הפיצוצים שמשפיעים באמת על הביטחון שלנו
אמוניום, פוליטיקה ו"אווטארים" נמצאים בתפריט השבועי. כיצד הם משפיעים על הביטחון? וגם כמה הערות על איחורים אופנתיים, מהחיסון הישראלי לקורונה ועד לטוויטר. הטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 06/08/2020
נמל בירות לאחר הפיצוץ השבוע. צילום: REUTERS/Bader Hela
האירועים בעלי ההשפעה הביטחונית הגדולה של השבוע שוב מגיעים מכיוונים בלתי צפויים.
1. לבנון: רבות דובר, ובצדק, על השפעת הפיצוץ בנמל ביירות על המתיחות הקיימת בין ישראל לחיזבאללה. לפיצוץ יכולה הייתה להיות השפעה דרמטית במיוחד אם בלבנון היו מאשימים את ישראל במעשה. ואכן, כאשר הגיעו הידיעות הראשונות על הפיצוץ, הנטייה הטבעית הייתה לחשוב כי מדובר בתקיפה ישראלית על מאגר תחמושת אסטרטגי, במסגרת ה"מערכה שבין המלחמות" (סדרת המבצעים הפיזיים והסייבריים , המכונים בצה"ל "מב"מ", ולפי הפרסומים מתרחשים מידי פעם בכל רחבי המזרח התיכון, מאיראן דרך עיראק וסוריה ועד ללבנון).
האינסטינקט הזה התחדד לנוכח השליפה של דונלד טראמפ לתקשורת כי "בוצעה תקיפה". בניכוי היסטוריית השליפות של טראמפ, ניתן לחשוב שהוא יודע על מה הוא מדבר, כי אם לא נשיא ארצות הברית – אז מי?
ובכל זאת, הנטייה השלטת בלבנון ובתקשורת העולמית היא לקבל את הגרסה שמדובר היה בתאונה, למרות שהחומר שהתפוצץ, אמוניום חנקני, הוא בעל שימוש צבאי ואזרחי כאחד, כלומר – ניתן להשתמש בו הן כבסיס לדשן לחקלאות והן לצורך ייצור פצצות.
בועז חיון, המומחה המוערך עלי בתחום החבלה בישראל (גילוי נאות: אנחנו מכירים מילדות) דווקא אומר שאין לו ספק כי התקיפה הייתה תאונה. קשה וכואבת, אבל איש לא עמד מאחוריה. חיון היה קצין הנדסה קרבית שהקים ופיתח קבוצת חברות "תמר" להנדסה ולחבלה, שאחראית, בין היתר, על מעבדת הזיקוקים הלאומית ומבצעת את הפיצוצים המבוקרים הגדולים ביותר בארץ (כולל "השטחה" של מבנים ענקיים).
לדבריו, הפטרייה שצולמה בנמל אינה מעידה על שום אלמנט צבאי בחומר התפוצץ: מדובר באדים המיתמרים בדרך כלל אחרי פיצוצי על. עוצמת הפיצוץ שקולה ל-1,000 טון TNT, והנזק הסביבתי בהתאם. התפתחות הפיצוץ – משריפה שהחלה מזיקוקים, ועד פיצוץ מחסן האמוניום העצום – מוכיחה, לדברי חיון, כי מעל לכל ספק מדובר בתקלה.
אך גם אם הפיצוץ היה בגדר תאונה מצערת, עדיין יש לו השפעה דרמטית על יחסי ישראל-חיזבאללה, שהיו על סף פיצוץ מסוג אחר, מאז שחיזבאללה החל לנסות לנקום את מות אחד מאנשיו בהפצצת בסיס איראני בשדה התעופה דמשק. אחד מניסיונותיו לחדירה אל תוך שטח ישראל, מול מוצב גלדיולה, סוכל ללא נפגעים לחיזבאללה.
כעת, רוב הסיכויים הם שהאסון הלבנוני יפחית את החשק של חיזבאללה לפתוח חזית מול ישראל, כאשר מאות אלפים בביירות הם חסרי בית ודעת הקהל יוצאת נגד הממשלה. אבל יש גם סיכוי קלוש שהחיזבאללה דווקא יגרור את ישראל לעימות כדי להסיט את האש ממצוקה כלכלית, פוליטית ובריאותית (כן, גם בלבנון משתוללת מגפת קורונה). אך זהו התסריט הפחות סביר. הדברים נכונים רק לתחילת אוגוסט 2020, בהערת אזהרה: בקיץ הזה משתנים מצבים בקצב מסחרר.
