בין הירדן לקורונה: חשיפה של חיסון חדש ושאלת השאלות של הסיפוח

הסיפוח ומצעד האיוולת וגם: חשיפה של החיסון החדש מפני קורונה ושאלות קשות על ייצור חיסונים בישראל. טור שבועי של עמיר רפפורט 

צילום: אריאל חרמוני - משרד הביטחון 

השבוע החלו, סוף סוף, דיונים משמעותיים על היבטים ביטחוניים של סיפוח של שטחים ביהודה ושומרון. התכנית עצמה עדיין אינה ברורה, בינתיים, אבל דבר אחד חייב להיות בטוח: את האפשרות לניצול ה"הזדמנות ההיסטורית" לספח חלקים ביהודה ושומרון ובקעת הירדן לישראל, כלומר להחיל עליהם את הריבונות, יש לבחון, קודם כל ולפני הכול, על בסיס שאלה אחת יסודית: האם מהלך ישראלי כלשהו טומן בחובו סכנה ליחסים עם ירדן או ליציבותה של הממלכה? אם התשובה היא כן, צריך לגנוז את התכנית, ואסור להמר עליה.

השלום עם ירדן: אבן יסוד

הסיבה לכך היא שהיציבות בגבולנו המזרחי היא אבן יסוד, עוגן שאין דומה לו בביטחון הלאומי של ישראל. אפשר ממש להצטמרר רק מעצם המחשבה שהוא לא יהיה קיים: לא רק שמדובר בגבול הארוך ביותר של ישראל, שאם יהיה צורך לאבטח אותו כמו הגבולות עם לבנון ועם סוריה, למשל, הדבר ישאב את צה"ל למאמץ על, במונחי תקציב וכוח אדם, אלא שיאבד העומק האסטרטגי הקריטי לישראל. לתוך שטחי הממלכה יישאבו עיראק ואיראן וחיזבאללה ותנועות אלקאעידה. כל אלה יהיו על גבולנו, במוקדם או במאוחר, ללא הממלכה. 

הבעיה היא, שהשלום עם ירדן והשקט המוחלט בגבולנו המזרחי נתפסים על ידי רבים כמובנים מאליהם. ולא כך היא. על מנת להבין את שבריריות הנכס האסטרטגי הזה, אפשר להיזכר בשנים, שבהן היו אין ספור חדירות של מחבלים מירדן לשטח ישראל, עד שהמלך חוסיין גירש את אש"ף מירדן בספטמבר 1970, ובהשתלטות קצרת הטווח של האחים המוסלמים על השלטון במצרים (עד שלמרבה ההקלה גורשו מן השלטון על ידי א-סיסי).

כעת, האיום של הפסקת התיאום הביטחוני עם הפלסטינים וסכנות ביטחוניות אחרות שעליהם מצביעים מתנגדי הסיפוח, וגם מחאות מדיניות מכל העולם, אינם באותו סדר גודל של חשיבות כמו הסכנה של אויבים על גבולנו המזרחי. מבחינה ביטחונית, יכול להיות שיהיה בשטחים גל מחאה ופיגועים, הרשות עלולה לאבד גובה, חייבים להיות ערים גם לכך, אבל, כלל, עצם התיאום עם ישראל חשוב לרשות הפלסטינית לא פחות מאשר לישראל. אנשי הפת"ח זוכרים איך רבים מהם נזרקו מגגות בעת ההשתלטות של החמס על רצועת עזה, ולפי ההערכות של השב"כ, החמאס ישתלט בקלות על יהודה ושומרון, אם ישראל לא תהיה שם.

לכן שאלת השאלות נותרת מה יקרה בירדן בטווח הקצר או הארוך? יכול מאוד להיות שסיפוח  לא יביא לשום תגובה מעשית מצדו של המלך, למרות איומיו, הסכם השלום יישמר והממלכה תישאר על כנה בטווח הקצר, אבל הסכנה הן לשלום והן ליציבות, כנראה, קיימת. כך לפחות טוען האלוף במילואים עמוס גלעד, שאמור לדעת משהו בנושא: חוץ מזה שהיה ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, הוא הקים את האגף הביטחוני במשרד הביטחון ועמד בראשו במשך לא פחות מ-13 שנים.

