דעה: הדמוקרטיזציה של הF-35 לא תפגע בעליונות האווירית של ישראל

יובל כהן טוען כי בעוד איחוד האמירויות הערביות צפויה לקבל F-35, ישראל, ככל הנראה, תקבל מארה"ב טכנולוגיה מתקדמת יותר

דעה: הדמוקרטיזציה של הF-35 לא תפגע בעליונות האווירית של ישראל

Photo credit: U.S. Air Force Photo \ f35.com

בניגוד לאגדות ולסרטים אמריקניים, בחיים האמיתיים לא תמיד הטובים מנצחים. במלחמת העולם השנייה, למשל, היה זה הטייס הנאצי אריך הרטמן שזכה בתואר "אלוף ההפלות" של המלחמה. הרטמן (1,404 משימות קרב, 352 הפלות וודאיות של מטוסי אויב) השתתף עוד בטרם המלחמה בתכנית צוערים של ה"לופטוואפה", אשר נועדה להכשיר טייסי דאון כעתודה עבור חיל-האוויר הנאצי. מי שלימדה את הרטמן לטוס הייתה אמו, אשר הוכשרה גם היא כטייסת דאון במסגרת התכנית.

הרטמן, אשר כינויו בפי הטייסים הסובייטים היה "השטן השחור", אכן היה מוכשר כמו שד. כשנשאל על יכולותיו המבצעיות לאחר המלחמה, הוא ייחס את הצלחתו בקרבות אוויר לתכונה נדירה - עורף רגיש במיוחד. בעוד הרטמן יכול היה לחוש בקלות מתי מביטים בו מאחור, לרוב טייסי האויב שהופלו על ידו לא היה מושג שהוא נמצא יחד איתם באותו מרחב אווירי. 

האנקדוטה הזו ממחישה מה הייתה מידת ההתאמה אשר נדרשה מפרח-טיס לשם ביצוע תפקידו, טרם הפיכתם של מטוסי-קרב למה שהם היום - מערכות חימוש ממוחשבות, אוטונומיות ברובן. אישיותו של הטייס וכישרונותיו היו באים לידי ביטוי בטיסתו ברמה בולטת כל-כך, עד שטייסים פיתחו "מערכות יחסים" מקצועיות עם טייסים יריבים אותם זיהו לפי סגנון הטיסה הייחודי שאפיין אותם. 

חשיבות השליטה במרחב האווירי בעת מלחמה, בין אם במשימות טקטיות ובין אם במשימות אסטרטגיות, הובילה את צבאות העולם לנתב את המועמדים המובחרים ביותר שלהם לתפקידי טיסה. חדות ראייה, מהירות-מחשבה, קואורדינציה ותפיסת מרחב מצויינת היו נתוני הפתיחה עבור התפקיד הנחשק. בחיל האוויר הישראלי (אשר שאב את השראתו מחיל האוויר הבריטי), השתרש המוטו "הטובים לטיס". אכן, מעבר לטכנולוגיה, יתרונו של חיל האוויר הישראלי על פני חילות האוויר השכנים מתבטא בעיקר באיכותו של המרכיב האנושי. אלא שחשיבותו של מרכיב זה הולכת ופוחתת עם הפיכתם של מטוסי-קרב למחשבים מעופפים.

פרויקט ה-F-35 הוא פרויקט הפיתוח הצבאי היקר בהיסטוריה אי-פעם (1.5 טריליון דולר). לפי נתוני המטוס כפי שסופקו על ידי היצרן, חברת לוקהיד-מרטין, מדובר במערכת נשק חמקנית רב-תכליתית, המסוגלת לבצע מנעד רחב של משימות מבצעיות בתנאי פעולה מורכבים. החל באיסוף מודיעין, דרך תקיפת יעדים (אוויר-קרקע) ועד קרבות אוויר עם מטוסי אויב. ה-F-35 אמור להיות האולר השוויצרי של חיל האוויר הישראלי.

