחלק קטן מאותו מטח יצליח להשבית את מסלולי הטיסה באותו בסיס, כדי לפגוע בתפוקת חיל האוויר. מטח כזה מגיע בהפתעה, כאשר הבלימה שלו מסתמכת על שני וקטורים - בעיות טכניות בטיל או מערכת הגנה אווירית ישראלית. כמה טילים מדויקים במקביל מסוגלת מערכת הגנה סביב בסיס חיל אוויר ליירט? זו שאלה פתוחה. התשובה עליה מסווגת. בהמשך אדון בשאלה זו. 

בהיבט גרעיני, איראן יכולה לשגר מטח טילים כזה שכולם נושאים רש"ק גרעיני לעבר מטרות במרכז הארץ. נניח מרכז תל אביב. טיל כזה מדויק בCEP של מספר מטרים בודדים. אם כולם משוגרים לאותה נקודה יחד, מדובר באתגר קשה למערכות ההגנה. אלו טילים מדויקים כאמור, שיודעים לתמרן בעת מעוף (לעשות תיקון מסלול בטיסה), ומגיעים במהירות עצומה למטרה. מספיק אחד שיעבור את שכבות ההגנה. לפי הערכות, מספיקה פצצת גרעין אחת שתופעל במרכז תל אביב, כדי להביא חורבן על ישראל. 

איראן יכולה לשגר גם מטחים משולבים. חלק מהטילים נטענים ברש"ק רגיל, חלק בגרעיני. שוב, לטיל זה לא משנה. איך יודעים בישראל אם המטח כולל טילים עם רש"קים גרעיניים? זהו, שלא יודעים. לכן, בהסתכלות ישראלית כל מטח טילים שמגיע מאיראן מוגדר ככזה הכולל טילים גרעיניים.

אין הגנה הרמטית

על ההגנה האווירית בישראל אחראית מנהלת חומה במשרד הביטחון. האם המנהלת יודעת לספק הגנה הרמטית? לא. אף מומחה טילים ישראלי לא יכול לחתום על זה. לכן בונים שכבות. מצד שני, אם איראן פיתחה יכולות שיגור מטחי טילים מבסיסים תת קרקעיים, זה אומר שמרכיב ההפתעה לצידה. האם מודיעין יכול לספק לממשלה בישראל וודאות מתי איראן תשגר טילים ומאיפה? תשאלו את וועדת אגרנט. עם טילים קבורים בתת קרקע, איסוף המודיעין קשה אף יותר. 

אם אין הגנה הרמטית בפני מטחי טילים איראנים ואין מודיעין ודאי מתי ישוגרו כאלו ולאן, ישאל פלוני מה אפשר לעשות? ובכן, מערכת הביטחון נוקטת בשני וקטורים מרכזיים - איסוף מודיעין מסוגים שונים (כוונות, טכני, ועוד) במסגרת מגבלות עולם הביון ויצירת כוח תקיפה מהיר בדמות פיקוד העומק. ההנחה היא כי עימות בין איראן לישראל אינו יגרר מיידית לשימוש בנשק גרעיני מצדם, אלא תקדים לו מלחמה קונבנציונאלית. 

עם זאת, השלטון באיראן בונה את תשתיות הטילים והגרעין בעיקר לצורך הישרדות. גם תכנית הגרעין הצבאית של איראן נועדה לשימור עצמי של השלטון. כלומר, אם איראן תרגיש שישראל או ארה"ב מנסות לפגוע בדרך כלשהי בהישרדות המשטר, היא יכולה לדלג מעל השלב של המלחמה הקונבנציונאלית ולגשת ישירות לשיגור רש"קים גרעיניים. 

האם יודעים בישראל או ארה"ב מה סטטוס תכנית הגרעין האיראנית במלואה? כנראה שלא. ההנחה הרשמית בישראל היא שאיראן טרם הגיעה לפצצה שאפשר להתקין על טיל. אבל טבען של הנחות להתברר כלא נכונות. לכן, חזרנו שוב לעובדה שאיראן פיתחה יכולת שיגור מטחי טילים מהתת קרקע, בהפתעה, עם מערך הגנה ישראלי שאינו הרמטי. 

