מהקורונה ועד לצוללות, דרך התעשייה האווירית
כיצד מאיימת הקורונה על ה"תנופה" של צה"ל והתעשיות הביטחוניות? כיצד יתנהל המאבק על תפקיד מנכ"ל התעשייה האווירית? מי באמת מוביל במרוץ לחיסון נגד קורונה (ובאיזה "מקום" נמצא החיסון הישראלי)? ומה סעיף החשד החדש שמעלה התפתחות מפתיעה בפרשת הצוללות? ארבע הארות על השבוע האחרון, בטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 16/07/2020
רא״ל כוכבי מבקר באימון של גדוד ״דוכיפת״. צילום: דובר צה״ל
1. קרונה נגד תנופה
בין הקורבנות השקטים של הקורונה נמצאת גם התכנית הרב שנתית של צה"ל המכונה "תנופה", הנלחמת בימים אלה על חייה, לנוכח המשבר הכלכלי האסוני, שממיטה המגיפה.
מן המפורסמות הן, שיש קשר ישיר בין תוצר לאומי גולמי (תמ"ג) לבין היכולת להקצות תקציבי ביטחון גדולים. בשנות השגשוג הכלכלי, עד 2020, גדל גם תקציב הביטחון עד לכדי 57 מיליארד שקלים בשנה (זהו רק התקציב הרשמי. חלק ממנו ממומן על ידי משלם המסים האמריקאי כסיוע ביטחוני, ולא על ידינו, אזרחי ישראל – אך מצד שני, מספר זה אינו כולל את התקציבים הסודיים של השב"כ והמוסד ואינספור סעיפים נוספים).
כך או כך, בצה"ל ציפו כי התקציב, לא משנה איך מונים את הר שקליו, ימשיך לגדול בכמה מיליארדי שקלים בכל שנה, ובנו על בסיס הנחה זאת את תכנית "תנופה" שאמורה הייתה להתוות דרך לצה"ל לחומש שעד 2025, ואף מעבר לכך – עד ל-2030.
התכנית, שהוכנה במשך שנים באגף התכנון (בין אדריכליה היה תא"ל הדי זילברמן, כיום דובר צה"ל), הוגדרה כך ש"הלחימה המשולבת הרב-ממדית היא העיקר: המטרה היא לארגן ולצייד את צה"ל ולאמן אותו בשיטות לחימה שונות מאלו שהורגל בהן, באופן שיאפשר לכל היחידות מכל הזרועות לפעול ביחד, לתאם ולחלק ביניהן את המשימות ולהסתייע זו בזו. הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, שואף שכולם יתקשרו עם כולם ויעבדו ביחד תוך כדי קרב – לא רק במקרים חריגים, אלא כשיטת לחימה וכעקרון בתורת הפעלת הכוח הצה"לית, שעל פיו מתאמים ומחלקים את העבודה על פי יתרון יחסי של פלטפורמת הלחימה, זמינות ותנאי השטח".
תיאור זה לקוח מדברים שכתב הפרשן הצבאי הוותיק רון בן ישי. הוא מאפיין את נטייתו של כוכבי להשתמש בכותרות מפוצצות לתכניות שהוא מוביל (כמו תכנית "חופת אש", שהייתה אמורה לסכל ירי רקטות מרצועת עזה כאשר פיקד על הגזרה, אך נחלה הצלחה חלקית בלבד, וגם "מעשה אמ"ן", שינוי מבנה באגף המודיעין, שהוביל כאשר היה ראש האגף, או לוחמ"מ, לוחמה מבוססת מודיעין, שהגה באותו תפקיד).
בתכל׳ס, תכנית "תנופה" היא המשכה של תכניות קודמות של עשור האחרון, כמו "צה"ל רשתי" של הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, או "גדעון" של גדי איזנקוט. משנה לשנה, ובמיוחד גם בעשור החדש, מתבסס צה"ל יותר ויותר על מרחב הסייבר ועל אש מנגד, על רובוטים ורחפנים ועל אש מדויקת. במילים אחרות, צה"ל שם את יהבו על המרכיב הטכנולוגי, ורוצה להיות צבא קל וזריז יותר. למרבה הצער, הוא ימשיך להתקשות להגיע להכרעה מהירה מול ארגונים "חצי צבאיים" כמו החיזבאללה והחמאס, למרות שהתכנית החדשה מתיימרת לקצר מאוד את משך המערכות הבאות.
וכמו כל תכנית בעבר, כך גם "תנופה" מבוססת על אוסף של פרויקטים, קטנים כגדולים. אחד הפרויקטים הגדולים של השנים הבאות אושר רק לאחרונה, והוא הסיבה העיקרית בעטיה רכשה רפאל את חברת המל"טים אירונאוטיקס – אך המימוש שלו כבר נמצא בסכנה. כן, בגלל הקורונה. זאת משום שגורלם של לא מעט פרויקטים, ושל תכנית "תנופה" כולה, יוכרע בהתאם לתקציב המדינה הבא. אי הוודאות לגבי התקציב רבה, בעיקר כאשר הממשלה הדו-ראשית אינה מצליחה להסכים אפילו בשאלה האם התקציב יהיה דו שנתי או רק לשנת 2020, שממילא עומדת בפני סיומה.
