חיזבאללה וחמאס מסוכנים, אך אינם מהווים איום קיומי לישראל

למרות הנזק הרב שארגונים שמשתמשים בלוחמת גרילה ובטרור - כמו חיזבאללה וחמאס - עלולים להסב לישראל במלחמה, הם אינם מהווים כיום סכנה לתפקודה הבסיסי, ובוודאי שלא לעצם קיומה. דעה

חיזבאללה וחמאס מסוכנים, אך אינם מהווים איום קיומי לישראל

מנהרה שנוטרלה על ידי צה"ל במבצע מגן צפוני. צילום ארכיון: דובר צה"ל

ישראל מתמודדת מהקמתה עם שורה של אתגרים במישור הביטחוני, ובראשם מה שמכונה "המלחמה הסדורה" - המלחמות ב-1956, 1967, 1973 ו-1982. חלקן היו חשובות יותר, אם כי לכולן היתה השפעה על מדיניות הביטחון, על האסטרטגיה, על הדוקטרינה ועל בניין הכוח הצבאי של ישראל. במקביל התחולל מאבק קבוע עם הגרילה והטרור. זו התמודדות סיזיפית ותובענית, אם כי הסיכון שנשקף ממנה נמוך הרבה יותר בהשוואה לזה שנשקף מהמלחמה הסדורה.

ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרםבפייסבוק ובטוויטר

תבוסה במלחמה סדורה - בוודאי תבוסה כוללת - היתה מאיימת על הישרדותה של ישראל. לעומת זאת, גם מפלות רציניות במסגרת המאבק בגרילה ובטרור לא טמנו בחובן סכנה דומה. עם זאת, היה חשש כי במשך הזמן החברה הישראלית תתקשה להמשיך ולספוג, ולשלם את המחיר של הלחימה בגרילה ובטרור, מה שישפיע על תפקודה של ישראל - ובמקרה הגרוע גם על קיומה.

מלחמת לבנון הראשונה, שהחלה ב-1982, סימנה את תחילת המפנה ביחס שבין מלחמה סדורה למאבק בגרילה ובטרור. באותה מלחמה ישראל נלחמה בצבא הסורי כמו במלחמה סדורה, אבל באופן מוגבל למדי. במקביל התרחשה לחימה נגד אש"ף, שהגיעה לשיאה במצור על ביירות. מאותה עת לא התחוללה עוד מלחמה סדורה. צה"ל הוסיף להיערך אליה במשך השנים, אף שהסבירות שלה ירדה.

בעשורים שחלפו מאז, מצרים וירדן דבקו בהסכמי השלום שלהן עם ישראל, גם בעת משברים חמורים ואף בעת עימותים בין ישראל לערבים. עיראק הסתבכה בשנות ה-80 במלחמה עם איראן, ולאחר מכן עם ארצות הברית ובעלות בריתה. כיבוש עיראק ב-2003 והמלחמה בה הובילו לשקיעתה. יתר מדינות ערב לא הראו נכונות רבה להילחם בישראל, וחלקן אף שואפות לשתף עמה פעולה נגד איראן.

המדינה הערבית היחידה שהוסיפה להוביל את המאבק בישראל היתה סוריה. המתיחות עימה נמשכה, ונמשכת גם כיום, אבל קריסת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 הובילה לאובדן הפטרון הסובייטי של סוריה, שהחליש את האחרונה. הקשיים הכלכליים שלה ולבסוף מלחמת האזרחים שהחלה ב-2011, הובילו לדעיכה מואצת של הצבא הסורי. כלומר, גם סוריה - מדינה ערבית ששילבה בין עוצמה צבאית משמעותית ועוינות ברורה כלפי ישראל - במידה רבה לא היתה עוד בעיה רצינית מבחינת מלחמה סדורה.

במקביל עלתה החשיבות של המאבק בגרילה ובטרור בעקבות ההתכתשות עם הפלסטינים, שהגיעה לשיאה ב- 2000-2005 ולאחר מכן בעימותים עם החמאס ברצועת עזה. ישראל גם מנהלת סכסוך ממושך עם החיזבאללה, כאשר ישנה אפשרות נוספת של מלחמה, שתהיה תובענית יותר מאשר מלחמת לבנון השנייה ב-2006.

בתחילת פברואר 2020 נערך תרגיל מפקדות בצה"ל, שדימה לחימה בכמה חזיתות. היריבים העיקרים היו החיזבאללה בלבנון והחמאס ברצועת עזה. בתרגיל גם היתה הכנה לאפשרות של התפרעויות וטרור ביהודה ושומרון ותקיפות מסוריה של כוחות איראניים ובעלי בריתם. מלחמה ביותר מחזית אחת היא, כידוע אתגר של צה"ל מאז הקמת המדינה. לגבי היריבים הנוכחים של ישראל, יש לקחת זאת בפרופורציה המתאימה – בהשוואה, למשל, למלחמת יום הכיפורים.