ובכן, אלו הסיכונים שצריך לחיות איתם. האם לאור סיכונים אלו נכון להשאיר את התפיסה הישראלית על כנה? כלומר, עמימות גרעינית, והכנה צה"ל למתקפה באיראן, בעיקר על סמך פיקוד העומק וחיל האוויר? יש החושבים אחרת. 

חיל האוויר בעידן טילים איראנים

בהרצאה של ד"ר עוזי רובין, ראש מנהלת חומה לשעבר, אתמול (ד) במסגרת כנס וירטואלי שערכה חברת רפאל, טען רובין כי חיל האוויר יתקשה לפעול במציאות כזו. רובין משווה בסיס חיל אוויר לנושאת מטוסים קרקעית. גדולה, מגושמת, וקלה לפגיעה באמצעות טילים. גם אם ישנן מערכות הגנה בקרבת הבסיס, אלו יתקשו להתמודד עם מטחי טילים. ומספיק כמה שיעברו כדי להשבית את הבסיס לתקופה מסוימת. 

אם נכפיל את האיום הזה לכלל מסלולי הטיסה הצבאיים בישראל, המשמעות היא כי איראן יכולה להשבית חלק ניכר מתפוקת חיל האוויר בשעות הראשונות למלחמה עתידית. במקרה כזה, התגובה הישראלית תתקל בבעיה. כמות המטוסים שנמצאת בכל בסיס בכוננות יירוט לאו דווקא מספיקה לתקיפה באיראן, ואם מטוסי היירוט יטוסו לאיראן, מי ישראל ליירט מטוסי אויב? 

טיל שמשוגר מאיראן מגיע לישראל תוך דקות ספורות. המשמעות היא כי בכל בסיס חיל אוויר רלוונטי יש לשמור מצבת מטוסים בכוננות לתקיפה באיראן, כולל מתדלקים. מערך תקיפה אווירי המסוגל להמריא תוך דקות. לפני שהטילים האיראנים משביתים את המסלולים. האם זה המצב? לא ברור. כוננות כזו דורשת התארגנות בשיגרה, וכזו שנשמרת כל יום בשנה. הרי לא יודעים מתי האיראנים ישגרו טילים מהתת קרקע. 

גם אם המטוסים הצליחו להמריא לתגובה באיראן, האם יהיו להם מסלולים לנחות בחזור? או שמא יצטרכו לנחות בבסיסים אמריקאים במזרח התיכון או במפרץ. האם יש נוהל תיאום כזה עם האמריקאים? לא ברור. אולי יש נוהל כזה עם חלק ממדינות המפרץ? האם יהיה ניתן לסמוך עליהן בשעת מלחמה? שאלה פתוחה. 

יתרה מכך, רובין הרחיב את האיום גם לכלי טיס אחרים מדויקים. ביניהם מל"טים תוקפים ומתאבדים. אירוע התקיפה האיראני על מתקני נפט בסעודיה בשנה שעברה הדיר שינה גם בישראל. איראן, מדינה עם חיל אוויר מזדקן ומטוסים שבקושי יכולים לשמש ליירוט בתחומי המדינה, מצליחה לתקוף מדינה שכנה, עשירה, עם חיל אוויר מודרני. זאת, באמצעות מל"טים מתאבדים מדויקים. 

