על רקע לחץ איראני כבד: המחאה בעיראק נמשכת
המפגינים העיראקים, מחוזקים בתמיכת איש הדת השיעי הבכיר אל-סיסתאני, ממשיכים במאבקם נגד השחיתות והמעורבות האיראנית במדינה. כך ממשיכה טהרן לנסות ולהשפיע על הנעשה בעיראק על רקע ההפגנות של האזרחים
אמציה ברעם ופסח מלובני
| 27/12/2019
ההפגנות בעיראק. צילום: AP
ההפגנות נגד המשטר בעיראק והנוכחות האיראנית במדינה זו, שהחלו באחד באוקטובר השנה, אינן נרגעות. בימים האחרונים מדווחים אמצעי התקשורת כי אלה נמשכות ביתר שאת, בעיקר בדרום השיעי של המדינה, בדרישה למינוי ראש ממשלה חדש והקמת ממשלה חדשה שתענה לדרישות המפגינים. במסגרת ההפגנות, נחסמים כבישים וגשרים, מושבתים בתי ספר ומשרדי ממשלה והאנדרלמוסיה השלטונית והפוליטית רק מתגברת.
הדיונים לבחירת ראש ממשלה חדש במקומו של ראש הממשלה שהתפטר, עאדל עבד אל-מהדי, בשל שחיתות והאבטלה המתגברת נמצאים במבוי סתום. זאת, לאחר שהמחנה הפרו-איראני במשטר ניסה לכפות מועמד משלו, מהלך שנבלם על ידי נשיא המדינה, ברהאם צאלח והמפגינים. הם דחו בבוז שתי הצעות לראש ממשלה מפני שהאישים המוצעים היו פוליטיקאים ותיקים, "אנשי-העבר" המזוהים עם איראן ועם כל מה ששלילי במשטר. האיראנים רצו, למשל, למנות את קוציי אל-סוהיל, ששימש שר ההשכלה הגבוהה בממשלתו של עבד אל-מהדי, המקורב לאיראנים ולראש הממשלה הקודם הפרו-איראני, נורי אל-מאליכי. המפגינים דורשים שימונה ראש ממשלה שאינו מעורב בשחיתויות של הממשלות הקודמות, ששלטו מאז כיבוש עיראק על ידי מדינות הקואליציה בהנהגת ארצות הברית באביב 2003, והפלת משטרו של סדאם חוסיין.
מנגד, נמצאים האיראנים ובראשם קאסם סולימאני, מפקד גיס אל קודס האיראני. מיד עם פרוץ ההפגנות כינס סולימאני את כל ראשי גופי ביטחון הפנים של עיראק וישב בראש הישיבה במקום ראש הממשלה. זו לכשעצמה הייתה אינדיקאציה מדהימה לעומק ההשפעה של איראן בעיראק. בהבינו היטב את הסכנה להשפעה הזו פקד עליהם לדכא את ההפגנות ב"דרך איראנית". ואכן, דם רב נשפך ברחובות.
האיראנים מתעקשים
האיראנים ממשיכים ללחוץ על הנשיא למנות ראש ממשלה הנאמן להם, כפי שהיו ראש הממשלה האחרון אל-מהדי ורוב קודמיו, באמצעותם יוכלו ליישם את השפעתם על המדינה. הנשיא צאלח, שכאמור מתנגד לכך, אף איים להתפטר מתפקידו, דבר העשוי לסבך עוד יותר את המצב הפוליטי בעיראק. יצוין כי גורמים פוליטיים שונים במדינה, ובראשם תומכי מוקתדא אל-צדר (ראש המפלגה הגדולה בפרלמנט) וראש הממשלה לשעבר, חיידר אל-עבאדי, וכן גורמים סונים, אינם תומכים במועמד פרו-איראני לתפקיד. לעומתם ניצבים רבים מהגורמים הפוליטיים השיעים, הנתמכים על ידי איראן, שמתעקשים שראש הממשלה יהיה תומך-איראן. עד כה, כשהפוליטיקאים הניטראליים ואפילו ה"עיראקיסטים", כמו צדר, נכנעו ללחץ האיראני, הרחוב המפגין "יישר את גבם" ודחף אותם לחזור ולהתנגד.
