עיוות עסקי: מתווה הסיבים נותן יתרון לספקי תוכן שאינם חלק ממפעיל מפ"א
במתווה הסיבים רק מפעילי תקשורת עם רישיון משלמים על פריסת הסיבים דרך קרן ייעודית. ספקי תוכן אחרים זוכים לתשתית עתירת רוחב פס בחינם. פרשנות
עמי רוחקס דומבה
| 15/09/2020
bigstockphoto
הממשלה אישרה את מתווה הסיבים כחלק מהתכנית הכלכלית 2020 של משרד האוצר. במסגרת התכנית הוקדש פרק שלם למתווה הסיבים. בעוד משרד התקשורת "תפר" את ההסכם יחד עם האוצר כדי לכפות על בזק לפרוס כמה שיותר סיבים בישראל, הוא עשה עיוות צדק לרעת מפעילי התקשורת בישראל בעלי רישיון מפ"א.
גובים ממי שאפשר
מדוע? ובכן, המתווה כולל סנקציה הגורסת כי מפעיל מפ"א בעל רישיון, נדרש להשתתף בקרן לטובת פריסת הסיבים. תחת הסנקציה נכנסת גם פעילות התוכן של אותם מפעילי תקשורת (יס, סלקום TV, פרטנר TV). על פי המתווה, כל פעילות של אחת ממפעילות המפ"א, גם אם אינה קשורה ישירות לתשתיות, אלא יש לה זיקה לתשתיות, כמו אספקת תכני VOD או סטרימינג, המניבה מעל חצי מהכנסות החברה, מחייבת בהפרשת כספים לקרן הסיבים.
כלומר, יחידות התוכן של בזק, פרטנר, סלקום או כל מפעיל מפ"א אחר, היות והן נהנות מהסיבים, צריכות להשתתף בקרן. זאת, למרות שהן חברות תוכן טהורות. המשרד אף אסר על הפרדה מבנית בחשבונות כדי שהמפעילות לא יסבנו את המשרד על מנת להקטין את ההשתתפות בקרן. אולם, בעוד מפעילי מפ"א משלמים על ייצור תוכן וגם מפרישים כסף לפריסת התשתיות עליהן יסופק התוכן, ספקיות תוכן אחרות בישראל כמו ערוצי החדשות או נטפליקס, פתורות מתשלום. המתווה התעלם מהן לחלוטין.
מכאן , נוצר מצב שבו חברות תוכן כמו נטפליקס, ערוצי חדשות או אתרי סטרימינג, משלמים רק על ייצור תוכן, אך לא על התשתית לאספקתו. למעשה, מתווה הסיבים יוצר יתרון תחרותי עבור חברות תוכן שאינן חלק ממפעיל מפ"א, לעומת אלו הפועלות תחת מפעיל מפ"א. אלו תחת מפעיל מפ"א מחוייבות להפריש חצי אחוז מההכנסות שלהן לקרן הסיבים בנוסף להוצאות ייצור התוכן האחרות.
יתרה מכך, באופן פרדוקסלי, אלו הפורסות את הסיבים, אינן אלו שבהכרח נהנות מהם הכי הרבה. בעוד לחברות המפ"א יש יחידות תוכן כאמור, ספקיות תוכן כמו נטפליקס וערוצי החדשות מנצלים את הסיבים לא פחות, ואף יותר, מאלו תחת מפעילות המפ"א. מכאן יוצא שדווקא אלו שיצרכו הכי הרבה רוחב פס מהסיבים לצורך עשיית רווחים, לא משתתפות בפריסה שלהם. אזכיר כי יצרני תוכן משלמים על כל תשתית אחרת כמו מחשבים, חוות שרתים, סיבים אופטיים או תמסורת בין מרכז ייצור התוכן לחוות השרתים ועוד. אולם, על תשתית האספקה לצרכן, הן לא משלמות.
ולא מדובר על תשלום קבוע, אלא רק על השתתפות בפריסה של התשתית. תשלום של מספר שנים בודדות לקרן, עד שישראל תרושת בסיבים. אזכיר כי בגל הראשון של הקורונה, נטפליקס שנמכה את איכות השידורים בישראל ואירופה על מנת לא לחנוק את רשתות הליבה של ספקיות האינטרנט. דוגמה לטענה שנטפליקס ושירותי סטרימינג אחרים בישראל הם הצרכנים הגדולים ביותר של רוחב הפס דה-פקטו.