2. פוליטיקה ו"אווטאר": המשתנה הבלתי יציב הנוסף, שעשוי להשפיע מאוד על הביטחון, מגיע מהזירה הפוליטית, שם הוויכוח סביב השאלה האם ישראל הולכת לתקציב חד או דו שנתית, הוא הרבה יותר מכלכלי גרידא. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, בני גנץ, נוסעים בשתי מכוניות שעומדות להתנגש זו בזו. מי ימצמץ ראשון? עדיין לא ברור.
אם יעבור תקציב דו שנתי תהיה זו בשורה טובה לצה"ל ולתעשיות הביטחוניות. אם גנץ יוותר, ויסכים לתקציב חד שנתי, ייתכן ששר החוץ גבי אשכנזי, אף הוא רמטכ"ל לשעבר, יפרוש. נשמע הזוי? כל תסריט פוליטי לשבועות הקרובים אינו הרבה יותר מופרך מאשר אפשרות של בחירות רביעיות בתוך שנה וחצי – שגם הן עומדות על הפרק, אם לא יהיה תקציב.
ההתפתחויות הפוליטיות ישפיעו על זהות שר הביטחון בשנה הבאה, והרבה מעבר לכך, על המצב החברתי בישראל, שגם לא יש השלכה על מצבנו האסטרטגי. שהרי ביטחון לאומי אינו נמדד רק בקריטריונים של מספרי טנקים ומטוסים אלא גם בלכידות חברתית. חברה מפוררת מתקשה להתעלות מול אתגרים מכל סוג ומעודדת את אויביה לתקוף אותה. בתחום הזה, איך לומר, בחירות רביעיות עלולות להיות "מתנה" לאויבי ישראל שכנראה לא מפספסים הזדמנות כדי ל"חמם" ולסכסך" בין הקבוצות המפולגות בארץ.
זהו חלק מהעידן ההזוי של מלחמות השפעה בסייבר, שעליו כתב השבוע באתר "ישראל דיפנס" העורך הטכנולוגי שלנו, עמי רוחקס דומבה. הנושא עלה בעקבות הגילוי ש"דנה רון", הדמות האינטרנטית שראש הממשלה ציטט כמי שאיימה להרוג אותו, היא פיקטיבית. בשפה מקצועית קוראים לחיילים הפיקטיביים של מלחמות ההשפעה ״אווטארים״. המקרה של "דנה רון" עדיין אינו ברור, אבל למי שמתעניין זהו ההסבר מדוע אין ספק שגורמים עוינים מנסים לסכסך בתוכנו, באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט.
מבחינה מקצועית, הקרבות על התודעה שמתנהלים במרחב הסייבר, ש"דנה רון" יכולה להוות רק דוגמא אחת שלהם (או שלא), נכנסים לקטגוריה של "מבצעי השפעה". פעם, החלק הזה במאבקים בין מדינות היה מוגבל בהיקפו וכונה "ל"פ" (לוחמה פסיכולוגית) או לו"מ (לוחמת מידע). מדינות הפעילו תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה כדי להשפיע על דעת הקהל במדינות שהיה להן עניין בהן, או הטילו כרוזים מהשמיים במטרה ליצור פחד או בלבול בקרב האויב, אך לא הרבה מעבר מכך.
האינטרנט פתח ים של אפשרויות חדשות להשפעה מתוחכמת על הלכי רוח של מיליארדי אנשים, במטרה להניע אותם לקנות (או לא לקנות) מוצרים מסוימים, וכן, גם כדי להסית אותם כנגד הממשלות שלהם, ולפורר את החברה.
התעצמותו ההולכת וגוברת של האיום על מדינות, כתוצאה ממבצעי השפעה על התודעה בסייבר, נובעת מכך שמרחב הסייבר, ובמיוחד היישומים השונים של הרשתות החברתיות, מספקים פלטפורמות טכנולוגיות וכלים חדשים בקצב ובעוצמה שלא הכרנו בעבר. בזמן שההשפעה של תחנות רדיו או טלוויזיה כמו "קול אמריקה" (שהיה לה תפקיד חשוב בימי המלחמה הקרה) הולכת ויורדת, האפקט של האינטרנט רק הולך וגדל, ולעתים עלות ההפעלה היא אפסית. לא צריך להחזיק משדרי רדיו רבי עוצמה ולקוות שמישהו יאזין לשידורים. לעיתים קרובות, קהל היעד הוא זה שמפיץ את המסרים הרצויים הלאה בעצמו באמצעות "לייקים" ו"שיתופים".
