החשש: חיל משלוח עירקי במלחמה מול חיזבאללה
במלחמה הבאה בלבנון תתכן תמיכה של מיליציות עירקיות שיגיעו דרך סוריה. אמציה ברעם ופסח מלובני משרטטים את קווי המתאר של נקודות שווי המשקל במזה"ת. מיוחד
אמציה ברעם ופסח מלובני
| 27/07/2020
Brigadier General Esmail Ghaani, the newly appointed commander of Iran's Quds Force. Nazanin Tabatabaee/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS
בראיון שערך מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, בערוץ אל-מנאר בפברואר 2020, לזכרו של קאסם סולימאני, מפקד גיס אל-קודס האיראני, התייחס גם לנקודה מעניינת, שהיא כנראה אחד מלקחי המלחמה שהיתה נגד ישראל - מלחמת תמוז (יולי), או מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. הנקודה על הפרק היא הגעת כוחות עיראקיים ללבנון כדי להשתתף במלחמה עתידית, במידה ותפרוץ בין ישראל לחזבאללה בלבנון.
לדבריו, התקיימה פגישה ממושכת במשרדו בדאחיה בבירות, עם קאסם סולימאני ואבו מהדי אל-מהנדס, ראש ארגון "גדודי חזבאללה בעיראק" שהיה גם סגן מפקד ארגון המיליציות הכל-ארצי הפרו-איראני "הגיוס העממי" בעיראק, כשלושה חדשים לפני חיסולם בשדה התעופה בבגדאד. פגישה זו עסקה בהתפתחויות בעיראק, בסיוע של חזבאללה הלבנוני למיליציות בעיראק, ובאפשרות שמיליציות אלה תסייענה לחזבאללה הלבנוני, במידה ותפרוץ מלחמה חדשה בין הארגון לבין ישראל.
יצויין כי שליטי עיראק ראו עצמם מעורבים במלחמות שניהל העולם הערבי נגד ישראל מאז הקמתה, ושיגרו כוחות מצבאם ליטול חלק בהן, לצד הצבאות האחרים, וצדאם אף שיגר את טיליו ארוכי טווח בתחילת שנת 1991, במסגרת מלחמת המפרץ הראשונה. בתקופת שלטונו של צדאם חוסיין (2003-1979) ובמיוחד במהלך המלחמה נגד איראן (1988-1980), הדגישו שופרות התעמולה העיראקים את הסיסמה שמאז 1948 מחכה הצבא העיראקי ליום, שבו יקום ויחסל את "המיזם הציוני" בפלסטין, וכי "אריות בבל" מוכנים לסייע לאחיהם הפלסטינים תחת דגלו של הגיבור צדאם חוסיין, יורשם של סנחריב ונבוכדנצר.
המיליציות העיראקיות
הכוח הצבאי העיראקי כיום כולל שני מרכיבים. הראשון הוא הצבא העיראקי החדש, שהוקם לאחר נפילת משטר הבעת' לאחר כיבוש עיראק על ידי הקואליציה בהנהגת ארצות הברית. צבא זה אורגן על ידי הצבא האמריקאי, קיבל ממנו אמל"ח, ואומן על ידי מדריכים אמריקאים.
הכוח השני הן מיליציות עממיות, בעיקר שיעיות, הוקמו ברובן ב-2014 על-פי קריאתו של האיתוללה עלי אל-סיסתאני, איש הדת השיעי הבכיר בעיראק, כדי להלחם נגד המדינה האסלאמית – דאע"ש. הן זכו וזוכות לסיוע מאיראן וחזבאללה. עד לחודש מאי 2020 הן שמשו גם את השלטון העיראקי כזרוע בטחונית נגד הפגנות ומרידות אפשריות נגד המשטר במחוזות השונים.
כך גם הפעילו ומפעילים האיראנים את כוחות משמרות המהפכה והבסיג' במקרים כאלה. אך בהבדל מן הדוגמה האיראנית, המיליציות העיראקיות אינן מקבלות פקודות מממשלת עיראק אלא מטהראן. מאז שהוקמה במאי הממשלה החדשה בראשות מוצטפא אל-כאזמי המיליציות, או "הגיוס העממי", עויינות את הממשלה ומסכנות אותה, מפני שאל-כאזמי מנסה לנתקן מאיראן.