גלעד כבר לא במשרד הביטחון (זוהר פלטי, לשעבר בכיר באמ"ן וראש אגף במוסד, הוא כעת ראש האגף המדיני ביטחוני), אך יש לקוות שנושא יציבות הממלכה, היה הראשון שעלה על הפרק במפגש של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם שר הביטחון בני גנץ, ושר החוץ גבי אשכנזי, בדיון על תכנית הסיפוח השבוע. ואם בתרחיש כלשהו נאבד את הנכס האסטרטגי שבעצם קיומה של ממלכת ירדן עם הסכם שלום עימנו, הרי שיהיה להתפתחות נוראה זו מקום של חוסר כבוד במצעד האיוולות של החלטות ישראליות לדורותיהן. 

את ההגדרה ל"איוולת" העניקה ההיסטוריונית והסופרת ברברה טוכמן בספר המופת שלה "מצד האיוולת": "איוולת היא מהלך היסטורי שהוא פרי של החלטה מדינית שתוצאותיה השליליות נראות בברור כבר בקבלת ההחלטה", כתבה. במילים אחרות, מדובר בהחלטות גרועות במיוחד, שנלקחות בעיניים פקוחות לרווחה, להבדיל מטעויות "רגילות" שקשה לחזות את תוצאותיהן הקשות כבר מראש.

החיסון והמכון הביולוגי: חשיפה, הצלחות ושאלות קשות  

ובעניין הקורונה: ככל שחולף הזמן ברור כי החיים לא יחזרו למסלול נורמלי (או לפחות נורמליות מסוג חדש), לפני שיהיה חיסון זמין למיליארדי אנשים כנגד הוירוס הקורונה. רק כאשר יהיה חיסון מוכח, יוכלו אנשים לטוס באופן חופשי ממקום למקום, ולא יהיה צורך בכללי הריחוק החברתי. עד אז, מדינות ימשיכו לאזן בין המלחמה במגיפה ובין הצורך לאפשר חיים כלכליים ברמה גבוהה ככל הניתן.

ובעניין החיסון חלו השבוע בישראל שתי התפתחויות מרעישות, שלכאורה סותרות זו את זו: מצד אחד, רשם המכון הביולוגי בנס ציונה פטנט על חיסון כנגד הנגיף, בצעד שנחשף כאן בראשונה, ומעיד על ביטחון גבוה בכך שישראל עומדת לפתח חיסון אפקטיבי. מצד שני, רכשה ישראל אופציה לרכש חיסון בתהליך חדשני שייוצר על ידי חברת "מודרנה" בארצות הברית. מחיר האופציה, לפי פרסומים בתקשורת, עומד על 66 מיליון דולרים. 

נתחיל בחיסון הישראלי: העקרונות של החיסון הוגשו לרשת הפטנטים בישראל, כדי שיפרסם אותם באופן פומבי, דבר המעיד על ביטחון גבוה מאוד בכך שבידי המכון יש נוסחה שתאפשר חיסון ישראלי בסבירות של כמעט מאה אחוז. כלל הנראה, החיסון יהיה מוכן בתוך כעשרה חודשים, פלוס מינוס.

הגוף שפיתח את החיסון ורשם אותו כפטנט, המכון למחקרים ביולוגים בנס ציונה, כפוף הן למשרד ראש הממשלה והן למשרד הביטחון. הוא אמור לתת מענה לאיומים כימיים וביולוגים על ישראל, הן כאלה שיגיעו ממדינת אויב והן באופן טבעי כמו מגפת הקרונה. 

