פראבדה 2019: כלי התקשורת הגלובליים שמשמשים כלי תעמולה
השידור של כתבת RT מבסיס אביבים לאחר ירי טילי חיזבאללה, מדגים את הדרך שבה פועלות רשתות שונות במדינות המתנגדות לערכי המערב. מתוכניות דוקו צבאיות רוסיות ועד ארגוני הטרור – כך עובדות רשתות תעמולה בנות זמנינו
פבל יצקוב
| 23/11/2019
מערכת s-300 במצעד צבאי במרכז מוסקבה. צילום: AP
לאחר התקרית האחרונה של ירי טיל הנ"ט ע"י החיזבאללה לעבר רכב צה"לי בגבול לבנון, הופיעה ידיעה נלווית בכלי התקשורת בארץ על כתבת של רשת הטלוויזיה RT הרוסית. הכתבת נכנסה לתוך המוצב הצה"לי שבסמוך אליו אירעה התקרית, זמן קצר לאחר התרחשותה. היא שידרה מתוך מוצב שננטש לטענתה בעקבות התקרית, לפחות לזמן קצר. השתלשלות אירועים זו גררה ביקורת רבה בארץ, שכן לדעת פרשנים רבים היא הציגה את תגובת הצד הישראלי לתקרית באור לא מחמיא בכלי תקשורת מרכזי בעולם.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
אין זה מקרה שדווקא הכתבת של רשת זו היא שהייתה מעורבת בתקרית. מדובר ברשת טלוויזיה רוסית שנמצאת בבעלות המדינה, והוקמה ככלי תעמולה בינלאומי של ממשלת רוסיה. RT היא אחת מכמה רשתות טלוויזיה ותקשורת שהוקמו בשנים האחרונות ע"י מעצמות שונות בעולם, אשר מתנגדות למערב ולערכיו.
השקפת עולם "אלטרנטיבית"
הרשתות קמות על מנת להציג את הצד שלהן ואת ההשקפה של ממשלתן על הנעשה בעולם. בין רשתות אלה ניתן למנות בנוסף לרשת RT הרוסית את רשת CGTN הסינית, אלג'זירה הקטארית הוותיקה יחסית, רשת TRT WORLD הטורקית ו-TeleSUR הוונצואלית-קובנית.
המשותף לכל הרשתות הללו הוא שהן נוהגות למתוח ביקורת רבה על התנהלותן של ממשלות ארה"ב, מדינות המערב ובעלות בריתן, אך נמנעות מלמתוח ביקורת על הממשלות של המדינות אליהן הן משתייכות בעצמן. כל זה נעשה במסווה של הצגת נקודות מבט "אלטרנטיביות" על הנעשה בעולם והבאת קולות שבדרך כלל אינם נשמעים בכלי תקשורת מערביים כמו CNN ו-BBC.
פוטין ורוחאני. שני מנהיגים שמחזיקים בכלי תעמולה. צילום: AP
הרשתות משדרות על פי רוב במספר שפות בינלאומיות נפוצות כמו: אנגלית, ערבית, ספרדית וצרפתית. הן בדרך כלל כוללות ערוצים ייעודיים בכל אחת מהשפות הללו והגדולות שבהן גם כוללות ערוץ דוקומנטרי בנוסף לערוצי החדשות.
מעורבות צבאית
בחינה של התוכן שמשודר בערוצים אלה מראה שהוא כולל חומר רב בנושאי צבא וביטחון. כך, רשת RT הרוסית משדרת בצורה נרחבת כתבות על המעורבות הרוסית בסוריה, באופן שבא בדרך כלל להציג מעורבות זו באור חיובי. כמו כן, משדרת הרשת כתבות וסדרות רבות על הצבא ותעשיית הנשק הרוסית, שהופקו לעתים בשיתוף ערוץ ZVEZDA של משרד ההגנה הרוסי.
