מצב יישום הלקחים בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות

דני קרוננברג סוקר את השינויים ברגולציה סביב נפיצים וזיקוקין שבוצעו בעקבות הפיצוץ בתחילת אוגוסט בנמל ביירות

מצב יישום הלקחים בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות

bigstockphoto

כמעט חודשיים לאחר הפיצוץ בנמל ביירות, שאירע בתאריך 4.8.20, ניתן לערוך סיכום ביניים של יישום הלקחים שהופקו בעקבותיו. לדעת רבים, ניתן לומר שהיום בו התפוצץ מחסן האמוניום החנקתי בנמל ביירות, הוא היום שבו השתנה עולם הבטיחות בנפיצים.

הפיצוץ האדיר בנמל ביירות היה אירוע מכונן, שהחריב חלק מביירות, אך גלי ההלם הוירטואליים שהוא יצר הגיעו למקומות רבים ברחבי העולם, והאיצו תהליכים רבים. אין זה סוד שגם במשרדי ממשלה בישראל כונסו דיונים דחופים בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות.

דיונים דומים שנערכו ברחבי העולם גרמו לביצוע בדק בית, גיבוש מסקנות, חידוד נהלים וביצוע פעולות אופרטיביות רבות. בהקשר זה יש לציין כי בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות, במדינות רבות פינו בבהילות מאגרים של אמוניום חנקתי מנמלים ומאזורים מיושבים.

טרם טופל: בטיחות בתחום הזיקוקין

במאמר "המחסן שהתפוצץ בנמל ביירות עמד בתקנות חומרי הנפץ הישראליות" ובמאמר "אזורי תעשייה בארץ חשופים לסיכון בשל אחסון אמוניום ניטראט", חשפתי מספר כשלים ברגולציה הישראלית,  הקשורים ל"תרחיש הפיצוץ בנמל ביירות". אין בישראל תקנות בטיחות לזיקוקין (אחד האירועים בתחילת שרשרת האירועים בנמל ביירות היה הפעלה בלתי מבוקרת של זיקוקין).

מרחקי ההפרדה הנדרשים ממחסן אמוניום חנקתי, על פי תקנות חומרי הנפץ הינן 15-25 מטר בלבד, ולכן מחסן כמו המחסן שהתפוצץ בביירות היה עומד בדרישות תקנות חומרי הנפץ בישראל, ואין חולק על כך שמדובר במצב שאינו תקין. התנאים למרחקי הפרדה, לצורך קבלת רישיון עסק, מתייחסים רק ל"רצפטורים ציבוריים" שאינם מפעלים, ולכן האנשים הנמצאים במפעלים סמוכים חשופים לסיכון בלתי קביל אם יתרחש פיצוץ.

המשרד להגנת הסביבה הפיק לקחים מהפיצוץ בנמל ביירות, ופעל במהירות ראויה לציון, תוך האצת יישום השינויים הנדרשים ברגולציה, כתוצאה ישירה מהפיצוץ בנמל ביירות. ניכר שמאז שח"כ גילה גמליאל נכנסה לתפקיד השרה להגנת הסביבה, רוח חדשה ורעננה נושבת במשרד להגנת הסביבה, ועובדיו מזדרזים לקדם רפורמות חיוניות, גם אם בעבר יישומן התעכב במשך שנים, והיה הססני.  

המשרד להגנת הסביבה כבר אימץ את מרחקי ההפרדה הנדרשים ממחסני נפיצים לרצפטורים ציבוריים על פי המערכת הבינלאומית המתקדמת IATG, וקבע שלגבי נפיצים, גם מפעלים שכנים יחשבו רצפטורים ציבוריים. עדיין לעובדי המשרד נותרה עבודה רבה בהתאמת התנאים הנדרשים מאמוניום חנקתי, ובאימוץ נושאים נוספים מתוך הנחיות ה-IATG, אך אני סמוך ובטוח שעובדי האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה מסוגלים לעשות זאת.

יש לציין כי על פי סעיף 2 בתקנות רישוי עסקים (מפעלים מסוכנים), בעל מפעל מסוכן חייב לנקוט בכל האמצעים הדרושים לטיפול בחומרים מסוכנים שבמפעלו, לפי מיטב הידע והטכנולוגיות המקובלות.

אימוץ הוראות האו"ם

אימוץ חלק מהותי מהוראות מסמך האו"ם – IATG על ידי המשרד להגנת הסביבה, מהווה אמירה רשמית שהוראות מסמך זה מקובלות כיום כ"מיטב הידע והטכנולוגיות". אמירה זו מקבלת משנה תוקף, עקב מעמדו של המשרד להגנת הסביבה כ"מנחה מקצועי לאומי בכל הקשור לחומרים מסוכנים בישראל" (מתוקף החלטת ממשלת ישראל שנתקבלה ביום 7 במאי 2008). 