הן כוללות כארבעים ארגונים שונים, כמעט כולם שיעים, בחלקם שבטיים, כמאה וחמישים אלף חמושים. יצויין כי ארבע מיליציות קטנות המצייתות לאנשי הדת הבכירים בנג'ף וכרבלא בראשות סיסתאני, הכריזו שהן מקבלות עליהן את מרות הממשלה וראש הממשלה החדש אל-כאזמי, אך שאר המיליציות ממשיכות בתלות מלאה בגייס אל-קודס וטהראן.
כיום כמעט כל המיליציות השיעיות של הארגון פועלות בשיתוף פעולה עם משמרות המהפכה של איראן. בשנים 2011-2003 הן פעלו נגד הכוחות האמריקאים בעיראק, וגם כיום הן תוקפות את בסיסי הכוח הנמצא בעיראק. לארגון זה יש כיום מעמד מקביל לזה של הצבא העיראקי הסדיר. סגן מפקד הארגון, אבו אל-מהדי אל-מוהנדס, היה מקורב לקאסם סולימאני, מפקד גייס אל-קודס, ונהרג יחד עימו בתחילת 2020 ליד שדה התעופה הבינלאומי בבגדאד. כיום מתנהל מאבק פנימי בתוך הארגון והמיליציות המרכיבות אותו על עליונות, כשאין מחליף מקובל לאל-מוהנדס.
חזבאללה העיראקי הוא ארגון המיליציה הקרוב ביותר לטהראן. הוא הוקם מוקדם יותר מרוב אחיו, לאחר כיבוש עיראק ונפילת משטר הבעת' בה ב-2003 על ידי איראן, באמצעות גייס אל-קודס שבפיקוד סולימאני. זאת בסיוע חזבאללה הלבנוני, ובמתכונת דומה לו. חזבאללה הלבנוני סייע להכשיר את אנשי הארגון הזה בלבנון, ואף מקיים עימם קשרים גם בימים אלה. מיליציה זו פעלה גם במלחמה בסוריה, לצד מיליציות אחרות שתמכו במשטר הסורי ובצבא סוריה, ופעלה ופועלת גם היום בהנחיית איראן נגד הכוחות האמריקאים בעיראק, דבר שגרם לתגובות אמריקאיות נגדה.
נסראללה מתווך בעירק
חזבאללה הלבנוני קיים ומקיים קשרים עם גורמים בכירים שונים בעיראק ועם המיליציות הפועלות בה, ומנהיגיהן, ואף סייע להן, באימון אנשיהן בלבנון, ובשיגור לוחמים לעיראק כדי להלחם לצידן בדאע"ש. סולימאני אף השתמש בנצראללה כמתווך ומפשר בסכסוך שבינו לבין המנהיג העיראקי הדתי, מוקתדא אל-צדר, שהוא גם בעל השפעה פוליטית חשובה בעיראק, התומך בלאומיות העיראקית ומסוייג מן ההשפעה האיראנית בארצו.
בספטמבר 2018 תיווך נצראללה בסכסוך שהתגלה בין שניהם, בנושאים הקשורים למדיניות האיראנית בעיראק. השלושה נפגשו בבירות והסכימו גם על מועמד פשרה לראשות הממשלה בעיראק - עאדל עבד אלמהדי הפרו-איראני, שאכן זכה לתמיכת הפרלמנט ומונה לתפקיד. כלומר, על גורל עיראק הוחלט בבירות ורק אחד משלושת המחליטים היה עיראקי.
נצראללה עצמו התייחס לקשריו עם אבו מהדי המהנדס, שנהרג יחד עם סולימאני, בראיון שלו לאל-מנאר בפברואר 2020. הוא סיפר כי הכיר את אבו מהדי המהנדס, סגן מפקד "הגיוס העממי" עוד מראשית שנות ה-90, ושניהם נפגשו לראשונה בטהראן. לדבריו, הקשרים בין הצדדים הלכו והתחזקו, בעיקר בשנים האחרונות, לאור הצלחותיהם בלחימה בדאע"ש. הוא ציין את שליחת לוחמי חזבאללה לסייע ל"גיוס העממי" במלחמה זו, וכי הקשרים הלכו והתחזקו במהלך הביקורים שערך אבו מהדי בלבנון בשנים אלה.
בפגישתם האחרונה בה עלה נושא שיגור כוחות עיראקים ללבנון במקרה של מלחמה חדשה עם ישראל, דנו השניים גם באפשרויות חיזוק כוחן של המיליציות העיראקיות הנכללות במסגרת "הגיוס העממי", כמגן העיקרי של העם העיראקי.
