פרל הרבור: התקפת הפתע והטיוח הענק שלאחריה

בימים אלה, לפני 78 שנים, אירעה ההפתעה המבצעית והמודיעינית מהקשות בתולדות ההיסטוריה העולמית - תקיפה מאסיבית של הצבא היפני על כלי שיט אמריקנים בנמל הפנינים ("פרל הרבור"). שנים רבות חינך המודיעין הישראלי את לקחי האירוע עד שנחל גם הוא כישלון בהפתעה ב-1973. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד

 

צילומי אוויר של הנזק שגרמו המטוסים היפנים בפרל הרבור. צילום (ארכיון): AP

ביום ראשון, ה-7 בדצמבר 1941 בשעה 07:50, המריאו 360 מטוסי קרב, מפציצים ומפציצי טורפדו מנושאות מטוסים יפניות, להתקפת פתע בשני גלים על יחידות הצי של ארה"ב באוקינוס השקט בנמל פרל הרבור בהוואי. כארבע שעות לאחר מכן, כאשר שבו מטוסי התקיפה לנושאות המטוסים, נוכחו האמריקנים בעוצמת ההרס. 2,403 אנשי צבא ואזרחים אמריקנים נהרגו, 18 ספינות מלחמה הוטבעו, 164 מטוסים אמריקנים הושמדו ונוספים ניזוקו. מתקפת הפתע היפנית פתחה שורה ארוכה של חקירות בדבר נסיבות ההפתעה וסיבותיה ולגבי האחראים לאסון. בעקבות התקפה זו הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם ובעיקר נגד גרמניה הנאצית ויפן.

תשע ועדות חקירה אמריקניות טיפלו בפרשה לאורך שנים. יותר ממאה ספרים ומאות מאמרים נכתבו על כך, ועדיין חלק מהנתונים שנויים במחלוקת. עדים שינו עדויות ומסמכים נעלמו. מיתוס של שנים קבע כי הממשל האמריקני ידע מראש על התקפת הפתע היפנית הצפויה על נמל הפנינים, אך הנשיא נמנע מלנקוט צעדי כוננות מתבקשים משום שרצה לאלץ את יפן לירות את "הירייה הראשונה". בכך, ניסה לשכנע את העם האמריקני להכריז מלחמה על יפן וגרמניה. ועדות החקירה שהוקמו בעקבות ההפתעה בחנו את שיטות האיסוף ועיבוד המידע של שנות הארבעים. ההפתעה הייתה מוחלטת. האומנם? שאלה זו הציקה לאמריקנים ותהליך חקירתה החל למעשה עוד בטרם נדמו קולות ההפצצה.

נטל החרפה הועמס מלכתחילה על כתפיהם של המפקדים במקום - אדמירל קימל והגנרל שורט, שהואשמו בכך שלא נקטו בצעדי מנע חיוניים. אך האם קיבלו את ההתרעות מוושינגטון? האם מידע כזה אכן היה בידי האמריקנים? האם יש בסיס לטענה שהנשיא רוזוולט וראשי הזרועות הצבאיים היו מודעים היטב לסכנה, אך ניצלו את התוקפנות היפנית כדי ללכד את האומה המתלבטת ולהביא להחלטה להילחם בגרמנים וביפנים?

בבוקר שבת, 6 בדצמבר 1941, נתקלה אחת העובדות ביחידת הסיגינט בוושינגטון במברק ששיגר לטוקיו הקונסול הכללי היפני בארה"ב שלושה ימים קודם לכן, ובו פירוט של מיקום ותנועות של הצי האמריקני בפרל הרבור. הממונים עליה לא יחסו די חשיבות לטיפול בידיעה זו בסוף השבוע. יחידת הסיגינט האמריקנית הצליחה לשבור את צופן משרד החוץ היפני, אשר היה ידוע בכינוי "מג'יק" (Magic), ונחשב לאחד הסודות הצבאיים השמורים ביותר באותה תקופה. מעטים הוסמכו לראות מידע המבוסס על מקור זה. מפקד חיל הים ומפקד הצי בהוואי לא נכללו ברשימה. וושינגטון שלחה למפקדי הצי בהוואי את המידע המודיעיני ההכרחי, אך לא יותר מזה. התרעות נוספות, שתוארו מאוחר יותר כאיתותי מלחמה שהוחמצו, היו שישה מסרים שנשלחו על ידי טוקיו לשגרירות שלה בוושינגטון בנובמבר 1941.

לגנרל שורט, מפקד כוחות היבשה בהוואי, לא הייתה גישה ביטחונית לקריאת מידע מודיעיני מסוג זה. הסתבר כי כבר חודשיים קודם ירטה יחידת הסיגינט מברק יפני עם דרישה דומה לקבל את ההיערכות של הצי האמריקני. תמונת המצב, שהייתה בידי אדמירל קימל, מפקד הצי האמריקני באוקיינוס השקט ושל גנרל קימל, גרסה כי יפן עומדת לתקוף. הם הכינו את כוחותיהם לקראת אפשרות זו, אך צוו לא לעשות דבר שיבהיל את האוכלוסייה האזרחית באי.

בעת ההתקפה היו יכולות המודיעין של ארה"ב מפוצלות וסבלו מחוסר תיאום. מנגד, היפנים היו יסודיים להחריד. הם הפעילו רשת ביטחון מבצעית טובה מאוד תוך כדי ההכנה להתקפה.

מחקרה פורץ הדרך של רוברטה ווהלסטטר (Roberta Wohlstetter) בשנת 1962 בחן לעומק את הכשל המודיעיני של פרל הארבור. היא טענה כי איסוף המודיעין האמריקני היה טוב מאוד והבעיה הייתה בניתוח. היא טענה כי "האותות" החיוניים שיכולים היו להזהיר את הכוחות האמריקנים מפני הסכנה, אבדו בתוך הכמות הגדולה של "הרעש", ובמקביל התקבל מידע מודיעיני סותר ומבלבל. בעקבות פרל הרבור פיתחה ווהלסטטר את "תיאוריית האותות והרעשים", לפיה הידיעות הדרושות הן מעין אותות מוסווים בתוך ידיעות סתמיות, כוזבות או לא רלוונטיות, אשר ניתן לכנותן "רעשים".

ימים אחדים אחרי הפתעת פרל הרבור החל מבצע טיוח רב-ממדים להשתיק את הפרשה. היה זה פרנקלין רוזוולט שהיה משוכנע כי המטרות מצדיקות את האמצעים ולכן הוסתרה האמת. הקצינים האמריקנים הבכירים הרבים אשר הואשמו בעקבות החקירות לא הרפו ממאמץ לטהר את שמם משך השנים, ללא הועיל.

אולי יעניין אותך גם