בכל קרב ובכל מבצע – כשהגיעו הטנקים נשמתי לרווחה

תא״ל (מיל׳) גל הירש סבור כי שימור יכולות השריון של ישראל חיוני לא רק מול צבאות סדירים אלא גם מול צבאות טרור כמו חמאס וחיזבאללה, מיליציות איראנית וכוחות מזוינים נוספים. פרויקט מיוחד של ישראל דיפנס

צילום טנק: IDF Flickr

השיח הבטחוני מלא וגדוש במושגים מתקדמים כמו חמקנות, סייבר, אינטרנט מבצעי והדק חכם. על רקע ההשתנות במאפייני האויב, הפכו הקומנדו והכוחות המיוחדים רלוונטיים יותר מתמיד. מאמרי הקודמים כבר עסקו בצורך לעדכן את המהפכה בעניינים הצבאיים, מ C4ISR לתוספת של סייבר וקומנדו (ולכן, אמור מעתה C6ISR). אכן, היריב השתנה: לא עוד איומי פלישה ולא בליצקריג (מלחמת בזק) של צבאות אויב סדירים המאיימים על שלמות הטריטוריה. 

האיומים כיום נמצאים בזירות הרשת, הלוחמה הכלכלית, לוחמת המידע ומבצעי ההשפעה. התמרון נדחק אל מול העדפתם של האש ומודיעין למטרות. ההטיה הזו בבניין הכוח מושכת את השמיכה התקציבית להערכות מול האיומים האלה. מטבע הדברים, ישנם מערכים שעליהם יש לוותר או לפחות לצמצמם משמעותית.

הטנקים היו בסיס העוצמה הצבאית ומרכיב מכריע בתמרון עד אמצע שנות ה-80, אך התפתחות הטכנולוגיה, שיפורי הטילים נ"ט ועלייתו של החימוש המונחה המדויק (חמ״מ)  הפכו את כוחות השריון מכוחות מאיימים לצבר מטרות. ההתפתחויות הגיאו-פוליטיות באזורנו הפכו את איום הפלישה לרופף, אך כידוע, לא ניתן לצפות את העתיד, ומדינה המגנה על גבולותיה צריכה להיות ערוכה גם לאפשרות הזו. 

יתרה מכך, הניסיון מראה שסגירת מערכים מתבצעת מהר מאוד, אך הקמתם מחדש נמשכת שנים ארוכות. המערך המשוריין כולל כלים, מו״פ, כוח אדם וידע. את כל אלה יש לשמר גם לטווח הארוך. שימור יכולות השריון אינו חיוני רק מול צבאות סדירים. עוד צפויות לנו התמודדויות מול צבאות טרור כמו חיזבאללה, חמאס, מיליציות איראניות וכוחות פלסטיניים מזויינים באיו״ש. 

מול אלה, יש לטנקים חשיבות מכרעת. עוצמת השיריון – מיגון, תנועה ואש, יחד עם היכולות המובהקות של הפגנת נוכחות בחתימה גבוהה וחד משמעית. לאלה אין עדיין תחליף. נכון שגם לצבאות טרור יש נ״ט מתקדם, נכון שהטנק הוא סמל תרבותי (ובוודאי כשמדובר בטנק מרכבה ישראלי), נכון גם שפגיעה בטנקים היא הישג מצולם של פגיעה בגוליית על ידי דוד. אולם, לשריון הישראלי יש מערכות מיגון מתקדמות (לרבות מעיל רוח ואחרות). 

לתעשייה הישראלית ישנם פתרונות להגנה על מסגרת לוחמת, וניתן בהחלט לצמצם את הפגיעות של הטנקים וליהנות משאר יתרונותיהם בכל צורות הקרב, בתמרון, בסיוע האש, בהרתעה, בפינוי נפגעים ובהובלת כוחות. לסיכומו של דבר, אמירה אישית: בכל פעם בה הייתי תחת אש ובמצב קשה, נשמתי לרווחה כשהגיעו הטנקים. כך, למשל, בקרב בבקעת הלבנון (מבצע 'חוק וסדר' בעיירה מיידון) בה לחמה פלוגת טנקי מרכבה לצד יחידות הצנחנים והיוותה גורם חשוב בלחימה. 

כך גם במבצע 'חומת מגן' באיו"ש (מרץ 2002), במהלכו היו הטנקים גורם מרתיע ומכריע לצד הכוחות הרגליים שפעלו מול הכוחות הפלסטינים. כך כמובן גם במלחמת לבנון השנייה (יולי 2006). למרות תורפת השריון מול גרילה ועל אף הקשיים מול יכולות טיל הקורנט, היו הטנקים גורם חשוב במשימות רבות.

אני מעריך שבטווח הבינוני והארוך ישתנה התמהיל בפלוגות השריון בין טנקי המרכבה המאוישים לבין המרכבות הרובוטיות, יהיו גם טנקים מסוג אחר ועוד נכונו לנו פיתוחים ושינויים. אך לטנקים יש עדיין תפקיד קריטי ומקום חשוב בלחימה היבשתית, הן בזירות הקיימות והן באלה הנראות באופק. האיזון הנכון הוא הדרך הנכונה. לא גריטה של מערך, לא אמירות על תום עידן השריון. עוד יעברו דורות עד שנוכל לוותר על טנקים, אם בכלל.

תא״ל (מיל׳) גל הירש שירת כסגן מפקד מפקדת העומק, פיקד על אוגדת הגליל במלחמת לבנון השנייה, שימש כקצין האג"מ של פיקוד המרכז במבצע "חומת מגן" ושירת כמפקד בה"ד 1, מפקד שלדג וכמג"ד צנחנים 202.