האלון שנגדע במעוף ה"סכין"
בימים אלה נקרא שדה התעופה האזרחי בהרצליה על שם הטייס מודי אלון ז"ל. הזדמנות להכיר את הטייס שאחראי להפלות הראשונות של חיל האוויר. הטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 09/11/2019
ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ולצידו מודי אלון, מפקד טייסת הקרב הראשונה. צילום: אתר חיל האוויר
מרדכי (מודי) אלון (קליבנסקי), נולד ב-1921 בצפת. בראשית 1930 עבר לתל-אביב, למד בגימנסיה "הרצליה" והיה חבר בתנועת "הצופים". בגימנסיה יסד (יחד עם חבריו בתל-אביב ובנחלת יהודה) ארגון להכשרה חקלאית ולהתיישבות. לאחר שעמד בבחינות הבגרות יצא עם חבריו להכשרה בדגניה א', ומשם - לשימרון שליד נהלל. הקבוצה השימרונית הוזמנה להצטרף לחניתה, כדי לחזק את הנקודה. בעודו צעיר הצטרף ל"הגנה" והיה פעיל ביותר במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936).
בסוף 1940 נענה לקריאת הסוכנות היהודית, התגייס לצבא הבריטי ושובץ במצרים, שם הוכשר במקצוע הרדיו-טלגרף. לאחר מאמץ רב, התקבל לבית-הספר הבריטי לטיסה ברודזיה, בו הגיע לדרגת סרג'נט תעופה. הוא השתלם בטיסה במטוסי קרב ונשלח לשדה הקרב באיטליה. הוא היה היהודי היחידי בטייסת, התחבב על חבריו, ודאג להבליט את יהדותו בכל הזדמנות.
אחרי מלחמת-העולם השנייה החל ללמוד בטכניון בחיפה במחלקה לאדריכלות, וחילק את זמנו בין לימודים ל"הגנה". אלון היה פעיל בהעלאת עולים, שמירה בלילות, הכשרות דחופות וכו'. הוא היה מראשוני הטייסים ב"שירות האוויר" ופרק זמן היה מפקד טייסת א', במסגרתה פעל בטיסות סיור ושמירת קשר עם יישובים מנותקים.
עם הקמת המדינה, בעקבות עסקת רכש שנחתמה עם צ'כיה, הגיעו לארץ ב-20 במאי 1948 עשרים ושלושה מטוסי S199. אחד מהם נהרס בהתרסקות המטוס שהוביל אותו ואחר הוחרם בדרך לאחר שנחת בקפריסין, והועבר ארצה רק ביולי. מטוס הקרב החדש זכה לשם "סכין", והגיע ארצה בחשאיות רבה; בן גוריון היה מעוניין בהפתעה לאויב. טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של צה"ל, הוקמה ב-29.5.48 ומודי אלון מונה למפקדה. היא קלטה את ה"סכינים" ושעות ספורות לאחר הקמתה הרשמית, כבר יצאה לפעולה. ארבעת מטוסי ה-S199 הראשונים שהורכבו נשלחו לפנות ערב לתקוף טור שריון מצרי, שהיה בדרכו לכיוון תל אביב ועבר באזור גשר אשדוד. המצרים הופתעו באופן מלא, רותקו למקומם, עד שהותקפו בידי כוחות גבעתי שהניסו אותם. מטוס אחד ניזוק מאש אויב, שני הופל ושלישי התהפך במהלך הנחיתה. למחרת יצא זוג "סכינים" לתקוף כוחות ירדניים בטול כרם; שניהם נפגעו מאש נ"מ ואחד הופל (השני ניזוק מהתנגשות עם ציפור).
תושבי תל אביב הריעו
ה"סכינים" שימשו לא רק להפצצת כוחות אויב. ב-3 ביוני נשלחו מטוסי דקוטה מצריים לזרוע הרס בתל אביב. טייסי האויב הופתעו מאוד כאשר מולם הופיע באוויר מטוסו של מודי אלון, "יורק" אש ומחורר אותם. אלון הפיל את שני המטוסים - ההפלות הראשונות של חיל האוויר - בעוד תושבי ההעיר צופים ומריעים בקול. "כמו במפגן אווירי צפו המונים במטוס הקטן, עט על שני המפציצים, מתיישב על זנבותיהם ומכלה בהם את כל חמתו של העם היהודי המופצץ", כתב אז עזר ויצמן. בהמשך הצליחו טייסינו להפיל גם מטוסי הארוורד ואפילו ספיטפייר מצריים, ולהשתתף במבצעי תקיפה נוספים.
בספטמבר 1948 נטל אלון חלק במבצע "וולווטה 1", הטסת מטוסי "ספיטפייר" מצ'כוסלובקיה לישראל. עקב תקלה נאלץ לנחות ברודוס, שם נעצר על ידי היוונים ושוחרר כעבור מספר ימים. בשובו ארצה נטל חלק בפעילות האווירית במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב.