רובין הזכיר גם את תקיפת הטילים האיראנית נגד מפקדה כורדית בעירק. גם היא התרחשה באמצעות טילים מדויקים. רובין הזהיר כי למעשה, מדינה ללא חיל אוויר מודרני, יכולה באמצעות שלל כלי תקיפה "זולים" מדויקים, להשבית חיל אוויר מודרני של מדינת אויב. שוב, התפיסה הישראלית להתמודדות עם איראן מבוססת בעיקרה על חיל האוויר. ואיראן יודעת זאת ומכינה, כאמור, תשובה מצידה לאיום - השבתת שדות תעופה של צה"ל בהפתעה. שימוש בכטב"מ מתאבד יכול להעשות גם מעירק, סוריה או לבנון, במקביל לשיגור טילים מאיראן. 

איראן גם מורידה מה שאפשר מתחת לקרקע. זאת, מתוך ידיעה שלישראל יהיה קשה לפגוע בתשתיות הטילים והשיגור שלה. זה יאפשר לאיראן לשגר מטחים רצופים של טילים מדויקים לעבר תשתיות אסטרטגיות בישראל. לצד מתקנים של צה"ל, מטחים כאלו יכולים להשבית חברת חשמל, בתי חולים, וכבישים שעל בסיסים צה"ל אמור לשנע כוחות קרקעיים ולוגיסטיקה. 

שפנים בכובע

נחזור לשאלה של פלוני - מה אפשר לעשות? ובכן, לצד התפיסה הקיימת של צה"ל בהתמודדות עם איראן, למדינת ישראל יש עוד כמה שפנים בכובע. והם לא בדמות אמל"ח סודי. אחד מהם הוא הלבנת תשתית הגרעין ההתקפית המיוחסת לישראל. אם תרחיש הייחוס הוא מלחמה מבוססת טילים, ביניהם גם כאלו עם רש"ק גרעיני, ישראל צריכה לייצר הרתעה גרעינית מול איראן. כזו רשמית, שאינה מבוססת על עמימות. יש לנשיא טראמפ עוד חודשיים בתפקיד, אפשר לנצל אותם למהלך כזה. 

עוד שפן הוא התבססות על טילים תוקפים. אם התפיסה היא שטילים איראנים ישתקו מסלולי טיסה של צה"ל, וישביתו את חיל האוויר, אז כדאי להשקיע בחיל טילים. לצורך הבהרה, אם צה"ל רוצה לתקוף במרחק 1600-2000 ק"מ מישראל, הוא יכול לעשות זאת על בסיס מטוסים או טילים. לפי פרסומים זרים, יש לישראל טילים לטווחים כאלו, אך השאלה מה הכמות של אלו, והאם יש למשל בישראל גם פיתוח, כמו באיראן, המאפשר ירי מהיר של מטחי טילים.   

ישראל, בשל הסתמכותה על חיל האוויר בתפיסת ההפעלה של צה"ל, לא פיתחה את תחום הטילאות ההתקפית לטווחים גדולים לכדי חיל רובוסטי. כמו שעשו האיראנים שמצאו עצמם ללא חיל אוויר מודרני. נכון, בשנים האחרונות מדברים על חיל טילים. הזמנות עדיין אין. חיל טילים עולה הרבה כסף ולוקח שנים לבנות אותו. ישראל לא רוכשת טילים, אלא מפתחת אותם לבד וכושר הייצור השנתי מוגבל. אם יוחלט, ניתן להניח שיקחו שנים לייצר מצבת של מאות טילים לטווח 2000 ק"מ כתחליף למטוסים. 

אזכיר כי בשונה ממשמרות המהפיכה שמקבלים תקציב על חשבון הציבור האיראני לפתח טילים וגרעין, בישראל אין תקציב. בשל חוסר יציבות פוליטי, ישראל עובדת ב2020 ללא תקציב, כאשר המשמעות היא שההשקעה בבניין כוח מעוכבת. כולל החלק של חיל הטילים. היות והזירה הפוליטית אינה צפויה להתייצב בקרוב, עולה השאלה אם תהיה השקעה בחיל הטילים בשנים הקרובות בצורה רובוסטית. 

