דמוקרטיה נמוגה: מלמ"ב פושט על בתי אזרחים ללא צו. דעה

אנשי מלמ"ב פשטו לאחרונה על ביתה של גילי גילי דינשטיין, ביתו של ד"ר צבי דינשטיין. המקרה הינו חוליה נוספת בפעולות שאינן חוקיות שמבצע מלמ"ב לאורך השנים. ואף אחד בממשלה אינו אמיץ מספיק להסדיר את פעילותו בחוק 

bigstockphoto

פרסום של העיתונאי רונן ברגמן באתר ידיעות אחרונות מסוף השבוע האחרון, חושף כי מלמ"ב פשטו על בית של אזרח, ללא צו שופט, ולקחו מסמכים אישיים שהושארו בירושה לבעל הבית. הבית שייך לגילי דינשטיין, ביתו של ד"ר צבי דינשטיין. כאשר נשאלו על ידי ברגמן ליסוד החוקי למהלך, הסתמכו במשרד הביטחון על סעיף 113 לחוק העונשין. הסיבה לכך טמונה בעובדה שאין חוק בארץ המסדיר את פעילות הארגון שנקרא מלמ"ב. מדוע? כי אף אחד בממשלות ישראל עד כה לא היה אמיץ מספיק לעשות זאת. העיתונאי רן אדליסט היה הראשון לשאול את השאלה לפני כעשרים שנים. עד היום כאמור, לא נעשה כלום. 

סעיף 113 לחוק העונשין מטפל במקרה ריגול חמור. "מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו -  מאסר עולם. מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו -  מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו -  מאסר חמש-עשרה שנים", על פי החוק. 

ומה היא ידיעה סודית? ובכן, החוק מגדיר "ידיעה אשר ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, או ידיעה הנוגעת לסוג ענינים שהממשלה, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שפורסם ברשומות, כי הם ענינים סודיים;" או "ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי החזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה, מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא, כי ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אלא אם כן הוכח אחרת;" 

בשני המקרים, אין למלמ"ב יסוד משפטי הנובע מהסעיף בחוק. הסיבה לכך טמונה בתוכן שלכאורה עסקו בו המסמכים. על פי הפרסום של ברגמן, מדובר במסמכים של ד"ר צבי דינשטיין בנוגע לפרויקט הגרעין הישראלי שקיים רק על פי מקורות זרים. במציאות, מדינת ישראל מעולם לא הצהירה שיש לה גרעין. אי לכך, וועדת חוץ וביטחון כנראה מעולם לא פרסמה צו ברשומות שמסביר לציבור שאסור להחזיק מסמכים בנושא הגרעין. כל פרסום ציבורי כזה היה מנוגד לתפיסת העמימות בנושא. 

לגבי הטיעון השני בחוק, אף אחד, פרט למלמ"ב, לא קבע שתוכן המסמכים שנלקחו מביתו של דינשטיין הם בבחינת "חובה לשמרה בסוד". אם היה שופט קובע זאת בצו, ניחא. אבל כאמור אנשי מלמ"ב בבואם לפשוט על ביתה של גילי דינשטיין לא נשאו עימו צו שופט. ולמה להם? כל עוד אין חקיקה שמסדירה את פעילות מלמ"ב - מלמ"ב מעל החוק. כל זה מתרחש במדינה דמוקרטית ששלטון החוק הוא נר לרגליה. ואם אין צו שופט, אז מלמ"ב יכולים לקבוע מה חובה לשמור בסוד ומה לא. גם אם מדובר במתכון לגונדי. 

על פי הפרסום של ברגמן, גילי, חששה מהמקרה של תא"ל יצחק (יצה) יעקב. הוא נידון לשנתיים מאסר לאחר שנפל לציפורני מלמ"ב בגלל הדלפת מידע סודי אודות הגרעין. יצה הועמד לדין ב-2001 וזוכה מאשמה של מסירת מידע סודי בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, אולם נידון לשנתיים מאסר על תנאי על מסירת ידיעה סודית ללא סמכות. תשומת לב כאמור להבדל בין קביעת מלמ"ב לקביעת בית המשפט בהקשר "מסירת מידע סודי בכוונה לפגוע בביטחון המדינה" - אותו סעיף בסעיף 113 לחוק העונשין. אישים נוספים מצאו עצמם נרדפים על ידי מלמ"ב במהלך השנים. 

כיצד קורה שבמדינה בת 72 שנים, דמוקרטית, שלרגליה שלטון החוק, ממשיך להתקיים ארגון ביטחוני שהוא מעל החוק? צה"ל, משטרה, שב"כ פועלים תחת חוק מסדיר. אם מדינת ישראל רוצה לשמר עמימות גרעינית, ומלמ"ב אמון לאכוף זאת, ראוי שהממשלה הנוכחית תחוקק חוק מסדיר שיאפשר זאת. בצורה חוקית, ולא בצורה המזכירה משטרים אפלים בהם שירות ביון פושט על בתי אזרחים ללא צו ומשתמש בחוק העונשין כעלה תאנה וללא צו שופט שהחליט שאכן הפעולה המסוימת נגד האזרח מכוסה על ידי החקיקה הקיימת והוצגו מספיק ראיות לכך.