כך למשל ניתן לראות ברשת סדרת תוכניות דוקו-ריאליטי המתחקה אחר שירותם הצבאי של שני קצינים צעירים בצי הבלטי הרוסי, סדרת דוקו-ריאליטי המתחקה אחר תחילת עבודתם של שני עובדים צעירים במפעל הטנקים הרוסי הגדול בעולם URAL VAGON ZAVOD, וסדרה דוקומנטרית שבה כל פרק מספר באריכות על מערכת נשק חדישה המיוצרת ברוסיה.
הסדרות מתאפיינות בגישה חסרת תקדים של הכתבים לחומרים צבאיים, הצגה מפורטת של מערכות הנשק ואופן פעולתן, כולל צוללות ונשק אסטרטגי. לצד זה, יש הצגה של מערכות נשק וארגונים אלה באור חיובי מאוד, בדרך כלל מנקודת מבט של הערצה וכל זה בשפה הרוסית, אך עם כתוביות או דיבוב באנגלית.
ניתן להסיק מכך שהמטרה העיקרית של תוכניות אלה היא תעמולה פרו-רוסית, קידום התעשיות הביטחוניות הרוסיות וזאת דרך פורמט שגורם לצופה להזדהות ו"להיכנס לנעליו" של הקצין הרוסי הצעיר או העובד במפעל הטנקים. כשמדברים על מערכות הנשק הרוסיות, כמעט תמיד הדוברים טוענים כי אלה מערכות הנשק הטובות בעולם מסוגן, וכי הן מקדימות בהרבה את המערכות המקבילות במערב.
מודיעין גלוי
אם מתעלמים לרגע מהאלמנט התעמולתי, תוכניות אלה יכולות להיות מקור טוב למודיעין גלוי רב על מערכות הנשק והצבא הרוסי בזירות רבות ומגוונות. בנוסף לממד הטיליוויזיוני, לרשתות התקשורת האלה יש נוכחות מאסיבית ביוטיוב וברשתות החברתיות. רשת RT אף טוענת כי היא רשת החדשות עם מספר הצפיות הרב ביותר באתר יוטיוב. לטענת הרשת, נכון ליולי 2019 ערוציה השונים זכו במשותף ביותר מ-9 מיליארד צפיות. על פי הערכות שונות, זוכים ערוצי הלוויין השונים שלה בעולם לכ-70 מיליון צופים בחודש. RT פועלת לצד אתר החדשות הרוסי הממשלתי Sputnik המציג קו תעמולתי דומה.
המעורבות הרוסית הסמויה במערכות הבחירות השונות ובשיח הציבורי ברשתות החברתיות מסביב לעולם, זכתה לכותרות רבות בשנים האחרונות. עם זאת, גם ניסיון ההשפעה הגלוי של רוסיה ומעצמות אחרות העוינות את ערכי המערב על דעת הקהל העולמית, בעזרתן של רשתות תקשורת וטלוויזיה אלה, ראוי שיילקח בחשבון. צופים רבים מסביב לעולם אשר אינם מודעים לרקע החד-סתרי של כלי תקשורת אלה יכולים לקבל תמונת עולם מעוותת ולא מאוזנת על סדר היום הגלובלי, ועל הנעשה במקומות רבים בעולם.
יש לציין שבשנים האחרונות גם מדינות רבות במערב ובתוכן ישראל, הקימו רשתות טלוויזיה חדשותיות המשדרות בשפות בינלאומיות כמו אנגלית, ערבית וצרפתית. רשתות אלה כמו i24 הישראלית, DW הגרמנית ו- FRANCE 24 הצרפתית מציגות תמונת עולם מאוזנת יותר לצופים שלהן ולא חוששות גם לבקר את מדינות המוצא שלהן, זאת בניגוד לרשתות תקשורת דוגמת RT הרוסית.