במלחמת יום הכיפורים צה"ל נלחם בשתי חזיתות (גם אם היו התנגשויות עם אש"ף בגבול לבנון). לצבא המצרי בלבד היו 800 אלף איש. לחיזבאללה ולחמאס ביחד יש כ-10% מכוח האדם הזה. לחמאס - ובעיקר לחיזבאללה - יש יכולת להכות בעורף הישראלי יותר מאשר היתה לצבאות סוריה ומצרים ב-1973, עקב חולשת חיל האוויר שלהן באותה תקופה. במלחמת יום הכיפורים נעשו מספר ניסיונות להכות בעורף הישראלי, כמו ירי טילי קלט, שנכשלו. מבחינה זו הבעיה הוחמרה, אם כי זה לא קשור לאתגר הרב-זירתי, היות ולחיזבאללה יש עד 150 אלף רקטות וטילים בעוד לחמאס יש הרבה פחות. הארסנל של החיזבאללה גם מתוחכם ורב-עוצמה יותר. למרות זאת, חלק גדול מהרקטות ומהטילים שישוגרו לעבר ישראל עשויים ליפול בשטח פתוח. אחרים ייורטו על ידי מערכות הגנה אקטיבית ("חץ", "קלע דוד" ו"כיפת ברזל"). בישראל חסרים מקלטים, אבל הקפדה נכונה על הוראות תצמצם את הנפגעים בקרב האוכלוסיה במקרה של עימות. צה"ל גם יפעל כמובן באופן שיטתי ומאסיבי לצמצם עד כמה שניתן את הירי על העורף.

ברור כי אין לזלזל בעוצמת האש של חמאס ובוודאי בזו של החיזבאללה - שכוללת גם מל"טים, טילי חוף-ים, טילי נ"ט ועוד. האש של חיזבאללה תסב אבידות ונזקים, אבל היא לא מסוגלת להחריב ערים שלמות. מבנים רבים עשויים להיפגע, חלקם יהרסו. במקרה הגרוע יהיו רחובות, ואף שכונות, שיראו הרוסים-למחצה. גם תשתית תיפגע, ואספקה חיונית, למשל של חשמל, עשויה להיפגע למשך שבועות - ואולי יותר מכך. למרות כל זאת, אין סכנה לתפקודה של ישראל, ובוודאי לא לקיומה. את התרחיש הנ"ל יש להשוות למלחמת יום הכיפורים, שבה אם צה"ל לא היה מתעשת היתה אפשרות שהוא יקרוס, ושצבאות ערב היו משמידים את ישראל.

מרכיב חשוב נוסף הוא שהחיזבאללה או החמאס לא יכולים לכבוש ולו מטר אחד משטח ישראל. חיזבאללה אמנם מתכנן לשגר יחידות מעבר לגבול, אבל ישראל הצליחה לאחרונה לחסום ולהשמיד מנהרות שמובילות מלבנון לתוך שטחה. ישנן אולי מנהרות נוספות, ותוואי השטח באותו גבול מסייעים לחדירה, אך ישראל שוקדת על הקמת מכשולים שונים שיעכבו חדירה כזו. בעת חירום תהיה גם פריסה נרחבת של צה"ל בסמוך לגבול, כולל כדי לעבות את האבטחה עליו ועל היישובים שלידו. למרות כל זאת, במיוחד בעת מתקפת פתע של חיזבאללה, לא ניתן יהיה כנראה לבלום את כל ניסיונות החדירה.

אם החיזבאללה יצליח להסתנן עם מאות איש לתוך ישראל, הם יהיו בנחיתות מוחלטת מול צה"ל. הכוח המצרי שצלח את תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, בגל הראשון ביום ראשון, היה, בהשוואה לחדירות של החיזבאללה, גדול בהרבה. עד מהרה תוגבר הכוח המצרי באופן משמעותי מאוד. אנשי החיזבאללה יזכו אולי לסיוע באש של מרגמות ונ"ט מלבנון, בעודם בסמוך לגבול, אבל זה לא יהיה מהותי בהשוואה לסיוע באש לו זכה הצבא המצרי מהגדה המערבית של תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. לאנשי החיזבאללה אין כמעט טנקים, בעוד הצבא המצרי צבר תוך כיום מאות טנקים בגדה המזרחית. לצבא המצרי היו ב- 1973 מאות מטוסים, בעוד לחיזבאללה יש מל"טים בלבד, בעלי יכולת הפצצה קטנה מאוד. לחיזבאללה יש רקטות, אבל לא ארטילריה כבדה. לחיזבאללה יש נ"מ, אבל מערך זה הוא זעיר בהשוואה לנ"מ המצרי ב-1973.

החיזבאללה לכל היותר יכול להשתלט על חלק מכפר או עיירה, ציר או צומת, לכמה שעות. גם אם אנשי החיזבאללה יקחו בני ערובה או אם יצליחו להסתתר בצורה יעילה בשטח, יידרשו כמה ימים כדי למגר כליל את החדירה. צה"ל עד מהרה יכתר, ינתק, ישמיד, יהדוף או ייקח בשבי את כל אנשי החיזבאללה שיחדרו לישראל. מכאן שהחיזבאללה יהיה לכל היותר מסוגל ללכוד מרחב מצומצם מאוד לזמן קצר. לעומת זאת, ב-8 באוקטובר 1973 צה"ל נכשל בהדיפת הצבא המצרי. נדרש יותר משבוע כדי להתחיל במהלך לצליחת תעלת סואץ, שהוביל לכיתור הארמיה השלישית. אבל כוחותיה נשארו בגדה המזרחית, וכך גם כוחות מצריים של הארמיה השנייה, שלא כותרה כלל. מאז ועד היום חיילים מצריים נותרו באותו מרחב שהם כבשו ב-6 באוקטובר 1973.

בסך הכל אין להפחית באתגר שנשקף מגרילה ומטרור - ובוודאי מהחיזבאללה - אבל יש להתייחס אליו בפרופרציה, כולל כאשר עוסקים בלחימה ביותר מחזית אחת. אחרי הכל, ישראל התמודדה בהצלחה עם אתגרים גדולים הרבה יותר.

מאמר זה פורסם במכון חץ לחשיבה צבאית מתקדמת

אולי יעניין אותך גם