על פי מקורות שונים, ההתנקשות בקאסם סולימאני יצרה חלל באזור, בטיפול בגורמים השונים שסולימאני היה קשור עימם, ובכלל זה המיליציות בעיראק. לפי המקורות, מחליפו, הגנראל קאא'ני, אינו מצליח למלא חלל זה, דבר שאילץ את האיראנים לפעול בדרכים אחרות כדי לאחד את המיליציות הנאמנות להם.
הם פנו למזכ"ל חזבאללה הלבנוני לתווך בין המיליציות השונות, ולהביא לפשרה ולהרגעת המתיחות ביניהן, בעיקר על רקע תחרות על עליונות והנהגה. לאור זאת התקיימה פגישה בבירות במחצית הראשונה של ינואר 2020 בראשות נצראללה, במטרה לקדם את הסוגיה. מפגש זה בא בעקבות הענותם לקריאתו של נצראללה אליהם "להשאיר את המחלוקות בצד", וליצור רגיעה בעקבות התקיפות האמריקאיות על כוחותיהם. לפי אחד הנוכחים בפגישה, ביקשה איראן מנצראללה למלא את אותו התפקיד שסולימאני מילא בעיראק - לקבל את ההחלטות החשובות בעניינה.
לפי הנמסר, הסכימו ראשי המיליציות העיראקיות שנכחו בפגישה זו, להניח בצד את חילוקי הדעות שביניהם, ולבחור במנהיג חדש של כוחות "הגיוס העממי", את האדי אל-עאמרי. מהלך זה הוא חלק מתכנית רחבה יותר, בה ממלא מזכ"ל חזבאללה הלבנוני את תפקיד המתווך, במטרה להרגיע את המתחים בין הקבוצות, וליצור חזית "התנגדות מאוחדת" נגד הכוחות האמריקניים בעיראק.
לפי הנמסר הגיעו מרבית מפקדי המיליציות האלה לטהראן, לפני פגישתם הצפויה עם המנהיג הדתי-פוליטי העיראקי השיעי בעל ההשפעה, מוקתדא אל-צדר, בעיר קום, פגישה שנועדה "להכין את הקרקע כך שתאפשר הקמת חזית התנגדות מאוחדת להוצאת הכוחות האמריקאים וכל הכוחות הזרים מעיראק, ולתיאום ואיחוד בין כל עמדות הכוחות." כל זה נועד להרגיע את המצב והמתיחות שפרצה בין המיליציות השונות הפרו-איראניות, בעקבות חיסולם של סולימאני והמהנדס.
"מינוי" זה של נצראללה לתפקיד הבורר והמתווך בין המיליציות העיראקיות במקומו של סולימאני, מצביע על הקושי שיש לאיראן למלא את מקומו של האחרון בשטח מחד, ואת הגברת השפעתו של נצראללה במרחב, כולל בקרב המיליציות בעיראק, מאידך, ובעתיד עשוי לאפשר לו להפעילן גם לצרכיו בלבנון נגד ישראל.
חיל משלוח עירקי
חזבאללה יהיה זקוק לסיוע של כוח משלוח חיצוני במלחמה עתידית מול ישראל. לקח זה למדו מנהיגיו במלחמה הקודמת ב-2006. לפי שר ההגנה הסורי דאז, חסן תורכמאני, מנה הכוח הלוחם שלהם באותה עת כ-40,000 איש, וכלל שלוש קבוצות ברמות מבצעיות שונות. לוחמים סדירים, שמנו בין 5-3 אלפי לוחמים. עתודה מאומנת המונה בין 15-10 אלף לוחמים, המוכנה להצטרף לכוחות הסדירים ללחימה ישירה מול האויב. עתודה הכללית של הכוחות הנמצאים בדרום לבנון, הבקאע והדאחיה שבבירות, שעברה אימונים בנשק, שמנתה כ-20 אלף איש.
בנוסף לכך היה כוח הטילים של הארגון, שגדל מאז מאוד משמעותית. וכן שתי יחידות מיוחדות. האחת – לביצוע מבצעים מיוחדים, ובה לוחמים מובחרים שהיו מאורגנים במספר קבוצות, שכל אחת מהן מנתה כ-200 לוחמים, לביצוע פשיטות ומבצעים מאחורי קווי האויב. השנייה – יחידת נ"ט שמנתה כ-500 לוחמים, מחולקת למספר קבוצות קטנות, שכל אחת מהן מונה בין 7-5 איש, כשהן מצוידות באמל"ח נ"ט חדיש.
