התעלה שהייתה לעורק חיים ועורק מלחמה

לפני 150 שנה נחנכה תעלת סואץ שהייתה שנים רבות לחיץ של איבה בין ישראל ומצרים. תזכורת על מקומה של התעלה בהיסטוריה האזורית בטור השבועי של אפרים לפיד
 

תאלת סואץ (ארכיון): צילום: AP

בטקס מרהיב ורב רושם שנערך ב-16 בנובמבר 1869, לפני 150 שנים, נפתחה תעלת סואץ לשיט. עבודות הכרייה והבנייה ארכו עשר שנים, והשתתפו בהן כמיליון וחצי פועלים מצרים. התעלה שינתה את פני הגאוגרפיה וההיסטוריה העולמית. בשלהי המאה התשע עשרה הייתה לה השפעה משמעותית על המעצמות הקולוניאליסטיות ועל תפיסת העולם כישות גלובלית. תעלת סואץ השפיעה על מדינת ישראל במחצית השנייה של המאה הקודמת והייתה סמל למלחמות שפרצו בין ישראל ומצרים. כיום, התעלה משפיעה השפעה חסרת תקדים גם על האקולוגיה של הים התיכון. 
 
תעלת סואץ (בערבית: قناة السويس) היא תעלת מים מלאכותית ממערב למדבר סיני המשמשת למעבר אניות ממזרח אסיה, האוקיינוס ההודי והים האדום, לים התיכון ולאירופה. אורכה 162.5 ק"מ והיא נמתחת בין הערים פורט סעיד ופורט פואד בצפון, לבין העיר סואץ בדרום, ולאורכם של שלושה ממחוזות מצרים: פורט סעיד, אסמאעיליה וסואץ. רוחבה של התעלה לאחר הרחבתה, נע בין 250 ל-500 מטרים, ועומקה בין 10 ל-20 מטרים.
 
חשיבותה הגדולה של התעלה היא במתן האפשרות לספינות הנעות בין אסיה לאירופה להימנע מלהקיף את כף התקווה הטובה והאוקיינוס האטלנטי הסוער, ובכך לקצר ולהוזיל משמעותית את הדרך. התעלה מהווה כיום קו הגבול בין יבשת אסיה ליבשת אפריקה. בין מלחמת ששת הימים (1967) ועד מלחמת יום הכיפורים הייתה התעלה גם קו הגבול בין ישראל למצרים. ישראל עזבה את האזור בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים שנחתם ב-1974.

ממדוזות ועד מלחמות

השיט בתעלה מתבצע בשיירות ואורך בין 11 ל-16 שעות, כשביום אחד עוברות בה כ-80 אוניות: שתי שיירות מדרום לצפון, ושיירה אחת בכיוון ההפוך. השיירות חולפות זו על פני זו באגם המר הגדול ובסמוך לעיר קנטרה. מדי שנה עוברות בתעלה כ-20,000 ספינות שהן כ-10% מתנועת הספינות בעולם. ביולוגים ימיים הביעו חשש שבעקבות העמקת התעלה יעברו מינים נוספים של בעלי חיים ימיים מהים האדום לים התיכון, ויגרמו להכחדה של מינים קיימים. תופעת המדוזות בחופי ישראל היא תוצאה של ההגירה הזו.
 
הוראות אמנת קושטא משנת 1888 קבעו כי תעלת סואץ תשמש תמיד למעבר ימי חופשי בעיתות שלום ובעיתות מלחמה, והצדדים מתחייבים שלא להתערב בשימוש החופשי בתעלה. על פי האמנה, בשום מצב אין לחסום את השיט החופשי במי התעלה. על אף זאת, מיד לאחר קום מדינת ישראל, החלה מצרים למנוע מעבר ספינות הנושאות מטענים לנמלי ישראל או ממנה. לעיתים אף הוחרמו מטענים שהיו מיועדים לישראל וספינות שביקרו בנמלי ישראל נכללו ב"רשימה שחורה". בתחילת שנות ה-50 התלוננה ישראל במועצת הביטחון במספר הזדמנויות, על הסגר הימי שהטילה מצרים. 
 
ב-20 בספטמבר 1954 הפליגה הספינה "בת גלים" מנמל מאסאווה לתעלת סואץ ועליה מטען של בשר משומר, עורות ולבידים. בהגיעה לפורט תאופיק, בפתחה הדרומי של התעלה, נדרשה הספינה להפליג אל נמל פורט איברהים. שם בישר התובע המחוזי לרב החובל כי הצוות מואשם ברצח שני דייגים מצרים ביריות בעת הפלגתם. ב-30 בספטמבר הועברו אנשי צוות הספינה לבית כלא בקהיר.
 
לאחר משא ומתן מייגע עם מדינות שלחצו על מצרים, שוחרר הצוות ב-1 בינואר 1955. למרות הודעתם למועצת הביטחון של האו"ם על נכונותם לשחרר את הספינה לדרכה, הספינה "בת גלים" לא שוחררה על ידי שלטונות מצרים ועמדה שנים ארוכות בנמל פורט איברהים. במלחמת ששת הימים הוטבעה הספינה בתעלת סואץ כחלק מניסיונה של מצרים לחסום לשיט את התעלה. בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967, נסגרה התעלה למעבר אניות. בסיום המלחמה היוותה התעלה את קו הפסקת האש בין ישראל למצרים.
 
תעלת סואץ נפתחה מחדש למעבר אניות (כולל ישראליות) רק ב-1975, בעקבות הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים שנחתם ב-1974. במסגרת הסכם זה, נסוגה ישראל משתי גדות התעלה, הוצבו כוחות שמירת השלום של האו"ם בחצי האי סיני, ולאחר שהתעלה נוקתה והורחבה, היא הוכשרה מחדש לשיט.
 
תעלת סואץ החדשה (בערבית: قناة السويس الجديدة) היא מיזם מצרי להרחבת תעלת סואץ הקיימת בין הים התיכון והים האדום בנתיב נוסף, במטרה להפוך אותה לדו-סטרית. המיזם הושק בו זמנית עם תוכניות לבניית שש מנהרות חדשות מתחת לתעלה ולהפוך אזור של 76,000 קילומטר רבוע על שתי גדות התעלה למרכז לוגיסטי, מסחרי ותעשייתי מבחינה בינלאומית, בתקווה, מצד המצרים, ליצור מיליון מקומות עבודה. תעלת סואץ החדשה נפתחה ב-6 באוגוסט 2015 על ידי נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי.
 

אולי יעניין אותך גם

מכ"ם של חברת ראדא. צילום: באדיבות החברה

ראדא הודיעה על פתיחת מטה אמריקני ומתקן ייצור בארה"ב

החברה הישראלית, שמתמחה בייצור ופיתוח מכ"מים טקטיים, תפתח את המטה והמתקן במדינת מרילנד, שישתרעו על פני שטח של יותר מ-2,300 מ"ר. מנכ"ל החברה דב סלע: "ביצענו את המהלך על מנת לבצע אמריקניזציה ואימוץ של הטכנולוגיות שלנו לצרכים אמריקנים"