השוואה לקורונה: תאונות הדרכים במדינת ישראל גובות כ-500 קורבנות בכל שנה

תאונות הדרכים במדינת ישראל גובות כ-500 קורבנות בכל שנה. זאת לא טעות. לא 350 כפי שמספרים דפי הסטטיסטיקה. חלק ניכר מהתאונות נגרמות מכלי רכב כבדים ואופניים חשמליים. "המדינה מקבלת את ההמלצות ומקיימת כמעט כלום", חושף ניצב משנה בדימוס אילן מור, לשעבר מפקד משטרת התנועה. דעה

צילום: משטרת ישראל

תאונות הדרכים במדינת ישראל גובות כ-500 קורבנות בכל שנה. זאת לא טעות. לא 350 כפי שמספרים דפי הסטטיסטיקה. נכון לכתיבת שורות אלה מגפת קורונה גבתה חייהם של 141 איש ואישה וכ-12591 חולים. במהלך העשור האחרון התרחשו בישראל 719,644 תאונות דרכים עם נפגעים, שבהן נהרגו 3,867 בני אדם, נפצעו קשה 20,615, ונגרם נזק כלכלי רב.

סיכון גבוה לבני 65 ומעלה

בין השנים 2012–2017 חלה עלייה במספר תאונות הדרכים החמורות, במספר ההרוגים ובמספר הפצועים. לעומת זאת, בשנת 2018 היו מספרים אלו נמוכים בהשוואה לשנים האחרונות. בשנה זו נהרגו בתאונות דרכים 316 בני אדם ונפצעו קשה 2002. במהלך העשור האחרון הולכי רגל היוו כשליש מכלל ההרוגים בתאונות דרכים, ושיעור דומה מכלל הפצועים קשה. בין כלל הולכי הרגל, שיעור הנפגעים הגבוה ביותר קיים בקרב בני 65 ומעלה.

בשנת 2018 הסיכוי של הולך רגל מעל גיל 65 להיפגע בתאונה חמורה היה גבוה פי חמישה בהשוואה להולך רגל מתחת לגיל 65. בשנת 2017 הסיכוי של הולכי רגל מעל גיל 65 להיפגע בתאונה בישראל היה גבוה פי 1.9 בהשוואה לממוצע שאר מדינות ה- OECD. בנוסף, שיעור הנפגעים בקרב הולכי רגל קשישים נמצא במגמת עלייה, בניגוד למגמה בשאר קבוצות הגיל.

קבוצת נפגעים בולטת נוספת בין הולכי הרגל היא זו של ילדים בחברה הערבית. במהלך 2017–2018 פעוטות הולכי רגל נהרגו פי 7.5, וילדים בני 5– 14 נהרגו פי 3.4 בהשוואה לבני גילם במגזר היהודי. עם זאת, שיעור הנפגעים בחברה הערבית ירד במהלך העשור.

הסכנה: רכב כבד ואופניים חשמליים

אמנם רק שמונה אחוזים מהנסועה הכוללת בישראל היא של רכב כבד, אך 27 אחוזים מההרוגים ו-24 אחוזים מההרוגים הולכי הרגל נפגעים בתאונות במעורבות רכב כבד (אוטובוס או משאית מעל 3.5 טון). שיעור ההרוגים בתאונות אלו בישראל גבוה ביחס לממוצע ה- OECD. בעשור זה אוטובוסים ומשאיות כבדות (מעל 34 טון) היו מעורבים בתאונות קטלניות בשיעור גבוה פי חמישה מרכב פרטי, ושאר המשאיות היו מעורבות בתאונות קטלניות פי 2.5 מרכב פרטי (ביחס לקילומטר נסועה של כל סוג רכב).

בשנים האחרונות קיימת עלייה חדה במספרי ההרוגים בתאונות המערבות כלי רכב ממונעים שאינם מרושיינים, בעיקר אופניים חשמליים. בשנת 2018 נהרגו 19 רוכבי אופניים חשמליים, ששה אחוזים מכלל ההרוגים בתאונות בישראל בשנה זו. בנוסף, בשנה זו נפצעו קשה 342 איש בתאונות בהן היו מעורבים אופניים חשמליים, שהם כ-15 אחוזים מהפצועים קשה בישראל בשנת 2018. קשה לאמוד את מספר האופניים החשמליים בישראל ואת היקף הנסועה שלהם, אך אין ספק ששיעורי ההיפגעות של רוכבי כלים אלו גבוהים, ונמצאים בעליה.

בהשוואה בין-לאומית, בשנת 2017 שיעור ההרוגים לנסועה בישראל עמד על 6.1 הרוגים למיליארד ק”מ נסועה, ושיעור ההרוגים לכלי רכב עמד על 1.1 הרוגים ל-10,000 כלי רכב – מקום טוב פחות מאשר ממוצע ה- OECD . לעומת זאת, שיעור ההרוגים לאוכלוסייה עמד על 4.2 הרוגים ל-100,000 תושבים – טוב יותר מאשר ממוצע ה-OECD.

