הצי המצרי: התחדשות לאור אתגרים משולבים 

שלמה גואטה, מבכירי המודיעין של חיל הים לשעבר, מציע ראיה מפוקחת ומאוזנת אודות ההתעצמות הימית של מצרים. סקירה מיוחדת 

בשנים האחרונות, ובמיוחד בחומש האחרון מאז עלייתו של הנשיא א-סיסי לשלטון, רבים הפרסומים העוסקים בתוכניות הרכש וההתעצמות של הצי המצרי ופיתוח תשתיותיו במרחב הימי של המזרח התיכון. מסיכום הפרסומים בשנים האחרונות מצטיירת תמונת רכש מרשימה ומפוארת הכוללת פלטפורמות ימיות חדישות, כלי שיט רב תכליתיים וצוללות חדשות. הפעם לא פלטפורמות משומשות מיד שנייה כבעבר. 

רשימת הרכש בעשור הנוכחי כוללת צוללות חדשות מגרמניה, פריגטות וכלי לוחמת שטח רב-תכליתיים מצרפת, מגרמניה ומארה"ב, והיד עוד נטויה, לרבות אפשרויות לרכש ימי מרוסיה וממדינות באסיה. לרכש הפלטפורמות יש להוסיף הצטיידות במערכות נשק ואמל"ח ימי מגוון ומתקדם ממיטב התעשיות, לרבות כלי טיס למשימות ימיות.

המטרה: מעצמה ימית אזורית

חלק מהחוקרים והפרשנים בישראל רואים תהליך התעצמות זה בחומרה, ומייחסים אותו כחלק מכוונה זדונית ועוינת עתידית כלפי ישראל. כלומר, בבוא העת, נועדה התעצמות זו בראייתם, לשמש את מצרים בתרחיש עתידי של הסלמה, שחיקת הסכם השלום, או מלחמה ממשית נגד ישראל. חלק אחר מהפרשנים והחוקרים העוקבים אחר הנושא, מצינים את ריבוי האתגרים שיש למצרים בזירה הימית העלולים לפגוע באינטרסים שלה ולכן היא מגדילה את כוחה הימי.

בהקשר זה ניתן גם לראות את תהליך ההתעצמות הנוכחי של הצי המצרי, כהמשך טבעי ומובנה של תהליך שהחל עוד בתחילת המאה ה-19- תהליך שמטרתו להפוך את מצרים למעצמה ימית אזורית. ממאפייני ההתעצמות כפי שבאה לידי ביטוי בשנים האחרונות, ניכרת מגמת הצטיידות בכלי שיט רב-תכליתיים גדולים שיהיו בעלי יכולת לפעול עצמאית הרחק מנמלי הבית. שנית, השאיפה, ובמידה רבה, הנחישות המצרית לדרוש מהמספנות הזרות זיכיון לבנות או להרכיב חלק מהפלטפורמות במצרים מטעמים של  תעסוקה, יוקרה ופיתוח התעשיה המקומית.

יש האומרים כי הצי המצרי רוכש פלטפורמות ואמצעים "מכל הבא ליד". מצד אחד, יש בכך יתרון של אי-תלות בספק אחד. מצד שני, יש כאן חסרון ונקודת תורפה באשר ליכולתו של הצי לתפעל ולתחזק בצורה נאותה ולאורך זמן את כלי השיט ומערכות אמל"ח ממקורות רכש שונים מבחינה טכנולוגית וטכנו-לוגיסטית. 

נכסים כלכליים בתווך הימי

לזירה הימית המצרית המשתרעת בים התיכון ובים האדום, על פני כ-2,500 ק"מ,  התווספו בשני העשורים האחרונים נכסים כלכליים בדמות משאבי אנרגיה, בעיקר מרבצים של גז טבעי בתחומי "המים הכלכליים" של מצרים. גם הנכס האסטרטגי של תעלת סואץ, וגם הנכסים הכלכליים בדמותם של מרבצי גז טבעי עתירי הון בים התיכון ובעתיד הקרוב גם בים האדום, מביאים לידי כך שהצי המצרי שוקד כיום על פיתוח נמלים לשימוש צבאי בשלושה מוקדים. האחד בגארגוב בסמיכות לגבול עם לוב. השני בפורט פואד מעט מזרחית לפורט סעיד בצפון מזרח תעלת סואץ והשלישי בים האדום בראס בנאס בסמוך לגבול עם סודאן. 

הפריסה של שלושת הבסיסים, שאותם מתכוון הצי המצרי לחזק, מעידה על כך שהוא רואה צורך לתת מענה גם לזירת הים האדום, וככל הנראה אף מדרום למיצרי באב אל-מנדב, כמו גם לזירת הים התיכון בגזרה המערבית בסמוך ללוב ובגזרה המזרחית בצפון סיני ובכלל זה כמובן בתעלת סואץ, שהיא העורק החיוני המקשר בין שתי הזירות. באשר לתעלת סואץ, יצוין שהינה אחד ממקורות ההכנסה העיקרי של מצרים (קרוב ל 6 מיליארד דולר בשנה). לכן, חוסר יציבות בעקבות אירועים באזור באב אל מנדב אינו משרת את מצרים ולשם כך היא צריכה צי שיפעל בטווחים רחוקים מחופיה.