בהקשר זה של המעורבות האיראנית בחיים הפוליטיים, הכלכליים והדתיים של איראן בעיראק, פורסמו במהלך אוקטובר 2019, בניו יורק טיימס האמריקני, באמצעי תקשורת שונים באזור וגם בארץ, מסמכים של המודיעין האיראני, בעיקר מהשנים 2015-2014, שהודלפו ככל הנראה על רקע התסיסה העממית שפרצה בעיראק. מאותן הדלפות ניתן ללמוד על היקף ועומק החדירה האיראנית לתוך עיראק ובמיוחד לגורמי הממשל שלה, בדגש על מעורבותו של קאסם סולימאני בתחום זה. זאת, כדי להפוך את עיראק למעין מדינת חסות של איראן, הסרה לפקודתה בכל עניין.
עומק המעורבות
על פי אחד המסמכים האיראנים שהודלפו, ראש ממשלת עיראק אל-מהדי פעל בעת היותו בגלות בתקופת שלטון סדאם חוסיין, בשיתוף פעולה עם האיראנים. בהמשך, "ניהל קשרים מיוחדים עם הרפובליקה האסלאמית של איראן" כשהיה שר הנפט של עיראק ב־2014. טיבו המדויק של הקשר לא מפורט במסמך, וכפי שגורם אמריקני בכיר לשעבר התריע, "קשר מיוחד יכול להעיד על דברים רבים - לאו דווקא שהוא סוכן של ממשלת איראן". אולם, שום פוליטיקאי עיראקי לא יכול להפוך לראש ממשלה בלי ברכתה של טהרן. ב־2018, כשאל-מהדי הבטיח לעצמו את מינויו לתפקיד, הוא נחשב למועמד של פשרה המקובל על איראן וארצות הברית גם יחד. עם זאת, יש לזכור שההסכמה על מינויו התקבלה בפגישה משולשת, בבירות דווקא, בין הגנרל סולימאני, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה והנציג הלחיץ של "העיראקיסטים" מוקתדא אל-צדר.
על פי המסמכים, פעלו האיראנים לטפח אנשי ממשל עיראקים, בעיקר כאלה שנמנו בזמנו עם האופוזיציה שפעלה נגד סדאם חוסיין. מהמסמכים עולה שרבים בצמרת הפוליטיקה, הצבא והביטחון בעיראק, קיימו קשרים חשאיים עם איראן, ובכלל זה בכירים אפילו בממשלתו של ראש הממשלה לשעבר חיידר אל־עבאדי, שנחשב פרו-אמריקני. פרשן מדיני ויועץ לממשל באיראן, אישר זאת בדבריו, כשאמר "יש לנו מספר לא מבוטל של בעלי ברית בקרב מנהיגי עיראק, שעליהם אנחנו יכולים לסמוך בעיניים עצומות". בנוסף, מסייעים מסמכים אלה להבין עד כמה הפכו איראן וארה"ב את עיראק לזירת משחקי הריגול שלהן.
הכתבות הכי נקראות באתר:
יחסים במשבר? טורקיה בונה גוררת עבור נמל ישראלי
סגירת מעגל: מכרז המל"טים המסווג בו זכתה רפאל
פוטין במסר מאיים: "רוסיה מובילה בפיתוח נשקים אסטרטגיים"
"תנאים טובים יותר מול עזה": ממצאי תחקיר מבצע "חגורה שחורה"
ים מתוח: העימותים במפרץ הפרסי עולים מדרגה
למרות שסירב להתייחס ישירות לפרשת המסמכים המודלפים, אישר לניו יורק טיימס שגריר איראן בעיראק בשנים 2017-2010, ששימש מפקד לשעבר בכוחות הים של משמרות המהפכה, כי ידה של איראן היא על העליונה במאמצי איסוף מודיעין בעיראק. הוא אמר כי "יש לנו מידע רב מעיראק בסוגיות שונות, בעיקר על מה שעשתה שם ארה"ב. יש פער גדול בין המציאות לבין מה שחושבים על פעילות ארה"ב בעיראק".