למרבה המזל, על רקע גל של פרסומים בעולם, על כך שצפויה מגיפה שעיתויה אינו ידוע, החלו להיערך בנס ציונה מבעוד מועד לפיתוח חיסון לווירוס שיהיה תקף ל"משפחת הקורונה" באופן כללי. אין מדובר בחיסונים שמבוססים על החלשת נגיף מסוים והזרקתו לגוף כדי ללמד את הגוף לייצר נוגדנים נגדו כמו פעם, אלא בחיסון בטכנולוגיה שקיימת כשלוש שנים, המבוססת על וירוס שאינו גורם למחלה, אבל גורם לגוף "לראות" אותו כקורונה בשיטות של הנדסה גנטית. 

בתגובה, הגוף מייצר נוגדנים שמונעים מה"קוצים" של הקורונה האמיתית להתחבר לתאי גוף האדם. כיוון ש"אב הטיפוס" של החיסון כבר היה קיים מבעוד מועד, צריך היה רק להשלים את הפיתוח של החיסון על פי מאפיינים היחודיים של נגיף ה- covid19  החדש, על בסיס הרצף הגנטי שלו.

ולאחר שראש הממשלה הורה למכון הביולוגי לשים את פיתוח החיסון בראש סדר העדיפויות, ואף הקצה לכך תקציבים מיוחדים, החלה העבודה מסביב לשעון, שכבר כללה ניסויים בחיסון החדש על בעלי חיים מכרסמים. הניסויים האלה הוכתרו בהצלחה מלאה. במקביל, התחילו  במכון לפתח תרופה לאנשים שכבר חלו בקורונה על בסיס נוגדנים שהופקו מדם של אנשים שהחלימו מהמחלה, ועל בסיס תרופות קיימות, והתאמתן למלחה החדשה. אלא שמציאת חיסון היא הפנינה שבכתר, המאמץ העילאי של המכון הביולוגי בישראל, לצד גופים ספורים בעולם שמובילים במרוץ העולמי ליצירת חיסון אפקטיבי.

כעת נחשף כאן כי הפטנט שהוגש השבוע לרשם הפטנטים בישראל כולל את הפרטים על מרכיבי החלבון המעטפת של החיסון, ואת המידע על הנגיף שלא גורם למחלה, שיינתן במסגרת החיסון, כשהוא עטוף בחלבון הזה. לצורך הייצור של החיסון החדש, כבר הצטיידו בישראל במיליוני בקבוקונים.

הגשת הפטנט הופכת את הנוסחה של המכון הביולוגי הישראלי לגלויה. הפטנט תקף בשלב ראשון לשנה, ואמור לעבור בהמשך להליך רישום בכל העולם, בכפוף לצליחת התנגדויות שאולי יגיעו. במקביל לרישום הפטנט, צריך לקבל היתר תרופתי לחיסון. המכון הביולוגי צריך עוד להשלים את רישוי החיסון לאחר ניסויים בבני אדם, ותהליך בטיחות, וייתכן כי המהלך יעשה שלא מול משר הבריאות הישראלי אלא ישירות מול סוכנות התרופות האמריקאית, ה-FDA, כדי שהחיסון יוכר מידית בכל העולם, ובזכות הנהלים המקלים שהונהגו שם מאז פרוץ המגיפה.

יצוין, כי המכון הביולוגי בנס ציונה כבר רשם בעבר פטנט שהוכר על ידי ה-FDA, על תרופה בשם EVOXAC, שנולדה במקור מתוך ניסיון לתת מענה לגזי עצבים, וחברות תרופות מהעולם בוחנות אפשרות להשתמש בה כטיפול בתופעות הקשורות לאלצהיימר. בפיתוח החיסון הישראלי עשוי המכון הביולוגי לשתף פעולה עם חברות תרופות מהארץ והעולם, בקרוב צפויים מגעים בנושא.

