על ההבדלים שבין אכיפת חוק קפדנית לברוטליות משטרתית. דעה
מעצם תפקידה כאוכפת החוק במדינה, נדרשת המשטרה לא פעם להפעיל כוח כנגד אזרחיה. אך לא כל הפעלת כוח של שוטר נכנסת תחת ההגדרה ״אלימות משטרתית״. מהו היקף התופעה בארה״ב, ומה קורה בישראל?
נתן פז
| 15/06/2020
הפגנה בעקבות מותו של ג׳ורג׳ פלויד, ניו ג׳רזי BIGSTOCK/Copyright: Julian Leshay
מותו של גורג' פלויד לפני כשלושה שבועות עורר גל מהומות ומחאות בינלאומיות. עוד לא יבשו כתמי הדם, וכבר אירוע נוסף של ירי באזרח אפרו-אמריקאי באטלנטה. בארה"ב מתקיים דיון ער בנוגע לתופעה של אלימות משטרתית שאת ביטוייה ניתן לראות בשימוש מופרז בכוח, אלימות שאינה לצורך ולעיתים בהתנהגות שאינה שונה מעבריינות קלאסית. מה היקפיה במדינות שונות בעולם, והאם בישראל מצליחים להתמודד עם אותה התופעה ביעילות ובאפקטיביות?
תופעות של אלימות משטרתית קיימות עוד מתחילת התפתחות השיטור המודרני בשלהי המאה ה-17, כשבמדינות אירופה החלו לפעול ארגונים בפריסה רחבה שהיו מובדלים מכוחות הצבא. שינוי התפישה היה משמעותי ביותר – כוח אכיפתי, בעל סמכויות נרחבות שתפקידיו בין היתר שמירה על הסדר הציבורי, מניעת פשיעה ואכיפת חוקי הריבון. התפתחות התקשורת תרמה רבות להעלאת המודעות הציבורית לתופעות פסולות של התעמרות משטרתית ואלימות משטרתית כלפי אזרחים. כך היה כאשר ניתן פרסום פומבי לאלימות משטרתית מופרזת וקשה כלפי מפגינים במחאות כגון שביתות עובדים באירופה במאות ה-18 וה-19. אך בהשוואה לאירופה, הפכה ארה״ב מהר מאד לסמל המוביל של תופעות אלימות משטרתית כלפי אזרחים. כך, נצרבו בתודעה דמויות השריפים הקשוחים שפעלו לאכיפת החוק והסדר תוך הפעלת אלימות קשה במערב הפרוע וברחבי הספר האמריקאי לאחר מלחמת האזרחים.
משטרה קשוחה, או אלימות ברוטאלית?
תופעות האלימות המשטרתית הלכו והתעצמו עם השנים יחד עם התפתחות התקשורת המודרנית וזמינות המידע ברשתות החברתיות. הדוגמא הבולטת של ימים אלה היא כמובן זו של גורג' פלויד האפרו-אמריקאי, שנחנק למוות על ידי שוטר לבן ממשטרת מינסוטה, מה שהוביל למחאות רחבות היקף ברחבי המדינה.
זו אינה הפעם הראשונה שבה הציבור האמריקאי מוחא וזועק על אלימות משטרתית. כך סערה ארה"ב בשנת 2013 עם הריגתו של הנער האפרו-אמריקאי, טרייבון מרטין, על ידי מתנדב המשטר האזרחי, שמאוחר יותר אף נמצא זכאי במשפטו. באותה העוצמה לפחות פרצו המהומות הקשות בעיירה פרגוסון שבמיזורי בשנת 2014 בעקבות זיכויו של שוטר שירה למוות בצעיר מייקל בראון, אפרו-אמריקאי בן 18. המהומות נמשכו זמן רב והמפגינים ביצעו הפרות סדר קשות, מעשי וונדליזם וביזה - כל אלו במחאה על אי השוויון והדיכוי כלפי האוכלוסייה השחורה. ובדיוק כך היה עם מותו המצער של האזרח אריק גארנר בסטאטן איילנד בניו יורק ב-2014 מידי שוטר תוך שהוא צועק את מילותיו האחרונות "אני לא מסוגל לנשום" - מילותיו האחרונות של ג׳ורג׳ פלויד שש שנים מאוחר יותר. גם במקרה של גארנר, החליט התובע הכללי לסגור את התיק.