על פי המסמכים האלה, איראן הגבירה את פעילותה בעיראק, המודיעינית בעיקר, לאחר נסיגת הכוחות האמריקנים ממנה ב-2011. כבר מיד לאחר כיבוש עיראק ב-2003, עקבה איראן אחר הפעילות האמריקנית שם. הדבר היה חיוני בראייתה להישרדותה ולביטחונה הלאומי, ולכן היא החדירה לעיראק כמה מטובי אנשי המודיעין שלה, הן ממשרד המודיעין והן מגוף המודיעין שהוקם במשמרות המהפכה.
הדבר קיבל משמעות נוספת בעיקר לאחר שנשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש, הכריז שאיראן היא חלק מ"ציר הרשע". על רקע זה היו מנהיגי איראן משוכנעים שטהרן היא הבאה בתור ברשימת שינויי המשטר של וושינגטון, אחרי קאבול ובגדד. המקור, שהדליף את המסמכים לתקשורת האמריקנית, אמר שהוא רוצה "שהעולם ידע מה איראן מעוללת למדינה שלי, עיראק".
שליטה כלכלית
ובחזרה להפגנות. אף שהמפגינים לא היו ערים לעומק החדירה המודיעינית האיראנית לעיראק, הם היו מודעים היטב להשפעה המכרעת של טהרן על כל תחומי-הממשל ולשליטה האיראנית בכלכלה העיראקית. למרות אוצרות הנפט של עיראק, מרבית האנרגיה (חשמל, גז) בעיראק מסופקת על ידי איראן. זהו מקור התעשרות קל ליזמים ולארגונים פריבילגיים באיראן ובעיראק, והציבור רואה בכך חלק מן השחיתות הממשלתית.
השוק העיראקי מוצף בפירות וירקות מאיראן, כמו גם בתוצרת תעשייתית איראנית זולה ובאיכות נמוכה. התעשייה והחקלאות העיראקיות שהחלו לצמוח לאחר סילוק משטר הבעת', אינן מסוגלות להתמודד עם המצב. זהו חלק מן ההסבר לחוסר במקומות עבודה בעיראק. כתוצאה מן הזעם הציבורי הכריזו המפגינים ב-20 בדצמבר על חרם כללי נגד כל המוצרים האיראניים. כיוון שאיראן מוכרת לעיראק סחורות ושירותים ב-9.5 מיליארד דולרים בשנה, החרם אם ייושם, יפגע מאוד בכלכלה האיראנית. מכיוון שתמלוגי הנפט של עיראק גבוהים מאוד (עיראק היא יצואנית-הנפט השנייה באופ"ק אחרי סעודיה) אך השירותים השונים סובלים מהזנחה עמוקה וחוסר נרחב במקומות עבודה, יש תחושה שהכנסות הנפט מתחלקות בין אליטות השלטון של עיראק ואיראן. גם על זה מפגינים.
הדת בשירות המפגינים
ואספקט אחרון חביב: למחאה נגד המעורבות האיראנית הצטרף כבר משלהי אוקטובר, אך ביתר שאת בדצמבר, איש הדת הבכיר ביותר בעולם השיעי. רב-אייתוללה עלי אל-סיסתאני היושב בנג'ף. הוא תמך בכל דרישות המפגינים: פיזור הממשלה, ניסוח חוק בחירות חדש והליכה לבחירות בפיקוח האו"ם, העמדה לדין על שחיתות של כל הפוליטיקאים שיש נגדם חשדות ויצירת מערכת פוליטית חדשה והגונה.
