דעה: אחריות חברי מועצות מנהלים בחברות המייצרות נפיצים
דירקטוריון של חברה אחראי על קביעת יעדי הארגון והאסטרטגיה שלו, ומכאן שמוטלת עלין אחריות להתייחס לגורמי הסיכון העיקריים העלולים להזיק לחברה, ובמקרה זה – תאונות עבודה וחוסר בטיחות
דני קרוננברג
| 06/10/2020
צילום: BIGSTOCK/Copyright: Aleksei Zakirov
בהמשך למאמר "אין סמכות בלי אחריות לגבי נפיצים", במאמר זה ארחיב בנושא האחריות של דירקטורים (חברי מועצות מנהלים) בחברות המייצרות נפיצים. חברה היא ישות משפטית הפועלת בהתאם לחוק החברות, והמוגדרת על ידי מסמכים משפטיים כגון תקנון החברה, הסכמים בין בעלי מניות וכדומה.
חברה מקבלת החלטות בכמה אופנים. כמובן שנדרשים אנשים על מנת לקבל החלטות, ולכן קיימים שלושה ״איברים״ המוסמכים לקבל החלטות בשמה של החברה: מנכ"ל החברה, הדירקטוריון (מועצת המנהלים של החברה) ואסיפת בעלי המניות. באופן כללי, ומבלי להיכנס לפרטים, מנכ"ל החברה (העומד בראש הנהלת החברה) אחראי על הניהול השוטף והיום-יומי; הדירקטוריון אחראי, בין היתר, על קביעת יעדי הארגון והאסטרטגיה העסקית שלו, והוא גם מפקח על הדרך לעמידה ביעדים אלה והגשמתם;
אסיפת בעלי המניות מייצגת את בעלי החברה, ממנה את הדירקטוריון, ממנה את רואה החשבון של החברה, ובסמכותה לאשר, בין היתר, גיוסי הון, ופעולות מסוימות שמועצת המנהלים אינה מוסמכת לבצע ללא אישורם של בעלי המניות. במאמר זה אשים דגש על אחריותו הכבדה מאד של כל דירקטור, כמו-גם אחריותם של חלק מנושאי המישרה בתאגיד/ברשות וכיוצא בזאת.
התפקיד של חבר דירקטוריון בחברות גדולות הינו תפקיד נחשק: רבים חושבים שהוא מצריך עבודה מועטה אך מקנה כבוד ולעיתים גם תשלום שכר מכובד. אולם חשוב להדגיש כי תפקידו של דירקטור לא מסתכם בהגעה לישיבות בודדות בשנה ואכילת בורקסים ורוגלעך (שמשום מה הפכו לחלק מסורתי בישיבות דירקטוריון), אלא טומן בחובו אחריות כבדה.
בית המשפט העליון של כבוד הנשיא דאז השופט אהרון ברק, התייחס לכך בפסק הדין הידוע כפרשת בנק צפון אמריקה, כאשר כתב: "קיומה של חובת זהירות בין דירקטור לחברה מטיל על הדירקטור את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. חובתו של הדירקטור אינה מוחלטת. אין הוא מבטח של החברה. החובה המוטלת עליו היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים. אכן, סבירות האמצעים אינה דורשת נקיטה בכל האמצעים האפשריים למניעת הנזק. הסבירות דורשת נקיטה באמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק. השאלה אינה מהם האמצעים שמבחינה פיזית מונעים נזק.
"השאלה היא, מהם האמצעים שיש לדרוש כי יינקטו לשם מניעת הנזק . ... אי נקיטה באותם אמצעים מהווה התרשלות של הדירקטור. ... על כל דירקטור לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שדירקטור סביר היה נוקט בנסיבות העניין ... אכן, היות אדם דירקטור אינו רק עניין של כבוד או כיבוד. אין זה אך גמול על שירותים שניתנו בעבר למדינה ולחברה. זו אינה אך דרך מכובדת לצאת לגמלאות. להיות דירקטור משמעותו למלא תפקיד מרכזי בחברה. להיות דירקטור משמעותו לנקוט בכל האמצעים שדירקטור סביר היה נוקט בהם להגשמת תפקידו בחברה.