גם אם כוחו של הארגון גדל מאז כמותית, ולמרות אבדותיו הרבות בלחימה בסוריה (מוערך בלמעלה מאלפיים הרוגים, ובמספר לא ידוע של פצועים), הרי שהוא נמצא בנחיתות, ביחסי הכוחות שלו מול הכוחות שצה"ל עשוי להפעיל נגדו במלחמה עתידית. במיוחד אם הוא רוצה לממש את תכניותיו ההתקפיות לתוך הגליל, כפי שנחשף עם גילוי המנהרות שהכין בצפון .
מפקד מיליציה עיראקית שביקר בלבנון בדצמבר 2017, וערך סיור בגבול עם ישראל בלוויית אנשי חזבאללה, הביע תמיכה במאבק הלבנוני והפלסטיני נגד ישראל, ואף הצהיר על "מוכנותנו המלאה לעמוד לצד העם הלבנוני והעם הפלסטיני כנגד הכיבוש הישראלי, שעוין את האסלאם, את הערבים ואת האנושות". ככל הידוע, זו גם עמדתם של מפקדי המיליציות העיראקיות האחרות בנושא זה.
ראש ממשלת לבנון ב-2017, סעד אל-חרירי, יריב של חזבאללה, מתח ביקורת חריפה על האירוע, והורה לאסור על כניסתו של האיש לשטח המדינה, אך ראש הממשלה היום הוא חסן דיאב, ומעליו הנשיא מישל עון, שניהם אוהדי-חזבאללה אולי אף ינסו לעודד הגעת מיליציות עיראקיות לשדה הקרב.
משימה לצה"ל: סגירת הגבול עירק-סוריה
ישנם שלושה גורמים היכולים למנוע, או להגביל מאד מעבר לוחמים שיעים בלתי סדירים מעיראק ללבנון. אחד הוא הצבא הכורדי העצמאי במזרח סוריה הנקרא "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים", אך הם לא ירצו להתערב מפני שהם זקוקים לשותפות עם צבא אסד כדי להלחם בתורכים שפלשו לסוריה. השני הוא הכח האמריקאי בעיראק ובמזרח סוריה, אך הם יהססו להתערב מפני שיש להם די חיכוך עם המיליציות גם כך, והרג אנשי מיליציות יסבך אותם עם הציבור העיראקי. גם כך המשך הנוכחות האמריקאית בעיראק איננו פופולארי בקרב חלק גדול מן הרוב השיעי.
ישנה אפילו החלטת פרלמנט, אמנם בלתי מחייבת כרגע, הקוראת ליציאת היחידות האמריקאיות מעיראק. סביר להניח שהיחידה האמריקאית בתנף, במשולש הגבולות עיראק-ירדן-סוריה תמנע מעבר של כוחות, אך לא יותר מכך. שאר הגבול עיראק-סוריה פרוץ. אם לא נתייחס כאן לחיל האויר הישראלי, הגורם השלישי שיכול לעצור זרימה המונית של חמושים מעיראק לסוריה ומשם ללבנון הוא ממשלת עיראק.
ראש הממשלה החדש בבגדאד, מוצטפא כאזמי, שנבחר במאי השנה, מנסה לכפות את מרותו על המיליציות הסוררות ולמנוע את מעורבותן בפוליטיקה עיראקית ובסיכסוכים זרים. ארבע מהן הכריזו שהן מתייצבות לפקודתו, אך כשלושים וחמש אחרות מסרבות, וממשיכות, בתמיכת איראן, בפעולות הטרור שלהן נגד החיילים האמריקאיים המסייעים ללחימה נגד דאע"ש, ונגד תומכי הממשלה. לכאזמי יש תמיכה. רב-איתוללה סיסתאני ומספר מפלגות בפרלמנט, כמו גם של הדיביזיה הלוחמת המצטיינת בצבא הסדיר, "כח הלוחמה נגד הטרור". עם זאת, המיליציות הן יריב חזק מאד וכל החלטה לצאת נגדן בכח עלולה להוביל למלחמת אזרחים ואף לתבוסה, שפירושה יהיה השתלטות איראנית מלאה על עיראק.
אם ארצות-הברית ומדינות המפרץ תכשלנה לסייע לכאזמי והוא יקרוס, ייווצר רצף יבשתי מלא מטהראן, דרך עיראק וסוריה ועד בירות. במצב זה ניתן לצפות למספר גדול מאד של "מתנדבים" חמושים מעיראק ואף מאיראן בכל מלחמה עתידית עם חזבאללה. זו תהיה סגירת-מעגל היסטורית מסוכנת עם המעורבות העיראקית מאז 1948 בעימות הערבי-ישראלי.
