דעה: חיל הים נדרש ליותר כלים בלתי מאוישים - פחות אנשים

במאמר הקודם בסדרה תיארתי מדוע תפיסת ספינות הטילים של צה"ל כבר לא אפקטיבית. במקום זאת, יש להוציא את האנשים ולהכניס אמל"ח ייעודי לתקיפת מטרות חוף. חלק שני בסדרה

 
דעה: חיל הים נדרש ליותר כלים בלתי מאוישים - פחות אנשים

facebook.com/israel.navy

כפי שנכתב בחלק הראשון בסדרה, הסטי"יל הישראלי מפנה את מקומו לפלטפורמות אחרות. שני הסטי"לי"ים ה"טהורים" האחרונים - אח"י סופה ואח"י חרב הוכנסו לשירות לפני קרוב ל-20 שנה. מאז לא התווסף לסד"כ חיל הים סטי"ל נוסף. לאחרונה נכנסו לשירות ספינות משמר (שתפקידם לשמור על אסדות) ובקרוב ייכנסו לשירות סערי  6- כלי שיט גדולים ומגושמים שרחוקים שנות אור מהתכנון המקורי של הסטי"ל הזריז והמחומש לעייפה (יש המכנים את הפלטפורמות האלו, מסער 5 ומעלה בשם "קטי"ל- קורבטת טילים). 

נראה שגם בחיל הים הבינו שהסטי"יל סיים את תפקידו ההיסטורי, ויש להניח שהספינות, שחלקן נכנס לשירות לפני כמעט 30 שנה (אח"י חץ נמסרה בשנת 1991) יוצאו בצורה הדרגתית מהסד"כ. השאלה המתבקשת היא מה הלאה? איזה כלי שיט יחליף את הסטי"ל? 

תכנון מונחה אמל"ח

על מנת למקד את הדיון, המאמר יעסוק באחד מטיפוסי כלי השיט שיכולים להחליף את הסטי"ל. אפיון המשימה של כלי השיט העתידי, כפי שראינו בחלקו הראשון של המאמר - ממוקד בלוחמת ים-חוף. מבחינה היסטורית זהו אולי התפקיד העיקרי של צי. אולם בחיל הים הוא תפס מימד משני ביותר עד השנים האחרונות. היות שבחרתי להתמקד במשימה זו, לא אתייחס במאמר למשימות נוספות שאותם ביצעו (בהצלחה כזו או אחרת) ספינות טילים עד היום - כגון בט"ש, חפ"ק, לוחמה נגד צוללות ועוד.

האמל"ח שהוצב על הסטי"לים עד היום לא התאים במיוחד למשימה זו. טילי ים-ים לא אפקטיבים לפגיעה במטרות בעומק החוף, תותח 76 מ"מ בעל טווח מוגבל וחימוש שלא מותאם למטרות יבשתיות, ושאר האמל"ח מוגבל בטווח ובדיוק שלו. כלי השיט העתידי יהנה מהפיתוחים האחרונים בתחום החימוש המדוייק, שחלקם הקטן נחשף בתקשורת. ניתן לשגר מכלי שיט טילים ורקטות מונחות-מדוייקות כגון ה LoRA (תוצרת תע"א) ולהשיג פגיעות מדוייקות וקטלניות במטרות שנמצאות בקו החוף ועד עשרות קילומטרים בעומק החוף. במקביל יוכל כלי שיט כזה להפעיל מערך של רחפנים, הן לאיסוף מודיעין, ציון מטרות ותקיפה.  

בניגוד לתהליך האפיון שבוצע עבור הסטי"לים הראשונים (שהחלו את חייהם כספינות טורפדו עשויות עץ, והוסבו לספינות מתכת ארוכות יותר לנשיאת טילים ותורן מכ"מ) כדאי שהכלי העתידי יאופיין קודם כל בהתאם לסוג החימוש שעליו לשאת. גישה זו תאפשר עיצוב חדשני שפורץ את הגבולות המקובלים בתכנון כלי שיט. כזכור, הסטי"ל הישראלי מפנה משאבים רבים לגילוי והגנה. הפיכה של כלי שיט מהגנתי להתקפי תוך הסתמכות על מערכות לוחמה חדשות מייתרת מערכות רבות ואילוצים מבניים הקשורים בהן. הכלי האופטימאלי בהקשר הזה יהיה פלטפורמה שנושאת מקסימום חימוש, ובעצם, אם אפשר - רק חימוש. אבל איך זה מתיישב עם הצורך להגן על הצוות שמאלץ מערכות גילוי והגנה? אולי אפשר לוותר על הצוות? 