הפגנה בניו יורק במלאת שנה למותו של אריק גארנר, 2015 BIGSTOCK/Copyright: andykatz
ברור לחלוטין שהמכנה המשותף לכלל האירועים הוא הטענה לשיטור אלים וברוטאלי ושימוש בכוח מופרז שלא לצורך. אירועים אלימים נוספים אירעו בין השנים 2015-2018 והציתו עוד גלי מחאה בציבור האמריקאי. הממשל, שהבין שקיימת בעיה קשה במאבק הבין-גזעי בארה"ב, החל בצעדי בדיקה משמעותיים בשנים האחרונות תוך ארגוני המשטרה ברחבי המדינה, ואף נקט ביד קשה כלפי מי שנמצא אלים כלפי אזרחים. אישומו של השוטר בגין רצח האזרח ג'ורג' פלויד מעיד על הרגישות המערכתית והציבורית סביב הסוגייה. עתה על בימ"ש להכריע האם מדובר בשוטר אלים שחרג מתפקידו, או לקבוע שביצע את עבודתו למרות התוצאות הטרגיות ולזכות אותו.
לעולם לא ניתן לדעת מה יהיו תוצאות הליך משפטי, אך המערכת לא תמיד ממתינה להן. כך, למשל, התפטרה מפקדת המשטרה באטלנטה שהתפטרה בסוף השבוע האחרון, לאחר ששוב נורה צעיר ממוצא אפרו-אמריקאי על ידי שוטרים בארה"ב. הקורבן, ריישרד ברוקס בן ה-27, לא עבר בדיקת שכרות. על פי החשד נאבק בשוטרים, תקף אותם ונורה במהלך האירוע. אחד השוטרים המעורבים הודח מידית. כתוצאה, פרצו מהומות בעיר.
ישראל – לומדים מהאח הגדול
גם בישראל קיים לאורך השנים שיח ער סביב הסוגיה של אלימות שוטרים. הוותיקים שבינינו ודאי יזכרו את אירועי האלימות הקשים שפרצו על רקע טענות של אפליה ואלימות כלפי יוצאי עדות המזרח בוואדי סליב בחיפה. המשטרה שהגיעה לאזור בעקבות קריאה על תגרה בבית קפה שכונתי איבדה שליטה, והשוטרים ירו לעבר אזרח יעקב אלקריף. בעקבות שמועות שווא על מותו של האזרח פרצו מהומות קשות שכללו וונדליזם, ביזה ופגיעה ברכוש. לאורך השנים עלו לכותרות טענות נוספות בגין אירועים דומים, כגון אירועי אוקטובר 2000, פינוי עמונה, ומחאות יוצאי אתיופיה - אולי הדוגמא הבולטת ביותר. כך למשל, נעצר דימאס פיקדה בחולון בגין תקיפת שוטרים. אילולא סרטון שתיעד למעשה את ההיפך ושהראה כי דימאס עצמו הוא זה שהוכה, היה האירוע מסתיים בהרשעתו. בתום ארבע שנות דיונים משפטיים נסגר התיק נגדו. האירועים שהסתיימו במותם של יהודה ביאדגה ז"ל וסלומון טקה בידי שוטרים היו זרז משמעותי בפרוץ מהומות המוניות ברחבי המדינה שכללו חסימות כבישים, הרס רכוש ואף פגיעה בבני אדם, על רקע טענות של אפליה כנגד יוצאי אתיופיה ואכיפת יתר מצד המשטרה שמתייגת אותם.
