כיצד תשנה הבינה המלאכותית את שדה הקרב העתידי?

בטור מיוחד לרגל ראש השנה המנסה לספק הצצה לחיינו בעוד עשור, בוחן חוקר המודיעין הבכיר, ד״ר רפאל אופק, מה צפוי להיות מקומו של האדם על רקע הממשק בינו לבין מערכות נשק ומודיעין עתידיות

צילום: עצמי

אם נרחיק לכת במבטנו עוד ועוד לכיוון העבר, תעלה מאליה המסקנה כי היה קל יותר להעריך, אפילו בגדול, את ההתפתחויות הצפויות בשטחי הטכנולוגיה השונים ואת השפעתם במישור הצבאי, ובפרט על שדה הקרב העתידי. מנגד, הקצב המהיר של התפתחויות הטכנולוגיה כיום מכביד מאד על היכולת לצפות את העתיד, בפרט לתקופה של עוד עשר שנים.

ההתפתחויות המשמעותיות הן בעיקר בשטח התוכנה וכל מה שקשור אליה כגון מיקרו-אלקטרוניקה, מחשבים, מדע הנתונים (data science), בינה מלאכותית ויכולת להגיע לתובנות על בסיס טכנולוגיות (big data), טכנולוגיות "ענן" לשמירת נתונים, סייבר, תקשורת, וכמו כן התפתחויות בשטח החומרה הצבאית כגון מערכות נשק, מיגונן ומכשור תומך לחימה.

מכל מקום, נראה כי ההתפתחות הטכנולוגית הולכת ומצמצמת יותר ויותר את מקומו של האדם בלוחמה העתידית, דבר המעלה כמה שאלות: מה צפויה להיות ההשתתפות הפיזית בלוחמה בשדה הקרב, והאם יהיה ניתן לוותר עליה? וכן, מה יהיו תפקידי האדם במערכות הפועלות מאחור – המודיעין, הפיקוד וקבלת ההחלטות? יתר על כן, האם הערכות בנוגע לעתיד הרחוק נועדות מראש לכישלון? על כל פנים, נקודה אחת ברורה: ההתפתחויות בעתיד, במידה זו או אחרת, נובעות מתמונת המצב הנוכחית – זו הקיימת בפועל בשטח, וזו שעדיין על שולחנות התכנון.

מחשבים קוואנטיים, טילים היפר-סוניים וכיבוש החלל

התפתחות טכנולוגית במדינה מסוימת תלויה, כמובן, בתשתית הנוכחית של אותה מדינה - במוסדות המדע, בכוח האדם ובתעשייה. אולם אחד האמצעים להעריך התפתחות טכנולוגית עתידית בתחום מסוים הינה ההשקעה הכספית שאותה מדינה מוכנה להשקיע כיום באותו תחום. כך לדוגמא: בשנה האחרונה עלתה בסנאט של ארה"ב הצעת חוק לקידום משמעותי של תעשיית המיקרו-אלקטרוניקה האמריקנית, בהשקעה עצומה של 25 מיליארד דולר. זאת, כאשר כ-60% יוקצו להרחבה ושיפור היכולת התעשייתית לייצר שבבי מחשב, וכ-20% יושקעו במענקים עבור מחקרים ביטחוניים בתחום המיקרו-אלקטרוניקה.

עובדת כוונת ארה"ב להשקיע עתה סכומי עתק במיקרו-אלקטרוניקה, מצביעה על החשיבות הכמעט דומיננטית של עתיד התוכנה ויישומיה הביטחוניים. תרומה חשובה ביותר צפויה להיות לפיתוח מחשבים קוואנטיים, אשר הינם היום בתחילת דרכם. הם יתבססו על מכניקת הקוונטים - על מצבי חלקיקים ברמה האטומית של החומר, בניגוד לשבבי הסיליקון שבאמצעותם פועלים מחשבי הדור הנוכחי. הפוטנציאל של מחשבים קוונטיים אינו רק בהיקף הנתונים שיהיה ביכולתם לעבד ובמהירות החישוב, אלא אף יהיו מסוגלים לפתור בעיות אשר מחשבי העל הנוכחים אינם מסוגלים לפותרן. במסגרת מוסדות האקדמיה עוסקים כיום, בין היתר, בפיתוח רשתות נוירונים מלאכותיות כחיקוי למוח האדם. אך הרשתות העתידיות תתבססנה על תנועת פרוטונים בתוך שכבותיהן של תחמוצות של מתכות מיוחדות, וזאת בניגוד לרשתות הנוכחיות הפועלים על בסיס של שבבים ומעגלים מודפסים.