פחות אנשים

זה נשמע פרובוקטיבי או בדיוני, אבל כמו שמוכיח חיל האוויר שלנו, כלים בלתי מאויישים מסוגלים לבצע מגוון משימות, בייחוד משימות איסוף מודיעין ועל פי מקורות זרים - גם תקיפה. חיל הים מתנסה בשימוש בכלים בלתי מאויישים למעלה מעשור. בתחילה במשימות בט"ש ואחר כך במשימות נצ"ל. אולם משימת תקיפה בעומק האוייב שונה מהותית ממשימות אלו. היא לא דורשת תמרונים מהירים, לא ימאות ואפילו לא הפלגה במהירות גבוהה. אין צורך באנשים לניווט הכלי או לבניית תמונה - הכל יכול להתבצע מרחוק. 

מערכות ניווט מודרניות מסוגלות להביא כלי נשלט מרחוק לכל מקום באגן המזרחי של הים התיכון בדיוק מרבי. החימוש שישוגר מהכלי ממילא יצויין על ידי גורמים אחרים או יישלט על ידם בזמן המעוף. חשוב מכל, אם נוריד את האדם מהכלי, נוכל לחסוך מקום רב (מגורים, מטבח, מרכז ידיעות קרב) ולוותר על מערכות שמתייתרות כשאין אנשים על הכלי. גילוי: יכולת מכ"מ ימי לגלות אויב נמוכה מטווח הטילאות הימית, ובכל מקרה לא רלוונטי לגילוי ותקיפת מטרות בחוף. ניתן לוותר על מכ"מים ארוכי טווח שהם כבדים ודורשי תורן מאסיבי.

מערכות הגנה: מערכות הגנה (אנטנות ל"א אקטיביות ופאסיביות, מטעים, מוץ ורקטות ) תופסים מקום רב על גבי כלי השיט. ניתן לוותר על מערכות אלו ולחסוך מקום ומשאבים אחרים. מערכות התומכות בקיום ותזונה של אנשים, כגון מקררים, מזקק מים מתוקים, תנורים, תאורה וכו. מערכות בקרת נשק, גילוי, שליטה וקשר - ניתן לייתר מערכות אלו ולהסתפק באנטנות לוויניות ואנטנות HF לקליטת פקודות תמרון וירי מהמפקדה. 

לאחר שיוסרו כל המערכות ה"מיותרות", הכלי יוכל להפך ל"מחסנית שטה" ולהביא יכולת תקיפה משמעותית קרוב לחופי האויב. למי שחושב שהקונפסט מופרך, מוזמן לבחון את תוכניות ההתעצמות של הצי האמריקאי. הצי מפריד בין כלי שיט קטנים (אותם הוא מפתח עם DARPA, תחת הכותרת NOMARS  או No Mariners Required Ship, לבין כלי שיט גדולים לא מאויישים. 

כלים גדולים אלו מכונים Large Unmanned Surface Vessel או LUSV. כלים אלו מתוכננים על בסיס פלטפורמות קיימות שיעברו המרה לכשב"מ ומיועדות לשמש ב"מחסנית צפה" שמגיעה לאזור הקרב באופן אוטונומי, משגרת את החימוש בשיתוף והנחיה של כלי שיט מאויישים באזור, וזאת בהתאם לדוקטרינה האמריקאית. קרב ימי מנוהל תמיד בקבוצה גדולה של כלי שיט כשנושאת המטוסים במרכז. חיל הים הישראלי יכול לשלב בין שני הרעיונות הללו על פי משימותיו, ששונות מאלו של הצי האמריקני וכוללות פעולה בקרבת חוף אויב ומעט, אם בכלל, לחימה בים פתוח בין ציים.

 חמקנות והפתעה

אספקט נוסף שיש לבחון בתכנון כלי כזה, הינו ההתגלות של הכלי על ידי מערכי החוף של האויב וכלי שיט בים. בשלושת העשורים האחרונים הושקעו משאבים רבים בתכנון כלי שיט עם שח"מ קטן יותר וחתימה אקוסטית ואינפרה-אדום נמוכה. אלו אמורים להקטין את היכולת של מכ"מי האויב (ושל טיליו) לגלות כלי כזה. אבל, אם מורידים את הגורם האנושי מהכלי, ייתכן שאין בכך צורך. השמדה של כלי בלתי מאוייש לא מביאה לפגיעה בנפש, ולכן גם אם כלי כזה ייפגע הנזק יהיה קטן משמעותית מזה של פגיעה בספינה מאויישת. 

מל"טים נפלו ועוד יפלו באימונים ובשגרה, ופרט לאובדן היכולת המבצעית באותו רגע והנזק הפיננסי, אין בכך אסון גדול. זאת ועוד, כלי כזה יהיה זול משמעותית מסטי"ל של ימינו. אפשר לייצר כלים כאלו בכמויות, להוריד את מחירם וכך להקטין את עלות הלחימה. בנוסף, היות שהכלי לא מתוכנן להכיל בני אדם, ניתן לבנות אותו בצורה שאמנם לא תהיה נוחה בעליל למפליגים (שאין עליו) אולם מקטינה באופן משמעותי את היכולת של האויב לגלות ולפגוע בו. אפשר לבנות כלי ש"יושב" נמוך במים, ללא סיפון , פתחים או מבנה עילי. 