"השאלה אינה מה היו אמצעי הזהירות שאדם בעל ידע וניסיון כשל הדירקטור הנתבע לדין היה נוקט בהם ... השאלה היא מה הם אמצעי הזהירות שדירקטור סביר היה נוקט בהם בנסיבות העניין ... 'אדם המציע עצמו לתפקיד ניהול חברה, הכרוך בטיפול וניהול רכוש רב, חייב לנקוט במידת הזהירות של דירקטור סביר הכשיר לפעול בשטח זה של ניהול ... ". (ע"א 610/94 בוכבינדר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז (4) 489 (2003), בסעיף 28 לפסק הדין).
אמצעי זהירות סבירים
מרגע שברור שעל הדירקטור מוטלת החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה, ניתן להסיק שעל הדירקטורים מוטלת אחריות להתייחס לגורמי הסיכון העיקריים הניצבים בפני החברה. אין ספק שבחברות המייצרות נפיצים, תאונות עבודה וחוסר בטיחות הם גורמי סיכון ראשונים במעלה, שמעבר לגרימת מוות ופציעות קשות, עלולים לגרום נזקי עתק, הפסד נתח שוק, עלויות משפטיות כבדות, פגיעה במוניטין של חברה, פגיעה בערך המניות, ובמקרי קיצון אף לגרום לקריסתה ולפירוקה של החברה.
למרות שברוב ישיבות הדירקטוריון נוהגים לדון בעיקר בנושאים כספיים, תקציבים, אישורי דו"חות כספיים, השקעות בפרויקטים ונושאים דומים, אני סבור שבחברות ובכל תאגיד שקיים בהן סיכון משמעותי בגלל נפיצים, חייב להתקיים, בתדירות הנדרשת, מידי מספר חודשים ולפחות אחת לשנה, דיון מקיף בנושא הבטיחות בעבודה, במסגרת ישיבות הדירקטוריון, שבו המנכ"ל, הנהלת החברה והממונים על הבטיחות יציגו את תכניות הבטיחות של החברה, מצב הבטיחות בה, שינויים סביבתיים וגורמי סיכון קיימים וחדשים.
באחריות הדירקטורים ללמוד הנושא, לשאול שאלות, ולקבל הסברים בהרחבה בעניין הבטיחות בתאגיד. הדירקטוריון יאשר את מדיניות החברה בנושא, או ינחה לגבי שיפורים הנדרשים בנושא, ומכאן גם אחריות הדירקטור, על אחת כמה וכמה אם בחר הדירקטור לעצום עיניו בעניין חומרים נפיצים, כמו-גם לעניין בטיחות העובדים, הסביבה והתאגיד. גם אם יעצמו הדירקטור או הדירקטורית את עיניהם – כשיתרחשו הפיצוצים, גלי ההלם יגיעו גם אליהם. מעבר לכך, על הדירקטורים להנחות את מנהלי החברה להצטייד בפוליסות ביטוח מתאימות שתבטחנה שיפוי מלא גם של כל הניזוקים בתאונת עבודה אפשרית (ולא ידאגו רק לביטוח אחריות לדירקטורים עצמם...).
אחריות דירקטוריון
עורך דין ורואה חשבון גדי שילדן, העוסק בדיני נזיקין, טוען שאם, חלילה, תתרחש תאונה במפעל, עורך הדין המייצג את הנפגעים יוכל, כבר בשלב גילוי המסמכים והשאלונים במשפט, לדרוש מידע על תוכנית ניהול הבטיחות של החברה ועל החלטות בנושא בטיחות המופיעות בפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון. אם יתברר שחברי הדירקטוריון לא התייחסו בכובד ראש לנושא הבטיחות, בחברה שנושא זה הינו נושא מרכזי ומהותי לפעילותה, במקרים מסוימים הדירקטורים עלולים להיתבע באופן אישי על נזקים שנגרמו עקב רשלנותם. אחריות מועצות מנהלים למדיניות הבטיחות בחברות הינה פרקטיקה מקובלת במדינות שונות.
כך לדוגמה, בפרסום הבריטי שהוציא מינהל הבטיחות של ממשלת הוד מלכותה, המלכה אליזבת השניה, שכותרתו Leading Health and Safety at Work, צוין כי במקרים של הסכמה שניתנה על ידי דירקטור לביצוע עבירת בטיחות או אם הוא מפגין רשלנות, ניתן אף להעמיד אותו לדין פלילי. ארגון המדינות המפותחות (OECD), שישראל חברה, בו פרסם מסמך שכותרתו Corporate Governance for Process Safety: Guidance for Senior Leaders in High-Hazard Industries, כלומר מדריך למנהלים בכירים בתעשיות סיכון גבוה.
