ישרוקרטיה: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו מאפשר אחיזת שטח במרחב אזרחי. דעה
הממשלה צריכה להיות 'סין לרגע' בתקופת הקורונה. תקנות שעת חירום נדרשות להתמודד עם הלא נודע על מנת ליישם אחיזת שטח במרחב האזרחי. הדבר היחיד שיעצור אותה מלהפוך לדיקטטורה הוא הערכים הדמוקרטיים של האנשים בכנסת, בממשלה ובגופי הביטחון. חקיקה לבדה, ללא ערכי מוסר מתאימים, תהיה כוסות רוח למת
עמי רוחקס דומבה
| 08/06/2020
צילום סטילס: אריאל חרמוני / משרד הביטחון
משבר הקורונה זירז את ההכנות של מדינת ישראל לאחיזת שטח אזרחית. הצורך להתמודד עם וירוס בעל וקטור הדבקה מהיר מאד, מחייב את הממשלה לצעדים קיצוניים שמטרתם שליטה מוחלטת על תנועת אוכלוסיה. לא דמוקרטיה. לא דיקטטורה. משהו באמצע. כמו סין, אבל אחר. תקנות שעת החירום שנועדו לשלוט על עזה ויו"ש הופנו בין לילה לתל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע. למרות ההתנגדות הציבורית, לממשלה אין הרבה ברירות. זו המציאות.
תקנות ההגנה
בהפשטה, ישנם על הפרק שני מאבקים עיקריים. האחד - על עצם קיומן של תקנות שעת חירום. השני - בהנתן והן קיימות, על דרך הפעלתן. המאבק הראשון קיבל ביטוי בצורה טובה בפרסום של משרד המשפטים משנת 2012. מדובר בתזכיר חוק לביטול תקנות ההגנה (שעת חירום). התזכיר מעולם לא התקדם לחקיקה (אחרת לא היו תקנות שעת חירום), אך קריאה שלו תסביר לאזרח את מהותן של התקנות. אלו, אינן תלויות בחקיקה קיימת או בהכרזת מצב חירום על ידי הממשלה.
"תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן – תקנות ההגנה), הותקנו בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל על ידי השלטון הבריטי, כדי להביא לביסוס השלטון המנדטורי בישראל, באמצעות עיגון מכלול סמכויות השלטון בתחומי הביטחון והסדר הציבורי. בתקנות נכללו הוראות במגוון רחב של תחומים, לרבות סמכויות נרחבות ל"חילות הממשלה" ולמשטרה בתחומים שונים, עבירות פליליות בתחומי ביטחון, סדר ציבורי ושמירת סדרי השלטון, כינון ערכאות שיפוט אזרחיות וצבאיות, קביעת סמכויות חריגות במצבי חירום, ועוד", נכתב בתזכיר.
"תקנות ההגנה נקלטו לתוך הדין הישראלי לאחר סיום המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל, בהתאם להוראות סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח – 1948, הקובע כי המשפט הקיים בישראל ערב קום-המדינה יעמוד בתקפו, במידה שאין בו סתירה לחקיקתה של מועצת המדינה הזמנית, "ובשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה. [...] תקנות ההגנה, על אף שמן, מהוות דבר-חקיקה ראשי, והן בעלות מעמד קבוע, משמע, תוקפן אינו מותנה בקיומה של הכרזה לגבי שעת חירום במדינה והן עומדות בתקפן כחלק מהמשפט הישראלי הפנימי החל מהקמת המדינה."
כלומר, תקנות שעת חירום הן בDNA של מדינת ישראל מיום היווסדה כמדינה דמוקרטית. פרדוקס, אבל הכרחי המאפשר לישראל כדוגמא לשלוט על אוכלוסיה בשטחים כבושים מבלי הצורך להחיל את הריבונות הישראלית על שטחים אלו ולחלק תעודות זהות כחולות. כולל זכות בחירה בכנסת. הן גם מאפשרות למדינה להתנהל במצבי מלחמה או חירום ביטחוניים. לאחרונה, כאמור, תקנות אלו משמשות גם בהתנהלות בעת מגיפה.