מקור העיוות העסקי
אחת השאלות היא מהו מקור העיוות העסקי במתווה הסיבים. ובכן, תלוי את מי שואלים. המשרד מצידו יטען כי לא משנה איפה הוא יקבע את הסף (מי צריך לשלם לקרן הסיבים), תמיד יהיה מישהו שיצא נפסד. הטענה מבוססת על הלוגיקה שיש הרבה גורמים שנהנים מפריסת הסיבים, ולא ניתן בפועל לגבות מכולם חצי אחוז מההכנסות. בסופו של דבר, האחריות על הגביה היא של משרד התקשורת, ובשונה מרשות המיסים, הוא אינו גוף ממשלתי שתפקידו לעסוק בגביית כספים.
מכאן, המשרד תיחם את פעולת הגביה לאיפה שיש לו אחריות סטטוטורית בחוק דרך רישיונות המפ"א. זאת הסיבה שמי שצריך לשלם לקרן אלו רק חברות ישראליות שיש להן רישיון מפ"א. על אלו יש למשרד מנוף והוא יכול לגרום להן לשלם לקרן.
אם בכל זאת רוצים מתווה סיבים הוגן יותר עסקית, יש לחייב את כלל הנהנים מהסיבים לשלם על הפריסה שלהם. או לפחות, את צרכני רוחב הפס הגדולים. את אלו אפשר להציף בקלות מתוך נתוני חברות התקשורת. אולם, כאמור, ככל שיש יותר נהנים, כך פעולות הגביה וההתחשבנות סביב הקרן מורכבת יותר. משרד התקשורת לא יוכל לעסוק בזה, ולכן, דרישה זו אינה מעשית.
אם רוצים צדק, צריך שהמדינה, דרך משרד האוצר, תסבסד את הקרן לפריסת הסיבים. במילים אחרות, אם המדינה לא מסוגלת לגבות מאלו שצורכים את רוחב הפס מהסיבים לטובת רווחים עסקיים, שתשלם על כך בעצמה. אולם, למדינה יש פחות כסף בגלל משבר הקורונה, ודרישה כזו לא הייתה עוברת בממשלה, ופריסת הסיבים הייתה נתקעת עוד כמה שנים. אז החליטו לגבות ממי שאפשר (מפעילי המפ"א), ולצאת לדרך. האוצר לא שם שקל משלו בקרן. מהלך שעתיד לעכב את הקמת הקרן בעוד מספר חודשים.
משרדי האוצר והתקשורת אינם נאיבים, ומודעים היטב לעיוות העסקי במתווה הסיבים. עם זאת, כאמור, שני המשרדים רוצים לקדם את פריסת הסיבים, ובצדק, ולכן חברות התוכן שאינן חלק ממפעיל מפ"א יצאו נשכרות. אלו יקבלו תשתית חדשה, עתירת רוחב פס, עליה לא ישלמו כלום. הסיבים אף יאפשרו להן לשדר תוכן ב4K ו8K, טלוויזיות תומכות כבר נמכרות בארץ.
ואיפה רשות התחרות? הרי יש במתווה הסיבים פגיעה בתחרותיות בתחום ייצור ואספקת התוכן. חלק מחברות התוכן (אלו תחת מפעילי מפ"א) משלמות על תוכן ועל פריסת הסיבים, בעוד המתחרות שלהן, אינן משלמות על פריסת הסיבים. ובכן, הרשות כנראה אינז מודעת לעיוות התחרותי או שאינה רואה בכך פגם.
תגובת האוצר:
"המכשולים העיקריים לפריסת סיבים אופטיים ותשתיות תקשורת מתקדמות הם התחרות והמגבלות הרגולטוריות, ולא מגבלה תקציבית. ללא איום תחרותי, למונופול בתחום - חברת בזק, אין תמריץ לפרוס ולשדרג את התשתיות שהיא מספקת לכשני שליש ממשקי הבית בישראל.
"בשנים האחרונות הרגולטור פעל להרחבת התחרות ולראיה, כיום שתי מתחרות חדשות - פרטנר וסלקום/IBC פרסו סיבים שמגיעים לכ-30% ממשקי הבית בישראל. באשר למגבלות הרגולציה, במסגרת מתווה הסיבים, הנשען על דוח של צוות ממשלתי בין-משרדי, נקבע כי יש לשנות את הרגולציה הקיימת, שכן חובות פריסה אוניברסליות אינן כדאיות כלכלית ומובילות לכך שחברה כמו בזק, שיש לה את המשאבים וידע לפריסת סיבים בהיקף נרחב מאוד, נמנעת מכך.
"מתווה הסיבים מציב חלופה למגבלה הרגולטורית, ולהוביל לפריסה רחבה של תשתיות סיבים אופטיים. יודגש, כי שוק התקשורת הוא שוק פרטי, שבו פועלות חברות עסקיות בהתאם לשיקולי הכדאיות הכלכלית, והאתגר של הרגולטור הוא להסיר חסמים ולעודד תחרות, שתוביל להרחבת מגוון השירותים לאזרחים. מתווה הסיבים נועד להשיג תכלית זו."