מסמך זה מתייחס מפורשות גם לאחריות של חברי דירקטוריון לבטיחות בתעשיות עתירות סיכון, ומספר המלצות מעשיות לפעילות של חברי דירקטוריון על מנת שימלאו את מחויבותם בנושא. ארגונים שונים מפרסמים הנחיות לדירקטורים בנושא אחריותם לבטיחות בחברות שיש בהן גורמי סיכון בטיחותיים ברמה גבוהה.
כך לדוגמה, בחודש מאי השנה פרסמה המועצה האמריקנית לבטיחות כימית מסמך שכותרתו CSB Best Practice Guidance for Corporate Boards of Directors and Executives in the Offshore Oil and Gas Industry for Major Accident Prevention. מסמך חשוב ומעניין זה מתייחס לדירקטורים בתעשייה אחרת שיש בה סיכונים בטיחותיים חמורים - אסדות הפקת נפט וגז.
לשלוט על גורמי סיכון
המסמך מדגיש את חשיבות התפקיד של דירקטוריונים בהבטחת קיומה של מערכת הולמת של ניהול בטיחות, על מנת לשלוט על גורמי סיכון, מתוך מטרה למנוע תאונות חמורות, וכדי להגן על העובדים, על הציבור ועל הסביבה. המסמך גם מפרט שורה של צעדים מעשיים שעל הדירקטורים לנקוט, על מנת לוודא קיום של תרבות בטיחות הולמת בחברה. ברור שהדירקטורים אינם בהכרח מומחים לנפיצים ולבטיחות, אך מן הראוי שמנכ"ל החברה, יציג בפניהם את מדיניות הבטיחות של החברה ואת תוכניות ניהול הבטיחות והערכות לחירום.
דירקטורים אחראיים ונבונים רשאים (ולעיתים חייבים) להציג שאלות להנהלת החברה גם בנושאי בטיחות, ולדרוש שיוגשו להם דיווחים שונים בנושא. סעיף 265 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע: "לכל דירקטור הזכות לבדוק את מסמכי החברה ואת רישומיה ולקבל העתקים מהם, ולבדוק את נכסי החברה, ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור".
הדירקטורים זכאים לדרוש להסתייע ביועצים חיצוניים ובלתי תלויים לבדיקת נושא הבטיחות בעבודה, על מנת לקבל חוות דעת נוספת ובלתי תלויה, בנוסף לעמדת הנהלת החברה. סעיף 266 לחוק החברות קובע: "לצורך ביצוע תפקידו זכאי דירקטור, במקרים מיוחדים, לקבל ייעוץ מקצועי על חשבון החברה, אם כיסוי ההוצאה אושר על ידי דירקטוריון החברה או על ידי בית המשפט".
על פי סעיף 92 לחוק החברות, הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו, ובכלל זה יקבע את תכניות הפעולה של החברה, עקרונות למימונן וסדרי עדיפויות ביניהן. אני סבור שמרגע שתחלחל ההכרה שחברי הדירקטוריון אחראים גם על קביעת מדיניות החברה בנושא בטיחות ולא רק על קביעת יעדים לגבי רווח כספי, תחום הבטיחות יזכה לתשומת הלב הניהולית הראויה ויוקצו לו המשאבים המתאימים, וכך ראוי ונכון שיהיה.
סיכום הדברים
מחויבותם של דירקטורים לנושא הבטיחות הנה המפתח להנהגה מוכוונת בטיחות בחברות, ולמניעת אסונות שעלולים לפגוע באנשים, ברכוש, בסביבה, ביציבותה של החברה, ובאינטרסים של בעלי המניות. דירקטורים אחראים אישית גם על התווית מדיניות הבטיחות בחברות, וחוק החברות העמיד לרשותם את כל הכלים הנדרשים על מנת לממש את אחריותם. אם דירקטורים יזניחו את מחויבותם זו, הם עלולים להיתבע באופן אישי, על רשלנות, ולכן טוב יעשו אם הם יטפלו בנושא הבטיחות בצורה הולמת, ראויה ומבוססת על מידע מקצועי.
הבטיחות, האיכות והרווחיות הן שלוש הרגליים, שעליהן נשען תאגיד, לכל אחת מהן יש חשיבות. חסרונה של כל אחת מהן יגרום להפרת שיווי המשקל, לפגיעה בשתי הרגליים הנותרות ולחוסר יכולת להמשיך ולקיים את התאגיד. אין ספק שמעורבות של הדירקטוריון בנושא הבטיחות, תתרום לשיפור הבטיחות בתאגידים השונים בישראל בכלל, ובתעשיית הנפיצים בפרט.
* המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
דירקטוריון של חברה אחראי על קביעת יעדי הארגון והאסטרטגיה שלו, ומכאן שמוטלת עלין אחריות להתייחס לגורמי הסיכון העיקריים העלולים להזיק לחברה, ובמקרה זה – תאונות עבודה וחוסר בטיחות
צילום: BIGSTOCK/Copyright: Aleksei Zakirov
בהמשך למאמר "אין סמכות בלי אחריות לגבי נפיצים", במאמר זה ארחיב בנושא האחריות של דירקטורים (חברי מועצות מנהלים) בחברות המייצרות נפיצים. חברה היא ישות משפטית הפועלת בהתאם לחוק החברות, והמוגדרת על ידי מסמכים משפטיים כגון תקנון החברה, הסכמים בין בעלי מניות וכדומה.
חברה מקבלת החלטות בכמה אופנים. כמובן שנדרשים אנשים על מנת לקבל החלטות, ולכן קיימים שלושה ״איברים״ המוסמכים לקבל החלטות בשמה של החברה: מנכ"ל החברה, הדירקטוריון (מועצת המנהלים של החברה) ואסיפת בעלי המניות. באופן כללי, ומבלי להיכנס לפרטים, מנכ"ל החברה (העומד בראש הנהלת החברה) אחראי על הניהול השוטף והיום-יומי; הדירקטוריון אחראי, בין היתר, על קביעת יעדי הארגון והאסטרטגיה העסקית שלו, והוא גם מפקח על הדרך לעמידה ביעדים אלה והגשמתם;
אסיפת בעלי המניות מייצגת את בעלי החברה, ממנה את הדירקטוריון, ממנה את רואה החשבון של החברה, ובסמכותה לאשר, בין היתר, גיוסי הון, ופעולות מסוימות שמועצת המנהלים אינה מוסמכת לבצע ללא אישורם של בעלי המניות. במאמר זה אשים דגש על אחריותו הכבדה מאד של כל דירקטור, כמו-גם אחריותם של חלק מנושאי המישרה בתאגיד/ברשות וכיוצא בזאת.
התפקיד של חבר דירקטוריון בחברות גדולות הינו תפקיד נחשק: רבים חושבים שהוא מצריך עבודה מועטה אך מקנה כבוד ולעיתים גם תשלום שכר מכובד. אולם חשוב להדגיש כי תפקידו של דירקטור לא מסתכם בהגעה לישיבות בודדות בשנה ואכילת בורקסים ורוגלעך (שמשום מה הפכו לחלק מסורתי בישיבות דירקטוריון), אלא טומן בחובו אחריות כבדה.
בית המשפט העליון של כבוד הנשיא דאז השופט אהרון ברק, התייחס לכך בפסק הדין הידוע כפרשת בנק צפון אמריקה, כאשר כתב: "קיומה של חובת זהירות בין דירקטור לחברה מטיל על הדירקטור את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. חובתו של הדירקטור אינה מוחלטת. אין הוא מבטח של החברה. החובה המוטלת עליו היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים. אכן, סבירות האמצעים אינה דורשת נקיטה בכל האמצעים האפשריים למניעת הנזק. הסבירות דורשת נקיטה באמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק. השאלה אינה מהם האמצעים שמבחינה פיזית מונעים נזק.
"השאלה היא, מהם האמצעים שיש לדרוש כי יינקטו לשם מניעת הנזק . ... אי נקיטה באותם אמצעים מהווה התרשלות של הדירקטור. ... על כל דירקטור לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שדירקטור סביר היה נוקט בנסיבות העניין ... אכן, היות אדם דירקטור אינו רק עניין של כבוד או כיבוד. אין זה אך גמול על שירותים שניתנו בעבר למדינה ולחברה. זו אינה אך דרך מכובדת לצאת לגמלאות. להיות דירקטור משמעותו למלא תפקיד מרכזי בחברה. להיות דירקטור משמעותו לנקוט בכל האמצעים שדירקטור סביר היה נוקט בהם להגשמת תפקידו בחברה.
"השאלה אינה מה היו אמצעי הזהירות שאדם בעל ידע וניסיון כשל הדירקטור הנתבע לדין היה נוקט בהם ... השאלה היא מה הם אמצעי הזהירות שדירקטור סביר היה נוקט בהם בנסיבות העניין ... 'אדם המציע עצמו לתפקיד ניהול חברה, הכרוך בטיפול וניהול רכוש רב, חייב לנקוט במידת הזהירות של דירקטור סביר הכשיר לפעול בשטח זה של ניהול ... ". (ע"א 610/94 בוכבינדר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז (4) 489 (2003), בסעיף 28 לפסק הדין).