הפגנה בירושלים בעקבות מותו של סלומון טקה REUTERS/Ronen Zvulun
נשאלת השאלה האם מדובר באירועים ספורדיים, נקודתיים, בבחינת "עשבים שוטים" בקרב השוטרים? התשובה ככל הנראה מורכבת למדי. כמי ששירת עשור ביחידות המובחרות של משמר הגבול והיה בלא מעט אירועים בעלי פוטנציאל אלימות, אומר כך: ככל שרמת הפשיעה גבוהה יותר והאזור נמצא בשליטת גורמים עבריינים - רמת חוסר הביטחון של האזרחים מעורערת, פוטנציאל החיכוך עם המשטרה עולה וקיימת אפשרות לסיום אירוע באלימות קשה. לכך יש להוסיף את החוצפה וחוסר הכבוד הבסיסי של חלק מהאוכלוסייה כלפי השוטרים, יחד עם המציאות העגומה שבה חלק מהשוטרים מחפשים אלימות, והנה לנו מתכון לצרות.
אין זה משנה אם מדובר בארה"ב, בישראל או מדינה אחרת. רמת האלימות המשטרתית היא נגזרת של התרבות הארגונית ושל האומץ של מקבלי ההחלטות להתמודד עם סוגיות קשות, לחנך ולהוקיע מעשים לא ראויים. במקביל, יש לגבות את מערכת אכיפת החוק בסיטואציות בהן נתקלים השוטרים בהתנהגות אזרחית בלתי מכובדת ולטפל בה בחומרה. אסור להתעלם מאירוע בו שוטר נוהג באלימות מופרזת כלפי אזרח, כשם שאסור להתעלם מחוסר כבוד ואלימות כלפי שוטרים. אני בדעה שיש לנו משטרה מצוינת ושוטרים איכותיים שבכל יום עושים מאמץ עילאי לשמור על הביטחון האישי של כולנו. צריך להשריש אווירה ארגונית של מקצועיות בשיטור ממעלה ראשונה יחד עם שמירה על ערכים ואמון הציבור.
ולסיום: עיניהם של השוטרים והשוטרות נשואות כלפי פיקוד המשטרה ונבחרי הציבור שלנו שחשוב שיזכרו זאת בבואם להפגין דוגמה אישית בבחינת "ממני תראו וכך תעשו".
מעצם תפקידה כאוכפת החוק במדינה, נדרשת המשטרה לא פעם להפעיל כוח כנגד אזרחיה. אך לא כל הפעלת כוח של שוטר נכנסת תחת ההגדרה ״אלימות משטרתית״. מהו היקף התופעה בארה״ב, ומה קורה בישראל?
הפגנה בעקבות מותו של ג׳ורג׳ פלויד, ניו ג׳רזי BIGSTOCK/Copyright: Julian Leshay
מותו של גורג' פלויד לפני כשלושה שבועות עורר גל מהומות ומחאות בינלאומיות. עוד לא יבשו כתמי הדם, וכבר אירוע נוסף של ירי באזרח אפרו-אמריקאי באטלנטה. בארה"ב מתקיים דיון ער בנוגע לתופעה של אלימות משטרתית שאת ביטוייה ניתן לראות בשימוש מופרז בכוח, אלימות שאינה לצורך ולעיתים בהתנהגות שאינה שונה מעבריינות קלאסית. מה היקפיה במדינות שונות בעולם, והאם בישראל מצליחים להתמודד עם אותה התופעה ביעילות ובאפקטיביות?
תופעות של אלימות משטרתית קיימות עוד מתחילת התפתחות השיטור המודרני בשלהי המאה ה-17, כשבמדינות אירופה החלו לפעול ארגונים בפריסה רחבה שהיו מובדלים מכוחות הצבא. שינוי התפישה היה משמעותי ביותר – כוח אכיפתי, בעל סמכויות נרחבות שתפקידיו בין היתר שמירה על הסדר הציבורי, מניעת פשיעה ואכיפת חוקי הריבון. התפתחות התקשורת תרמה רבות להעלאת המודעות הציבורית לתופעות פסולות של התעמרות משטרתית ואלימות משטרתית כלפי אזרחים. כך היה כאשר ניתן פרסום פומבי לאלימות משטרתית מופרזת וקשה כלפי מפגינים במחאות כגון שביתות עובדים באירופה במאות ה-18 וה-19. אך בהשוואה לאירופה, הפכה ארה״ב מהר מאד לסמל המוביל של תופעות אלימות משטרתית כלפי אזרחים. כך, נצרבו בתודעה דמויות השריפים הקשוחים שפעלו לאכיפת החוק והסדר תוך הפעלת אלימות קשה במערב הפרוע וברחבי הספר האמריקאי לאחר מלחמת האזרחים.