דבר אחד בטוח: הסיכונים הביטחוניים לישראל אינם עומדים לדעוך בגלל הקורונה, בטח לא מול המתיחות ההולכת וגואה מול איראן.
אז איך אפשר להבטיח תקציב ביטחון שיאפשר את "תנופה" למרות המשבר הכלכלי החמור והצורך לתמוך במיליון מובטלים ובענפי משק שנכנסו להקפאה? הדרך הנכונה – ויסלחו לי חבריי וקרובי משפחתי האהובים הנהנים מפנסיה צבאית-– היא לצמצם את הפנסיות המוגזמות של פורשי צה"ל, כחלק מהתרומה הנדרשת מן המגזר הציבורי כולו כאשר כלל משלמי המסים במדינה (ובעיקר העצמאים) כורעים תחת נטל האסון הכלכלי של הקורונה. הפנסיות גדלו מאוד בשנות הגאות הכלכלית והן יכולות לעבור דיאטה, מבלי שהפנסיונרים ירעבו.
חשוב לזכור כי קיצוצים ב"תנופה" ישפיעו גם על התעשיות הביטחוניות, וכי גם אם צה"ל יצליח לשמר את מרבית הפרויקטים שעל הפרק, התעשיות הביטחוניות הישראליות נערכות לשנים לא קלות בגלל צמצום רכש שינבע מקיצוצי תקציב ביטחון של מדינות אחרות ברחבי העולם: זאת בשל עיכובים בתשלומים על פרויקטים שכבר נמצאים בתהליך – אך ביצועם מתעכב – משום שעובדי התעשיות אינם יכולים לנסוע לחו"ל כדי לבצע אותם כפי שעשו בעבר.
יש גם נקודת אור: קיצוץ ביטחון אינו מסתמן בדרום-מזרח אסיה, אחד משווקי היעד הגדולים של התעשיות הישראליות. שם יוכרע בקרוב פרויקט מרכזי שכולל קרב מסחרי וטכנולוגי גדול מאוד בין מספר תעשיות ישראליות (אחת מהן תזכה בפרויקט, בתקווה שלא יגיח ברגע האחרון "סוס שחור" ממדינה אחרת).
2. בינתיים בתע"א
בינתיים, בתעשייה האווירית הוכרעו כללי המשחק לפיהם ייבחר המנכ"ל הבא, לאחר ההתפטרות המהדהדת והמפתיעה של אלוף (מיל׳) נמרוד שפר, שכיהן בתפקיד פחות משנתיים. ובכן, המנכ"ל הבא ייבחר במסגרת מכרז שיהיה פתוח לבכירי החברה ואולי גם ייפתח למועמדים חיצוניים. מבין בכירי התעשייה האווירית המכהנים יתמודדו בוודאות המשנה למנכ"ל, אייל יוניאן, שמוביל את תכנית ההפרטה של היו"ר הראל לוקר, ובועז לוי, הסמנכ"ל מחטיבת הטילים. ההכרעה במכרז צפויה להימשך כמה חודשים.
3. ישראל ומרוץ החיסון העולמי
השבוע פורסם על התפתחות דרמטית בחיסון לקורונה: חברת מודרנה האמריקאית עברה לשלב 3 של ניסויים בפיתוח החיסון, שיכלול עשרות אלפי מתנדבים. לפי הודעתה, אם הכול ילך כשורה, יהיה חיסון מוכן בתוך מספר חודשים. זו יכולה להיות בשורה אדירה שכן רק חיסון יהווה פתרון גואל שיחזיר את העולם למצב נורמלי, לפחות נורמלי מסוג חדש.
אך האם זה אומר שאפשר כבר להזמין כרטיסי טיסה לסוף השנה? לא בהכרח, שכן החיסון של מודרנה מפותח בשיטה חדשה שנקראת RNA (מולקולה שמורכבת מחומר גנטי שדומה לדנ"א ומכתיבה לתאים אילו חלבונים לייצר, במקום השיטה של הזרקת חלבון מעטפת הנגיף, לאחר שגדל בתוך מצע כלשהו מחוץ לגוף). ישנו ספק גדול האם השיטה תוכיח את עצמה, עד לסוף התהליך, ויהווה פתרון כנגד המגיפה, ללא נזקים משניים למי שייטול את החיסון.