יש שיתווכחו על עליונותו של ה-F-35 על פני מטוסי-קרב אחרים בתחום התקיפה, אך על נתון אחד אין עוררין: יכולת החמקנות של המטוס. שטח חתך המכ"ם שלו הוא כשל יתוש, 3.8 מילימטר (רק לשם השוואה, החתימה שמותיר מטוס F-15 מדור קודם על מכשיר המכ"ם היא כ-13 מטר). אך נראה כי החידוש האמיתי ב-F-35 היא מערכת ההגנה העצמית שלו. פאר היצירה הטכנולוגית. אם פעם היה הטייס זקוק ל"עורף רגיש במיוחד" בכדי להישאר בחיים, הרי שכיום מערכת "תודעת מצב" בהיקף של 360 מעלות מאפשרת לכל טייס טוב - להפוך לטייס מעולה. 

פירושו של דבר הוא, שההבדל בין טייס קרב מאיחוד האמירויות לבין טייס קרב ישראלי כמעט אינו קיים, בהינתן ששניהם מטיסים מטוס מאותו דגם. הטייס האמריקני, אגב, צפוי לשמור על עליונותו בכל מקרה, הודות לפיתוחו של ה-F-22, מטוס הקרב הקטלני אי-פעם. האם יש לדאוג שמא ישראל תאבד את עליונותה האווירית במידה ויצוידו צבאות ערביים במטוסים מתקדמים? התשובה היא, ככל הנראה, שלילית. 

העובדה שארה"ב שוקלת לצייד את איחוד האמירויות במטוסי F-35 מעידה רק על דבר אחד: עבור האמריקאים, ה-F-35 שייך כבר לטכנולוגיה של אתמול. כמו כל מטוס מאויש אחר. בשל כך, מדינת ישראל, הזוכה לא-פעם לחנוך טכנולוגיות האמריקניות ואף לשפרן, צפויה לפתוח פער טכנולוגי מחודש תוך זמן קצר. ולבצע אף היא את המעבר למטוסים בלתי-מאוישים שוברי שוויון.

רמת הטכנולוגיה שאליה הגיעה ארה"ב בפיתוח כלי טיס בלתי מאוישים נחשפה עם הפלת מל"ט הריגול האמריקני מעל מיצרי הורמוז ביוני 2019. למרות ייעודיהם השונים, מל"ט הריגול BAMS וה-F-35 חולקים מנעד רחב של טכנולוגיות ויכולות, ולמעשה, פותחו במקביל. המערכה שמנהלת ארה"ב נגד הטרור ביבשת אפריקה מתבססת ברובה הגדול על תקיפות כטב"מים, כפיילוט מקדים לביסוס רוב מערך התגובה האווירית על כלי-טיס ללא טייס. 

עיתוי הסכמתה של ארה"ב לחלוק את ה-F-35 עם צבאות זרים מרמזת כי ככל הנראה, הזינוק האבולוציוני המשמעותי הבא בתחום העליונות האווירית, פיתוחם של מטוסי תקיפה רב-תכליתיים בלתי מאוישים,  בוצע זה מכבר בהצלחה. הניסיון לעצור את הצטיידותם של צבאות זרים בטכנולוגיות מתקדמות הוא ניסיון הנדון מראש לכישלון. 

צבא המבקש לשמר את עליונותו נדרש לפעול בשתי מגמות הנראות, במבט ראשון, כהפוכות במהותן. עליו לדאוג להישאר צעד טכנולוגי אחד לפחות לפני יריביו, תוך השקעה באיכותו ואימונו של המרכיב האנושי כאילו היתרון הטכנולוגי מצוי בידי היריב. כל עוד בתא הטייס יושב טייס בשר ודם, המרכיב האנושי הוא עדיין גורם משמעותי להצלחת המשימה. היות ובלתי אפשרי למנוע מכירת טכנולוגיות וזליגת טכנולוגיות מתקדמות לידי צבאות שכנים, הרי שיש למצוא דרכים שונות להביא לידי ביטוי את היתרון היציב יותר, איכותו של המרכיב האנושי, גם מבעד למסך הטכנולוגי. 

אולי יעניין אותך גם