אמצעי זהירות סבירים
מרגע שברור שעל הדירקטור מוטלת החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה, ניתן להסיק שעל הדירקטורים מוטלת אחריות להתייחס לגורמי הסיכון העיקריים הניצבים בפני החברה. אין ספק שבחברות המייצרות נפיצים, תאונות עבודה וחוסר בטיחות הם גורמי סיכון ראשונים במעלה, שמעבר לגרימת מוות ופציעות קשות, עלולים לגרום נזקי עתק, הפסד נתח שוק, עלויות משפטיות כבדות, פגיעה במוניטין של חברה, פגיעה בערך המניות, ובמקרי קיצון אף לגרום לקריסתה ולפירוקה של החברה.
למרות שברוב ישיבות הדירקטוריון נוהגים לדון בעיקר בנושאים כספיים, תקציבים, אישורי דו"חות כספיים, השקעות בפרויקטים ונושאים דומים, אני סבור שבחברות ובכל תאגיד שקיים בהן סיכון משמעותי בגלל נפיצים, חייב להתקיים, בתדירות הנדרשת, מידי מספר חודשים ולפחות אחת לשנה, דיון מקיף בנושא הבטיחות בעבודה, במסגרת ישיבות הדירקטוריון, שבו המנכ"ל, הנהלת החברה והממונים על הבטיחות יציגו את תכניות הבטיחות של החברה, מצב הבטיחות בה, שינויים סביבתיים וגורמי סיכון קיימים וחדשים.
באחריות הדירקטורים ללמוד הנושא, לשאול שאלות, ולקבל הסברים בהרחבה בעניין הבטיחות בתאגיד. הדירקטוריון יאשר את מדיניות החברה בנושא, או ינחה לגבי שיפורים הנדרשים בנושא, ומכאן גם אחריות הדירקטור, על אחת כמה וכמה אם בחר הדירקטור לעצום עיניו בעניין חומרים נפיצים, כמו-גם לעניין בטיחות העובדים, הסביבה והתאגיד. גם אם יעצמו הדירקטור או הדירקטורית את עיניהם – כשיתרחשו הפיצוצים, גלי ההלם יגיעו גם אליהם. מעבר לכך, על הדירקטורים להנחות את מנהלי החברה להצטייד בפוליסות ביטוח מתאימות שתבטחנה שיפוי מלא גם של כל הניזוקים בתאונת עבודה אפשרית (ולא ידאגו רק לביטוח אחריות לדירקטורים עצמם...).
אחריות דירקטוריון
עורך דין ורואה חשבון גדי שילדן, העוסק בדיני נזיקין, טוען שאם, חלילה, תתרחש תאונה במפעל, עורך הדין המייצג את הנפגעים יוכל, כבר בשלב גילוי המסמכים והשאלונים במשפט, לדרוש מידע על תוכנית ניהול הבטיחות של החברה ועל החלטות בנושא בטיחות המופיעות בפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון. אם יתברר שחברי הדירקטוריון לא התייחסו בכובד ראש לנושא הבטיחות, בחברה שנושא זה הינו נושא מרכזי ומהותי לפעילותה, במקרים מסוימים הדירקטורים עלולים להיתבע באופן אישי על נזקים שנגרמו עקב רשלנותם. אחריות מועצות מנהלים למדיניות הבטיחות בחברות הינה פרקטיקה מקובלת במדינות שונות.
כך לדוגמה, בפרסום הבריטי שהוציא מינהל הבטיחות של ממשלת הוד מלכותה, המלכה אליזבת השניה, שכותרתו Leading Health and Safety at Work, צוין כי במקרים של הסכמה שניתנה על ידי דירקטור לביצוע עבירת בטיחות או אם הוא מפגין רשלנות, ניתן אף להעמיד אותו לדין פלילי. ארגון המדינות המפותחות (OECD), שישראל חברה, בו פרסם מסמך שכותרתו Corporate Governance for Process Safety: Guidance for Senior Leaders in High-Hazard Industries, כלומר מדריך למנהלים בכירים בתעשיות סיכון גבוה.