על פי תמונת המצב הנוכחית, צפויה בעתיד התפתחות רבתי בתחומי החלל והטילאות האסטרטגית. לא רק המעצמות הגדולות, אלא גם מדינות לא מעטות בעולם נמצאות כיום בשלב זה או אחר של פיתוח משגרי לוויינים, חלקן לשם יוקרה, וחלקן במטרה להצטרף לכיבוש החלל. כבר עתה מקיפים את  כדור הארץ בגובה נמוך של מאות קילומטרים לווייני צילום לא מעטים, צבאיים או אזרחיים, וכן נמצאים מעל כדור הארץ בגובה גאו-סטציונרי של כ-36 אלף ק"מ לא מעט לווייני תקשורת. לאור זאת, ניתן להניח כי בעוד עשר שנים יהיה החלל צפוף למדי. על כל פנים, נוכח העובדה שמספר לא קטן של הלוויינים שינועו בחלל יהיו לוויינים צבאיים חלקם לווייני צילום  אך חלקם גם לווייני תקיפה אזי עלולה להתפתח בחלל מלחמת לוויינים.

דוגמה לתוכנית מלחמה בחלל הייתה "יוזמת ההגנה האסטרטגית", הידועה בשמה העממי "מלחמת הכוכבים", שפותחה בארה"ב בשנות השמונים במטרה לספק הגנה מול תקיפת טילים בליסטיים בין-יבשתיים נושאי ראש נפץ גרעיני של ברה"מ. בשלב מסוים של התוכנית עמדו על הפרק שני סוגי לוויינים: פרויקט "Brilliant Pebbles"  שתוכנן לכלול אלפי לווייני תקיפה קטנים אשר מאות מהם ימוקמו מעל שטחה של ברה"מ, יזהו מעופי טילים בין יבשתיים סובייטיים וישמידום; כמערכת חיישנים לתמיכה בלווייני התקיפה נועד לשמש מערך של כמה עשרות לווייני "Brilliant Eyes" שתוכננו לפעול בגובה של כ-700 ק"מ ולזהות שיגור טילים בליסטיים. ברם, "יוזמת ההגנה האסטרטגית" לא זכתה לשלבי מימוש סופיים ובוטלה ב-1993. על כל פנים, בהקשר מלחמות בחלל, אפשר כי בהמשך להתנהלותן בעתיד של  מלחמות על פני כדור הארץ, גם שטחים כלשהם על פני הירח או כוכב מאדים יהוו זירה חלקית של שדה הקרב.

ואשר לתחום הטילאות: המעצמות הגדולות, רוסיה, סין וארה"ב משקיעות מיליארדים ונמצאות בימים אלה במרוץ נגד השעון בפיתוחם של טילים היפר-סוניים, טילי שיוט שיהיו מהירים בערך פי חמש ויותר ממהירות הקול וכה מדויקים עד כדי כך שיהפכו את כל מערכות ההגנה המוכרות לבלתי רלוונטיות. על פי ההערכה, טילים אלה יכנסו לשירות מבצעי בין השנים 2025 ל-2030.