לעיתים, זרימת המידע והתפשטותו נעשות בצורה "ויראלית", במהירות כה גבוהה, עד שלא ניתן לעצור את התהליך. אפילו ממשלת סין, עם אינספור עובדי הצנזורה שלה, תתקשה בכך. האפשרות שניתנת למשתמשים ברשתות החברתיות, ליצור ולהפיץ מידע ולקיים אינטראקציה עם אחרים באופן ישיר ובלתי אמצעי, יוצרת אשליה של פלורליזם, גם אם האמת היא שבמבצעי השפעה על התודעה עושים התוקפים שימוש בכלי סייבר דוגמת "בוטים", כלומר תוכנות מחשב שפועלות באופן אוטומטי כדי להפיץ מסרים ברשת (למשל תגובות על כתבות באתרי תוכן).
במקור, המילה "אווטאר" לקוחה מעולמם של האלים בדת ההינדית. במחשבים, נעשה בה שימוש ראשון ככינוי שניתן למתמודדים במשחקי מחשב וירטואליים. לצד הכינוי, מופיע איור, שאמור לייצג את השחקן. בהשאלה מעולמם של הגיימרים ללוחמת הסייבר, ה"אווטארים" הם דמויות פיקטיביות המתחזות לאנשים אמתיים ברשתות החברתיות. מטרתם היא להתחבר לאנשים אחרים כדי לדלות מהם מידע או להונות אותם. "אווטארים" איכותיים מחזיקים סיפור כיסוי שנבנה, פרט על גבי פרט, במשך שנים ארוכות. הם יודעים לדבר בעגה של הדמויות אליהן הם שואפים להתחבר, כולל הניואנסים. לכן, הם נהנים מאמינות גבוהה הרבה יותר מאשר ה"בוטים". יצירת פילוג וסכסוכים בחברה יריבה היא כלי לחימה סטנדרטי בימינו. אין ספק כי חמאס, חיזבאללה ואיראן "מעורבים" במלחמות השפעה נגדנו, ואולי גם גומרים ברוסיה ובמדינות נוספות.
3. איחורים אופנתיים: באיחור אופנתי, יצאה לדרך מפקד הקורונה. מזל טוב. זה צעד שהיה צריך להיעשות לפני כחצי שנה, בערך.
וגם זה יהיה באיחור: ההודעה של שר הביטחון, בני גנץ, על תחילת הניסויים הקליניים ״אחרי החגים״, מגיעה בהמשך לחשיפה בטור זה בחודש שעבר, על התהליך איטי של אישור משרד הבריאות לניסויים בבני אדם, בהתאם לכללי הלסינקי. בעקבות הפרסום נעשתה בדיקה בראשות סגן שר הבריאות, ח״כ יואב קיש, ונבחנו הדרכים להאיץ את הניסויים הקליניים בישראל, בדומה לנוהל מזורז לניסויים בארצות אחרות בעולם. סגן השר קיש גם צפוי לבקר במכון הביולוגי ביום ראשון הקרוב.
ועדיין, ניתן לקבוע כי הניסויים במכון הביולוגי בנס ציונה היו יכולים להתחיל בחודש ספטמבר ולא ״אחרי החגים״, אם היה מונהג גם כאן נוהל האישורים המזורז. בהתאם, תהליך פיתוח החיסון הישראלי היה מתקצר בחודש וחצי. קיש מסר כי ייעשה ניסיון נוסף לזרז את פיתוח החיסון ככל שניתן.
ובאיחור אופנתי שלי פתחתי השבוע חשבון טוויטר בשמי, תחת כובעיי כמייסד וכעורך הראשי של ישראל דיפנס ו"סייברטק": AmirRapaport1@
אתם מוזמנים להיות בין העוקבים הראשונים בחשבון, וגם להגיב ולהיות בקשר. בינתיים, שיהיה לכולנו סופ"ש רגוע.