לכן, ההערכה המקובלת בקרב אנשי מקצוע (וכפי שאף פורסם לאחרונה במאמר מאלף ב"אקונומיסט") היא שהמובילה העולמית במרוץ לחיסון היא דווקא קבוצה שהוקמה באוקספורד שבאנגליה (Oxford Vaccine Group), בשיתוף חברת התרופות אסטרה-זנקה, שהחלה לבצע קליניים בבני אדם ב-24 באפריל. בהודעות מטעם הקבוצה נמסר, כי היא תדע בקרוב אם החיסון שלה יעיל ומשיג את היעד של מניעת הדבקה. גם החיסון הזה עשוי להיות מוכן עד לסוף השנה, אך סיכויי ההצלחה שלו נחשבים גבוהים הרבה יותר מאשר אלו של מודרנה. הבעיה היא שישראל תהיה בעדיפות נמוכה לקבלו, ויעברו חודשים ארוכים עד שתוכל לקבל את החיסון הבריטי, אם בכלל, שכן הייצור שלו מורכב יותר מאשר זה של "מודרנה" (אם תצליח).
ומה לגבי חיסון ישראלי? זה לא נכתב על ידי ה"אקונומיסט", אבל האמת היא שישראל נמצאת במקום מאוד טוב במרוץ העולמי לחיסון. הגוף המפתח של החיסון בישראל הוא כמובן המכון למחקרים ביולוגיים בנס ציונה, שכפוף למשרד ראש הממשלה ולמשרד הביטחון, במקביל.
קברניטי המדינה בביקור במכון הביולוגי בנס ציונה בחודש שעבר. צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון
כפי שנחשף לראשונה בטור זה, עקרונות החיסון הוגשו לרשות הפטנטים בישראל, כדי שיפרסם אותם באופן פומבי. ככל הנראה, יהיה החיסון מוכן בתוך כעשרה חודשים, פלוס מינוס. אין מדובר בחיסונים המבוססים על החלשת נגיף מסוים והזרקתו לגוף, כדי ללמד את הגוף לייצר נוגדנים נגדו כמו פעם, כי אם בחיסון בטכנולוגיה שקיימת כשלוש שנים, המבוססת על וירוס שאינו גורם למחלה אבל גורם לגוף "לראות" אותו כ-COVID-19 בשיטות של הנדסה גנטית. בתגובה, הגוף מייצר נוגדנים שמונעים מה"קוצים" של הקורונה האמיתית להתחבר לתאי גוף האדם. כיוון שהאבטיפוס של החיסון כבר היה קיים מבעוד מועד, צריך היה רק להשלים את הפיתוח על פי מאפייניו הייחודיים של נגיף הקורונה, על בסיס הרצף הגנטי שלו.
למרבה המזל, על רקע גל של פרסומים בעולם על כך שצפויה מגפה שעיתויה אינו ידוע, החלו להיערך בנס ציונה מבעוד מועד לפיתוח חיסון לווירוס שיהיה תקף ל"משפחת הקורונה" באופן כללי כבר לפני מספר שנים.
לכן, כאשר הורה ראש הממשלה למכון הביולוגי לשים את פיתוח החיסון בראש סדר העדיפויות, ואף הקצה לכך תקציבים מיוחדים, החלה העבודה מסביב לשעון שכבר כללה ניסויים בחיסון החדש על בעלי חיים מכרסמים. הניסויים האלה הוכתרו בהצלחה מלאה. הצד הפחות טוב הוא שהחיסון הישראלי לא צפוי להיות מוכן לפני האביב הבא, במקרה הטוב. הצד הטוב: סיכויי ההצלחה של החיסון הישראלי גבוהים מאוד. קיים סיכוי גדול מאוד שהוא יצליח לבלום את המחלה.
4. ההתפתחות בפרשת הצוללות ופשרה
לעתים, התפתחויות משמעותיות בפרשה גדולה ומורכבת יכולות להגיע מכיוון בלתי צפוי. כזו היא ההתפתחות האחרונה בפרשת הצוללות, שהיא ללא ספק מהגדולות (וכנראה גם החמורות) בתולדות המדינה.
ההתפתחות הייתה עדות של "גורם ביטחוני בכיר", שחשפה התנועה לאיכות השלטון, ואשר התייחסה לדברים שאמר לאותו מיקי גנור, עד המדינה שחזר בו. לפי הציטוט של הגורם הבכיר, "פנה אליי (לפני מספר שנים – ע"ר) לפתע מר גנור, והציג את עצמו כקונסול כבוד של ישראל בקפריסין, ובעיקר כנציג מספנות טיסנקרופ. ואז, לתדהמתי הרבה, לאור העובדה שאך מתי מעט בצמרת המדינה, לרבות ראש הממשלה, ידעו כלל על הנושא המאוד מסווג הזה, הוא העלה בפניי את עניין אישור מכירת הצוללות למצרים. הוא אמר לי שהוא יודע שאני מתנגד נחרץ לעסקת מכירת הצוללות למצרים. זכור לי היטב שדבריו היו חריגים ביותר והרתיחו את דמי, במיוחד כאשר גנור אמר שהוא מבקש להיפגש איתי על מנת 'לתדרך אותי', כהגדרתו, כיצד 'לנהל שיחות בצורה הנכונה עם לשכת הקנצלרית' בנושא הזה. עוד הוא הוסיף ואמר כי תדרוך זה נועד בכדי 'לשנות' ו'לרכך' את הגישה שלי, שהיא לדבריו קשוחה מאוד.