במתווה הסיבים רק מפעילי תקשורת עם רישיון משלמים על פריסת הסיבים דרך קרן ייעודית. ספקי תוכן אחרים זוכים לתשתית עתירת רוחב פס בחינם. פרשנות
bigstockphoto
הממשלה אישרה את מתווה הסיבים כחלק מהתכנית הכלכלית 2020 של משרד האוצר. במסגרת התכנית הוקדש פרק שלם למתווה הסיבים. בעוד משרד התקשורת "תפר" את ההסכם יחד עם האוצר כדי לכפות על בזק לפרוס כמה שיותר סיבים בישראל, הוא עשה עיוות צדק לרעת מפעילי התקשורת בישראל בעלי רישיון מפ"א.
גובים ממי שאפשר
מדוע? ובכן, המתווה כולל סנקציה הגורסת כי מפעיל מפ"א בעל רישיון, נדרש להשתתף בקרן לטובת פריסת הסיבים. תחת הסנקציה נכנסת גם פעילות התוכן של אותם מפעילי תקשורת (יס, סלקום TV, פרטנר TV). על פי המתווה, כל פעילות של אחת ממפעילות המפ"א, גם אם אינה קשורה ישירות לתשתיות, אלא יש לה זיקה לתשתיות, כמו אספקת תכני VOD או סטרימינג, המניבה מעל חצי מהכנסות החברה, מחייבת בהפרשת כספים לקרן הסיבים.
כלומר, יחידות התוכן של בזק, פרטנר, סלקום או כל מפעיל מפ"א אחר, היות והן נהנות מהסיבים, צריכות להשתתף בקרן. זאת, למרות שהן חברות תוכן טהורות. המשרד אף אסר על הפרדה מבנית בחשבונות כדי שהמפעילות לא יסבנו את המשרד על מנת להקטין את ההשתתפות בקרן. אולם, בעוד מפעילי מפ"א משלמים על ייצור תוכן וגם מפרישים כסף לפריסת התשתיות עליהן יסופק התוכן, ספקיות תוכן אחרות בישראל כמו ערוצי החדשות או נטפליקס, פתורות מתשלום. המתווה התעלם מהן לחלוטין.
מכאן , נוצר מצב שבו חברות תוכן כמו נטפליקס, ערוצי חדשות או אתרי סטרימינג, משלמים רק על ייצור תוכן, אך לא על התשתית לאספקתו. למעשה, מתווה הסיבים יוצר יתרון תחרותי עבור חברות תוכן שאינן חלק ממפעיל מפ"א, לעומת אלו הפועלות תחת מפעיל מפ"א. אלו תחת מפעיל מפ"א מחוייבות להפריש חצי אחוז מההכנסות שלהן לקרן הסיבים בנוסף להוצאות ייצור התוכן האחרות.
יתרה מכך, באופן פרדוקסלי, אלו הפורסות את הסיבים, אינן אלו שבהכרח נהנות מהם הכי הרבה. בעוד לחברות המפ"א יש יחידות תוכן כאמור, ספקיות תוכן כמו נטפליקס וערוצי החדשות מנצלים את הסיבים לא פחות, ואף יותר, מאלו תחת מפעילות המפ"א. מכאן יוצא שדווקא אלו שיצרכו הכי הרבה רוחב פס מהסיבים לצורך עשיית רווחים, לא משתתפות בפריסה שלהם. אזכיר כי יצרני תוכן משלמים על כל תשתית אחרת כמו מחשבים, חוות שרתים, סיבים אופטיים או תמסורת בין מרכז ייצור התוכן לחוות השרתים ועוד. אולם, על תשתית האספקה לצרכן, הן לא משלמות.
ולא מדובר על תשלום קבוע, אלא רק על השתתפות בפריסה של התשתית. תשלום של מספר שנים בודדות לקרן, עד שישראל תרושת בסיבים. אזכיר כי בגל הראשון של הקורונה, נטפליקס שנמכה את איכות השידורים בישראל ואירופה על מנת לא לחנוק את רשתות הליבה של ספקיות האינטרנט. דוגמה לטענה שנטפליקס ושירותי סטרימינג אחרים בישראל הם הצרכנים הגדולים ביותר של רוחב הפס דה-פקטו.
מקור העיוות העסקי
אחת השאלות היא מהו מקור העיוות העסקי במתווה הסיבים. ובכן, תלוי את מי שואלים. המשרד מצידו יטען כי לא משנה איפה הוא יקבע את הסף (מי צריך לשלם לקרן הסיבים), תמיד יהיה מישהו שיצא נפסד. הטענה מבוססת על הלוגיקה שיש הרבה גורמים שנהנים מפריסת הסיבים, ולא ניתן בפועל לגבות מכולם חצי אחוז מההכנסות. בסופו של דבר, האחריות על הגביה היא של משרד התקשורת, ובשונה מרשות המיסים, הוא אינו גוף ממשלתי שתפקידו לעסוק בגביית כספים.