מסמך זה מתייחס מפורשות גם לאחריות של חברי דירקטוריון לבטיחות בתעשיות עתירות סיכון, ומספר המלצות מעשיות לפעילות של חברי דירקטוריון על מנת שימלאו את מחויבותם בנושא. ארגונים שונים מפרסמים הנחיות לדירקטורים בנושא אחריותם לבטיחות בחברות שיש בהן גורמי סיכון בטיחותיים ברמה גבוהה.
כך לדוגמה, בחודש מאי השנה פרסמה המועצה האמריקנית לבטיחות כימית מסמך שכותרתו CSB Best Practice Guidance for Corporate Boards of Directors and Executives in the Offshore Oil and Gas Industry for Major Accident Prevention. מסמך חשוב ומעניין זה מתייחס לדירקטורים בתעשייה אחרת שיש בה סיכונים בטיחותיים חמורים - אסדות הפקת נפט וגז.
לשלוט על גורמי סיכון
המסמך מדגיש את חשיבות התפקיד של דירקטוריונים בהבטחת קיומה של מערכת הולמת של ניהול בטיחות, על מנת לשלוט על גורמי סיכון, מתוך מטרה למנוע תאונות חמורות, וכדי להגן על העובדים, על הציבור ועל הסביבה. המסמך גם מפרט שורה של צעדים מעשיים שעל הדירקטורים לנקוט, על מנת לוודא קיום של תרבות בטיחות הולמת בחברה. ברור שהדירקטורים אינם בהכרח מומחים לנפיצים ולבטיחות, אך מן הראוי שמנכ"ל החברה, יציג בפניהם את מדיניות הבטיחות של החברה ואת תוכניות ניהול הבטיחות והערכות לחירום.
דירקטורים אחראיים ונבונים רשאים (ולעיתים חייבים) להציג שאלות להנהלת החברה גם בנושאי בטיחות, ולדרוש שיוגשו להם דיווחים שונים בנושא. סעיף 265 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע: "לכל דירקטור הזכות לבדוק את מסמכי החברה ואת רישומיה ולקבל העתקים מהם, ולבדוק את נכסי החברה, ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור".
הדירקטורים זכאים לדרוש להסתייע ביועצים חיצוניים ובלתי תלויים לבדיקת נושא הבטיחות בעבודה, על מנת לקבל חוות דעת נוספת ובלתי תלויה, בנוסף לעמדת הנהלת החברה. סעיף 266 לחוק החברות קובע: "לצורך ביצוע תפקידו זכאי דירקטור, במקרים מיוחדים, לקבל ייעוץ מקצועי על חשבון החברה, אם כיסוי ההוצאה אושר על ידי דירקטוריון החברה או על ידי בית המשפט".
על פי סעיף 92 לחוק החברות, הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו, ובכלל זה יקבע את תכניות הפעולה של החברה, עקרונות למימונן וסדרי עדיפויות ביניהן. אני סבור שמרגע שתחלחל ההכרה שחברי הדירקטוריון אחראים גם על קביעת מדיניות החברה בנושא בטיחות ולא רק על קביעת יעדים לגבי רווח כספי, תחום הבטיחות יזכה לתשומת הלב הניהולית הראויה ויוקצו לו המשאבים המתאימים, וכך ראוי ונכון שיהיה.
סיכום הדברים
מחויבותם של דירקטורים לנושא הבטיחות הנה המפתח להנהגה מוכוונת בטיחות בחברות, ולמניעת אסונות שעלולים לפגוע באנשים, ברכוש, בסביבה, ביציבותה של החברה, ובאינטרסים של בעלי המניות. דירקטורים אחראים אישית גם על התווית מדיניות הבטיחות בחברות, וחוק החברות העמיד לרשותם את כל הכלים הנדרשים על מנת לממש את אחריותם. אם דירקטורים יזניחו את מחויבותם זו, הם עלולים להיתבע באופן אישי, על רשלנות, ולכן טוב יעשו אם הם יטפלו בנושא הבטיחות בצורה הולמת, ראויה ומבוססת על מידע מקצועי.
הבטיחות, האיכות והרווחיות הן שלוש הרגליים, שעליהן נשען תאגיד, לכל אחת מהן יש חשיבות. חסרונה של כל אחת מהן יגרום להפרת שיווי המשקל, לפגיעה בשתי הרגליים הנותרות ולחוסר יכולת להמשיך ולקיים את התאגיד. אין ספק שמעורבות של הדירקטוריון בנושא הבטיחות, תתרום לשיפור הבטיחות בתאגידים השונים בישראל בכלל, ובתעשיית הנפיצים בפרט.
* המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