לכן, יש לראות בכך אמירה מרחיבה, המחייבת את כל משרדי הממשלה שתפקידם על פי חוק להגן על הציבור מפני סיכונים הנגרמים מנפיצים, לאמץ אף הם מסמך זה.  מדובר במשרד התחבורה המופקד על שינוע חומרים מסוכנים, משרד הפנים המופקד על חוק רישוי עסקים ועל הרשויות המקומיות המחויבות לפעול על פי חוק זה, משרד העבודה המופקד על בטיחות העובדים בתוך המפעלים, ומשרד הביטחון.

יש מפעלים שמנהליהם כבר נערכו כיאות לשינוי הרגולציה שהיה צפוי, מתוך הבנה מקצועית שאכן מדובר ב"מיטב הידע והטכנולגיה" ומתוך רצון להגן על עובדי המפעל וסביבתו. מפעלים אלו עומדים בכל הדרישות החדשות של המשרד להגנת הסביבה, ואף יש להם את כל האישורים הנדרשים לגבי כך.

נודע לי שיש מספר מועט של מנהלי מפעלים, שעדיין לא נערכו ליישום ההנחיות החדשות, אך בעקבות התוצאות הקשות של הפיצוץ בנמל ביירות ובעקבות פרסום טיוטת הוראת המשרד להגנת הסביבה, הם הבינו שהעולם השתנה והפנימו ששינוי הנהלים ואימוץ הרגולציה הבינלאומית הינם עובדה מוגמרת. מנהלי אותם מפעלים כבר הנחו את עובדיהם להיערך לעבודה על פי הרגולציה החדשה, על מנת שהמפעלים יוכלו לעמוד בדרישות רישוי עסקים ועל מנת שהם יפעלו ברמת הבטיחות המקובלת במדינות מערב אירופה.

משרד העבודה מזניח

לעומת זאת, משרד העבודה טרם פרסם תקנות זיקוקין, וטרם תיקן את תקנות חומרי הנפץ. לאור השיתוק וחוסר הפעולה של משרד העבודה, אפילו בעקבות הפיצוץ שהתרחש בנמל ביירות, ובעקבות הגילויים המרעישים לגבי הכשלים בחוק חומרי הנפץ בהקשר זה, ניתן להסיק כי משרד העבודה מזניח תחום חשוב זה.

אפילו בתקופת מגיפת הקורונה וסגר, אנשי המקצוע במשרד העבודה והיועצים המשפטיים של המשרד יכולים לטפל מביתם בעדכון התקנות לגבי זיקוקין ונפיצים, ולהכין טיוטות להתייחסות הציבור. משרד העבודה נמצא בתרדמת עמוקה מזה עשרות שנים ואינו מעדכן כנדרש את חוק חומרי הנפץ והתקנות הנגזרות ממנו.  

התפקיד הנכבד של שר בממשלת ישראל, מחייב אותו לאחריות ולעבודה קשה של התוויית המדיניות של המשרד, ודאגה שקדנית ומתמדת ליישום המדיניות של המשרד שהוא ממונה עליו. טוב יהיה אם שר העבודה יכריז, סוף סוף, מהי המדיניות שבכוונתו לקדם לגבי הבטיחות בעבודה בכלל, והבטיחות בנושא נפיצים וזיקוקים בפרט

לאור המצב, אני סבור שאין טעם שהשרה להגנת הסביבה תמתין עד שהצפרדע והיפיפיה הנרדמת יתעוררו, ומאחר ותפקידו של המשרד להגנת הסביבה הוא להיות המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים. אני סבור כי בסמכותה של השרה להגנת הסביבה לקבוע כי מדיניות הנפיצים של מדינת ישראל תתבסס על כל הנחיות ועדת המומחים לנפיצים של האו"ם – IATG, וכי על כל משרדי הממשלה לפעול בהתאם למדיניות זו.

באחד העמודים באתר האינטרנט של ועדת האו"ם לחומרים מסוכנים, מתנוססים דגליהן של 86 המדינות שאימצו את הנחיות ה- IATG.  אני מקווה שבקרוב גם דגל ישראל יצטרף לרשימה המכובדת, ויתנוסס בגאון בעמוד זה, כמדינה ה- 87 שאימצה את הנחיות האו"ם לבטיחות בנפיצים.

לצורך הפעילות הדיפלומטית הכרוכה בהצטרפות ישראל למועדון הבינלאומי המכובד הזה, השרה להגנת הסביבה תוכל להיעזר במשרד החוץ ובמשלחת ישראל לאו"ם.  בכך השרה תוכל להוכיח שיש לה יכולת לטפל גם בנושאים מדיניים בינלאומיים.

המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".

אולי יעניין אותך גם