אמוניום, פוליטיקה ו"אווטארים" נמצאים בתפריט השבועי. כיצד הם משפיעים על הביטחון? וגם כמה הערות על איחורים אופנתיים, מהחיסון הישראלי לקורונה ועד לטוויטר. הטור השבועי של עמיר רפפורט
נמל בירות לאחר הפיצוץ השבוע. צילום: REUTERS/Bader Hela
האירועים בעלי ההשפעה הביטחונית הגדולה של השבוע שוב מגיעים מכיוונים בלתי צפויים.
1. לבנון: רבות דובר, ובצדק, על השפעת הפיצוץ בנמל ביירות על המתיחות הקיימת בין ישראל לחיזבאללה. לפיצוץ יכולה הייתה להיות השפעה דרמטית במיוחד אם בלבנון היו מאשימים את ישראל במעשה. ואכן, כאשר הגיעו הידיעות הראשונות על הפיצוץ, הנטייה הטבעית הייתה לחשוב כי מדובר בתקיפה ישראלית על מאגר תחמושת אסטרטגי, במסגרת ה"מערכה שבין המלחמות" (סדרת המבצעים הפיזיים והסייבריים , המכונים בצה"ל "מב"מ", ולפי הפרסומים מתרחשים מידי פעם בכל רחבי המזרח התיכון, מאיראן דרך עיראק וסוריה ועד ללבנון).
האינסטינקט הזה התחדד לנוכח השליפה של דונלד טראמפ לתקשורת כי "בוצעה תקיפה". בניכוי היסטוריית השליפות של טראמפ, ניתן לחשוב שהוא יודע על מה הוא מדבר, כי אם לא נשיא ארצות הברית – אז מי?
ובכל זאת, הנטייה השלטת בלבנון ובתקשורת העולמית היא לקבל את הגרסה שמדובר היה בתאונה, למרות שהחומר שהתפוצץ, אמוניום חנקני, הוא בעל שימוש צבאי ואזרחי כאחד, כלומר – ניתן להשתמש בו הן כבסיס לדשן לחקלאות והן לצורך ייצור פצצות.
בועז חיון, המומחה המוערך עלי בתחום החבלה בישראל (גילוי נאות: אנחנו מכירים מילדות) דווקא אומר שאין לו ספק כי התקיפה הייתה תאונה. קשה וכואבת, אבל איש לא עמד מאחוריה. חיון היה קצין הנדסה קרבית שהקים ופיתח קבוצת חברות "תמר" להנדסה ולחבלה, שאחראית, בין היתר, על מעבדת הזיקוקים הלאומית ומבצעת את הפיצוצים המבוקרים הגדולים ביותר בארץ (כולל "השטחה" של מבנים ענקיים).
לדבריו, הפטרייה שצולמה בנמל אינה מעידה על שום אלמנט צבאי בחומר התפוצץ: מדובר באדים המיתמרים בדרך כלל אחרי פיצוצי על. עוצמת הפיצוץ שקולה ל-1,000 טון TNT, והנזק הסביבתי בהתאם. התפתחות הפיצוץ – משריפה שהחלה מזיקוקים, ועד פיצוץ מחסן האמוניום העצום – מוכיחה, לדברי חיון, כי מעל לכל ספק מדובר בתקלה.
אך גם אם הפיצוץ היה בגדר תאונה מצערת, עדיין יש לו השפעה דרמטית על יחסי ישראל-חיזבאללה, שהיו על סף פיצוץ מסוג אחר, מאז שחיזבאללה החל לנסות לנקום את מות אחד מאנשיו בהפצצת בסיס איראני בשדה התעופה דמשק. אחד מניסיונותיו לחדירה אל תוך שטח ישראל, מול מוצב גלדיולה, סוכל ללא נפגעים לחיזבאללה.
כעת, רוב הסיכויים הם שהאסון הלבנוני יפחית את החשק של חיזבאללה לפתוח חזית מול ישראל, כאשר מאות אלפים בביירות הם חסרי בית ודעת הקהל יוצאת נגד הממשלה. אבל יש גם סיכוי קלוש שהחיזבאללה דווקא יגרור את ישראל לעימות כדי להסיט את האש ממצוקה כלכלית, פוליטית ובריאותית (כן, גם בלבנון משתוללת מגפת קורונה). אך זהו התסריט הפחות סביר. הדברים נכונים רק לתחילת אוגוסט 2020, בהערת אזהרה: בקיץ הזה משתנים מצבים בקצב מסחרר.