"מר גנור אמר לי, בגלוי ובלי למצמץ, ושוב הימם אותי, ש'הגישה שאני נוקט בקשר למכירת הצוללות למצרים גורמת לו נזק עסקי' – דבר שנתן לי להבין כבר אז, וביתר שאת היום, כי לגנור הייתה מוטיבציה עסקית, כלכלית, כמו גם זיקה אישית וישירה למספר הצוללות שטיסנקרופ תייצר ותמכור ללא קשר לזהות הקונה, לרבות למצרים". סוף ציטוט.
העיתונאי בן כספית פרסם, כי הגורם הבכיר מאחורי הציטוט הזה הוא לא אחר מאשר האלוף במילואים עמוס גלעד, שהיה ממונה על הקשרים הרגישים עם מצרים במשך 13 שנים, בהן כיהן כראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון.
שאלתי השבוע את האלוף גלעד האם אכן מדובר בו, והוא השיב לי: "איני מאשר ואני לא מכחיש". באותה נשימה, הוסיף כי "ללא ספק מדובר באחת הפרשיות החמורות בתולדות המדינה. נשק הצוללות אינו מכריע מלחמות. הוא דרוש לנו מסיבות אחרות. אין לישראל צורך ביותר מחמש צוללות, ואם אכן מישהו החליט, מסיבות לא ענייניות, להשקיע בצוללות נוספות כל כך הרבה כסף, זה בא על חשבון הצטיידות באמצעי לחימה של מערכים אחרים ועלול לעלות בחיי אדם".
ועכשיו, למשמעות ההתפתחות החריגה: מיקי גנור הוא אחד משלושת גיבורי הפרשה, ביחד עם תא"ל מיל אבריאל בר יוסף (סגן ראש המל"ל, שלמרבה הבושה אמור היה להתמנות על ידי נתניהו לראש המטה לביטחון לאומי עצמו), ועורך דין דוד שמרון, בן דודו של ראש הממשלה.
מיקי גנור הוא הדבק שמחבר ביניהם. הוא צמח בחיל הים, ופרש ממנו לאחר קריירה לא מזהירה. לאחר השחרור ניסה את מזלו בעסקים, מנדל״ן ועד ייצוג חברות נשק. עם אבריאל בר יוסף, תא״ל במילואים, שמר על קשר שנוצר בימי שירותם המשותף בחיל הים. את עו״ד דוד שמרון, מהפרקליטים המכובדים של ירושלים, עורך דינו ובן דודו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכיר על רקע עסקאות נדל״ן בבירה.
לא כאן המקום לחזור על כל הפרשה המסועפת, רק חשוב להזכיר שאחת השאלות שעלו בה היא האם אישר ראש הממשלה לגרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים ללא ידיעת שר הביטחון בזמנו, משה יעלון. נתניהו אימת כי אכן היה אישור כזה, לכאורה, בראיון המפורסם לקרן מרציאנו, אך טען כי "היה סוד" שבעטיו יעלון לא ידע. אני עצמי יודע כי אכן היה סוד, אך ספק גדול אם מדובר בסוד בסדר גודל כזה שמצריך הסתרה משר ביטחון (מטעמים מובנים, לא ניתן לחזור כאן על ה"סוד" לכאורה).
אז למה העדות של "הגורם הבכיר" עשויה להתברר כחשובה? משום שהיא יכולה, לכאורה, להוביל לכיוון חקירה חדש אם עד כה נוהלה החקירה על ידי חוקרים בעלי זיקה כלכלית, המתמקדים בעבירות בעלות גוון של שוחד בלבד, הרי שהמידע שהגיע למיקי גנור, והיה בגדר סודי מאוד, עלול להוביל לחקירה חדשה מצד רשויות אחרות לחלוטין, אלו האמונות על שמירת הסודות הכמוסים ביותר של המדינה, כמו שירות הביטחון הכללי והממונה על הביטחון במשרד הביטחון, המלמ"ב.
הפרסום יכול להזכיר, במידה מסוימת, את פרשת המסמכים הסודיים של פיקוד המרכז, שהדליפה החייל ענת קם לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. עצם פרסום המסמכים בעיתון חייב פתיחת חקירה, שהסתיימה במאסר של קם וב"עסקה" עם בלאו. פשוט לא הייתה ברירה אחרת אלא לחקור. על פניו, החוקרים מחויבים גם כעת לגבות עדות מפי ה"גורם הבכיר", כנראה עמוס גלעד, לנוכח חשד לביצוע עבירה ביטחונית הקשורה לשמירת סודות, אבל ספק גדול אם אכן יעשו זאת. בכל את, הפרשה אינה רק "גדולה", אלא גם מאוד מאוד "רגישה".