איך ההתפתחות הדרמטית הזאת מסתדרת עם ההחלטה לקנות אופציות לחיסונים מ"מודרנה"? זה לא מסתדר, בעיקר לנוכח התהייה האם שיטת ה- RNA, שעל בסיסה מפותח חיסון זה (מולקולה שמורכבת מחומר גנטי שדומה לדנ"א, ומכתיב לתאים אלה חלבונים לייצר במקום להזריק את חלבון מעטפת הנגיף לאחר שגודל בתול מצע כלשהו מחוץ לגוף), אכן תוכיח את עצמה בפעם הראשונה, אבל נראה כי ישראל מנסה לבטח את עצמה בכך שיהיה לה לפחות חיסון אחד זמין לאוכלוסיה – או מישראל או מארה"ב (אם כי במקרה של "מודרנה", הובטחה באופציה כמות חיסונים, שתספיק, במקרה הטוב, לעשרה אחוז מהאוכלוסייה בלבד).

אין מפעל חיסונים בישראל

בינתיים, המרוץ העולמי לחיסון וההתפתחויות האחרונות, מחדדות ביתר שאת את השאלה שהועלתה בטור זה כבר לפני מסםפר שבועות: מדוע בישראל אין ולא מפעל אחד לייצור מסחרי של תרכובות חיסון (יש מפעל בעל כושר ייצור מוגבל רק במכון הביולוגי עצמו). לפני כארבע שנים נשלח לשר הבריאות מכתב מטעם המכון הביולוגי בנס ציונה, המתריע על כך ש(עדיין) אין בישראל מפעל לייצור חיסונים. 

ההיגיון להחזקת מפעל שכזה, אפילו בתמיכת המדינה אם אין לו הצדקה כלכלית, יכול להיות דומה לאופן שבו מערכת הביטחון מחזיקה מפעלים כושלים לייצור תחמושת קלה וכבדה. ברור, שבתקופת שגרה ניתן לרכוש תחמושת דומה במחירים זולים ממדינות רבות בעולם. למפעלים כאלה אין שום הצדקה כלכלית, אבל ישראל אינה רוצה להיות תלויה בשום מדינה זרה, לצורך אספקת תחמושת בסיסית במקרה של מלחמה. לכן, משרד הביטחון תומך במפעלים באופן שוטף.

גם במקרה של מגיפות, אי אפשר לסמוך על שום ידיד. הקורונה מוכיחה זאת.

אלא הצורך במפעל חיסונים ישראלי היה יכול להתחדד אפילו בתחילת החורף שעבר, כאשר התברר שאין מספיק חיסונים לשפעת האלימה שהייתה צפויה השנה, עוד לפני שנודע על הקורונה. לרוע המזל, למרות שיש הרבה היגיון בכך שבישראל יפעל לפחות מפעל חיסונים אחד, הנושא סובל ממחלה ישראלית ידועה - אחריות. או ליתר דיוק, חוסר אחריות ברורה. 

להבדיל מאיומים ביטחוניים או בריאותיים "רגילים", סכנת המגיפה (פנדמיה) נופלת על שתי קטגוריות – מגיפה שתפרוץ בגלל מלחמה ביולוגית או מתקפת טרור ביולוגית (שההתגוננות לקראתה נמצאת באחריות האגף למשימות מיוחדות , אמ"מ, במשרד הביטחון), או מגיפה שפורצת באופן "טבעי" כמו הקורונה, שנמצאת באחריות משרד הבריאות. כיוון שהתחום נמצא באחריות מקבילה של  שני משרדי ממשלה שונים, שום משרד אינו אחראי עליו באמת.

בחזרה למכתב ההתראה שקיבל שר הבריאות: בעקבותיו הקים המשרד ועדה בדרג זוטר, כדי לבחון את הסוגיה של הקמת מפעל חיסונים. כטבען של ועדות, תוחלת לא יצאה מדיוני הסרק. בשבועות האחרונים הואצו מגעים להקים מפעל חיסונים ראשון בישראל, בירוחם. ראש המועצה טל אוחנה מקדמת זאת מאוד מול הגורמים הממשלתיים, אבל לא נמצא עדיין מודל ומשקיע למפעל, שייתן מענה מובטח לביקוש לחיוסן בישראל בחורף הבא: הן לחיסונים כנגד שפעם "רגילה" והן לחיסוני קורונה.