2. פוליטיקה ו"אווטאר": המשתנה הבלתי יציב הנוסף, שעשוי להשפיע מאוד על הביטחון, מגיע מהזירה הפוליטית, שם הוויכוח סביב השאלה האם ישראל הולכת לתקציב חד או דו שנתית, הוא הרבה יותר מכלכלי גרידא. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, בני גנץ, נוסעים בשתי מכוניות שעומדות להתנגש זו בזו. מי ימצמץ ראשון? עדיין לא ברור.
אם יעבור תקציב דו שנתי תהיה זו בשורה טובה לצה"ל ולתעשיות הביטחוניות. אם גנץ יוותר, ויסכים לתקציב חד שנתי, ייתכן ששר החוץ גבי אשכנזי, אף הוא רמטכ"ל לשעבר, יפרוש. נשמע הזוי? כל תסריט פוליטי לשבועות הקרובים אינו הרבה יותר מופרך מאשר אפשרות של בחירות רביעיות בתוך שנה וחצי – שגם הן עומדות על הפרק, אם לא יהיה תקציב.
ההתפתחויות הפוליטיות ישפיעו על זהות שר הביטחון בשנה הבאה, והרבה מעבר לכך, על המצב החברתי בישראל, שגם לא יש השלכה על מצבנו האסטרטגי. שהרי ביטחון לאומי אינו נמדד רק בקריטריונים של מספרי טנקים ומטוסים אלא גם בלכידות חברתית. חברה מפוררת מתקשה להתעלות מול אתגרים מכל סוג ומעודדת את אויביה לתקוף אותה. בתחום הזה, איך לומר, בחירות רביעיות עלולות להיות "מתנה" לאויבי ישראל שכנראה לא מפספסים הזדמנות כדי ל"חמם" ולסכסך" בין הקבוצות המפולגות בארץ.
זהו חלק מהעידן ההזוי של מלחמות השפעה בסייבר, שעליו כתב השבוע באתר "ישראל דיפנס" העורך הטכנולוגי שלנו, עמי רוחקס דומבה. הנושא עלה בעקבות הגילוי ש"דנה רון", הדמות האינטרנטית שראש הממשלה ציטט כמי שאיימה להרוג אותו, היא פיקטיבית. בשפה מקצועית קוראים לחיילים הפיקטיביים של מלחמות ההשפעה ״אווטארים״. המקרה של "דנה רון" עדיין אינו ברור, אבל למי שמתעניין זהו ההסבר מדוע אין ספק שגורמים עוינים מנסים לסכסך בתוכנו, באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט.
מבחינה מקצועית, הקרבות על התודעה שמתנהלים במרחב הסייבר, ש"דנה רון" יכולה להוות רק דוגמא אחת שלהם (או שלא), נכנסים לקטגוריה של "מבצעי השפעה". פעם, החלק הזה במאבקים בין מדינות היה מוגבל בהיקפו וכונה "ל"פ" (לוחמה פסיכולוגית) או לו"מ (לוחמת מידע). מדינות הפעילו תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה כדי להשפיע על דעת הקהל במדינות שהיה להן עניין בהן, או הטילו כרוזים מהשמיים במטרה ליצור פחד או בלבול בקרב האויב, אך לא הרבה מעבר מכך.
האינטרנט פתח ים של אפשרויות חדשות להשפעה מתוחכמת על הלכי רוח של מיליארדי אנשים, במטרה להניע אותם לקנות (או לא לקנות) מוצרים מסוימים, וכן, גם כדי להסית אותם כנגד הממשלות שלהם, ולפורר את החברה.
התעצמותו ההולכת וגוברת של האיום על מדינות, כתוצאה ממבצעי השפעה על התודעה בסייבר, נובעת מכך שמרחב הסייבר, ובמיוחד היישומים השונים של הרשתות החברתיות, מספקים פלטפורמות טכנולוגיות וכלים חדשים בקצב ובעוצמה שלא הכרנו בעבר. בזמן שההשפעה של תחנות רדיו או טלוויזיה כמו "קול אמריקה" (שהיה לה תפקיד חשוב בימי המלחמה הקרה) הולכת ויורדת, האפקט של האינטרנט רק הולך וגדל, ולעתים עלות ההפעלה היא אפסית. לא צריך להחזיק משדרי רדיו רבי עוצמה ולקוות שמישהו יאזין לשידורים. לעיתים קרובות, קהל היעד הוא זה שמפיץ את המסרים הרצויים הלאה בעצמו באמצעות "לייקים" ו"שיתופים".