כיצד מאיימת הקורונה על ה"תנופה" של צה"ל והתעשיות הביטחוניות? כיצד יתנהל המאבק על תפקיד מנכ"ל התעשייה האווירית? מי באמת מוביל במרוץ לחיסון נגד קורונה (ובאיזה "מקום" נמצא החיסון הישראלי)? ומה סעיף החשד החדש שמעלה התפתחות מפתיעה בפרשת הצוללות? ארבע הארות על השבוע האחרון, בטור השבועי של עמיר רפפורט
רא״ל כוכבי מבקר באימון של גדוד ״דוכיפת״. צילום: דובר צה״ל
1. קרונה נגד תנופה
בין הקורבנות השקטים של הקורונה נמצאת גם התכנית הרב שנתית של צה"ל המכונה "תנופה", הנלחמת בימים אלה על חייה, לנוכח המשבר הכלכלי האסוני, שממיטה המגיפה.
מן המפורסמות הן, שיש קשר ישיר בין תוצר לאומי גולמי (תמ"ג) לבין היכולת להקצות תקציבי ביטחון גדולים. בשנות השגשוג הכלכלי, עד 2020, גדל גם תקציב הביטחון עד לכדי 57 מיליארד שקלים בשנה (זהו רק התקציב הרשמי. חלק ממנו ממומן על ידי משלם המסים האמריקאי כסיוע ביטחוני, ולא על ידינו, אזרחי ישראל – אך מצד שני, מספר זה אינו כולל את התקציבים הסודיים של השב"כ והמוסד ואינספור סעיפים נוספים).
כך או כך, בצה"ל ציפו כי התקציב, לא משנה איך מונים את הר שקליו, ימשיך לגדול בכמה מיליארדי שקלים בכל שנה, ובנו על בסיס הנחה זאת את תכנית "תנופה" שאמורה הייתה להתוות דרך לצה"ל לחומש שעד 2025, ואף מעבר לכך – עד ל-2030.
התכנית, שהוכנה במשך שנים באגף התכנון (בין אדריכליה היה תא"ל הדי זילברמן, כיום דובר צה"ל), הוגדרה כך ש"הלחימה המשולבת הרב-ממדית היא העיקר: המטרה היא לארגן ולצייד את צה"ל ולאמן אותו בשיטות לחימה שונות מאלו שהורגל בהן, באופן שיאפשר לכל היחידות מכל הזרועות לפעול ביחד, לתאם ולחלק ביניהן את המשימות ולהסתייע זו בזו. הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, שואף שכולם יתקשרו עם כולם ויעבדו ביחד תוך כדי קרב – לא רק במקרים חריגים, אלא כשיטת לחימה וכעקרון בתורת הפעלת הכוח הצה"לית, שעל פיו מתאמים ומחלקים את העבודה על פי יתרון יחסי של פלטפורמת הלחימה, זמינות ותנאי השטח".
תיאור זה לקוח מדברים שכתב הפרשן הצבאי הוותיק רון בן ישי. הוא מאפיין את נטייתו של כוכבי להשתמש בכותרות מפוצצות לתכניות שהוא מוביל (כמו תכנית "חופת אש", שהייתה אמורה לסכל ירי רקטות מרצועת עזה כאשר פיקד על הגזרה, אך נחלה הצלחה חלקית בלבד, וגם "מעשה אמ"ן", שינוי מבנה באגף המודיעין, שהוביל כאשר היה ראש האגף, או לוחמ"מ, לוחמה מבוססת מודיעין, שהגה באותו תפקיד).
בתכל׳ס, תכנית "תנופה" היא המשכה של תכניות קודמות של עשור האחרון, כמו "צה"ל רשתי" של הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, או "גדעון" של גדי איזנקוט. משנה לשנה, ובמיוחד גם בעשור החדש, מתבסס צה"ל יותר ויותר על מרחב הסייבר ועל אש מנגד, על רובוטים ורחפנים ועל אש מדויקת. במילים אחרות, צה"ל שם את יהבו על המרכיב הטכנולוגי, ורוצה להיות צבא קל וזריז יותר. למרבה הצער, הוא ימשיך להתקשות להגיע להכרעה מהירה מול ארגונים "חצי צבאיים" כמו החיזבאללה והחמאס, למרות שהתכנית החדשה מתיימרת לקצר מאוד את משך המערכות הבאות.
וכמו כל תכנית בעבר, כך גם "תנופה" מבוססת על אוסף של פרויקטים, קטנים כגדולים. אחד הפרויקטים הגדולים של השנים הבאות אושר רק לאחרונה, והוא הסיבה העיקרית בעטיה רכשה רפאל את חברת המל"טים אירונאוטיקס – אך המימוש שלו כבר נמצא בסכנה. כן, בגלל הקורונה. זאת משום שגורלם של לא מעט פרויקטים, ושל תכנית "תנופה" כולה, יוכרע בהתאם לתקציב המדינה הבא. אי הוודאות לגבי התקציב רבה, בעיקר כאשר הממשלה הדו-ראשית אינה מצליחה להסכים אפילו בשאלה האם התקציב יהיה דו שנתי או רק לשנת 2020, שממילא עומדת בפני סיומה.