למרבה הצער, ה"סכין" קטל את טייסינו. מודי אלון נהרג בהתרסקות סכין מס' 114 ב-16 באוקטובר, מטוסי הסכין ניזוקו מאש המקלעים שלהם וחוו שורה של תאונות נחיתה - מהתהפכות על המסלול ועד נחיתות גחון בגלל גלגלים שלא נפתחו, תאונות המראה שגרמו למטוס אחד להגיע למצב של אובדן מלא, וכמה מטוסים אבדו על טייסיהם מסיבות לא ידועות. בערך מחצית מהמטוסים היו בתיקון כל הזמן; ישראל קנתה מטוסים שלא פעלו כשורה.
בעקבות כל הליקויים האלה פנתה ישראל לצ'כים ודרשה הסברים. חברת אוויה בדקה את המטוסים וטענה שהם תקינים ופועלים כמתוכנן, כך שהאשם הוא בטייסי חיל האוויר. בתגובה החלה ישראל להצטייד בספיטפיירים. מפקד חיל האוויר, אהרון רמז, אף אמר: "איננו מעוניינים בסכינים ואפילו אם נקבלם במתנה". הסכין היה מטוס מגביל ומוגבל, אך סיפק ערך אסטרטגי חשוב; צבאות ערב לא נערכו לפעולה תחת איום אווירי, ולא התאמנו לפעולה שכזו, ולכן שילוב מטוסי קרב בתמונת הלחימה הצריך מהם אלתורים, גרר עיכובים וביטל צעדים מתוכננים.
מודי אלון, "אלוף הטייסים בישראל" בפי יודעיו, שקט ומחייך, ממעט בדיבור. מטה את המטוס לרצונו בעוז ובשלווה. חותר בהתמדה לכל מטרה שהתווה לעצמו, נפל בהיותו בן 27, בי"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948), כאשר חזר מגיחת תקיפה באשדוד והתרסק בעת הנחיתה. הניח אחריו אישה. בתו נולדה חודשים מספר אחרי נפילתו. בהוצאת "עם עובד" יזם אביו וערך ספר לזכרו, "איש כנפיים בישראל", אך האב נפטר ולא זכה לראות את ספרו בדפוס.
תודה לאתר יזכור של משרד הביטחון ולניצן סדן ב-כלכליסט 9.5.19
בימים אלה נקרא שדה התעופה האזרחי בהרצליה על שם הטייס מודי אלון ז"ל. הזדמנות להכיר את הטייס שאחראי להפלות הראשונות של חיל האוויר. הטור השבועי של אפרים לפיד
ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ולצידו מודי אלון, מפקד טייסת הקרב הראשונה. צילום: אתר חיל האוויר
מרדכי (מודי) אלון (קליבנסקי), נולד ב-1921 בצפת. בראשית 1930 עבר לתל-אביב, למד בגימנסיה "הרצליה" והיה חבר בתנועת "הצופים". בגימנסיה יסד (יחד עם חבריו בתל-אביב ובנחלת יהודה) ארגון להכשרה חקלאית ולהתיישבות. לאחר שעמד בבחינות הבגרות יצא עם חבריו להכשרה בדגניה א', ומשם - לשימרון שליד נהלל. הקבוצה השימרונית הוזמנה להצטרף לחניתה, כדי לחזק את הנקודה. בעודו צעיר הצטרף ל"הגנה" והיה פעיל ביותר במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936).
בסוף 1940 נענה לקריאת הסוכנות היהודית, התגייס לצבא הבריטי ושובץ במצרים, שם הוכשר במקצוע הרדיו-טלגרף. לאחר מאמץ רב, התקבל לבית-הספר הבריטי לטיסה ברודזיה, בו הגיע לדרגת סרג'נט תעופה. הוא השתלם בטיסה במטוסי קרב ונשלח לשדה הקרב באיטליה. הוא היה היהודי היחידי בטייסת, התחבב על חבריו, ודאג להבליט את יהדותו בכל הזדמנות.
אחרי מלחמת-העולם השנייה החל ללמוד בטכניון בחיפה במחלקה לאדריכלות, וחילק את זמנו בין לימודים ל"הגנה". אלון היה פעיל בהעלאת עולים, שמירה בלילות, הכשרות דחופות וכו'. הוא היה מראשוני הטייסים ב"שירות האוויר" ופרק זמן היה מפקד טייסת א', במסגרתה פעל בטיסות סיור ושמירת קשר עם יישובים מנותקים.