במלחמה הבאה בלבנון תתכן תמיכה של מיליציות עירקיות שיגיעו דרך סוריה. אמציה ברעם ופסח מלובני משרטטים את קווי המתאר של נקודות שווי המשקל במזה"ת. מיוחד
Brigadier General Esmail Ghaani, the newly appointed commander of Iran's Quds Force. Nazanin Tabatabaee/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS
בראיון שערך מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, בערוץ אל-מנאר בפברואר 2020, לזכרו של קאסם סולימאני, מפקד גיס אל-קודס האיראני, התייחס גם לנקודה מעניינת, שהיא כנראה אחד מלקחי המלחמה שהיתה נגד ישראל - מלחמת תמוז (יולי), או מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. הנקודה על הפרק היא הגעת כוחות עיראקיים ללבנון כדי להשתתף במלחמה עתידית, במידה ותפרוץ בין ישראל לחזבאללה בלבנון.
לדבריו, התקיימה פגישה ממושכת במשרדו בדאחיה בבירות, עם קאסם סולימאני ואבו מהדי אל-מהנדס, ראש ארגון "גדודי חזבאללה בעיראק" שהיה גם סגן מפקד ארגון המיליציות הכל-ארצי הפרו-איראני "הגיוס העממי" בעיראק, כשלושה חדשים לפני חיסולם בשדה התעופה בבגדאד. פגישה זו עסקה בהתפתחויות בעיראק, בסיוע של חזבאללה הלבנוני למיליציות בעיראק, ובאפשרות שמיליציות אלה תסייענה לחזבאללה הלבנוני, במידה ותפרוץ מלחמה חדשה בין הארגון לבין ישראל.
יצויין כי שליטי עיראק ראו עצמם מעורבים במלחמות שניהל העולם הערבי נגד ישראל מאז הקמתה, ושיגרו כוחות מצבאם ליטול חלק בהן, לצד הצבאות האחרים, וצדאם אף שיגר את טיליו ארוכי טווח בתחילת שנת 1991, במסגרת מלחמת המפרץ הראשונה. בתקופת שלטונו של צדאם חוסיין (2003-1979) ובמיוחד במהלך המלחמה נגד איראן (1988-1980), הדגישו שופרות התעמולה העיראקים את הסיסמה שמאז 1948 מחכה הצבא העיראקי ליום, שבו יקום ויחסל את "המיזם הציוני" בפלסטין, וכי "אריות בבל" מוכנים לסייע לאחיהם הפלסטינים תחת דגלו של הגיבור צדאם חוסיין, יורשם של סנחריב ונבוכדנצר.
המיליציות העיראקיות
הכוח הצבאי העיראקי כיום כולל שני מרכיבים. הראשון הוא הצבא העיראקי החדש, שהוקם לאחר נפילת משטר הבעת' לאחר כיבוש עיראק על ידי הקואליציה בהנהגת ארצות הברית. צבא זה אורגן על ידי הצבא האמריקאי, קיבל ממנו אמל"ח, ואומן על ידי מדריכים אמריקאים.
הכוח השני הן מיליציות עממיות, בעיקר שיעיות, הוקמו ברובן ב-2014 על-פי קריאתו של האיתוללה עלי אל-סיסתאני, איש הדת השיעי הבכיר בעיראק, כדי להלחם נגד המדינה האסלאמית – דאע"ש. הן זכו וזוכות לסיוע מאיראן וחזבאללה. עד לחודש מאי 2020 הן שמשו גם את השלטון העיראקי כזרוע בטחונית נגד הפגנות ומרידות אפשריות נגד המשטר במחוזות השונים.
כך גם הפעילו ומפעילים האיראנים את כוחות משמרות המהפכה והבסיג' במקרים כאלה. אך בהבדל מן הדוגמה האיראנית, המיליציות העיראקיות אינן מקבלות פקודות מממשלת עיראק אלא מטהראן. מאז שהוקמה במאי הממשלה החדשה בראשות מוצטפא אל-כאזמי המיליציות, או "הגיוס העממי", עויינות את הממשלה ומסכנות אותה, מפני שאל-כאזמי מנסה לנתקן מאיראן.
הן כוללות כארבעים ארגונים שונים, כמעט כולם שיעים, בחלקם שבטיים, כמאה וחמישים אלף חמושים. יצויין כי ארבע מיליציות קטנות המצייתות לאנשי הדת הבכירים בנג'ף וכרבלא בראשות סיסתאני, הכריזו שהן מקבלות עליהן את מרות הממשלה וראש הממשלה החדש אל-כאזמי, אך שאר המיליציות ממשיכות בתלות מלאה בגייס אל-קודס וטהראן.