"המדינה", הכריז, "לא תהיה יותר כפי שהיא עכשיו". הוא גינה את הירי על המפגינים ודרש מן המיליציות (הפרו-איראניות ברובן) להתפרק. הוא גם דרש מן הצבא להתערב. הוא לא הבהיר את משמעות הדבר, אך זוהי דרישה מרחיקת לכת. באותו הקשר, הוא יצא גם בחריפות נגד המעורבות הזרה בענייני עיראק, ואם כי לא הזכיר את איראן במפורש, התקפתו הובנה כאנטי-איראנית על רקע הקריאות החוזרות ונשנות בהפגנות: "איראן באררה באררה" ("איראן צאי בחוץ").
הוא גם החליט להנחית מכה אישית קשה על ראשו של ה"רהבאר", "המנהיג העליון" של איראן, אייתוללה עלי חמינאי. הוא קבע שאסור לאנשי הדת לשבת בשלטון. תפקידם הוא לייעץ, לא למשול. בכך יצא ברמז דק שעביו כחבל ספנים נגד תורתו המדינית של אייתוללה חמינאי, שסיסמתה "שלטון איש הדת" או "וילאית-אלפקיה". כשהאייתוללה הבכיר ביותר, בכיר יותר מאשר חמינאי עצמו, מכריז כי ההצדקה העיקרית לקיום המשטר באיראן איננה לגיטימית, זוהי הכרזת מלחמה.
ובהקשר דבריו של הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, שהתייחס השבוע להעברת הנשק המדויק למדינה, אין בעיראק כוח שימנע מאיראן להציב טילים נגד ישראל על אדמת עיראק. זאת כמובן, כל עוד אין המיליציות מתפרקות, וכל עוד אין בחירות חדשות שתיצורנה פרלמנט עם רוב "עיראקיסטי". למפגינים יש תמיכה מוסרית אדירה מן האוטוריטה השיעית העליונה, ה-"מרג'ע תקליד". אך לסיסתאני, כמו לאפיפיור, אין דיביזיות. רק אם הצבא יתערב, אולי בפיקודו של הקצין העיראקי (השיעי) הנערץ ביותר, גנרל עבד אל-והאב אל-סאעדי וכמה מחבריו, ימצאו סיסתאני והמפגינים את הדיביזיות הדרושות להם.
המפגינים העיראקים, מחוזקים בתמיכת איש הדת השיעי הבכיר אל-סיסתאני, ממשיכים במאבקם נגד השחיתות והמעורבות האיראנית במדינה. כך ממשיכה טהרן לנסות ולהשפיע על הנעשה בעיראק על רקע ההפגנות של האזרחים
ההפגנות בעיראק. צילום: AP
ההפגנות נגד המשטר בעיראק והנוכחות האיראנית במדינה זו, שהחלו באחד באוקטובר השנה, אינן נרגעות. בימים האחרונים מדווחים אמצעי התקשורת כי אלה נמשכות ביתר שאת, בעיקר בדרום השיעי של המדינה, בדרישה למינוי ראש ממשלה חדש והקמת ממשלה חדשה שתענה לדרישות המפגינים. במסגרת ההפגנות, נחסמים כבישים וגשרים, מושבתים בתי ספר ומשרדי ממשלה והאנדרלמוסיה השלטונית והפוליטית רק מתגברת.
הדיונים לבחירת ראש ממשלה חדש במקומו של ראש הממשלה שהתפטר, עאדל עבד אל-מהדי, בשל שחיתות והאבטלה המתגברת נמצאים במבוי סתום. זאת, לאחר שהמחנה הפרו-איראני במשטר ניסה לכפות מועמד משלו, מהלך שנבלם על ידי נשיא המדינה, ברהאם צאלח והמפגינים. הם דחו בבוז שתי הצעות לראש ממשלה מפני שהאישים המוצעים היו פוליטיקאים ותיקים, "אנשי-העבר" המזוהים עם איראן ועם כל מה ששלילי במשטר. האיראנים רצו, למשל, למנות את קוציי אל-סוהיל, ששימש שר ההשכלה הגבוהה בממשלתו של עבד אל-מהדי, המקורב לאיראנים ולראש הממשלה הקודם הפרו-איראני, נורי אל-מאליכי. המפגינים דורשים שימונה ראש ממשלה שאינו מעורב בשחיתויות של הממשלות הקודמות, ששלטו מאז כיבוש עיראק על ידי מדינות הקואליציה בהנהגת ארצות הברית באביב 2003, והפלת משטרו של סדאם חוסיין.