הרעה החולה של התקנות הללו טמונה בכך שהן מאפשרות לממשלה, הרשות המבצעת, לעקוף את כל מנגנוני האיזונים מול הרשויות האחרות (שופטת ומחוקקת). למעשה, הממשלה באמצעותן הופכת לדיקטטורה דה-פקטו. על מנת לאזן זאת, התקנות מוגבלות בזמן ונדרש אישור כנסת להמשך הפעלתן. כמו גם, הרשות או הגוף הביטחוני המבצעים בפועל את התקנות של הממשלה נדרשים לדווח לוועדה בכנסת על מנת לשמור על אותו איזון עדין.
אישי או גורף?
המאבק השני הוא דרך הפעלת התקנות. תקנות שעת חירום ניתן להפעיל על בסיס בקרה אישית באמצעות צו שופט שמתיר שימוש בהן על פלוני. זאת, לאחר שהשופט וידא שאין פגיעה בזכויות היסוד של אותו פרט. דרך שניה להפעיל את התקנות היא בצורה גורפת, כפי שנעשה בימי הקורונה. קרי, הממשלה מסמיכה רשות או גוף ביטחוני (שב"כ ומשטרה למשל) לבצע פעולות מעקב או הגבלת תנועה בהתאמה. בצורה זו, היישום של התקנות הוא גורף ללא אישור פרטני בכל הפעלה.
בשל וקטור ההדבקה המהיר של הוירוס, אין זמן לבקש משופט לאשר מאות או אלפי צווים בתקופה קצרה ובאמת להאמין שאותו שופט מבצע בדיקה נאותה עבור כל פרט. אם אכן תתבצע כזו, ויישום התקנות (הגבלת תנועת האזרחים) תתעכב, הנגיף יתפשט ובתי החולים יקרסו. זו התזה, לכן הממשלה בגל הראשון, החילה תקנות שעת חירום באופן גורף. עובדה שהעלתה את חמתם של חלק מהאזרחים בשל החשש לניצול מתווה זה לצורך פגיעה בחופש העיתונות, בגורמי אופוזיציה ועוד. כאמור, בשל התקנות של הממשלה, הכנסת נשארה סגורה לשבועיים. זאת בשעה שראש הממשלה בתהליכי עמידה לדין בשל חשש לשחיתות שלטונית.
המאבק סביב אופן מימוש תקנות שעת חירום מעלה את השאלה האם הן נדרשות. ובכן, באופן רשמי, בג"צ קבע שאם הן נדרשות לתקופה ארוכה, יש לחוקק חוקים במקום התקנות, שיספקו לממשלה את אותה יכול אחיזת שטח במרחב האזרחי. ככה נולד חוק הקורונה ועוד חוקים אחרים (למשל, הגבלות על אסירים ועצורים). הרעיון המסדר הוא שהליך חקיקה יוצר בסופו של דבר מתווה איזונים בין שלושת הרשויות של המדינה בצורה טובה יותר מתקנות שעת חירום. ואם יש איזונים - יש דמוקרטיה.
סין לרגע
עם זאת, על אף החקיקה החדשה שמקודמת בכנסת, והביקורת סביב חוק הקורונה (שקיבל 14836 הערות מהציבור), לממשלה אין ברירה. הצורך בביצוע סגמנטציה מהירה של האוכלוסיה באמצעות סגר, ניטור שוטף של תנועת אזרחים חולים, והעברת משאבים פיננסיים ואחרים לטובת התמודדות עם מגיפה, אינו אפשרי תחת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל", נכתב בסעיף הראשון לחוק. איך אדם יהיה בן חורין אם הממשלה כולאת אותו בבית במטרה למנוע הדבקה? ומי קובע שההחלטה של הממשלה לכלוא אנשים בבית היא החלטה נכונה? ואיך דואגים שהממשלה לא תנצל לרעה את החקיקה או התקנות שנועדו בכלל ל"גדר קטנה" - קרי, מצבי חירום כמו מלחמה זמנית? ובכן, שאלות בלי תשובות.
בסופו של יום, הדיון יושב על האמון שיש לציבור במנהיגים שלו ובגופי הביטחון שלו. אלו מצידם צריכים לפגוע בחירויות הפרט על מנת להציל את הפרט ממוות או מחלה. מאידך, כוח זה יכול גם להשחית. הפתרון טמון, ככל הנראה, במטרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו: "חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית." עם דגש על ערכי הדמוקרטיה.