דבר אחד בטוח: הסיכונים הביטחוניים לישראל אינם עומדים לדעוך בגלל הקורונה, בטח לא מול המתיחות ההולכת וגואה מול איראן.
אז איך אפשר להבטיח תקציב ביטחון שיאפשר את "תנופה" למרות המשבר הכלכלי החמור והצורך לתמוך במיליון מובטלים ובענפי משק שנכנסו להקפאה? הדרך הנכונה – ויסלחו לי חבריי וקרובי משפחתי האהובים הנהנים מפנסיה צבאית-– היא לצמצם את הפנסיות המוגזמות של פורשי צה"ל, כחלק מהתרומה הנדרשת מן המגזר הציבורי כולו כאשר כלל משלמי המסים במדינה (ובעיקר העצמאים) כורעים תחת נטל האסון הכלכלי של הקורונה. הפנסיות גדלו מאוד בשנות הגאות הכלכלית והן יכולות לעבור דיאטה, מבלי שהפנסיונרים ירעבו.
חשוב לזכור כי קיצוצים ב"תנופה" ישפיעו גם על התעשיות הביטחוניות, וכי גם אם צה"ל יצליח לשמר את מרבית הפרויקטים שעל הפרק, התעשיות הביטחוניות הישראליות נערכות לשנים לא קלות בגלל צמצום רכש שינבע מקיצוצי תקציב ביטחון של מדינות אחרות ברחבי העולם: זאת בשל עיכובים בתשלומים על פרויקטים שכבר נמצאים בתהליך – אך ביצועם מתעכב – משום שעובדי התעשיות אינם יכולים לנסוע לחו"ל כדי לבצע אותם כפי שעשו בעבר.
יש גם נקודת אור: קיצוץ ביטחון אינו מסתמן בדרום-מזרח אסיה, אחד משווקי היעד הגדולים של התעשיות הישראליות. שם יוכרע בקרוב פרויקט מרכזי שכולל קרב מסחרי וטכנולוגי גדול מאוד בין מספר תעשיות ישראליות (אחת מהן תזכה בפרויקט, בתקווה שלא יגיח ברגע האחרון "סוס שחור" ממדינה אחרת).
2. בינתיים בתע"א
בינתיים, בתעשייה האווירית הוכרעו כללי המשחק לפיהם ייבחר המנכ"ל הבא, לאחר ההתפטרות המהדהדת והמפתיעה של אלוף (מיל׳) נמרוד שפר, שכיהן בתפקיד פחות משנתיים. ובכן, המנכ"ל הבא ייבחר במסגרת מכרז שיהיה פתוח לבכירי החברה ואולי גם ייפתח למועמדים חיצוניים. מבין בכירי התעשייה האווירית המכהנים יתמודדו בוודאות המשנה למנכ"ל, אייל יוניאן, שמוביל את תכנית ההפרטה של היו"ר הראל לוקר, ובועז לוי, הסמנכ"ל מחטיבת הטילים. ההכרעה במכרז צפויה להימשך כמה חודשים.
3. ישראל ומרוץ החיסון העולמי
השבוע פורסם על התפתחות דרמטית בחיסון לקורונה: חברת מודרנה האמריקאית עברה לשלב 3 של ניסויים בפיתוח החיסון, שיכלול עשרות אלפי מתנדבים. לפי הודעתה, אם הכול ילך כשורה, יהיה חיסון מוכן בתוך מספר חודשים. זו יכולה להיות בשורה אדירה שכן רק חיסון יהווה פתרון גואל שיחזיר את העולם למצב נורמלי, לפחות נורמלי מסוג חדש.
אך האם זה אומר שאפשר כבר להזמין כרטיסי טיסה לסוף השנה? לא בהכרח, שכן החיסון של מודרנה מפותח בשיטה חדשה שנקראת RNA (מולקולה שמורכבת מחומר גנטי שדומה לדנ"א ומכתיבה לתאים אילו חלבונים לייצר, במקום השיטה של הזרקת חלבון מעטפת הנגיף, לאחר שגדל בתוך מצע כלשהו מחוץ לגוף). ישנו ספק גדול האם השיטה תוכיח את עצמה, עד לסוף התהליך, ויהווה פתרון כנגד המגיפה, ללא נזקים משניים למי שייטול את החיסון.