מנגד, נמצאים האיראנים ובראשם קאסם סולימאני, מפקד גיס אל קודס האיראני. מיד עם פרוץ ההפגנות כינס סולימאני את כל ראשי גופי ביטחון הפנים של עיראק וישב בראש הישיבה במקום ראש הממשלה. זו לכשעצמה הייתה אינדיקאציה מדהימה לעומק ההשפעה של איראן בעיראק. בהבינו היטב את הסכנה להשפעה הזו פקד עליהם לדכא את ההפגנות ב"דרך איראנית". ואכן, דם רב נשפך ברחובות.
האיראנים מתעקשים
האיראנים ממשיכים ללחוץ על הנשיא למנות ראש ממשלה הנאמן להם, כפי שהיו ראש הממשלה האחרון אל-מהדי ורוב קודמיו, באמצעותם יוכלו ליישם את השפעתם על המדינה. הנשיא צאלח, שכאמור מתנגד לכך, אף איים להתפטר מתפקידו, דבר העשוי לסבך עוד יותר את המצב הפוליטי בעיראק. יצוין כי גורמים פוליטיים שונים במדינה, ובראשם תומכי מוקתדא אל-צדר (ראש המפלגה הגדולה בפרלמנט) וראש הממשלה לשעבר, חיידר אל-עבאדי, וכן גורמים סונים, אינם תומכים במועמד פרו-איראני לתפקיד. לעומתם ניצבים רבים מהגורמים הפוליטיים השיעים, הנתמכים על ידי איראן, שמתעקשים שראש הממשלה יהיה תומך-איראן. עד כה, כשהפוליטיקאים הניטראליים ואפילו ה"עיראקיסטים", כמו צדר, נכנעו ללחץ האיראני, הרחוב המפגין "יישר את גבם" ודחף אותם לחזור ולהתנגד.
בהקשר זה של המעורבות האיראנית בחיים הפוליטיים, הכלכליים והדתיים של איראן בעיראק, פורסמו במהלך אוקטובר 2019, בניו יורק טיימס האמריקני, באמצעי תקשורת שונים באזור וגם בארץ, מסמכים של המודיעין האיראני, בעיקר מהשנים 2015-2014, שהודלפו ככל הנראה על רקע התסיסה העממית שפרצה בעיראק. מאותן הדלפות ניתן ללמוד על היקף ועומק החדירה האיראנית לתוך עיראק ובמיוחד לגורמי הממשל שלה, בדגש על מעורבותו של קאסם סולימאני בתחום זה. זאת, כדי להפוך את עיראק למעין מדינת חסות של איראן, הסרה לפקודתה בכל עניין.
עומק המעורבות
על פי אחד המסמכים האיראנים שהודלפו, ראש ממשלת עיראק אל-מהדי פעל בעת היותו בגלות בתקופת שלטון סדאם חוסיין, בשיתוף פעולה עם האיראנים. בהמשך, "ניהל קשרים מיוחדים עם הרפובליקה האסלאמית של איראן" כשהיה שר הנפט של עיראק ב־2014. טיבו המדויק של הקשר לא מפורט במסמך, וכפי שגורם אמריקני בכיר לשעבר התריע, "קשר מיוחד יכול להעיד על דברים רבים - לאו דווקא שהוא סוכן של ממשלת איראן". אולם, שום פוליטיקאי עיראקי לא יכול להפוך לראש ממשלה בלי ברכתה של טהרן. ב־2018, כשאל-מהדי הבטיח לעצמו את מינויו לתפקיד, הוא נחשב למועמד של פשרה המקובל על איראן וארצות הברית גם יחד. עם זאת, יש לזכור שההסכמה על מינויו התקבלה בפגישה משולשת, בבירות דווקא, בין הגנרל סולימאני, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה והנציג הלחיץ של "העיראקיסטים" מוקתדא אל-צדר.