לא יעזרו חוקים בהתמודדות עם מגיפה כמו הקורונה. מי שטוען אחרת משקר לציבור. "לבסוף, יובהר שעל אף הסמכויות הרחבות המוצעות בסעיפים הבאים, בהתאם לצרכים שהתעוררו מתחילת ההתמודדות עם המחלה, ייתכן שיתעורר צורך בסמכויות נוספות לשם התמודדות עם הנגיף אשר אין להן מקור חוקי. אם יתעורר צורך כזה, על הממשלה יהיה לבקש מהכנסת להעניק לה את הסמכויות בחוק ראשי. עם זאת, ככל שיהיה מדובר בצורך מידי, חדש וחיוני שלא יאפשר להמתין להליך החקיקה, ייתכן שלא יהיה מנוס אלא להתקין תקנות שעת חירום למתן המענה המיידי", נכתב בתזכיר חוק הקורונה. כלומר, מעקף של החוק בדברי החקיקה עצמם.
אחיזת שטח רציפה, כפי שנעשית בשדה הקרב, צריכה להעשות במרחב האזרחי בפנים המדינה על מנת להתמודד עם הקורונה. וכמו בשדה הקרב, ישנם ערכים המלווים את הצבא כעמוד האש לפני המחנה. אלו שומרים בפני אינוס, בזיזה, רצח שלא לצורך הגנה עצמית או מטרת המלחמה ועוד מנהגים אחרים הנהוגים בשדה הקרב. כך גם במרחב הפנים מדינתי. אם הממשלה סוגרת את הכנסת היא אינה משדרת ערכי דמוקרטיה. אם חוק שמטרתו להגביל אסירים ועצורים אינו כולל בקרה ודיווח לכנסת - הוא אינו משדר ערכי דמוקרטיה.
בסופו של דבר, הממשלה צריכה להיות 'סין לרגע' בתקופת הקורונה. תקנות שעת חירום נדרשות להתמודד עם הלא נודע על מנת ליישם אחיזת שטח במרחב האזרחי. והדבר היחיד שיעצור אותה מלהפוך לדיקטטורה הוא הערכים הדמוקרטיים של האנשים בכנסת, בממשלה ובגופי הביטחון. חקיקה לבדה, ללא ערכי מוסר מתאימים, תהיה כוסות רוח למת.
הממשלה צריכה להיות 'סין לרגע' בתקופת הקורונה. תקנות שעת חירום נדרשות להתמודד עם הלא נודע על מנת ליישם אחיזת שטח במרחב האזרחי. הדבר היחיד שיעצור אותה מלהפוך לדיקטטורה הוא הערכים הדמוקרטיים של האנשים בכנסת, בממשלה ובגופי הביטחון. חקיקה לבדה, ללא ערכי מוסר מתאימים, תהיה כוסות רוח למת
צילום סטילס: אריאל חרמוני / משרד הביטחון
משבר הקורונה זירז את ההכנות של מדינת ישראל לאחיזת שטח אזרחית. הצורך להתמודד עם וירוס בעל וקטור הדבקה מהיר מאד, מחייב את הממשלה לצעדים קיצוניים שמטרתם שליטה מוחלטת על תנועת אוכלוסיה. לא דמוקרטיה. לא דיקטטורה. משהו באמצע. כמו סין, אבל אחר. תקנות שעת החירום שנועדו לשלוט על עזה ויו"ש הופנו בין לילה לתל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע. למרות ההתנגדות הציבורית, לממשלה אין הרבה ברירות. זו המציאות.
תקנות ההגנה
בהפשטה, ישנם על הפרק שני מאבקים עיקריים. האחד - על עצם קיומן של תקנות שעת חירום. השני - בהנתן והן קיימות, על דרך הפעלתן. המאבק הראשון קיבל ביטוי בצורה טובה בפרסום של משרד המשפטים משנת 2012. מדובר בתזכיר חוק לביטול תקנות ההגנה (שעת חירום). התזכיר מעולם לא התקדם לחקיקה (אחרת לא היו תקנות שעת חירום), אך קריאה שלו תסביר לאזרח את מהותן של התקנות. אלו, אינן תלויות בחקיקה קיימת או בהכרזת מצב חירום על ידי הממשלה.
"תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן – תקנות ההגנה), הותקנו בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל על ידי השלטון הבריטי, כדי להביא לביסוס השלטון המנדטורי בישראל, באמצעות עיגון מכלול סמכויות השלטון בתחומי הביטחון והסדר הציבורי. בתקנות נכללו הוראות במגוון רחב של תחומים, לרבות סמכויות נרחבות ל"חילות הממשלה" ולמשטרה בתחומים שונים, עבירות פליליות בתחומי ביטחון, סדר ציבורי ושמירת סדרי השלטון, כינון ערכאות שיפוט אזרחיות וצבאיות, קביעת סמכויות חריגות במצבי חירום, ועוד", נכתב בתזכיר.
"תקנות ההגנה נקלטו לתוך הדין הישראלי לאחר סיום המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל, בהתאם להוראות סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח – 1948, הקובע כי המשפט הקיים בישראל ערב קום-המדינה יעמוד בתקפו, במידה שאין בו סתירה לחקיקתה של מועצת המדינה הזמנית, "ובשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה. [...] תקנות ההגנה, על אף שמן, מהוות דבר-חקיקה ראשי, והן בעלות מעמד קבוע, משמע, תוקפן אינו מותנה בקיומה של הכרזה לגבי שעת חירום במדינה והן עומדות בתקפן כחלק מהמשפט הישראלי הפנימי החל מהקמת המדינה."
כלומר, תקנות שעת חירום הן בDNA של מדינת ישראל מיום היווסדה כמדינה דמוקרטית. פרדוקס, אבל הכרחי המאפשר לישראל כדוגמא לשלוט על אוכלוסיה בשטחים כבושים מבלי הצורך להחיל את הריבונות הישראלית על שטחים אלו ולחלק תעודות זהות כחולות. כולל זכות בחירה בכנסת. הן גם מאפשרות למדינה להתנהל במצבי מלחמה או חירום ביטחוניים. לאחרונה, כאמור, תקנות אלו משמשות גם בהתנהלות בעת מגיפה.
הרעה החולה של התקנות הללו טמונה בכך שהן מאפשרות לממשלה, הרשות המבצעת, לעקוף את כל מנגנוני האיזונים מול הרשויות האחרות (שופטת ומחוקקת). למעשה, הממשלה באמצעותן הופכת לדיקטטורה דה-פקטו. על מנת לאזן זאת, התקנות מוגבלות בזמן ונדרש אישור כנסת להמשך הפעלתן. כמו גם, הרשות או הגוף הביטחוני המבצעים בפועל את התקנות של הממשלה נדרשים לדווח לוועדה בכנסת על מנת לשמור על אותו איזון עדין.
אישי או גורף?
המאבק השני הוא דרך הפעלת התקנות. תקנות שעת חירום ניתן להפעיל על בסיס בקרה אישית באמצעות צו שופט שמתיר שימוש בהן על פלוני. זאת, לאחר שהשופט וידא שאין פגיעה בזכויות היסוד של אותו פרט. דרך שניה להפעיל את התקנות היא בצורה גורפת, כפי שנעשה בימי הקורונה. קרי, הממשלה מסמיכה רשות או גוף ביטחוני (שב"כ ומשטרה למשל) לבצע פעולות מעקב או הגבלת תנועה בהתאמה. בצורה זו, היישום של התקנות הוא גורף ללא אישור פרטני בכל הפעלה.
בשל וקטור ההדבקה המהיר של הוירוס, אין זמן לבקש משופט לאשר מאות או אלפי צווים בתקופה קצרה ובאמת להאמין שאותו שופט מבצע בדיקה נאותה עבור כל פרט. אם אכן תתבצע כזו, ויישום התקנות (הגבלת תנועת האזרחים) תתעכב, הנגיף יתפשט ובתי החולים יקרסו. זו התזה, לכן הממשלה בגל הראשון, החילה תקנות שעת חירום באופן גורף. עובדה שהעלתה את חמתם של חלק מהאזרחים בשל החשש לניצול מתווה זה לצורך פגיעה בחופש העיתונות, בגורמי אופוזיציה ועוד. כאמור, בשל התקנות של הממשלה, הכנסת נשארה סגורה לשבועיים. זאת בשעה שראש הממשלה בתהליכי עמידה לדין בשל חשש לשחיתות שלטונית.