בלי להתעייף או לחוות הלם קרב, ועם דיוק מקסימלי: הלוחמים הרובוטיים

מכיוון שניצחון מוחלט בא לידי ביטוי בכיבוש שטחי האויב וחיסול או סילוק חיילי האויב משטחים אלה. אזי סביר מאד שיישאר מקום ללוחמת שטח על פני כדור הארץ. חלק בלתי מבוטל של מחקרי הפיתוח של אמצעי לחימה כיום מושקע באמצעי לחימה בלתי מאוישים: כלי רכב משוריינים, כטב"מים ורחפנים, וכנראה גם חיילים רובוטים, זאת בשל כמה סיבות.

ראשית כל, חובה לדאוג כמידת האפשר לחיסכון בחיי אדם. יהיה עדיף לייצר רובוטים ברמת איכות גבוהה ובכמויות גדולות, אשר ישמשו תחליף בשדה הקרב ללוחמים אנושיים. שנית, אמנם גם רובוטים עלולים להיפגע במהלך הלחימה ואף להיות מושמדים, אך כל זמן שטרם נפגעו הם יכולים להמשיך ולהילחם ללא תחושות של עייפות, הלם קרב וכדומה. בסוף, סביר כי בהיותם בשדה הקרב, אזי מבחינת זמני תגובה קצרים במקרה שיתבצע ירי עליהם, או כאשר יקבלו הוראה לירות אל עבר האויב, תעלה יכולתם של חיילים רובוטים תעלה עשרות מונים על פני לוחמים אנושיים, גם מבחינת דיוק הירי.

זאת ועוד, אם ישוגר נחיל גדול של חיילים רובוטים אל פני האויב, עשויה להיות לכך  תגובה פסיכולוגית קשה של חיילי האויב שתגרום למנוסתם המהירה. אולם יש לציין כי בנוסף ללוחמת חיילים רובוטים, אפשר כי קרבות העתיד יכילו גם לוחמת כלי משחית בלתי מאוישים אחרים, כגון טנקים או כטב"מים. ומכאן למערכות הירי, אפשר שבעתיד הן לא תתבססנה על ירי קליעים או פגזים, אלא על ירי עוצמתי של קרינת לייזר או פעימות אלקטרומגנטיות.

כור היתוך מימני נייד

ואשר לכלים תומכי לחימה, בשנים האחרונות ניכרת בעולם מגמה לפתח כורים זעירים וניידים להפקת חשמל. תפוקת האנרגיה הצפויה של כורים אלה הינה בסדר גודל של מגה-וואט חשמלי בודדים או כמה עשרות מגה-וואט חשמלי. ואמנם לאחרונה דווח על פניית משרד ההגנה האמריקני למספר חברות תעשייה  אמריקניות לפתח אב טיפוס של כור גרעיני זעיר נייד מתקדם, במטרה להבטיח בעתיד הספקת אנרגיה עבור הצבא האמריקני. כור זעיר מעין זה מתוכנן להיות קשיח ובעל תנאי בטיחות גבוהים ביותר, בעל יעילות רבה, ובעל יכולת לפעול ללא הפרעות במשך כעשר שנים ללא צורך בתדלוק. מבחינת צבא ארה"ב, הכור נועד לשימוש במהלך אירועים ביטחוניים שבהם יהיה על כוחותיו להתפרס באתרים ברחבי העולם, דבר שיאפשר הקטנת תלותם ברשתות החשמל המקומיות שעלולות לקרוס כתוצאה מהמצב הקשה באותם אתרים.

זאת ועוד: תאגיד  לוקהיד מרטין רשם ב-2018 פטנט על תכנון מהפכני של כור היתוך מימני נייד שניתן לשאתו במשאית. לטענת התאגיד, אחד מדגמיו עשוי לספק חשמל לעיר בת מאה אלף תושבים. כור זה, במידה ופיתוחו וייצורו יסתיימו בהצלחה, יפיק אנרגיה נקיה – ללא תוצרי ביקוע רדיואקטיביים. להערכת התאגיד מלפני מספר שנים, צפוי פרויקט פיתוח הכור להגיע לשלב ייצור מסחרי באמצע העשור הנוכחי, לכל המוקדם. כמו כן לפי פרסומי התאגיד, לכור עשויים להיות יישומים משמעותיים ביותר בהיבטים צבאיים: התקנתו בצוללות תאפשר להן לשייט מתחת לפני הים זמן רב ביותר; ניתן יהיה לצייד אותו בנושאות מטוסים גדולות כגון נימיץ האמריקנית, וכך להגדיל את זמן שהותן בים; זיווד מטוסי תובלה צבאיים גדולים בכור ההיתוך הנייד יאפשר להם לשהות באוויר זמנים ארוכים ולהגיע לטווחים רחוקים מאוד. לבסוף, תאגיד לוקהיד מרטין שוקל, בין היתר, את האפשרות להתקין כור כזה במטוסי קרב, אשר גם במקרה של נפילה בקרב אווירי או בעקבות תאונה, לא תיגרם כתוצאה מכך חשיפה לקרינה גרעינית.