עיצוב כזה יבטיח פרופיל מינימאלי וגם יקטין מאוד את הסיכוי שמכ"מי אויב יוכלו להינעל על הכלי ולפגוע בו בטילים. מובן שכלי כזה לא יוכל להפליג במהירות. מכיוון שתפקידו הוא להגיע לנקודה מסויימת ולשגר משם טילים, המהירות אינה פקטור משמעותי. עיצוב כזה כבר נוסה לפני כ-150 שנה במלחמת האזרחים בארה"ב. ספינות קיטור עשויות מעץ עם מעטה ברזל (Ironclad) הפליגו קרוב מאוד לקו המים וירו בתותחים שמוקמו על צריחים מצטודדים. 

העיצוב היה אפקטיבי כל כך ששני הצדדים חיקו אותו וכששתי הספינות, ה"מוניטור" של כוחות הצפון וה"וירג'יניה" של כוחות הדרום נפגשו בקרב התוצאה הייתה תיקו. לאחר שלוש שעות של הפגזה הדדית הספינות לא הצליחו להבקיע את השריון ונפרדו ב"תיקו". העיצוב המהפכני הקדים את הצוללת המודרנית ו"הדים" שלו ניתן לראות עד היום בעיצוב של כלי השיט העתידים של ארה"ב- ה LCS. 

ניתן כמובן לדבוק בעיצוב מקובל יותר של סטי"ל, ורק "לגלח" את המבנה העליון ולמתקן אותו במשגרים אנכים. אם רוצים לייצר הפתעה ניתן להשתמש בעיצוב כלי שיט "חצי ציפה" Semi Submersible שיודע לעלות ולרדת בהתאם למצב הים ולצורך בהסוואה. העיצוב צריך למקסם את יכולת נשיאת האמל"ח על פני כל שיקול אחר. כמו שיקולי התכנון של ספינות הסער, שכמות האמל"ח שעליהן היה גדול מאלו של ספינות גדולות בהרבה. 

"חיל אמבטיות"

כותב מאמר זה הינו בוגר שיטת הסטי"לים ושותף בתכנון ומבצוע של הכלי הבלתי מאויש הראשון בחיל הים (פרוטקטור, של חברת רפאל). את המאמר הזה התחלתי לכתוב לאחר מלחמת לבנון השניה. באותו זמן עסקנו בניסוי ים של הפרוטקטור וכבר אז היה לי ברור שזה הכיוון שאליו חיל הים צריך לפנות. איני חושב שספינות מאויישות אינן נחוצות עוד. חיל הים נדרש ויידרש לעסוק בבטחון גבולות, לבצע מבצעים מיוחדים ולפעול במרחבי הים במתארים מגוונים שמצריכים פלטפורמות ורסטי"ליות. 

לטעמי הניסיון של החיל לייצר פלטפורמה ש"עושה הכל" כדוגמת ה"סער 5" (גם לוחמת שטח, גם אוויר, גם מסוק וגם נצ"ל) נדונה לכישלון ומסכנת מאוד את חיי הימאים שעליה כמו שראינו במלחמת לבנון (את הדיון לגבי מה עושה סער 5, שנכון לאותה התקופה חסרת כל יכולת לתקיפת חוף במרחק של פחות מ-20 קילומטר מחוף אויב נשאיר לדיון אחר). העתיד טמון בקונספט אחר. ריבוי כלים שמיועדים כל אחד למשימה מסויימת. כלים בלתי מאויישים מתאימים לקונספט זה, ודי להסתכל על חיל האוויר שם פלטפורמות לא מאויישות ייתרו לחלוטין את מערך איסוף המודיעין המוטס, וגם במידה רבה את מערך המסק"רים. גם חיל הים עושה שימוש בפלטפורמות אלו במסגרת גף סיורי ים

בהנחה שהעימות הבא ייערך מול חופי אויב, חיל הים צריך להיות מסוגל לסייע לגורמי היבשה בתקיפת מטרות מהים. יש לו יתרונות יחודיים (כלי שיט יכול לשאת אמל"ח רב, לתקוף בהפתעה ומזוויות שונות שאינן אפשריות בירי מהיבשה או מהאוויר) שאותם הוא צריך להביא לידי ביטוי. אם חיל הים ימתג את עצמו כחיל שמטרתו להגן על הגבולות ועל האסדות הוא מסתכן בחזרה לתפיסה המטכ"לית טרום מלחמת יום כיפור של "חיל אמבטיות". כלים שמסוגלים לתרום תרומה משמעותית למאמץ המלחמתי של צה"ל ימצבו את חיל ים כחיל התקפי וחיוני.

אולי יעניין אותך גם