עד כאן הציטוט מדו"ח הרשות הלאומית  בדרכים. ועכשיו לכמה עובדות. לא נכלל בסטטיסטיקה כהרוג בתאונת דרכים אדם שנפטר אחרי 30 יום מאשפוזו. לא נכללים בסטטיסטיקה תאונות במעורבות פלסטינים בצירי התנועה באיו"ש (שנמצאים בשליטת ישראל). מדינת ישראל מפרקת טכוגרף דיגיטלי ("הקופסא השחורה" של הרכבים הכבדים) ומרכיבה טכוגרף אנלוגי במקום. ישנה עליה בעשרות אחוזים כל שנה בהרוגים מאופניים/קורקינט/הוברים ושאר כלים ללא רישוי.

"האלפים הנעלמים"

כמפקד משטרת התנועה לשעבר, מאז פרישתי ב-2017 אני עוסק בהרצאות בנושא ברחבי הארץ, וטרם פיצחתי את תעלומת "האלפים הנעלמים". אותם הרוגים ופצועים שאיש אינו מזכיר, למעט באותם אירועים טרגיים בהם מעורבים קורבנות מוכרים. מגפת הקורנה קשה ככל שתהיה , איננה קטלנית כמגפת התאונות המלווה אותנו. התייחסות אליה "כמכת טבע" שהיא חלק מהחיים המודרניים , מגפת קורונה והתמודדות העולם ובתוכה מדינת ישראל מוכיחה שאפשר אחרת.

אינני מציע שנכניס את המדינה לסגר כמה ימים בשבוע על מנת להפחית את תאונות הדרכים, אבל בהחלט ניתן לצפות מההנהגה להישיר מבט ולטפל במגפת התאונות באותה רצינות כפי שנעשה בקורונה. מדינה המאפשרת המשך יבוא של כלים חשמליים ,תוך מתן מענה עלוב בדמות הורדת גילאי 16 לכביש, איננה מתמודדת. ילדינו מתים ונפצעים ואנחנו ממשיכים. מה יותר פשוט מלאסור את ייבוא הכלים?

מדינה שבה שמונה אחוזים מהנסועה הכוללת בישראל היא של רכב כבד, אך 27 אחוזים מההרוגים בכלי הרכב ו-24 מההרוגים הולכי הרגל נפגעים בתאונות במעורבות רכב כבד (אוטובוס או משאית מעל 3.5 טון). שיעור ההרוגים בעשור זה מאוטובוסים ומשאיות כבדות (מעל 34 טון) שהיו מעורבים בתאונות קטלניות גבוה בשיעות פי חמישה מרכב פרטי. שיעור שאר המשאיות שהיו מעורבות בתאונות קטלניות גדול פי 2.5 מרכב פרטי (ביחס לקילומטר נסועה של כל סוג רכב).

ולמרות זאת, בישראל מפרקים את "הקופסא השחורה" הדיגיטלית ומרכיבים במקום מכשיר אנלוגי. בכך מתאפשרת נהיגה מעבר לשעות בחוק (סעיף 168 תקנות התעבורה, תשכ"א-1961) ובעשותה כך מונעת המדינה ממשטרת ישראל לבצע אכיפה באמצעים מודרניים מדינה ולהציל חיים.

הזנחה והעדר יישום המלצות

מדינה הממנה וועדה על גבי וועדה , שהאחרונה שבהם שימוע בראשות ח"כ איתן כבל ב-2016 מקבלת את ההמלצות ומקיימת כמעט כלום - זאת מדינה שאינה חפצה חיים. הרשו לי להתנבא שוועדת הבדיקה לקורונה בדרך ,יהיו לה המלצות מצוינות שיאומצו על ידי מקבלי ההחלטות, אז בקורונה 2 שכנראה לא תהיה עוד 100 שנה, ניווכח שוב שהחלטות והגיון אינם חלק מהמשחק.

לנושא תאונות הדרכים, גם כאן אפשר ללמוד ממדינות סקנדינביה שעשו לא מעט פעולות להקטין את האיום של תאונות הדרכים. אלו מתבססות על ההבנה כי התודעה, יישום החלטות והאמונה ביכולת לעשות שינוי, כל אלה משנים מציאות ומביאים לצמצום התאונות. לו היינו מפרסמים אחת לתקופה תמונות מתאונות עם מספר שורות על חייהם של ההרוגים, היו רואים הקורבנות העתידיים (אנחנו) שאלה שקיפחו חייהם דומים לנו בגיל במראה ובסיפור החיים.

אז אולי היינו נוהגים ומשתמשים בדרך "בחרדת קודש" מתוך הבנה ש'שיעור ההדבקות' עצום ותלוי רק בנו. לו אנחנו האזרחים שמבינים שרק לחץ ציבורי משנה מציאות נצא לרחובות ונזעק את זעקת "האלפים הנעלמים", רק אז יקרה כאן שינוי. והוא אפשרי. לא מדובר "במכת טבע" אלא באדישות "הטבע האנושי". במקום לשים מסכה אותה מייצג הטלפון הסלולרי ברכב, נביט זה לזה בעיניים ונשמר על נפשותינו.