על פי המסמכים, פעלו האיראנים לטפח אנשי ממשל עיראקים, בעיקר כאלה שנמנו בזמנו עם האופוזיציה שפעלה נגד סדאם חוסיין. מהמסמכים עולה שרבים בצמרת הפוליטיקה, הצבא והביטחון בעיראק, קיימו קשרים חשאיים עם איראן, ובכלל זה בכירים אפילו בממשלתו של ראש הממשלה לשעבר חיידר אל־עבאדי, שנחשב פרו-אמריקני. פרשן מדיני ויועץ לממשל באיראן, אישר זאת בדבריו, כשאמר "יש לנו מספר לא מבוטל של בעלי ברית בקרב מנהיגי עיראק, שעליהם אנחנו יכולים לסמוך בעיניים עצומות". בנוסף, מסייעים מסמכים אלה להבין עד כמה הפכו איראן וארה"ב את עיראק לזירת משחקי הריגול שלהן.
הכתבות הכי נקראות באתר:
יחסים במשבר? טורקיה בונה גוררת עבור נמל ישראלי
סגירת מעגל: מכרז המל"טים המסווג בו זכתה רפאל
פוטין במסר מאיים: "רוסיה מובילה בפיתוח נשקים אסטרטגיים"
"תנאים טובים יותר מול עזה": ממצאי תחקיר מבצע "חגורה שחורה"
ים מתוח: העימותים במפרץ הפרסי עולים מדרגה
למרות שסירב להתייחס ישירות לפרשת המסמכים המודלפים, אישר לניו יורק טיימס שגריר איראן בעיראק בשנים 2017-2010, ששימש מפקד לשעבר בכוחות הים של משמרות המהפכה, כי ידה של איראן היא על העליונה במאמצי איסוף מודיעין בעיראק. הוא אמר כי "יש לנו מידע רב מעיראק בסוגיות שונות, בעיקר על מה שעשתה שם ארה"ב. יש פער גדול בין המציאות לבין מה שחושבים על פעילות ארה"ב בעיראק".
על פי המסמכים האלה, איראן הגבירה את פעילותה בעיראק, המודיעינית בעיקר, לאחר נסיגת הכוחות האמריקנים ממנה ב-2011. כבר מיד לאחר כיבוש עיראק ב-2003, עקבה איראן אחר הפעילות האמריקנית שם. הדבר היה חיוני בראייתה להישרדותה ולביטחונה הלאומי, ולכן היא החדירה לעיראק כמה מטובי אנשי המודיעין שלה, הן ממשרד המודיעין והן מגוף המודיעין שהוקם במשמרות המהפכה.
הדבר קיבל משמעות נוספת בעיקר לאחר שנשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש, הכריז שאיראן היא חלק מ"ציר הרשע". על רקע זה היו מנהיגי איראן משוכנעים שטהרן היא הבאה בתור ברשימת שינויי המשטר של וושינגטון, אחרי קאבול ובגדד. המקור, שהדליף את המסמכים לתקשורת האמריקנית, אמר שהוא רוצה "שהעולם ידע מה איראן מעוללת למדינה שלי, עיראק".
שליטה כלכלית
ובחזרה להפגנות. אף שהמפגינים לא היו ערים לעומק החדירה המודיעינית האיראנית לעיראק, הם היו מודעים היטב להשפעה המכרעת של טהרן על כל תחומי-הממשל ולשליטה האיראנית בכלכלה העיראקית. למרות אוצרות הנפט של עיראק, מרבית האנרגיה (חשמל, גז) בעיראק מסופקת על ידי איראן. זהו מקור התעשרות קל ליזמים ולארגונים פריבילגיים באיראן ובעיראק, והציבור רואה בכך חלק מן השחיתות הממשלתית.