משטרה קשוחה, או אלימות ברוטאלית?
תופעות האלימות המשטרתית הלכו והתעצמו עם השנים יחד עם התפתחות התקשורת המודרנית וזמינות המידע ברשתות החברתיות. הדוגמא הבולטת של ימים אלה היא כמובן זו של גורג' פלויד האפרו-אמריקאי, שנחנק למוות על ידי שוטר לבן ממשטרת מינסוטה, מה שהוביל למחאות רחבות היקף ברחבי המדינה.
זו אינה הפעם הראשונה שבה הציבור האמריקאי מוחא וזועק על אלימות משטרתית. כך סערה ארה"ב בשנת 2013 עם הריגתו של הנער האפרו-אמריקאי, טרייבון מרטין, על ידי מתנדב המשטר האזרחי, שמאוחר יותר אף נמצא זכאי במשפטו. באותה העוצמה לפחות פרצו המהומות הקשות בעיירה פרגוסון שבמיזורי בשנת 2014 בעקבות זיכויו של שוטר שירה למוות בצעיר מייקל בראון, אפרו-אמריקאי בן 18. המהומות נמשכו זמן רב והמפגינים ביצעו הפרות סדר קשות, מעשי וונדליזם וביזה - כל אלו במחאה על אי השוויון והדיכוי כלפי האוכלוסייה השחורה. ובדיוק כך היה עם מותו המצער של האזרח אריק גארנר בסטאטן איילנד בניו יורק ב-2014 מידי שוטר תוך שהוא צועק את מילותיו האחרונות "אני לא מסוגל לנשום" - מילותיו האחרונות של ג׳ורג׳ פלויד שש שנים מאוחר יותר. גם במקרה של גארנר, החליט התובע הכללי לסגור את התיק.
הפגנה בניו יורק במלאת שנה למותו של אריק גארנר, 2015 BIGSTOCK/Copyright: andykatz
ברור לחלוטין שהמכנה המשותף לכלל האירועים הוא הטענה לשיטור אלים וברוטאלי ושימוש בכוח מופרז שלא לצורך. אירועים אלימים נוספים אירעו בין השנים 2015-2018 והציתו עוד גלי מחאה בציבור האמריקאי. הממשל, שהבין שקיימת בעיה קשה במאבק הבין-גזעי בארה"ב, החל בצעדי בדיקה משמעותיים בשנים האחרונות תוך ארגוני המשטרה ברחבי המדינה, ואף נקט ביד קשה כלפי מי שנמצא אלים כלפי אזרחים. אישומו של השוטר בגין רצח האזרח ג'ורג' פלויד מעיד על הרגישות המערכתית והציבורית סביב הסוגייה. עתה על בימ"ש להכריע האם מדובר בשוטר אלים שחרג מתפקידו, או לקבוע שביצע את עבודתו למרות התוצאות הטרגיות ולזכות אותו.
לעולם לא ניתן לדעת מה יהיו תוצאות הליך משפטי, אך המערכת לא תמיד ממתינה להן. כך, למשל, התפטרה מפקדת המשטרה באטלנטה שהתפטרה בסוף השבוע האחרון, לאחר ששוב נורה צעיר ממוצא אפרו-אמריקאי על ידי שוטרים בארה"ב. הקורבן, ריישרד ברוקס בן ה-27, לא עבר בדיקת שכרות. על פי החשד נאבק בשוטרים, תקף אותם ונורה במהלך האירוע. אחד השוטרים המעורבים הודח מידית. כתוצאה, פרצו מהומות בעיר.