מכאן, המשרד תיחם את פעולת הגביה לאיפה שיש לו אחריות סטטוטורית בחוק דרך רישיונות המפ"א. זאת הסיבה שמי שצריך לשלם לקרן אלו רק חברות ישראליות שיש להן רישיון מפ"א. על אלו יש למשרד מנוף והוא יכול לגרום להן לשלם לקרן.
אם בכל זאת רוצים מתווה סיבים הוגן יותר עסקית, יש לחייב את כלל הנהנים מהסיבים לשלם על הפריסה שלהם. או לפחות, את צרכני רוחב הפס הגדולים. את אלו אפשר להציף בקלות מתוך נתוני חברות התקשורת. אולם, כאמור, ככל שיש יותר נהנים, כך פעולות הגביה וההתחשבנות סביב הקרן מורכבת יותר. משרד התקשורת לא יוכל לעסוק בזה, ולכן, דרישה זו אינה מעשית.
אם רוצים צדק, צריך שהמדינה, דרך משרד האוצר, תסבסד את הקרן לפריסת הסיבים. במילים אחרות, אם המדינה לא מסוגלת לגבות מאלו שצורכים את רוחב הפס מהסיבים לטובת רווחים עסקיים, שתשלם על כך בעצמה. אולם, למדינה יש פחות כסף בגלל משבר הקורונה, ודרישה כזו לא הייתה עוברת בממשלה, ופריסת הסיבים הייתה נתקעת עוד כמה שנים. אז החליטו לגבות ממי שאפשר (מפעילי המפ"א), ולצאת לדרך. האוצר לא שם שקל משלו בקרן. מהלך שעתיד לעכב את הקמת הקרן בעוד מספר חודשים.
משרדי האוצר והתקשורת אינם נאיבים, ומודעים היטב לעיוות העסקי במתווה הסיבים. עם זאת, כאמור, שני המשרדים רוצים לקדם את פריסת הסיבים, ובצדק, ולכן חברות התוכן שאינן חלק ממפעיל מפ"א יצאו נשכרות. אלו יקבלו תשתית חדשה, עתירת רוחב פס, עליה לא ישלמו כלום. הסיבים אף יאפשרו להן לשדר תוכן ב4K ו8K, טלוויזיות תומכות כבר נמכרות בארץ.
ואיפה רשות התחרות? הרי יש במתווה הסיבים פגיעה בתחרותיות בתחום ייצור ואספקת התוכן. חלק מחברות התוכן (אלו תחת מפעילי מפ"א) משלמות על תוכן ועל פריסת הסיבים, בעוד המתחרות שלהן, אינן משלמות על פריסת הסיבים. ובכן, הרשות כנראה אינז מודעת לעיוות התחרותי או שאינה רואה בכך פגם.
תגובת האוצר:
"המכשולים העיקריים לפריסת סיבים אופטיים ותשתיות תקשורת מתקדמות הם התחרות והמגבלות הרגולטוריות, ולא מגבלה תקציבית. ללא איום תחרותי, למונופול בתחום - חברת בזק, אין תמריץ לפרוס ולשדרג את התשתיות שהיא מספקת לכשני שליש ממשקי הבית בישראל.
"בשנים האחרונות הרגולטור פעל להרחבת התחרות ולראיה, כיום שתי מתחרות חדשות - פרטנר וסלקום/IBC פרסו סיבים שמגיעים לכ-30% ממשקי הבית בישראל. באשר למגבלות הרגולציה, במסגרת מתווה הסיבים, הנשען על דוח של צוות ממשלתי בין-משרדי, נקבע כי יש לשנות את הרגולציה הקיימת, שכן חובות פריסה אוניברסליות אינן כדאיות כלכלית ומובילות לכך שחברה כמו בזק, שיש לה את המשאבים וידע לפריסת סיבים בהיקף נרחב מאוד, נמנעת מכך.
"מתווה הסיבים מציב חלופה למגבלה הרגולטורית, ולהוביל לפריסה רחבה של תשתיות סיבים אופטיים. יודגש, כי שוק התקשורת הוא שוק פרטי, שבו פועלות חברות עסקיות בהתאם לשיקולי הכדאיות הכלכלית, והאתגר של הרגולטור הוא להסיר חסמים ולעודד תחרות, שתוביל להרחבת מגוון השירותים לאזרחים. מתווה הסיבים נועד להשיג תכלית זו."