על זה צריך להוסיף את הקשיים הכלכליים הנובעים מהקורונה. קופת המדינה התרוקנה בשל המגיפה, והיכולת הפיננסית להשקיע בבניין כוח צבאי מוגבלת. אפילו מאד בטווח של חמש השנים הקרובות. לאור זאת, ישנה עוד אפשרות, והיא להסב חלק מסיוע החוץ לרכש טילים כאלו מארה"ב. ישראל ניסתה בעבר לרכוש טילים מארה"ב ונתקלה בסירוב. עם זאת, לאור המצב מול איראן, והמשבר הכלכלי של הקורונה, אולי אפשר לנסות שוב. 

בכל זאת, עברו עשרות שנים מהניסיון הקודם. אפשרות תיאורטית כזו תצטרך לבוא על חשבון בניין כוח של חיל האוויר שרוצה עוד מטוסים (15\35) ומסוקי תובלה. כאמור, הקבעון התפיסתי נובע, בין היתר, גם מהפוליטיקה הפנים צה"לית שאינה רואה בטילים ארוכי טווח תחליף לחיל האוויר. טילים תוקפים לא צריכים מסלולים, לא צריכים מטוסי תדלוק, לא צריכים טייסים. ניתן לשגר אותם מייד שמזוהה שיגור מאיראן, בדיוק רב, לנ"צ של השיגור או לטהרן. לפי החלטת הדרג המדיני. 

שימוש בטילים גם יאותת לאיראן כי ההסתמכות שלהם על פגיעה במסלולי טיסה בישראל לא תשנה את היכולת של ישראל להגיב באיראן. למעשה, בניין כוח טילי בישראל ישמוט של השטיח מתחת לתפיסת ההפעלה של משמרות המהפיכה עליה עמלה איראן בעשורים האחרונים - פגיעה מקדימה בחיל האוויר הישראלי. 

שפן שלישי הוא בחינה מחדש של מערך ההגנה מפני טילים הישראלי. מערך זה נועד למנוע שני הישגים מאיראן. ראשון - פגיעה במסלולי טיסה של צה"ל. שני - פגיעה גרעינית בישראל. כאמור, אין מערך הגנה הרמטי. כן יש מערך הגנה שמכסה באחוזים מסוימים תא שטח, גם מפני מטחים. מערך כזה עולה הרבה כסף, ולכן צריך להחליט כמה ואיך משקיעים. אילו מערכות נכון לשים, איפה וכמה. כעת, שאיראן חשפה יכולת שיגור מטחי טילים מוכחת, בחומה צריכים לבחון את ההשערות שלהם. אלו, שעל בסיסן נבנה מערך ההגנה הקיים. 

האם המערכות שהותקנו בקרבת בסיסי חיל האוויר או תחנות ייצור חשמל מסוגלת לעמוד בעומס של מטחי טילים מדויקים? כאלו שנורים בהפתעה? אזכיר כי יירוט טילים כאלו מתבצע על ידי חץ-3, ואם הטיל נכנס לאטמוספירה, חץ-2. כדי ליירט מטח טילים, צריך הרבה מיירטים. וזה דורש תכנון מתאים של הפעלת כוח ובניית כוח. האם עושים זאת בחומה על רקע הפרסומים באיראן? 

מכה שניה 

נחזור רגע להקשר הגרעיני. מערך איראני הכולל מצבורי טילים בתת קרקע, בבסיסים סודיים, עם יכולת שיגור מטחים, מציב שאלה לא פשוטה בפני מקבלי ההחלטות בישראל. לצד צוללות איראניות שאמורות בעתיד לשאת טילים עם רש"ק גרעיני, איראן יכולה להשתמש גם בבסיסים התת קרקעיים כמכה שניה. ישראל לא יודעת איפה כולם, ניתן לאחסן את הטילים והרש"קים בקרבה מספיקה לטעינה מהירה, וניתן לשגר מטחים. 

