שני האירועים הדרמטיים באמת של השבוע

בתוך הקקופוניה התקשורתית של השבוע, מצביע עמיר רפפורט בטור השבועי על שתי התרחשויות בעלות משמעות היסטורית, לא פחות. מהם שני האירועים, ומדוע ייזכרו לשנים רבות?

 

בנין שנפגע בשריפה במתקן הגרעיני בנתאנז ב-2 ביולי Atomic Energy Organization of Itan/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS

יש שבועות עמוסים מבחינה תקשורתית. השבוע האחרון היה אחד מהם, ובתוך הקקופוניה המשלבת בין דיווחי הגל השני של הקורונה, שיגור הלוויין אופק 16, משברים פוליטיים ותחילת הקרב על תקציב הביטחון (שלגביו השאלה היחידה היא מה עומק הקיצוץ שיספוג),  מזדקרים שני אירועים שלא הגיעו לכותרות ראשיות, אף שיש להם חשיבות היסטורית נדירה. לא פחות מכך. ואלה הם.

1. הפיצוץ בנתאנז

דיווחים על סדרת פיצוצים בכל רחבי איראן מגיעים מהתקשורת העולמית כבר מזה כשבועיים. יש להניח כי חלק מהדיווחים נכונים וחלקם דיס-אינפורמציה,  אך במסגרת המידע המגיע מאיראן ראוי לשים לב במיוחד לתיאור הפיצוץ המסתורי במתקן הגרעיני ליד העיר נתנאנז (כולל צילומי לוויין, שמראים מבנה הרוס ושרוף).

מה באמת קרה שם? ד"ר רפאל  אופק, מומחה לענייני איראן, לשעבר איש מערכת הביטחון, כתב במאמר שפורסם במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים (והובא גם באתר ישראל דיפנס), כי ב-2 ביולי אירעה שריפה במפעל הראשי להעשרת אורניום בנתאנז. בדומה לאירועים הקודמים, המעיטו האיראנים בהיקף השריפה וטענו כי פרצה ב"סככה תעשייתית שהייתה בשלבי בנייה" וכי לא גרמה לאבדות או לזיהום סביבתי. הארגון האיראני לאנרגיה אטומית אף הציג תצלום שנראה בו מבנה שנשרף חלקית, אך מומחים אמריקנים טענו, בין היתר בהסתמך על תצלומי לוויין, שהמדובר בבית מלאכה להרכבת דגמים מתקדמים של צנטריפוגות להעשרת אורניום. בניגוד לטענה האיראנית, ניתן לראות בתצלום המתקן שניזוק הריסות מסוימות וכן דלת שנעתקה מציריה, דבר המעיד, שהשריפה לוותה קרוב לוודאי בפיצוץ כלשהו.

אופק ציין במאמרו גם את האירועים המסתוריים הנוספים שקרו לאחרונה באיראן, אך הפיצוץ בנתאנז הוא ללא ספק המשמעותי שבהם, משום שזהו המתקן בו מתנהל החלק העיקרי במרוץ האיראני לפצצת גרעין: העשרת האורניום (להבדיל מהמתקן בפרצי'ן, שגם בו אירע פיצוץ, אך הוא מוכר כאתר האיראני לפיתוח טילים שיכולים לשגר את הפצצה).

האם ישראל וארצות הברית היו מעורבות בפיצוץ בנתאנז? לאורך ההיסטוריה, בוצעו שלוש התקפות על אתרי גרעין. הפצצת הכור בעיראק ב-1981 הייתה פעולה של חיל האוויר, וכך גם הפצצת הכור בסוריה ב-2007 (שעליה לקחה ישראל אחריות באיחור של שנים). בהמשך, פורסם על נזק כבד למתקן העשרת האורניום בנתנאנז על ידי מתקפת הסייבר "סטקסנט". כן, מדובר באותו מתקן שבו אירע הפיצוץ המסתורי גם השבוע.

באמצעות "סטקסנט" בוצעה חדירה למערכות ההפעלה של הצנטריפוגות (סרכזות), כך שמהירות הסיבוב שלהן הוגברה באמצעות פקודת מחשב מרחוק. כתוצאה מכך, נהרסו הצנטריפוגות ונגרם עיכוב משמעותי בתכנית הגרעין של איראן. בהמשך, השהתה איראן את תהליך העשרת האורניום במשך שנים, שבהן היה בתוקף הסכם הגרעין בינה ובין המעצמות, בראשות ארצות הברית.

אז מהי משמעות התקיפה האחרונה – בלי קשר לשאלה מי עומד מאחוריה? פרשן "הארץ", עמוס הראל, הביא השבוע דברים שכתב סיימון הנדרסון, איש מכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון, מהם עולה כי "סוג של מלחמה גרעינית החלה במזרח התיכון". לפי הפרסום, הפיצוץ פגע קשות בצנטריפוגות חדישות מסוג IR- 2, שאיראן התכוונה להכניס לשימוש. הפיצוץ עלול לעכב את תכנית הגרעין האיראנית בשנתיים. זה כנראה המקסימום שניתן להשיג באמצעות תקיפה כלשהי, שכן בעבר הייתה ההערכה כי תקיפה אווירית באיראן תגרום לכל היותר לעיכוב של שלוש שנים בתכניות,  ומאז הועברו עוד ועוד מתקנים גרעיניים אל תוך מעבה האדמה, מתחת לשכבות עבות של בטון, מה שיקשה מאוד על האפשרות לפגוע בהם מהאוויר.