המאבק סביב אופן מימוש תקנות שעת חירום מעלה את השאלה האם הן נדרשות. ובכן, באופן רשמי, בג"צ קבע שאם הן נדרשות לתקופה ארוכה, יש לחוקק חוקים במקום התקנות, שיספקו לממשלה את אותה יכול אחיזת שטח במרחב האזרחי. ככה נולד חוק הקורונה ועוד חוקים אחרים (למשל, הגבלות על אסירים ועצורים). הרעיון המסדר הוא שהליך חקיקה יוצר בסופו של דבר מתווה איזונים בין שלושת הרשויות של המדינה בצורה טובה יותר מתקנות שעת חירום. ואם יש איזונים - יש דמוקרטיה.
סין לרגע
עם זאת, על אף החקיקה החדשה שמקודמת בכנסת, והביקורת סביב חוק הקורונה (שקיבל 14836 הערות מהציבור), לממשלה אין ברירה. הצורך בביצוע סגמנטציה מהירה של האוכלוסיה באמצעות סגר, ניטור שוטף של תנועת אזרחים חולים, והעברת משאבים פיננסיים ואחרים לטובת התמודדות עם מגיפה, אינו אפשרי תחת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל", נכתב בסעיף הראשון לחוק. איך אדם יהיה בן חורין אם הממשלה כולאת אותו בבית במטרה למנוע הדבקה? ומי קובע שההחלטה של הממשלה לכלוא אנשים בבית היא החלטה נכונה? ואיך דואגים שהממשלה לא תנצל לרעה את החקיקה או התקנות שנועדו בכלל ל"גדר קטנה" - קרי, מצבי חירום כמו מלחמה זמנית? ובכן, שאלות בלי תשובות.
בסופו של יום, הדיון יושב על האמון שיש לציבור במנהיגים שלו ובגופי הביטחון שלו. אלו מצידם צריכים לפגוע בחירויות הפרט על מנת להציל את הפרט ממוות או מחלה. מאידך, כוח זה יכול גם להשחית. הפתרון טמון, ככל הנראה, במטרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו: "חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית." עם דגש על ערכי הדמוקרטיה.
לא יעזרו חוקים בהתמודדות עם מגיפה כמו הקורונה. מי שטוען אחרת משקר לציבור. "לבסוף, יובהר שעל אף הסמכויות הרחבות המוצעות בסעיפים הבאים, בהתאם לצרכים שהתעוררו מתחילת ההתמודדות עם המחלה, ייתכן שיתעורר צורך בסמכויות נוספות לשם התמודדות עם הנגיף אשר אין להן מקור חוקי. אם יתעורר צורך כזה, על הממשלה יהיה לבקש מהכנסת להעניק לה את הסמכויות בחוק ראשי. עם זאת, ככל שיהיה מדובר בצורך מידי, חדש וחיוני שלא יאפשר להמתין להליך החקיקה, ייתכן שלא יהיה מנוס אלא להתקין תקנות שעת חירום למתן המענה המיידי", נכתב בתזכיר חוק הקורונה. כלומר, מעקף של החוק בדברי החקיקה עצמם.
אחיזת שטח רציפה, כפי שנעשית בשדה הקרב, צריכה להעשות במרחב האזרחי בפנים המדינה על מנת להתמודד עם הקורונה. וכמו בשדה הקרב, ישנם ערכים המלווים את הצבא כעמוד האש לפני המחנה. אלו שומרים בפני אינוס, בזיזה, רצח שלא לצורך הגנה עצמית או מטרת המלחמה ועוד מנהגים אחרים הנהוגים בשדה הקרב. כך גם במרחב הפנים מדינתי. אם הממשלה סוגרת את הכנסת היא אינה משדרת ערכי דמוקרטיה. אם חוק שמטרתו להגביל אסירים ועצורים אינו כולל בקרה ודיווח לכנסת - הוא אינו משדר ערכי דמוקרטיה.
בסופו של דבר, הממשלה צריכה להיות 'סין לרגע' בתקופת הקורונה. תקנות שעת חירום נדרשות להתמודד עם הלא נודע על מנת ליישם אחיזת שטח במרחב האזרחי. והדבר היחיד שיעצור אותה מלהפוך לדיקטטורה הוא הערכים הדמוקרטיים של האנשים בכנסת, בממשלה ובגופי הביטחון. חקיקה לבדה, ללא ערכי מוסר מתאימים, תהיה כוסות רוח למת.