האפשרות שלאיראן תהיה מכה שניה בשני מישורים - צוללות ובסיסים תת קרקעיים, מעלה את מחיר התקיפה באיראן בסדרי גודל. היות ואיראן נחשבת למדינת סף (הערכות רשמיות מדברות על פחות משנה פריצה לפצצה), המשמעות היא כי חלון אפשרי לתקיפה באיראן נסגר. ככל שהזמן עובר, איראן משפרת את מערך הטילאות ההתקפי שלה, בונה או רוכשת מערכות הגנה אווירית (אמברגו הנשק עליה הסתיים בחודש שעבר) וממשיכה לפתח ולהצטייד במרכיבים בתכנית הגרעין הצבאית. 

לכך יש להוסיף גם את השינויים בבית הלבן. אם טראמפ אכן הפסיד את הבחירות כפי שטוענים כלי תקשורת בארה"ב, ובינואר הקרוב יכנס ג'ו ביידן, הקו הניצי כלפי איראן צפוי להשתנות. לא שטראמפ תקף את איראן, אבל לפחות הוא ניסה להקשות עם סנקציות כלכליות (בספק כמה הן יעילות), ובמכירת נשק מודרני למדינות סובבות איראן. זאת, מתוך תפיסה שחגורת נשק מודרני סביב טהרן תבלום את התוקפנות האיראנית.

שינוי בבית הלבן יגרור שינוי אווירה. בספק אם ממשל ביידן יצטרף לתקיפה ישראלית באיראן, או אפילו יתמוך בה. בעבר, אובמה אותת לישראל שהוא רואה את טיסות האימון מעל איראן, כך לפחות טענו כלי תקשורת בארה"ב. מכאן ניתן להבין, שאם ארה"ב רוצה, היא יכולה לנקוט במספר פעולות על הסולם בין אי השתתפות לסיכול תקיפה כזו. האם ישראל לבדה יכולה לסכל את תכנית הגרעין הצבאית של איראן? ובכן, תלוי למה רוצים להאמין. 

כדי לסכל תכנית גרעין צבאית של מדינה בסדר גודל כמו איראן, ראשית, יש לזהות ולמפות את כלל האתרים. שנית, צריך יכולת פרקטית להשמיד אותם מהאוויר. אם איראן ביזרה את הטילים, ראשי הקרב, ומקומות הייצור של המרכיבים השונים בתשתיות תת קרקעיות שונות, מדובר מבצעי באתגר לא פשוט. לצד אלו, יש לזכור כי כל תקיפה באיראן תגרור תגובה איראנית. כאמור קודם לכן, התגובה האיראנית תהיה תלויה במידת החשש של טהרן להישרדות השלטון. רוצה לומר, ככל שתקיפה ישראלית תהיה מוצלחת יותר, כך עולה הסבירות לתגובה איראנית גרעינית. 

לסיכום, התפיסה הישראלית של הסתמכות על מערך הגנה רב שכבתי בפני טילים ותקיפה באמצעות חיל האוויר מוצאת תשובה איראנית בדמות מערך טילי רובוסטי. ניכר כי האיראנים הבינו את הקבעון המחשבתי בישראל, וחותרים תחתיו. מנגד, ישראל, על אף יכולות התעשייה המקומית, מתקשה לבזר את יכולות התקיפה גם לחיל הטילים. בהיבט מערך ההגנה, עולה שאלה עד כמה הוא מותאם , מעשית, להתמודד עם מטחי טילים איראנים נגד תשתיות חיל האוויר וכאלו המאפשרות חיים בישראל (חשמל, מים, תחבורה וכו'). 

לצד אלו, ואם נאמין לפרסומים הזרים, עולה השאלה מתי תחליט ישראל שהגיעה השעה להלבין מול ארה"ב את מערך הגרעין והטילים שנטען שיש לה. אם ההסתברות לסיכול מערך הגרעין והטילים האיראני אפסית, הסתמכות על אותה תפיסה ביטחון מקובעת, יכולה להוביל את ישראל לעמדת נחיתות אסטרטגית מול איראן בעשור הקרוב.