ארגוני הטרור בתוך המשחק
גם שחקנים לא מדינתיים כמו ארגוני הטרור השונים במזה"ת מחזיקים, או החזיקו בעבר, בכלי תקשורת ותעמולה משלהם כמו ערוצי הטלוויזיה "אל-מנאר" שנמצא בבעלות ארגון החיזבאללה ו"אל מיאדין" המקורב אליו. דוגמאות אחרות הן ערוץ "אל אקצה" של ארגון החמאס והמגזינים בשפה האנגלית Inspire של ארגון אל-קעידה ו-Dabiq של ארגון דעאש. השוני בינם לבין רשתות הטלוויזיה המוזכרות בתחילת הכתבה הוא בכך שהם אינם מסתירים את עובדת היותם כלי תעמולה. בנוסף, נושאי העיסוק ומידת הזמינות שלהם היא בטווח האזורי ולא העולמי בדרך כלל.
חדר החדשות של רשת אל-מנאר של חיזבאללה. צילום: AP
לסיכום, ניתן לומר כי הגלגול הנוכחי של כלי תקשורת מגויסים בשירות מדינות לא חופשיות הוא ככל הנראה כאן כדי להישאר. ישראל מתמודדת בהצלחה עם סיקור עוין בכלי תקשורת בינלאומיים, לפחות מתחילת האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות האלפיים. עד עתה היה זה לרוב סיקור עוין ברשתות המערביות כדוגמת CNN וברשתות התקשורת הערביות.
אחת הדרכים להתמודד עם סיקור עוין ברשתות התקשורת המגויסות כדוגמת RT, היא ע"י קידום המודעות לטיבם של ערוצים אלה והסברה בינלאומית נגדית על מידת האובייקטיביות של ערוצים ממשלתיים בארצות לא דמוקרטיות. דרך התמודדות נוספת היא ע"י תמיכה ופיתוח של כלי תקשורת מקומיים המיועדים לקהל הבינלאומי כדוגמת רשת i24 הישראלית והרחבת שידוריהם לשפות נוספות וזמינותם למקומות נוספים בעולם.
השידור של כתבת RT מבסיס אביבים לאחר ירי טילי חיזבאללה, מדגים את הדרך שבה פועלות רשתות שונות במדינות המתנגדות לערכי המערב. מתוכניות דוקו צבאיות רוסיות ועד ארגוני הטרור – כך עובדות רשתות תעמולה בנות זמנינו
מערכת s-300 במצעד צבאי במרכז מוסקבה. צילום: AP
לאחר התקרית האחרונה של ירי טיל הנ"ט ע"י החיזבאללה לעבר רכב צה"לי בגבול לבנון, הופיעה ידיעה נלווית בכלי התקשורת בארץ על כתבת של רשת הטלוויזיה RT הרוסית. הכתבת נכנסה לתוך המוצב הצה"לי שבסמוך אליו אירעה התקרית, זמן קצר לאחר התרחשותה. היא שידרה מתוך מוצב שננטש לטענתה בעקבות התקרית, לפחות לזמן קצר. השתלשלות אירועים זו גררה ביקורת רבה בארץ, שכן לדעת פרשנים רבים היא הציגה את תגובת הצד הישראלי לתקרית באור לא מחמיא בכלי תקשורת מרכזי בעולם.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
אין זה מקרה שדווקא הכתבת של רשת זו היא שהייתה מעורבת בתקרית. מדובר ברשת טלוויזיה רוסית שנמצאת בבעלות המדינה, והוקמה ככלי תעמולה בינלאומי של ממשלת רוסיה. RT היא אחת מכמה רשתות טלוויזיה ותקשורת שהוקמו בשנים האחרונות ע"י מעצמות שונות בעולם, אשר מתנגדות למערב ולערכיו.