עם הקמת המדינה, בעקבות עסקת רכש שנחתמה עם צ'כיה, הגיעו לארץ ב-20 במאי 1948 עשרים ושלושה מטוסי S199. אחד מהם נהרס בהתרסקות המטוס שהוביל אותו ואחר הוחרם בדרך לאחר שנחת בקפריסין, והועבר ארצה רק ביולי. מטוס הקרב החדש זכה לשם "סכין", והגיע ארצה בחשאיות רבה; בן גוריון היה מעוניין בהפתעה לאויב. טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של צה"ל, הוקמה ב-29.5.48 ומודי אלון מונה למפקדה. היא קלטה את ה"סכינים" ושעות ספורות לאחר הקמתה הרשמית, כבר יצאה לפעולה. ארבעת מטוסי ה-S199 הראשונים שהורכבו נשלחו לפנות ערב לתקוף טור שריון מצרי, שהיה בדרכו לכיוון תל אביב ועבר באזור גשר אשדוד. המצרים הופתעו באופן מלא, רותקו למקומם, עד שהותקפו בידי כוחות גבעתי שהניסו אותם. מטוס אחד ניזוק מאש אויב, שני הופל ושלישי התהפך במהלך הנחיתה. למחרת יצא זוג "סכינים" לתקוף כוחות ירדניים בטול כרם; שניהם נפגעו מאש נ"מ ואחד הופל (השני ניזוק מהתנגשות עם ציפור).
תושבי תל אביב הריעו
ה"סכינים" שימשו לא רק להפצצת כוחות אויב. ב-3 ביוני נשלחו מטוסי דקוטה מצריים לזרוע הרס בתל אביב. טייסי האויב הופתעו מאוד כאשר מולם הופיע באוויר מטוסו של מודי אלון, "יורק" אש ומחורר אותם. אלון הפיל את שני המטוסים - ההפלות הראשונות של חיל האוויר - בעוד תושבי ההעיר צופים ומריעים בקול. "כמו במפגן אווירי צפו המונים במטוס הקטן, עט על שני המפציצים, מתיישב על זנבותיהם ומכלה בהם את כל חמתו של העם היהודי המופצץ", כתב אז עזר ויצמן. בהמשך הצליחו טייסינו להפיל גם מטוסי הארוורד ואפילו ספיטפייר מצריים, ולהשתתף במבצעי תקיפה נוספים.
בספטמבר 1948 נטל אלון חלק במבצע "וולווטה 1", הטסת מטוסי "ספיטפייר" מצ'כוסלובקיה לישראל. עקב תקלה נאלץ לנחות ברודוס, שם נעצר על ידי היוונים ושוחרר כעבור מספר ימים. בשובו ארצה נטל חלק בפעילות האווירית במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב.
למרבה הצער, ה"סכין" קטל את טייסינו. מודי אלון נהרג בהתרסקות סכין מס' 114 ב-16 באוקטובר, מטוסי הסכין ניזוקו מאש המקלעים שלהם וחוו שורה של תאונות נחיתה - מהתהפכות על המסלול ועד נחיתות גחון בגלל גלגלים שלא נפתחו, תאונות המראה שגרמו למטוס אחד להגיע למצב של אובדן מלא, וכמה מטוסים אבדו על טייסיהם מסיבות לא ידועות. בערך מחצית מהמטוסים היו בתיקון כל הזמן; ישראל קנתה מטוסים שלא פעלו כשורה.
בעקבות כל הליקויים האלה פנתה ישראל לצ'כים ודרשה הסברים. חברת אוויה בדקה את המטוסים וטענה שהם תקינים ופועלים כמתוכנן, כך שהאשם הוא בטייסי חיל האוויר. בתגובה החלה ישראל להצטייד בספיטפיירים. מפקד חיל האוויר, אהרון רמז, אף אמר: "איננו מעוניינים בסכינים ואפילו אם נקבלם במתנה". הסכין היה מטוס מגביל ומוגבל, אך סיפק ערך אסטרטגי חשוב; צבאות ערב לא נערכו לפעולה תחת איום אווירי, ולא התאמנו לפעולה שכזו, ולכן שילוב מטוסי קרב בתמונת הלחימה הצריך מהם אלתורים, גרר עיכובים וביטל צעדים מתוכננים.
מודי אלון, "אלוף הטייסים בישראל" בפי יודעיו, שקט ומחייך, ממעט בדיבור. מטה את המטוס לרצונו בעוז ובשלווה. חותר בהתמדה לכל מטרה שהתווה לעצמו, נפל בהיותו בן 27, בי"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948), כאשר חזר מגיחת תקיפה באשדוד והתרסק בעת הנחיתה. הניח אחריו אישה. בתו נולדה חודשים מספר אחרי נפילתו. בהוצאת "עם עובד" יזם אביו וערך ספר לזכרו, "איש כנפיים בישראל", אך האב נפטר ולא זכה לראות את ספרו בדפוס.
תודה לאתר יזכור של משרד הביטחון ולניצן סדן ב-כלכליסט 9.5.19