לכן, ההערכה המקובלת בקרב אנשי מקצוע (וכפי שאף פורסם לאחרונה במאמר מאלף ב"אקונומיסט") היא שהמובילה העולמית במרוץ לחיסון היא דווקא קבוצה שהוקמה באוקספורד שבאנגליה (Oxford Vaccine Group), בשיתוף חברת התרופות אסטרה-זנקה, שהחלה לבצע קליניים בבני אדם ב-24 באפריל. בהודעות מטעם הקבוצה נמסר, כי היא תדע בקרוב אם החיסון שלה יעיל ומשיג את היעד של מניעת הדבקה. גם החיסון הזה עשוי להיות מוכן עד לסוף השנה, אך סיכויי ההצלחה שלו נחשבים גבוהים הרבה יותר מאשר אלו של מודרנה. הבעיה היא שישראל תהיה בעדיפות נמוכה לקבלו, ויעברו חודשים ארוכים עד שתוכל לקבל את החיסון הבריטי, אם בכלל, שכן הייצור שלו מורכב יותר מאשר זה של "מודרנה" (אם תצליח).
ומה לגבי חיסון ישראלי? זה לא נכתב על ידי ה"אקונומיסט", אבל האמת היא שישראל נמצאת במקום מאוד טוב במרוץ העולמי לחיסון. הגוף המפתח של החיסון בישראל הוא כמובן המכון למחקרים ביולוגיים בנס ציונה, שכפוף למשרד ראש הממשלה ולמשרד הביטחון, במקביל.
קברניטי המדינה בביקור במכון הביולוגי בנס ציונה בחודש שעבר. צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון
כפי שנחשף לראשונה בטור זה, עקרונות החיסון הוגשו לרשות הפטנטים בישראל, כדי שיפרסם אותם באופן פומבי. ככל הנראה, יהיה החיסון מוכן בתוך כעשרה חודשים, פלוס מינוס. אין מדובר בחיסונים המבוססים על החלשת נגיף מסוים והזרקתו לגוף, כדי ללמד את הגוף לייצר נוגדנים נגדו כמו פעם, כי אם בחיסון בטכנולוגיה שקיימת כשלוש שנים, המבוססת על וירוס שאינו גורם למחלה אבל גורם לגוף "לראות" אותו כ-COVID-19 בשיטות של הנדסה גנטית. בתגובה, הגוף מייצר נוגדנים שמונעים מה"קוצים" של הקורונה האמיתית להתחבר לתאי גוף האדם. כיוון שהאבטיפוס של החיסון כבר היה קיים מבעוד מועד, צריך היה רק להשלים את הפיתוח על פי מאפייניו הייחודיים של נגיף הקורונה, על בסיס הרצף הגנטי שלו.
למרבה המזל, על רקע גל של פרסומים בעולם על כך שצפויה מגפה שעיתויה אינו ידוע, החלו להיערך בנס ציונה מבעוד מועד לפיתוח חיסון לווירוס שיהיה תקף ל"משפחת הקורונה" באופן כללי כבר לפני מספר שנים.
לכן, כאשר הורה ראש הממשלה למכון הביולוגי לשים את פיתוח החיסון בראש סדר העדיפויות, ואף הקצה לכך תקציבים מיוחדים, החלה העבודה מסביב לשעון שכבר כללה ניסויים בחיסון החדש על בעלי חיים מכרסמים. הניסויים האלה הוכתרו בהצלחה מלאה. הצד הפחות טוב הוא שהחיסון הישראלי לא צפוי להיות מוכן לפני האביב הבא, במקרה הטוב. הצד הטוב: סיכויי ההצלחה של החיסון הישראלי גבוהים מאוד. קיים סיכוי גדול מאוד שהוא יצליח לבלום את המחלה.
4. ההתפתחות בפרשת הצוללות ופשרה
לעתים, התפתחויות משמעותיות בפרשה גדולה ומורכבת יכולות להגיע מכיוון בלתי צפוי. כזו היא ההתפתחות האחרונה בפרשת הצוללות, שהיא ללא ספק מהגדולות (וכנראה גם החמורות) בתולדות המדינה.
ההתפתחות הייתה עדות של "גורם ביטחוני בכיר", שחשפה התנועה לאיכות השלטון, ואשר התייחסה לדברים שאמר לאותו מיקי גנור, עד המדינה שחזר בו. לפי הציטוט של הגורם הבכיר, "פנה אליי (לפני מספר שנים – ע"ר) לפתע מר גנור, והציג את עצמו כקונסול כבוד של ישראל בקפריסין, ובעיקר כנציג מספנות טיסנקרופ. ואז, לתדהמתי הרבה, לאור העובדה שאך מתי מעט בצמרת המדינה, לרבות ראש הממשלה, ידעו כלל על הנושא המאוד מסווג הזה, הוא העלה בפניי את עניין אישור מכירת הצוללות למצרים. הוא אמר לי שהוא יודע שאני מתנגד נחרץ לעסקת מכירת הצוללות למצרים. זכור לי היטב שדבריו היו חריגים ביותר והרתיחו את דמי, במיוחד כאשר גנור אמר שהוא מבקש להיפגש איתי על מנת 'לתדרך אותי', כהגדרתו, כיצד 'לנהל שיחות בצורה הנכונה עם לשכת הקנצלרית' בנושא הזה. עוד הוא הוסיף ואמר כי תדרוך זה נועד בכדי 'לשנות' ו'לרכך' את הגישה שלי, שהיא לדבריו קשוחה מאוד.