השוק העיראקי מוצף בפירות וירקות מאיראן, כמו גם בתוצרת תעשייתית איראנית זולה ובאיכות נמוכה. התעשייה והחקלאות העיראקיות שהחלו לצמוח לאחר סילוק משטר הבעת', אינן מסוגלות להתמודד עם המצב. זהו חלק מן ההסבר לחוסר במקומות עבודה בעיראק. כתוצאה מן הזעם הציבורי הכריזו המפגינים ב-20 בדצמבר על חרם כללי נגד כל המוצרים האיראניים. כיוון שאיראן מוכרת לעיראק סחורות ושירותים ב-9.5 מיליארד דולרים בשנה, החרם אם ייושם, יפגע מאוד בכלכלה האיראנית. מכיוון שתמלוגי הנפט של עיראק גבוהים מאוד (עיראק היא יצואנית-הנפט השנייה באופ"ק אחרי סעודיה) אך השירותים השונים סובלים מהזנחה עמוקה וחוסר נרחב במקומות עבודה, יש תחושה שהכנסות הנפט מתחלקות בין אליטות השלטון של עיראק ואיראן. גם על זה מפגינים.
הדת בשירות המפגינים
ואספקט אחרון חביב: למחאה נגד המעורבות האיראנית הצטרף כבר משלהי אוקטובר, אך ביתר שאת בדצמבר, איש הדת הבכיר ביותר בעולם השיעי. רב-אייתוללה עלי אל-סיסתאני היושב בנג'ף. הוא תמך בכל דרישות המפגינים: פיזור הממשלה, ניסוח חוק בחירות חדש והליכה לבחירות בפיקוח האו"ם, העמדה לדין על שחיתות של כל הפוליטיקאים שיש נגדם חשדות ויצירת מערכת פוליטית חדשה והגונה.
"המדינה", הכריז, "לא תהיה יותר כפי שהיא עכשיו". הוא גינה את הירי על המפגינים ודרש מן המיליציות (הפרו-איראניות ברובן) להתפרק. הוא גם דרש מן הצבא להתערב. הוא לא הבהיר את משמעות הדבר, אך זוהי דרישה מרחיקת לכת. באותו הקשר, הוא יצא גם בחריפות נגד המעורבות הזרה בענייני עיראק, ואם כי לא הזכיר את איראן במפורש, התקפתו הובנה כאנטי-איראנית על רקע הקריאות החוזרות ונשנות בהפגנות: "איראן באררה באררה" ("איראן צאי בחוץ").
הוא גם החליט להנחית מכה אישית קשה על ראשו של ה"רהבאר", "המנהיג העליון" של איראן, אייתוללה עלי חמינאי. הוא קבע שאסור לאנשי הדת לשבת בשלטון. תפקידם הוא לייעץ, לא למשול. בכך יצא ברמז דק שעביו כחבל ספנים נגד תורתו המדינית של אייתוללה חמינאי, שסיסמתה "שלטון איש הדת" או "וילאית-אלפקיה". כשהאייתוללה הבכיר ביותר, בכיר יותר מאשר חמינאי עצמו, מכריז כי ההצדקה העיקרית לקיום המשטר באיראן איננה לגיטימית, זוהי הכרזת מלחמה.
ובהקשר דבריו של הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, שהתייחס השבוע להעברת הנשק המדויק למדינה, אין בעיראק כוח שימנע מאיראן להציב טילים נגד ישראל על אדמת עיראק. זאת כמובן, כל עוד אין המיליציות מתפרקות, וכל עוד אין בחירות חדשות שתיצורנה פרלמנט עם רוב "עיראקיסטי". למפגינים יש תמיכה מוסרית אדירה מן האוטוריטה השיעית העליונה, ה-"מרג'ע תקליד". אך לסיסתאני, כמו לאפיפיור, אין דיביזיות. רק אם הצבא יתערב, אולי בפיקודו של הקצין העיראקי (השיעי) הנערץ ביותר, גנרל עבד אל-והאב אל-סאעדי וכמה מחבריו, ימצאו סיסתאני והמפגינים את הדיביזיות הדרושות להם.