איומים ימיים מדינתיים

בהיבטים של איומים ימיים מדינתיים, הטלטלה בעולם הערבי במהלך העשור הנוכחי מצאה את ביטוייה גם בקרב מדינות שחלקן גובלות עם מצרים במרחב הימי, בים התיכון ובים האדום, כמו לוב ממערב, סוריה בצפון ותימן בדרום. לכך יש להוסיף אתגרים מצד מדינות שהן יריבותיה המסורתיות של מצרים במזרח התיכון. 

טורקיה הסונית שמשטרה תומך כיום בתנועת האחים המוסלמים העוינת את משטרו של א-סיסי, תומכת גם בממשלה הלובית הממוקמת בטריפולי נגדה נלחם הגנרל חפתר מבנגזי הנתמך בין השאר על ידי מצרים. הסכם ה"מים הכלכליים" הטורקי-לובי, מסוף שנת 2019 , מציב בפני מצרים אתגר נוסף למתיחות הקיימת ממילא כאמור בין המדינות. מלחמת האזרחים בלוב, כמו גם קריאת התגר הטורקית בעניין התיחום המתריס של "המים הכלכליים" משותפ ים (טורקיים-לוביים) , במזרח הים התיכון , מחדדים כאמור את המתיחות במשולש: מצרים-טורקיה-לוב. 

מוקד נוסף, בעת הנוכחית, הוא המתיחות בין אתיופיה למצרים על רקע הקמת הסכר החדש באתיופיה (סכר "הרנסנס"). מתיחות שעלולה להתפתח לכדי עימות מזוין בין הצדדים. מאז התפצלו אריתריאה ואתיופיה, אין לאתיופיה מוצא לים ולפיכך לא נשקף איום ימי מצידה כלפי מצרים. מאידך אם תתפתח מתיחות במוקד זה, אין להתעלם מהאפשרות שהמצרים יפרסו את שתי נושאות המסוקים שברשותם בים האדום מדרום לחוף הסודני, אולי בליווי של כלי לוחמה נוספים לרבות תוך אפשרות להתבסס בנמל ג'דה שבסעודיה.

גם למרכיב הימי האיראני יש פוטנציאל מאיים בדרום הים האדום, אם במישרין ואם באמצעות המרכיב הימי של החוטים בתימן. כמו כן, המרכיב הימי האיראני, הינו בעל פוטנציאל נוכחות גם בים התיכון, תוך התבססות אפשרית בעתיד בחוף הסורי והקמת מאחז ימי שם. לכל רשימת האיומים והאתגרים הללו ממשיכה מצרים להביא בחשבון אתגרים ותיקים מקדמה דנא בים האדום כמו סודאן לצד, כאמור, אתיופיה. 

חשיבות הים האדום מבחינת המצרים נובעת גם משום היותו, כאמור, המוצא הדרומי של תעלת סואץ וגם משום הפוטנציאל העתידי לגילוי מרבצי גז חדשים במתחמים שפורסם לגביהם מכרז עד הגבול הימי עם סודן.

האם ישראל ברשימה? 

נשאלת כעת השאלה: האם מבחינתה של מצרים, ישראל נכללת ברשימת איומי הייחוס בתווך הימי? כל עוד המשטר הנוכחי במצרים עומד על תילו, הרי שהדעת נותנת כי ישראל איננה מהווה איום. אדרבא, הימצאותה של ישראל חזקה בגבולה המזרחי של מצרים היא אינטרס אסטרטגי מצרי, לפחות מנקודת ראותו של המשטר הנוכחי, במלחמתו המתישה והמדממת נגד גורמי טרור בסיני. האם ישראל מהווה אתגר לצי המצרי? התשובה לכך היא ככל הנראה חיובית. זרוע הים הישראלית מוערכת במצרים כגורם בעל עוצמה, הראוי למעקב כמו גם לחיקוי.

לסיום, תופעת ההתעצמות חסרת התקדים של הצי המצרי בחומש האחרון היא מיוחדת, מעניינת ומצריכה המשך מעקב ופיקוח. ההסבר הסביר הוא שבניין הכוח הימי של מצרים נועד להקנות למצרים מעמד של מעצמה אזורית ימית. זאת, לנוכח האתגרים ואיומי הייחוס העומדים בפניה בעת הנוכחית ממדינות המזרח התיכון, ולא בהכרח רק ישראל. זאת,  במיוחד לאור המשאבים והנכסים הכלכליים שעליהם יש להגן בתווך הימי. 

מעבר לשיתוף הפעולה הקיים כיום בהיבט הביטחוני מבחינת התמודדות עם טרור ושיתוף פעולה אנרגטי, יש לישראל אינטרס חיוני בשיתוף פעולה עם הצי המצרי נוכח האינטרסים המשותפים באזור. לצד זאת, אין להתעלם מפוטנציאל הסיכון הכרוך בעוצמה ימית זו, בנסיבות של חילופי המשטר במדינה זו.

המאמר, פרי עטו של המחבר שהינו מבכירי המודיעין של חיל הים וחוקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית,  פורסם לראשונה על ידי המרכז, במסגרת ההערכה השנתית של המרכז לשנת 2019/2020 ועודכן כעת עבור הפרסום בישראל דיפנס. 

אולי יעניין אותך גם

צילום: אריאל חרמוני / משרד הביטחון
 

ממלא מקום רוה"מ בניהול הקורונה: משרד הביטחון לוקח דה-פקטו אחריות על ניהול המגיפה

שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ כינס הבוקר פגישה של נציגי עולם התרבות, התעופה, האוכל, האירועים, התיירות והעצמאים לקראת בניית המתווה הכלכלי לסיוע