השקפת עולם "אלטרנטיבית"
הרשתות קמות על מנת להציג את הצד שלהן ואת ההשקפה של ממשלתן על הנעשה בעולם. בין רשתות אלה ניתן למנות בנוסף לרשת RT הרוסית את רשת CGTN הסינית, אלג'זירה הקטארית הוותיקה יחסית, רשת TRT WORLD הטורקית ו-TeleSUR הוונצואלית-קובנית.
המשותף לכל הרשתות הללו הוא שהן נוהגות למתוח ביקורת רבה על התנהלותן של ממשלות ארה"ב, מדינות המערב ובעלות בריתן, אך נמנעות מלמתוח ביקורת על הממשלות של המדינות אליהן הן משתייכות בעצמן. כל זה נעשה במסווה של הצגת נקודות מבט "אלטרנטיביות" על הנעשה בעולם והבאת קולות שבדרך כלל אינם נשמעים בכלי תקשורת מערביים כמו CNN ו-BBC.
פוטין ורוחאני. שני מנהיגים שמחזיקים בכלי תעמולה. צילום: AP
הרשתות משדרות על פי רוב במספר שפות בינלאומיות נפוצות כמו: אנגלית, ערבית, ספרדית וצרפתית. הן בדרך כלל כוללות ערוצים ייעודיים בכל אחת מהשפות הללו והגדולות שבהן גם כוללות ערוץ דוקומנטרי בנוסף לערוצי החדשות.
מעורבות צבאית
בחינה של התוכן שמשודר בערוצים אלה מראה שהוא כולל חומר רב בנושאי צבא וביטחון. כך, רשת RT הרוסית משדרת בצורה נרחבת כתבות על המעורבות הרוסית בסוריה, באופן שבא בדרך כלל להציג מעורבות זו באור חיובי. כמו כן, משדרת הרשת כתבות וסדרות רבות על הצבא ותעשיית הנשק הרוסית, שהופקו לעתים בשיתוף ערוץ ZVEZDA של משרד ההגנה הרוסי.
כך למשל ניתן לראות ברשת סדרת תוכניות דוקו-ריאליטי המתחקה אחר שירותם הצבאי של שני קצינים צעירים בצי הבלטי הרוסי, סדרת דוקו-ריאליטי המתחקה אחר תחילת עבודתם של שני עובדים צעירים במפעל הטנקים הרוסי הגדול בעולם URAL VAGON ZAVOD, וסדרה דוקומנטרית שבה כל פרק מספר באריכות על מערכת נשק חדישה המיוצרת ברוסיה.
הסדרות מתאפיינות בגישה חסרת תקדים של הכתבים לחומרים צבאיים, הצגה מפורטת של מערכות הנשק ואופן פעולתן, כולל צוללות ונשק אסטרטגי. לצד זה, יש הצגה של מערכות נשק וארגונים אלה באור חיובי מאוד, בדרך כלל מנקודת מבט של הערצה וכל זה בשפה הרוסית, אך עם כתוביות או דיבוב באנגלית.
ניתן להסיק מכך שהמטרה העיקרית של תוכניות אלה היא תעמולה פרו-רוסית, קידום התעשיות הביטחוניות הרוסיות וזאת דרך פורמט שגורם לצופה להזדהות ו"להיכנס לנעליו" של הקצין הרוסי הצעיר או העובד במפעל הטנקים. כשמדברים על מערכות הנשק הרוסיות, כמעט תמיד הדוברים טוענים כי אלה מערכות הנשק הטובות בעולם מסוגן, וכי הן מקדימות בהרבה את המערכות המקבילות במערב.