הסכנה בהפעלת ״הלחיצה על הכפתור הגרעיני״

הגופים הצבאיים או הביטחוניים שעשויים לצאת נשכרים מאד מההתפתחויות הטכנולוגיות הינם ארגוני המודיעין השונים. התרומה העיקרית הצפויה להם הינה בתחומי המיחשוב השונים: מחשבים, מדע הנתונים, בינה מלאכותית ו-big data, טכנולוגיות "ענן", וכן התקשורת. כמו כן, צפויות התפתחויות נוספות בלווייני הריגול בשיפור איכויות הצילום מבחינת רזולוציה ובכל תחומי הספקטרום, כולל צילומי מכ"ם. כך לדוגמא, צילום בתחום האינפרא-אדום עשוי לאתר מקורות חום תת-קרקעיים. כמו כן, צילומי מכ"ם מתאפשרים בכל תנאי מזג אוויר, ובנוסף לכך צילום מכ"ם רגיש להימצאותם של גופים מתכתיים  מתחת לפני הקרקע. אשר למודיעין השדה סביר כי הוא ישתכלל מאד בעתיד - בזיהוי ומעקב אחרי מטרות אויב בשטח הקרוב.

אולם בכל מה שקשור ללוחמה, קיימת בעייתיות בממשק בין האדם אשר שעליו מוטל לקבל החלטות של חיים או מוות, לבין המערכת שמספקת לו את הנתונים הדרושים לקבלת ההחלטה, או לבין הרובוט או מערכת הנשק הבלתי מאוישת שעליהם לפעול מול האויב. דוגמאות לכך התרחשו בעבר בסוגיית הפעלת הנשק הגרעיני. עד כה טרם נמצא פתרון מתקבל על הדעת לסכנה הכרוכה בהפעלת "הלחיצה על הכפתור הגרעיני", הן מתוך החלטה אנושית, או באמצעות בינה מלאכותית, או כתוצאה משילוב כלשהו ביניהם.

קיימות מספר דוגמאות לכך מהעבר:

  • ב-26 בספטמבר 1983, תפקד סא"ל סטאניסלב פטרוב כקצין האחראי במרכז הפיקוד של מערכת ההתרעה הגרעינית הסובייטית, כאשר המערכת דיווחה שארה"ב שיגרה טיל בליסטי, ולאחריו חמישה טילים נוספים. פטרוב התייחס לדיווחים כאזעקת שווא, ואמנם בהמשך התברר כי הדיווח היה שגוי בשל תקלה במערכת.
  • ב-25 ביוני 1995, עקב המכ"ם של מערכת ההתרעה הרוסית במורמאנסק שבצפון רוסיה אחרי רקטת מחקר, ששוגרה על-ידי מדענים בקרבת החוף הנורבגי במטרה לחקור את אורות הצפון. הרקטה זוהתה בטעות כטיל גרעיני טריידנט ששוגר כביכול מצוללת אמריקנית, וזאת בשל הדמיון לטיל בצורת המעוף והמהירות. על-פי הערכת מערכת ההתרעה, הטיל עלול היה לפגוע במוסקבה תוך 15 דקות, ולפיכך קבעו יועצי הנשיא ילצין כי רוסיה נמצאה תחת מתקפה וכי נותרו עשר דקות על מנת להחליט אם להגיב בשיגור טילים רוסיים לעבר ארה"ב. למרבה המזל, שתי דקות טרם שעת האפס הודיע הקצין הבכיר של מרכז ההתרעה לילצין כי מסלול טיסת הרקטה מצביע על כך שאין המדובר באיום גרעיני.

