דעה: הסכם ההגנה האווירית עם ארה"ב כמעט ואינו ישים במציאות

מערכת התאאד האמריקאית אמורה לעזור לישראל בהגנה בפני טילים. בניתוח פשוט עולה כי ההסכם רלוונטי רק בחלון זמנים מצומצם מאד ותלוי מודיעין מקדים

קרדיט ל- U.S. Army Europe דרך דו"צ

הסכם שנתחם בין ארה"ב לישראל מעגן , שוב, את היכולת לחבר את מערכת התאאד האמריקנית למערכת השו"ב הישראלית להגנה בפני טילים. במסגרת ההסכם אמורה ארה"ב לשלוח מהפיקוד האירופאי שמרכזו בגרמניה סוללות תאאד במקרה של מלחמה מול איראן. סוללות אלו, בתיאוריה, אמורות להתחבר למערכת השו"ב הישראלית ולהצטרף לשכבות ההגנה הקיימות הכוללות את הפטריוט, חץ 3, חץ 2, שרביט קסמים וכיפת ברזל. 

מדוע ההסכם אינו מחדש? מכיוון שמערכת התאאד האמריקנית כבר חוברה בעבר למערכת השו"ב הישראלית במסגרת תרגיל ״ג׳וניפר פלקון״ במרץ 2019. אז, נפרסה המערכת במשטח ייעודי סמוך לכביש 40 בדרך לבאר שבע. משטח ההצבה קיים שם עד היום. 

תרחיש קונבנציונלי

ובכן, אחת השאלות שעולה מההסכם האמור היא האם מערכת התאדד תגיע בזמן. כלומר, בהנחה ומדינת ישראל תצטרך אותה להגנה מפני טילים איראנים, שאלת התזמון קריטית. אם תתפתח מלחמה קונבנציונאלית, אזי אין צפי למלחמה ארוכה בסגנון איראן-עירק. מדינת ישראל לא תוכל לעמוד במלחמה כזו, וצה"ל, על פי עקרון הבסיס לפעולתו, יעביר את הלחימה לגבולות איראן. 

בתרחיש כזה גם ארה"ב צפויה להכנס לתקיפת מטרות באיראן, בעיקר כאלו שמהן משוגרים טילים לעבר ישראל. לארה"ב יש מגוון בסיסים ב"סובב איראן", כולל נושאות מטוסים באזור המפרץ. חובבי ההיסטוריה יראו בתרחיש מלחמת עירק הראשונה בסיס לייחוס טענה זו. אז, ארה"ב בסיוע כוחות מיוחדים ישראלים, טיפלה במשגרי הטילים שכוונו לישראל ויצחק שמיר ז"ל, אז ראש הממשלה, התבקש להבליג על ירי טילים ממזרח. 

תרחיש קונבנציונלי יכתיב כמעט בהכרח פתיחת מערכה בשיגורים הדדיים של טילים. כאמור, היות והאיראנים מתמודדים עם צה"ל וצבא ארה"ב יחד במקרה כזה, חלון הזמן שיש להם לירי טילים יחסית קצר ועומד ככל הנראה על מספר ימים בודדים. מכאן, שעד שסוללות תאאד יגיעו, ינחתו, יחוברו למערכת השו"ב, ויהיו מבצעיות, ייתכן ולא יהיו רלוונטיות.  

תרחיש גרעיני 

בתרחיש לא קונבנציונאלי, גרעיני, מטח אחד תיאורטית אמור להספיק לאיראנים. בשני כבר לא יהיו ערים מרכזיות באיראן על פי הערכות גלויות ואיומים של ראש ממשלת ישראל. כלומר, אם אכן ישראל מחזיקה בגרעין כפי שטוענים מקורות גלויים, וראש הממשלה יעמוד באיום שלו, זיהוי וודאי של רש"ק גרעיני ששוגר מאיראן יביא בהכרח להשמדת ערים מרכזיות באיראן. 

תרחיש זה אמור להיות אף מהיר הרבה יותר מאשר תרחיש קונבנציונאלי, ולכן בספק רב אם סוללת תאאד תהיה רלוונטית כאשר תגיע להגן בפני מכה שניה מאיראן. יש הטוענים שזה בכל מקרה לא ממש ישנה לגורלה של ישראל בהנתן תקיפה גרעינית איראנית מוצלחת. בתרחיש כזה אף עולה השאלה האם סוללה כזו תוכל בכלל להגיע לאור הנסיבות שיגרמו בשל מתקפה גרעינית איראנית. 

לסיכום, ההסכם שנתחם יהיה בר ביצוע ורלוונטי רק בתנאים מסוימים, כאשר העיקרי בהם הוא התראה וודאית לירי טילים מאיראן. בצורה אחרת: ידיעה מקדימה על תקיפה ישראלית או אמריקאית את איראן. רק תחת הנחה כזו הצבת מערכת תאאד בישראל תהיה רלוונטית. מכאן, שמימוש ההסכם מוגבל לאוסף נסיבות מיוחד תחתיו ישנה ידיעה מקדימה אודות מלחמה בין הצדדים בסבירות מספיק גבוהה שתגרום לפיקוד האירופאי של צבא ארה"ב לשלוח סוללות תאאד לישראל. 

תחת הנחה זו, פלוני יכול לטעון כי החתימה על הסכם שלא מחדש כלום מטרתה אך ורק תוספת להרתעה הישראלית מול איראן. זאת, ללא שינוי מהותי במאזן כוחות ההגנה מפני טילים הכולל גם ככה את האפשרות להצבת מערכת התאאד בישראל. אפשרות, שכאמור, קיימת לפחות ממרץ 2019.