כיום כמעט כל המיליציות השיעיות של הארגון פועלות בשיתוף פעולה עם משמרות המהפכה של איראן. בשנים 2011-2003 הן פעלו נגד הכוחות האמריקאים בעיראק, וגם כיום הן תוקפות את בסיסי הכוח הנמצא בעיראק. לארגון זה יש כיום מעמד מקביל לזה של הצבא העיראקי הסדיר. סגן מפקד הארגון, אבו אל-מהדי אל-מוהנדס, היה מקורב לקאסם סולימאני, מפקד גייס אל-קודס, ונהרג יחד עימו בתחילת 2020 ליד שדה התעופה הבינלאומי בבגדאד. כיום מתנהל מאבק פנימי בתוך הארגון והמיליציות המרכיבות אותו על עליונות, כשאין מחליף מקובל לאל-מוהנדס.
חזבאללה העיראקי הוא ארגון המיליציה הקרוב ביותר לטהראן. הוא הוקם מוקדם יותר מרוב אחיו, לאחר כיבוש עיראק ונפילת משטר הבעת' בה ב-2003 על ידי איראן, באמצעות גייס אל-קודס שבפיקוד סולימאני. זאת בסיוע חזבאללה הלבנוני, ובמתכונת דומה לו. חזבאללה הלבנוני סייע להכשיר את אנשי הארגון הזה בלבנון, ואף מקיים עימם קשרים גם בימים אלה. מיליציה זו פעלה גם במלחמה בסוריה, לצד מיליציות אחרות שתמכו במשטר הסורי ובצבא סוריה, ופעלה ופועלת גם היום בהנחיית איראן נגד הכוחות האמריקאים בעיראק, דבר שגרם לתגובות אמריקאיות נגדה.
נסראללה מתווך בעירק
חזבאללה הלבנוני קיים ומקיים קשרים עם גורמים בכירים שונים בעיראק ועם המיליציות הפועלות בה, ומנהיגיהן, ואף סייע להן, באימון אנשיהן בלבנון, ובשיגור לוחמים לעיראק כדי להלחם לצידן בדאע"ש. סולימאני אף השתמש בנצראללה כמתווך ומפשר בסכסוך שבינו לבין המנהיג העיראקי הדתי, מוקתדא אל-צדר, שהוא גם בעל השפעה פוליטית חשובה בעיראק, התומך בלאומיות העיראקית ומסוייג מן ההשפעה האיראנית בארצו.
בספטמבר 2018 תיווך נצראללה בסכסוך שהתגלה בין שניהם, בנושאים הקשורים למדיניות האיראנית בעיראק. השלושה נפגשו בבירות והסכימו גם על מועמד פשרה לראשות הממשלה בעיראק - עאדל עבד אלמהדי הפרו-איראני, שאכן זכה לתמיכת הפרלמנט ומונה לתפקיד. כלומר, על גורל עיראק הוחלט בבירות ורק אחד משלושת המחליטים היה עיראקי.
נצראללה עצמו התייחס לקשריו עם אבו מהדי המהנדס, שנהרג יחד עם סולימאני, בראיון שלו לאל-מנאר בפברואר 2020. הוא סיפר כי הכיר את אבו מהדי המהנדס, סגן מפקד "הגיוס העממי" עוד מראשית שנות ה-90, ושניהם נפגשו לראשונה בטהראן. לדבריו, הקשרים בין הצדדים הלכו והתחזקו, בעיקר בשנים האחרונות, לאור הצלחותיהם בלחימה בדאע"ש. הוא ציין את שליחת לוחמי חזבאללה לסייע ל"גיוס העממי" במלחמה זו, וכי הקשרים הלכו והתחזקו במהלך הביקורים שערך אבו מהדי בלבנון בשנים אלה.
בפגישתם האחרונה בה עלה נושא שיגור כוחות עיראקים ללבנון במקרה של מלחמה חדשה עם ישראל, דנו השניים גם באפשרויות חיזוק כוחן של המיליציות העיראקיות הנכללות במסגרת "הגיוס העממי", כמגן העיקרי של העם העיראקי.