החלק המדאיג בפרסומים השבוע, הוא שאיראן נוטה להאשים את ישראל בפיצוץ בנתאנז באופן פומבי. הרטוריקה הזאת עלולה לחייב אותה לפעולת נקמה, במוקדם או במאוחר. לכן, יש להניח, או לפחות לקוות, כי מערכת  הביטחון מאוד לא שאננה.

2. שבוע האל-חזור של מעבר אמ"ן לנגב

מעל המעבר ההיסטורי של מעבר יחידות אגף המודיעין לנגב ריחפה עננה במשך כמה שנים, על אף שמדובר במהלך בעל משמעויות לאומיות, שעליו הוחלט כבר בימי ראש הממשלה אריאל שרון. הוא גדול ומשמעותי אפילו יותר מהפרויקטים הלאומיים החשובים בתולדות במדינה, כולל הקמת המוביל הארצי וייבוש החולה בשנות ה-50 של המאה שעברה. השקעות עתק שנועדו להפוך את באר שבע לבירת הייטק וסייבר, מבוססות עליו.  

התבססות אמ"ן בנגב, תוך כדי פינוי קרקעות יקרות במרכז, היא מהלך משלים לבניית קריית התקשוב בבאר שבע, שכבר נמצא בעיצומו. אלא שהמהלך התעכב בגלל חשש כבד באגף המודיעין (או חוסר חשק לעבור לנגב). מי שהוביל את סחיבת הרגליים (אך מעולם לא גילה התנגדות פומבית) היה אביב כוכבי בתפקידיו כראש אמ"ן וכסגן רמטכ"ל, ובשנה האחרונה – כרמטכ"ל. ההסבר, או התירוץ (תלוי בעיני המתבונן) לעיכוב היה ההתנגדות של מנכ"לית משרד התחבורה לשעבר, קרן טרנר, להארכת קו הרכבת מבאר שבע עד ליקית (ליד צומת שוקת ממזרח לבאר שבע), שם אמורה לקום קריית המודיעין. בשיא המשבר, הציע כוכבי לבחון אפשרות למציאת מקום חדש לקריית המודיעין, דבר שהיה מעכב את הפרויקט בעוד עשר שנים, לפחות.

טרנר היא כיום מנכ"לית משרד האוצר.

אז מה קרה דווקא השבוע בסאגה ארוכת השנים? שר הביטחון, בני גנץ, מלווה בשר החוץ שהוא, על הנייר, גם שר הביטחון הבא, גבי אשכנזי, שניהם רמטכ"לים לשעבר, הגיעו לבאר שבע, כדי להניע את הפרויקט. גנץ דפק על השולחן, בסגנון אריאל שרון ז"ל. אז רכבת לליקית עדיין אין (אבל תהיה. עכשיו כאשר טרנר אינה עוד במשרד התחבורה, הארכת הקו עולה בסך הכול 70 מיליון שקל), אך הוחלט סופית לפתוח את המעטפות של החברות שניגשו למכרז בניית קריית המודיעין והפעלתו. זה ייקרה כבר בשבוע הבא. אי אפשר יותר לעצור את גלגלי ההיסטוריה.

שר החוץ אשכנזי בביקור בבאר שבע, השבוע

מדובר במרכז להתקשרות למשך 25 שנה, בסגנון עיר הבה"דים ליד צומת הנגב. הפרויקט והמכרז מנוהלים על ידי המנהל המיוחד למעבר צה"ל דרומה, שפועל במשרד הביטחון כבר מזה שנים. שלוש הקבוצות המתחרות במכרז הן בראשות החברות "שפיר", "קבוצת אלקטרה - מנרב" ו"שיכון ובינוי".

אפשר לבכות על שנים מבוזבזות בקידום הפרויקט הלאומי, או לבחור להסתכל על חצי הכוס המלאה: איך שלא בוחנים את העניין, היה זה שבוע האל חזור במעבר אמ"ן לנגב. אירוע בעל משמעויות-על לנגב ולמדינה כולה.

הפרחים לכל אלו שנאבקו למען מימוש המעבר, ובראשם כמה שראויים לאזכור מיוחד:  ד"ר אתי לוצאטו, מובילת המאבק הציבורי כנגד גרירת הרגליים של צה"ל; פרופ' דן בלומברג - סגן נשיא אוניברסיטת בן גוריון והנשיאה לשעבר פרופ' רבקה כרמי (והנשיא החדש פרופסור חיימוביץ); ראש העיר הבלתי נלאה של באר שבע, רוביק דנילוביץ'; ראש מנהל מעבר דרומה תא"ל מיל' איציק כהן; ראשי חברת הנדל"ן "גב-ים", שהקימו פארק הייטק  לתפארת בנגב על סמך ההבטחה למעבר של אמ"ן, שלקח כל כך הרבה שנים לממש; ראש מערך הסייבר הראשון, פרופ' אביתר מתניה שהכריז על באר שבע כ"בירת סייבר", וממשיכו יגאל אונא; ואינספור אנשים בצמתים חשובים של קבלת ההחלטות כמו ראש אגף האסטרטגיה במערך הסייבר הלאומי, אל"מ מיל' רות שוהם, שהתחילה את המהלך באמ"ן, כאשר עדיין שירתה שם, שהיא גם באר שבעית מלידה (כמו כותב שורות אלה).