דעה: תפילות והפגנות הם מרכיבי ביטחון לאומי - לא ניתן לוותר עליהם
התלות הביטחונית של ישראל בארה"ב מחייבת את הממשלה ליישר קו עם ערכים שמקדם הבית הלבן. ביניהם חופש הדת ודמוקרטיה
עמי רוחקס דומבה
| 23/09/2020
הויכוח בין תומכי הפגנות ותפילות הגיע לממשלה. בלי לקחת צד, אטען כי חופש הדת וחופש ההפגנה הם מרכיבי ביטחון לאומי בשל התלות של ישראל בארה"ב. מדובר בויכוח עתיק יומין, תחילתו הרבה לפני הקמתה של מדינת ישראל, המגיע אי שם לימיו של תומאס אקווינס. שניסה לשלב בין אמונה לשכלתנות בהגות חברתית. הוא ממשיך לתוך הסכמי וסטפליה ב1648 (הקמת יישות המדינה), וממשיך עד ימינו, כאמור.
אם נשים את ההיסטוריה בצד, ונבחן את הויכוח במשקפיים ביטחוניים, אזי עולה השאלה מה 'מקדש' הממשל האמריקני. מדובר בממשל שחרט על דגלו, לפחות מאז סוף מלחמת העולם השניה, לקדם דמוקרטיה, חופש ביטוי וחופש דת. מייק פומפאו, שר החוץ האמריקני הנוכחי, עושה ימים כלילות בנושא זה מסביב לעולם. ואינו מתבייש להטיל סנקציות קשות על משטרים שאינם מאפשרים ערכים אלו.
והנה, דווקא ידידתה הגדולה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, ואולי בעולם כולו, ישראל, רוצה להגביל שני ערכי יסוד אלו. ערכים, שארה"ב, הפטרון העיקרי של ישראל בעשרות השנים האחרונות, מקדשת.
ובכן, הגבלת חופש התפילה או ההפגנה על ידי ממשלת ישראל יכולה להביא להתנגשות ערכים עם הממשל האמריקני. כאמור, מדינות שעשו זאת, סבלו מסנקציות אמריקניות קשות. האם ישראל צפויה לסבול מסנקציות אם תגביל ערכים אלו? כנראה שלא. לפחות לא בטווח הזמן המיידי. אולם, החלטה כזו של ממשלת ישראל יכולה לכרסם בלגיטימציה שזוכה ממשלת ישראל מהבית הלבן.
אזכיר כי הויכוחים בישראל נעשים על רקע המירוץ לבחירות בארה"ב שצפוי להסתיים בבחירות עצמן בתחילת נובמבר הקרוב. בתקופה זו, הנשיא המכהן, דונלד טראמפ, אינו מעוניין לספק 'נשק' פוליטי למתחרה שלו, ג'ו ביידן. אולם, הגבלת חופש התפילה וההפגנה יכולה לספק זאת. מדוע? מכיוון שאז טראמפ, נשיא הנחשב אוהד ישראל, יכול להשאל כיצד הוא תומך במשטר שמגביל ערכים שהבית הלבן בעצמו מקדם.
אין ספק כי מדובר בהחלטה שאינה פשוטה לקברניטי המדינה. עם זאת, אין מדובר רק בויכוח פנימי בין דת למדינה, אלא גם בשאלה כיצד החלטה כזו בישראל תתפס בארה"ב בזמן מערכת בחירות.
התלות הביטחונית של ישראל בארה"ב מחייבת את הממשלה ליישר קו עם ערכים שמקדם הבית הלבן. ביניהם חופש הדת ודמוקרטיה
הויכוח בין תומכי הפגנות ותפילות הגיע לממשלה. בלי לקחת צד, אטען כי חופש הדת וחופש ההפגנה הם מרכיבי ביטחון לאומי בשל התלות של ישראל בארה"ב. מדובר בויכוח עתיק יומין, תחילתו הרבה לפני הקמתה של מדינת ישראל, המגיע אי שם לימיו של תומאס אקווינס. שניסה לשלב בין אמונה לשכלתנות בהגות חברתית. הוא ממשיך לתוך הסכמי וסטפליה ב1648 (הקמת יישות המדינה), וממשיך עד ימינו, כאמור.
אם נשים את ההיסטוריה בצד, ונבחן את הויכוח במשקפיים ביטחוניים, אזי עולה השאלה מה 'מקדש' הממשל האמריקני. מדובר בממשל שחרט על דגלו, לפחות מאז סוף מלחמת העולם השניה, לקדם דמוקרטיה, חופש ביטוי וחופש דת. מייק פומפאו, שר החוץ האמריקני הנוכחי, עושה ימים כלילות בנושא זה מסביב לעולם. ואינו מתבייש להטיל סנקציות קשות על משטרים שאינם מאפשרים ערכים אלו.
והנה, דווקא ידידתה הגדולה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, ואולי בעולם כולו, ישראל, רוצה להגביל שני ערכי יסוד אלו. ערכים, שארה"ב, הפטרון העיקרי של ישראל בעשרות השנים האחרונות, מקדשת.
ובכן, הגבלת חופש התפילה או ההפגנה על ידי ממשלת ישראל יכולה להביא להתנגשות ערכים עם הממשל האמריקני. כאמור, מדינות שעשו זאת, סבלו מסנקציות אמריקניות קשות. האם ישראל צפויה לסבול מסנקציות אם תגביל ערכים אלו? כנראה שלא. לפחות לא בטווח הזמן המיידי. אולם, החלטה כזו של ממשלת ישראל יכולה לכרסם בלגיטימציה שזוכה ממשלת ישראל מהבית הלבן.
אזכיר כי הויכוחים בישראל נעשים על רקע המירוץ לבחירות בארה"ב שצפוי להסתיים בבחירות עצמן בתחילת נובמבר הקרוב. בתקופה זו, הנשיא המכהן, דונלד טראמפ, אינו מעוניין לספק 'נשק' פוליטי למתחרה שלו, ג'ו ביידן. אולם, הגבלת חופש התפילה וההפגנה יכולה לספק זאת. מדוע? מכיוון שאז טראמפ, נשיא הנחשב אוהד ישראל, יכול להשאל כיצד הוא תומך במשטר שמגביל ערכים שהבית הלבן בעצמו מקדם.
אין ספק כי מדובר בהחלטה שאינה פשוטה לקברניטי המדינה. עם זאת, אין מדובר רק בויכוח פנימי בין דת למדינה, אלא גם בשאלה כיצד החלטה כזו בישראל תתפס בארה"ב בזמן מערכת בחירות.