על פי מקורות שונים, ההתנקשות בקאסם סולימאני יצרה חלל באזור, בטיפול בגורמים השונים שסולימאני היה קשור עימם, ובכלל זה המיליציות בעיראק. לפי המקורות, מחליפו, הגנראל קאא'ני, אינו מצליח למלא חלל זה, דבר שאילץ את האיראנים לפעול בדרכים אחרות כדי לאחד את המיליציות הנאמנות להם.
הם פנו למזכ"ל חזבאללה הלבנוני לתווך בין המיליציות השונות, ולהביא לפשרה ולהרגעת המתיחות ביניהן, בעיקר על רקע תחרות על עליונות והנהגה. לאור זאת התקיימה פגישה בבירות במחצית הראשונה של ינואר 2020 בראשות נצראללה, במטרה לקדם את הסוגיה. מפגש זה בא בעקבות הענותם לקריאתו של נצראללה אליהם "להשאיר את המחלוקות בצד", וליצור רגיעה בעקבות התקיפות האמריקאיות על כוחותיהם. לפי אחד הנוכחים בפגישה, ביקשה איראן מנצראללה למלא את אותו התפקיד שסולימאני מילא בעיראק - לקבל את ההחלטות החשובות בעניינה.
לפי הנמסר, הסכימו ראשי המיליציות העיראקיות שנכחו בפגישה זו, להניח בצד את חילוקי הדעות שביניהם, ולבחור במנהיג חדש של כוחות "הגיוס העממי", את האדי אל-עאמרי. מהלך זה הוא חלק מתכנית רחבה יותר, בה ממלא מזכ"ל חזבאללה הלבנוני את תפקיד המתווך, במטרה להרגיע את המתחים בין הקבוצות, וליצור חזית "התנגדות מאוחדת" נגד הכוחות האמריקניים בעיראק.
לפי הנמסר הגיעו מרבית מפקדי המיליציות האלה לטהראן, לפני פגישתם הצפויה עם המנהיג הדתי-פוליטי העיראקי השיעי בעל ההשפעה, מוקתדא אל-צדר, בעיר קום, פגישה שנועדה "להכין את הקרקע כך שתאפשר הקמת חזית התנגדות מאוחדת להוצאת הכוחות האמריקאים וכל הכוחות הזרים מעיראק, ולתיאום ואיחוד בין כל עמדות הכוחות." כל זה נועד להרגיע את המצב והמתיחות שפרצה בין המיליציות השונות הפרו-איראניות, בעקבות חיסולם של סולימאני והמהנדס.
"מינוי" זה של נצראללה לתפקיד הבורר והמתווך בין המיליציות העיראקיות במקומו של סולימאני, מצביע על הקושי שיש לאיראן למלא את מקומו של האחרון בשטח מחד, ואת הגברת השפעתו של נצראללה במרחב, כולל בקרב המיליציות בעיראק, מאידך, ובעתיד עשוי לאפשר לו להפעילן גם לצרכיו בלבנון נגד ישראל.
חיל משלוח עירקי
חזבאללה יהיה זקוק לסיוע של כוח משלוח חיצוני במלחמה עתידית מול ישראל. לקח זה למדו מנהיגיו במלחמה הקודמת ב-2006. לפי שר ההגנה הסורי דאז, חסן תורכמאני, מנה הכוח הלוחם שלהם באותה עת כ-40,000 איש, וכלל שלוש קבוצות ברמות מבצעיות שונות. לוחמים סדירים, שמנו בין 5-3 אלפי לוחמים. עתודה מאומנת המונה בין 15-10 אלף לוחמים, המוכנה להצטרף לכוחות הסדירים ללחימה ישירה מול האויב. עתודה הכללית של הכוחות הנמצאים בדרום לבנון, הבקאע והדאחיה שבבירות, שעברה אימונים בנשק, שמנתה כ-20 אלף איש.
בנוסף לכך היה כוח הטילים של הארגון, שגדל מאז מאוד משמעותית. וכן שתי יחידות מיוחדות. האחת – לביצוע מבצעים מיוחדים, ובה לוחמים מובחרים שהיו מאורגנים במספר קבוצות, שכל אחת מהן מנתה כ-200 לוחמים, לביצוע פשיטות ומבצעים מאחורי קווי האויב. השנייה – יחידת נ"ט שמנתה כ-500 לוחמים, מחולקת למספר קבוצות קטנות, שכל אחת מהן מונה בין 7-5 איש, כשהן מצוידות באמל"ח נ"ט חדיש.