מודיעין גלוי
אם מתעלמים לרגע מהאלמנט התעמולתי, תוכניות אלה יכולות להיות מקור טוב למודיעין גלוי רב על מערכות הנשק והצבא הרוסי בזירות רבות ומגוונות. בנוסף לממד הטיליוויזיוני, לרשתות התקשורת האלה יש נוכחות מאסיבית ביוטיוב וברשתות החברתיות. רשת RT אף טוענת כי היא רשת החדשות עם מספר הצפיות הרב ביותר באתר יוטיוב. לטענת הרשת, נכון ליולי 2019 ערוציה השונים זכו במשותף ביותר מ-9 מיליארד צפיות. על פי הערכות שונות, זוכים ערוצי הלוויין השונים שלה בעולם לכ-70 מיליון צופים בחודש. RT פועלת לצד אתר החדשות הרוסי הממשלתי Sputnik המציג קו תעמולתי דומה.
המעורבות הרוסית הסמויה במערכות הבחירות השונות ובשיח הציבורי ברשתות החברתיות מסביב לעולם, זכתה לכותרות רבות בשנים האחרונות. עם זאת, גם ניסיון ההשפעה הגלוי של רוסיה ומעצמות אחרות העוינות את ערכי המערב על דעת הקהל העולמית, בעזרתן של רשתות תקשורת וטלוויזיה אלה, ראוי שיילקח בחשבון. צופים רבים מסביב לעולם אשר אינם מודעים לרקע החד-סתרי של כלי תקשורת אלה יכולים לקבל תמונת עולם מעוותת ולא מאוזנת על סדר היום הגלובלי, ועל הנעשה במקומות רבים בעולם.
יש לציין שבשנים האחרונות גם מדינות רבות במערב ובתוכן ישראל, הקימו רשתות טלוויזיה חדשותיות המשדרות בשפות בינלאומיות כמו אנגלית, ערבית וצרפתית. רשתות אלה כמו i24 הישראלית, DW הגרמנית ו- FRANCE 24 הצרפתית מציגות תמונת עולם מאוזנת יותר לצופים שלהן ולא חוששות גם לבקר את מדינות המוצא שלהן, זאת בניגוד לרשתות תקשורת דוגמת RT הרוסית.
ארגוני הטרור בתוך המשחק
גם שחקנים לא מדינתיים כמו ארגוני הטרור השונים במזה"ת מחזיקים, או החזיקו בעבר, בכלי תקשורת ותעמולה משלהם כמו ערוצי הטלוויזיה "אל-מנאר" שנמצא בבעלות ארגון החיזבאללה ו"אל מיאדין" המקורב אליו. דוגמאות אחרות הן ערוץ "אל אקצה" של ארגון החמאס והמגזינים בשפה האנגלית Inspire של ארגון אל-קעידה ו-Dabiq של ארגון דעאש. השוני בינם לבין רשתות הטלוויזיה המוזכרות בתחילת הכתבה הוא בכך שהם אינם מסתירים את עובדת היותם כלי תעמולה. בנוסף, נושאי העיסוק ומידת הזמינות שלהם היא בטווח האזורי ולא העולמי בדרך כלל.
חדר החדשות של רשת אל-מנאר של חיזבאללה. צילום: AP
לסיכום, ניתן לומר כי הגלגול הנוכחי של כלי תקשורת מגויסים בשירות מדינות לא חופשיות הוא ככל הנראה כאן כדי להישאר. ישראל מתמודדת בהצלחה עם סיקור עוין בכלי תקשורת בינלאומיים, לפחות מתחילת האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות האלפיים. עד עתה היה זה לרוב סיקור עוין ברשתות המערביות כדוגמת CNN וברשתות התקשורת הערביות.
אחת הדרכים להתמודד עם סיקור עוין ברשתות התקשורת המגויסות כדוגמת RT, היא ע"י קידום המודעות לטיבם של ערוצים אלה והסברה בינלאומית נגדית על מידת האובייקטיביות של ערוצים ממשלתיים בארצות לא דמוקרטיות. דרך התמודדות נוספת היא ע"י תמיכה ופיתוח של כלי תקשורת מקומיים המיועדים לקהל הבינלאומי כדוגמת רשת i24 הישראלית והרחבת שידוריהם לשפות נוספות וזמינותם למקומות נוספים בעולם.