ישראל – לומדים מהאח הגדול
גם בישראל קיים לאורך השנים שיח ער סביב הסוגיה של אלימות שוטרים. הוותיקים שבינינו ודאי יזכרו את אירועי האלימות הקשים שפרצו על רקע טענות של אפליה ואלימות כלפי יוצאי עדות המזרח בוואדי סליב בחיפה. המשטרה שהגיעה לאזור בעקבות קריאה על תגרה בבית קפה שכונתי איבדה שליטה, והשוטרים ירו לעבר אזרח יעקב אלקריף. בעקבות שמועות שווא על מותו של האזרח פרצו מהומות קשות שכללו וונדליזם, ביזה ופגיעה ברכוש. לאורך השנים עלו לכותרות טענות נוספות בגין אירועים דומים, כגון אירועי אוקטובר 2000, פינוי עמונה, ומחאות יוצאי אתיופיה - אולי הדוגמא הבולטת ביותר. כך למשל, נעצר דימאס פיקדה בחולון בגין תקיפת שוטרים. אילולא סרטון שתיעד למעשה את ההיפך ושהראה כי דימאס עצמו הוא זה שהוכה, היה האירוע מסתיים בהרשעתו. בתום ארבע שנות דיונים משפטיים נסגר התיק נגדו. האירועים שהסתיימו במותם של יהודה ביאדגה ז"ל וסלומון טקה בידי שוטרים היו זרז משמעותי בפרוץ מהומות המוניות ברחבי המדינה שכללו חסימות כבישים, הרס רכוש ואף פגיעה בבני אדם, על רקע טענות של אפליה כנגד יוצאי אתיופיה ואכיפת יתר מצד המשטרה שמתייגת אותם.
הפגנה בירושלים בעקבות מותו של סלומון טקה REUTERS/Ronen Zvulun
נשאלת השאלה האם מדובר באירועים ספורדיים, נקודתיים, בבחינת "עשבים שוטים" בקרב השוטרים? התשובה ככל הנראה מורכבת למדי. כמי ששירת עשור ביחידות המובחרות של משמר הגבול והיה בלא מעט אירועים בעלי פוטנציאל אלימות, אומר כך: ככל שרמת הפשיעה גבוהה יותר והאזור נמצא בשליטת גורמים עבריינים - רמת חוסר הביטחון של האזרחים מעורערת, פוטנציאל החיכוך עם המשטרה עולה וקיימת אפשרות לסיום אירוע באלימות קשה. לכך יש להוסיף את החוצפה וחוסר הכבוד הבסיסי של חלק מהאוכלוסייה כלפי השוטרים, יחד עם המציאות העגומה שבה חלק מהשוטרים מחפשים אלימות, והנה לנו מתכון לצרות.
אין זה משנה אם מדובר בארה"ב, בישראל או מדינה אחרת. רמת האלימות המשטרתית היא נגזרת של התרבות הארגונית ושל האומץ של מקבלי ההחלטות להתמודד עם סוגיות קשות, לחנך ולהוקיע מעשים לא ראויים. במקביל, יש לגבות את מערכת אכיפת החוק בסיטואציות בהן נתקלים השוטרים בהתנהגות אזרחית בלתי מכובדת ולטפל בה בחומרה. אסור להתעלם מאירוע בו שוטר נוהג באלימות מופרזת כלפי אזרח, כשם שאסור להתעלם מחוסר כבוד ואלימות כלפי שוטרים. אני בדעה שיש לנו משטרה מצוינת ושוטרים איכותיים שבכל יום עושים מאמץ עילאי לשמור על הביטחון האישי של כולנו. צריך להשריש אווירה ארגונית של מקצועיות בשיטור ממעלה ראשונה יחד עם שמירה על ערכים ואמון הציבור.
ולסיום: עיניהם של השוטרים והשוטרות נשואות כלפי פיקוד המשטרה ונבחרי הציבור שלנו שחשוב שיזכרו זאת בבואם להפגין דוגמה אישית בבחינת "ממני תראו וכך תעשו".
