ציפורני השב"כ: כך מנסים אזרחים להתחמק ממעקב סלולרי

לראשונה בישראל עבר חוק המתיר לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים. שב"כ התנגד,  הכנסת הכריחה אותו, והשאר היסטוריה. והאזרחים? הם מחפשים חופש להיעלם. פרשנות   

באדיבות שב"כ: מחלקת הסייבר של שב"כ

 

מי מאיתנו חשב שאזרחים בישראל ינסו להתחמק ממעקב שב"כ. אם הייתי כותב נבואה כזו בחודש ינואר האחרון, סביר להניח שההאשטאג שהיה מלווה אותי היה #לאשפוי. עם זאת, יולי 2020, שב"כ עוקב אחרי מיקום אזרחים בשל מגיפה, ואזרחים מנסים להתחמק ממנו. שב"כ, שירות הביטחון הכללי שנועד בחוק לשמור על הדמוקרטיה - הפך, שלא ברצונו, להיות בפרק זמן קצר של חצי שנה אויבה של הדמוקרטיה. 

ההצדקה המוסרית לכך היא הצלה ממוות בידי המגיפה. אולם, עם כל הצער שבדבר, מספר המיתות מקורונה על פי מספרים של משרד הבריאות עומד על 365 איש לכל התקופה. לצורך השוואה, בישראל מתים מידי חודש בממוצע כ-4000 איש. כמות המיתות נובעת בעיקר ממחלות אחרות כמו סרטן או מחלות כלי דם. גם מתאונות. בממוצע שנתי מתים כל שנה 500 איש בכבישים ולא סוגרים את הכלכלה בשל כך. 

וכן, במגוון מדינות מנהיגים שיטות למעקב אחרי אוכלוסיית חולים, אולם בחלקן המועט הגורם שמיישם זאת הוא שירות ביון פנימי. כזה, שהוקם על ידי המדינה לתפוס מחבלים ומרגלים, והוגדרו לו בחוק יכולות ומנגנוני פיקוח לשם כך. בקורונה, הממשלה הפכה את שב"כ לכלי מעקב אחרי אזרחים. והשאלה שנשאלת היא אם שב"כ טוב למנוע מיתות ממחלה, אז אולי הוא גם טוב למנוע מיתות מרצח (יצירת פרופיל ומעקב אחרי רוצחים פוטנציאלים) , מתאונות (מעקב אחרי נהגים בסיכון גבוה) ועוד. 

אם ההצדקה המוסרית להפעלת שב"כ נגד אזרחים הוא הצלה ממוות, אז למה לעצור בקורונה? כמו במשל על הצפרדע בסיר מים שמתחמם אט אט עד שהצפרדע מבושלת במים רותחים, כך גם הממשלה והכנסת חצו קו אדום. השד יצא מהבקבוק. שב"כ הפך להיות רשמית שירות ביון עם פוטנציאל להפנותו נגד אזרחים. הקו הדק בין שירות שנועד להגן על הממשלה מפני הרוצים לפגוע בה, לבין רדיפת מתנגדי משטר, נחצה. הפוטנציאל שלא היה קיים עד שנת 2020 בשיח הישראלי, בתרבות הישראלית, מאיים כענן שחור מעל הליברליות הישראלית בשנים שיבואו. 

יש האומרים שאלו חזיונות. בדיות של נביאי זעם. לדידם, לא יכול להתקיים מצב בישראל בו שב"כ עוקב אחרי מתנגדי משטר, אזרחים בסיכון לפנות לפשע, ועוד. אולם במציאות, החקיקה כבר קיימת. מוגבלת, כן. החוק שמסמיך את שב"כ לעקוב אחרי קורונה מוגבל רק למעקב אחרי חולים והצלבות מסלול עם אזרחים שפגשו בדרך. אבל כפי שכתבתי בעבר, ראש הממשלה השאיר לעצמו סוס טריואני בחוק - כזה המאפשר להפעיל את שב"כ לכל מטרה. שוב, הצידוק המוסרי כעלה תאנה. 

אבל הצידוק, גם אם מתאים לחלק מהאזרחים, אינו העיקר. אלא העובדה שהליך חקיקה כזה עבר שלוש קריאות בכנסת. הליך המסמיך את רוה"מ להפעיל שירות ביון פנימי נגד אזרחים ללא בקרה ראויה של מערכת המשפט. זאת, כמעט ללא התנגדות ציבורית משמעותית. המים בסיר כבר רותחים. 

אחד הביטויים לכך הוא שאזרחים עברו משלב ההתנגדות למהלך כזה של הממשלה, להתחמקות משב"כ. בימים האחרונים, בעיקר סביב ההפגנה הגדולה של העצמאים בכיכר רבין ביום שבת האחרון, נתקלתי במגוון דוגמאות שונות שלכולן מטרה משותפת - כיצד להתחמק ממעקב שב"כ אחרי הסלולרי. אין מדובר במחבלים או מרגלים, אלא באזרחים שיצאו להפגין, חלקם הגדול בשל אובדן עצות כלכלי אליו נקלעו בשל משבר הקורונה. 

חלק מהאזרחים משאירים את הנייד בבית על מנת ששב"כ לא יאתר אותם. דיונים אחרים התנהלו סביב השאלה האם גם במצב טיסה שב"כ יכול לאכן את הטלפון. באחרים הציעו לעטוף את הטלפון בכלי חד פעמי מאלומיניום או ברדיד אלומיניום. בדיונים קצת יותר טכניים השיחות הן סביב הדיוק של הטריאנגולציה והאם שב"כ יכול לאתר צמידות של מנויים בתוך מבנים כמו בניין משרדים או קניון.

אולי זו גם הסיבה שראש השב"כ התנגד לחקיקה המסמיכה את שב"כ. רשמית, התנגדותו נובעת מהרצון לשמר את יכולות שב"כ סודיות לטובת , כאמור, תפיסת מחבלים ומרגלים. כל דיון פומבי ביכולות אלו מכרסם עוד קצת ביכולות שב"כ. אלו נסמכות על הרעיון שהצד השני לא יודע שעוקבים אחריו או איך עוקבים אחריו. לא רשמית, ייתכן וראש השב"כ אינו מאמין בהפיכת שב"כ לשירות מעקב אחרי אזרחים. כאמור, זה גבול דק שמפריד בין דמוקרטיה ליברלית לדיקטטורה. 

צריך לזכור כי בשב"כ עובדים אזרחים שבחרו לסכל טרור. זה המקצוע שלהם, לא לעקוב אחרי איפה היה פלוני בכיכר רבין בשעה שבא להפגין כי אין לו אוכל במקרר. עם זאת, גם אנשי שב"כ, כמו כל אזרח - מתרגלים. מה שהיה אסור אתמול - היום הוא שיגרה מעוגנת בחוק. ואם ראש ממשלה מבקש, אז מבצעים. המים כבר רותחים, בכך אין ספק. והצפרדע? היא מנסה למצוא דרכים לצאת מהסיר. זו פרצופה של הליברליות הישראלית בואך 2021 - אזרחים המנסים להתחמק ממעקב שב"כ.