לעיתים, זרימת המידע והתפשטותו נעשות בצורה "ויראלית", במהירות כה גבוהה, עד שלא ניתן לעצור את התהליך. אפילו ממשלת סין, עם אינספור עובדי הצנזורה שלה, תתקשה בכך. האפשרות שניתנת למשתמשים ברשתות החברתיות, ליצור ולהפיץ מידע ולקיים אינטראקציה עם אחרים באופן ישיר ובלתי אמצעי, יוצרת אשליה של פלורליזם, גם אם האמת היא שבמבצעי השפעה על התודעה עושים התוקפים שימוש בכלי סייבר דוגמת "בוטים", כלומר תוכנות מחשב שפועלות באופן אוטומטי כדי להפיץ מסרים ברשת (למשל תגובות על כתבות באתרי תוכן).
במקור, המילה "אווטאר" לקוחה מעולמם של האלים בדת ההינדית. במחשבים, נעשה בה שימוש ראשון ככינוי שניתן למתמודדים במשחקי מחשב וירטואליים. לצד הכינוי, מופיע איור, שאמור לייצג את השחקן. בהשאלה מעולמם של הגיימרים ללוחמת הסייבר, ה"אווטארים" הם דמויות פיקטיביות המתחזות לאנשים אמתיים ברשתות החברתיות. מטרתם היא להתחבר לאנשים אחרים כדי לדלות מהם מידע או להונות אותם. "אווטארים" איכותיים מחזיקים סיפור כיסוי שנבנה, פרט על גבי פרט, במשך שנים ארוכות. הם יודעים לדבר בעגה של הדמויות אליהן הם שואפים להתחבר, כולל הניואנסים. לכן, הם נהנים מאמינות גבוהה הרבה יותר מאשר ה"בוטים". יצירת פילוג וסכסוכים בחברה יריבה היא כלי לחימה סטנדרטי בימינו. אין ספק כי חמאס, חיזבאללה ואיראן "מעורבים" במלחמות השפעה נגדנו, ואולי גם גומרים ברוסיה ובמדינות נוספות.
3. איחורים אופנתיים: באיחור אופנתי, יצאה לדרך מפקד הקורונה. מזל טוב. זה צעד שהיה צריך להיעשות לפני כחצי שנה, בערך.
וגם זה יהיה באיחור: ההודעה של שר הביטחון, בני גנץ, על תחילת הניסויים הקליניים ״אחרי החגים״, מגיעה בהמשך לחשיפה בטור זה בחודש שעבר, על התהליך איטי של אישור משרד הבריאות לניסויים בבני אדם, בהתאם לכללי הלסינקי. בעקבות הפרסום נעשתה בדיקה בראשות סגן שר הבריאות, ח״כ יואב קיש, ונבחנו הדרכים להאיץ את הניסויים הקליניים בישראל, בדומה לנוהל מזורז לניסויים בארצות אחרות בעולם. סגן השר קיש גם צפוי לבקר במכון הביולוגי ביום ראשון הקרוב.
ועדיין, ניתן לקבוע כי הניסויים במכון הביולוגי בנס ציונה היו יכולים להתחיל בחודש ספטמבר ולא ״אחרי החגים״, אם היה מונהג גם כאן נוהל האישורים המזורז. בהתאם, תהליך פיתוח החיסון הישראלי היה מתקצר בחודש וחצי. קיש מסר כי ייעשה ניסיון נוסף לזרז את פיתוח החיסון ככל שניתן.
ובאיחור אופנתי שלי פתחתי השבוע חשבון טוויטר בשמי, תחת כובעיי כמייסד וכעורך הראשי של ישראל דיפנס ו"סייברטק": AmirRapaport1@
אתם מוזמנים להיות בין העוקבים הראשונים בחשבון, וגם להגיב ולהיות בקשר. בינתיים, שיהיה לכולנו סופ"ש רגוע.