"מר גנור אמר לי, בגלוי ובלי למצמץ, ושוב הימם אותי, ש'הגישה שאני נוקט בקשר למכירת הצוללות למצרים גורמת לו נזק עסקי' – דבר שנתן לי להבין כבר אז, וביתר שאת היום, כי לגנור הייתה מוטיבציה עסקית, כלכלית, כמו גם זיקה אישית וישירה למספר הצוללות שטיסנקרופ תייצר ותמכור ללא קשר לזהות הקונה, לרבות למצרים". סוף ציטוט.
העיתונאי בן כספית פרסם, כי הגורם הבכיר מאחורי הציטוט הזה הוא לא אחר מאשר האלוף במילואים עמוס גלעד, שהיה ממונה על הקשרים הרגישים עם מצרים במשך 13 שנים, בהן כיהן כראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון.
שאלתי השבוע את האלוף גלעד האם אכן מדובר בו, והוא השיב לי: "איני מאשר ואני לא מכחיש". באותה נשימה, הוסיף כי "ללא ספק מדובר באחת הפרשיות החמורות בתולדות המדינה. נשק הצוללות אינו מכריע מלחמות. הוא דרוש לנו מסיבות אחרות. אין לישראל צורך ביותר מחמש צוללות, ואם אכן מישהו החליט, מסיבות לא ענייניות, להשקיע בצוללות נוספות כל כך הרבה כסף, זה בא על חשבון הצטיידות באמצעי לחימה של מערכים אחרים ועלול לעלות בחיי אדם".
ועכשיו, למשמעות ההתפתחות החריגה: מיקי גנור הוא אחד משלושת גיבורי הפרשה, ביחד עם תא"ל מיל אבריאל בר יוסף (סגן ראש המל"ל, שלמרבה הבושה אמור היה להתמנות על ידי נתניהו לראש המטה לביטחון לאומי עצמו), ועורך דין דוד שמרון, בן דודו של ראש הממשלה.
מיקי גנור הוא הדבק שמחבר ביניהם. הוא צמח בחיל הים, ופרש ממנו לאחר קריירה לא מזהירה. לאחר השחרור ניסה את מזלו בעסקים, מנדל״ן ועד ייצוג חברות נשק. עם אבריאל בר יוסף, תא״ל במילואים, שמר על קשר שנוצר בימי שירותם המשותף בחיל הים. את עו״ד דוד שמרון, מהפרקליטים המכובדים של ירושלים, עורך דינו ובן דודו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכיר על רקע עסקאות נדל״ן בבירה.
לא כאן המקום לחזור על כל הפרשה המסועפת, רק חשוב להזכיר שאחת השאלות שעלו בה היא האם אישר ראש הממשלה לגרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים ללא ידיעת שר הביטחון בזמנו, משה יעלון. נתניהו אימת כי אכן היה אישור כזה, לכאורה, בראיון המפורסם לקרן מרציאנו, אך טען כי "היה סוד" שבעטיו יעלון לא ידע. אני עצמי יודע כי אכן היה סוד, אך ספק גדול אם מדובר בסוד בסדר גודל כזה שמצריך הסתרה משר ביטחון (מטעמים מובנים, לא ניתן לחזור כאן על ה"סוד" לכאורה).
אז למה העדות של "הגורם הבכיר" עשויה להתברר כחשובה? משום שהיא יכולה, לכאורה, להוביל לכיוון חקירה חדש אם עד כה נוהלה החקירה על ידי חוקרים בעלי זיקה כלכלית, המתמקדים בעבירות בעלות גוון של שוחד בלבד, הרי שהמידע שהגיע למיקי גנור, והיה בגדר סודי מאוד, עלול להוביל לחקירה חדשה מצד רשויות אחרות לחלוטין, אלו האמונות על שמירת הסודות הכמוסים ביותר של המדינה, כמו שירות הביטחון הכללי והממונה על הביטחון במשרד הביטחון, המלמ"ב.
הפרסום יכול להזכיר, במידה מסוימת, את פרשת המסמכים הסודיים של פיקוד המרכז, שהדליפה החייל ענת קם לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. עצם פרסום המסמכים בעיתון חייב פתיחת חקירה, שהסתיימה במאסר של קם וב"עסקה" עם בלאו. פשוט לא הייתה ברירה אחרת אלא לחקור. על פניו, החוקרים מחויבים גם כעת לגבות עדות מפי ה"גורם הבכיר", כנראה עמוס גלעד, לנוכח חשד לביצוע עבירה ביטחונית הקשורה לשמירת סודות, אבל ספק גדול אם אכן יעשו זאת. בכל את, הפרשה אינה רק "גדולה", אלא גם מאוד מאוד "רגישה".