גם אם כוחו של הארגון גדל מאז כמותית, ולמרות אבדותיו הרבות בלחימה בסוריה (מוערך בלמעלה מאלפיים הרוגים, ובמספר לא ידוע של פצועים), הרי שהוא נמצא בנחיתות, ביחסי הכוחות שלו מול הכוחות שצה"ל עשוי להפעיל נגדו במלחמה עתידית. במיוחד אם הוא רוצה לממש את תכניותיו ההתקפיות לתוך הגליל, כפי שנחשף עם גילוי המנהרות שהכין בצפון .
מפקד מיליציה עיראקית שביקר בלבנון בדצמבר 2017, וערך סיור בגבול עם ישראל בלוויית אנשי חזבאללה, הביע תמיכה במאבק הלבנוני והפלסטיני נגד ישראל, ואף הצהיר על "מוכנותנו המלאה לעמוד לצד העם הלבנוני והעם הפלסטיני כנגד הכיבוש הישראלי, שעוין את האסלאם, את הערבים ואת האנושות". ככל הידוע, זו גם עמדתם של מפקדי המיליציות העיראקיות האחרות בנושא זה.
ראש ממשלת לבנון ב-2017, סעד אל-חרירי, יריב של חזבאללה, מתח ביקורת חריפה על האירוע, והורה לאסור על כניסתו של האיש לשטח המדינה, אך ראש הממשלה היום הוא חסן דיאב, ומעליו הנשיא מישל עון, שניהם אוהדי-חזבאללה אולי אף ינסו לעודד הגעת מיליציות עיראקיות לשדה הקרב.
משימה לצה"ל: סגירת הגבול עירק-סוריה
ישנם שלושה גורמים היכולים למנוע, או להגביל מאד מעבר לוחמים שיעים בלתי סדירים מעיראק ללבנון. אחד הוא הצבא הכורדי העצמאי במזרח סוריה הנקרא "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים", אך הם לא ירצו להתערב מפני שהם זקוקים לשותפות עם צבא אסד כדי להלחם בתורכים שפלשו לסוריה. השני הוא הכח האמריקאי בעיראק ובמזרח סוריה, אך הם יהססו להתערב מפני שיש להם די חיכוך עם המיליציות גם כך, והרג אנשי מיליציות יסבך אותם עם הציבור העיראקי. גם כך המשך הנוכחות האמריקאית בעיראק איננו פופולארי בקרב חלק גדול מן הרוב השיעי.
ישנה אפילו החלטת פרלמנט, אמנם בלתי מחייבת כרגע, הקוראת ליציאת היחידות האמריקאיות מעיראק. סביר להניח שהיחידה האמריקאית בתנף, במשולש הגבולות עיראק-ירדן-סוריה תמנע מעבר של כוחות, אך לא יותר מכך. שאר הגבול עיראק-סוריה פרוץ. אם לא נתייחס כאן לחיל האויר הישראלי, הגורם השלישי שיכול לעצור זרימה המונית של חמושים מעיראק לסוריה ומשם ללבנון הוא ממשלת עיראק.
ראש הממשלה החדש בבגדאד, מוצטפא כאזמי, שנבחר במאי השנה, מנסה לכפות את מרותו על המיליציות הסוררות ולמנוע את מעורבותן בפוליטיקה עיראקית ובסיכסוכים זרים. ארבע מהן הכריזו שהן מתייצבות לפקודתו, אך כשלושים וחמש אחרות מסרבות, וממשיכות, בתמיכת איראן, בפעולות הטרור שלהן נגד החיילים האמריקאיים המסייעים ללחימה נגד דאע"ש, ונגד תומכי הממשלה. לכאזמי יש תמיכה. רב-איתוללה סיסתאני ומספר מפלגות בפרלמנט, כמו גם של הדיביזיה הלוחמת המצטיינת בצבא הסדיר, "כח הלוחמה נגד הטרור". עם זאת, המיליציות הן יריב חזק מאד וכל החלטה לצאת נגדן בכח עלולה להוביל למלחמת אזרחים ואף לתבוסה, שפירושה יהיה השתלטות איראנית מלאה על עיראק.
אם ארצות-הברית ומדינות המפרץ תכשלנה לסייע לכאזמי והוא יקרוס, ייווצר רצף יבשתי מלא מטהראן, דרך עיראק וסוריה ועד בירות. במצב זה ניתן לצפות למספר גדול מאד של "מתנדבים" חמושים מעיראק ואף מאיראן בכל מלחמה עתידית עם חזבאללה. זו תהיה סגירת-מעגל היסטורית מסוכנת עם המעורבות העיראקית מאז 1948 בעימות הערבי-ישראלי.