אמנם טעויות אנוש פטאליות התרחשו כל הזמן, אך לא בממדי אפשרות הפעלת נשק גרעיני. דוגמה מובהקת לכך ארעה השנה באיראן, ב-8 בינואר. מערכת ההגנה האווירית של איראן יירטה מטוס נוסעים אוקראיני מיד לאחר שהמריא מנמל התעופה הבינ"ל של טהראן, תוך הריגת כל 176 הנוסעים ואנשי הצוות ובכללם 82 אזרחים איראנים. לאחר מספר ימים שבהם איראן הכחישה את אחריותה לנפילת המטוס, היא נאלצה להודות בכך. לטענתה, המטוס הופל בשל "טעות אנוש" במערכת ההגנה האווירית אשר סברה כי המדובר בטיל שיוט אמריקני.

וכאן אנו מגיעים לשאלת האדם אשר עומד מאחורי הקלעים. כל המערכות אשר צוינו לעיל תפותחנה ותיוצרנה על ידי יצורי אנוש, ולפיכך תשתקפנה במוצרים אלה במידה רבה יכולותיהם השכליות של מי שפיתחו אותם. לכאורה, יש עדיפות מוחלטת להפקדת שדה הקרב העתידיים בידי חיילים רובוטים ומערכות נשק בלתי מאוישות. אך בפועל, מי שיתכנת את הרובוט או את הטנק הבלתי מאויש יהיה  אדם המרוחק מאד משדה הקרב, הן מבחינת מיקומו והן בזמן. האם יהיה באפשרותו לקחת בחשבון את כל המצבים שעשויים להתפתח במהלך הקרב? האם לא קיימת סכנה שחייל רובוט ישגה בזיהוי האויב ויפגע באזרחים תמימים של מדינת האויב או אפילו באנשי צבא ממדינתו שלו?

לפיכך, עדיף כי כל מערכת נשק בלתי מאוישת תהיה נתונה למעקב ופיקוח של אדם אשר יוכל למנוע שגיאות מעין אלה, אף שיהיה זה על חשבון תגובתו המהירה של הרובוט. ואם כך בנוגע לרובוט או הכלי הבודד, אזי על אחת כמה וכמה בנוגע לפיקוד ופיקוח על מערכת גדולה ומורכבת של כלים בלתי מאוישים.

אך תחום התפתחות טכנולוגית אחד אשר לא נדון כאן, חרף היותו חשוב ביותר, הינו מדע הביוטכנולוגיה. אמנם קשה להעריך אותו, לפחות בזמן הקרוב, כרלוונטי לממשק בין האדם לבין מערכות הנשק, אולם אפשר שמצב זה ישתנה. זאת, אף שנראה כי אף אחד אינו יכול להעריך מתי זה יקרה. נראה כי התקדמות ממשית תגיע כאשר יהיה ניתן ליצור חיבור פיזי בין מוח האדם לבין מערכות חשיבה וחישוב מלאכותיות.

ואשר ללוחות הזמנים של כל ההתפתחויות האפשריות: ישנן כאלה שמתקדמות ליניארית, אך גם יש שהתקדמותן אקספוננציאלית. בכל מקרה הם תלויים בקשרי גומלין בין תחומי מדע שונים וגם באפשרות פריצת דרך משמעותית בתחום מסוים.

*ד״ר רפאל אופק הנו מומחה בתחום הפיזיקה והטכנולוגיה הגרעינית. בעבר שרת כחוקר בכיר בקהיליית המודיעין הישראלית. כיום מכהן כחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת (בס"א) למחקרים אסטרטגיים של אוניברסיטת בר אילן.