ירדן לוקחת שטחים, ישראל תעביר לה עוד מים
מצד אחד, מבקש מלך ירדן להפגין "יד קשה" מול ישראל והחליט לקחת את השטחים החקלאיים שניתנו לחקלאים ישראלים. מנגד, אותה יד גם מבקשת מישראל עוד מים בשל גידול האוכלוסיה. בימים אלה מתגבש הסכם מים חדש וחשאי
עמי רוחקס דומבה
| 29/10/2019
פארק נהריים בגבול ישראל-ירדן. צילום: AP
על רקע ההחלטה הירדנית להשיב לעצמה שטחים המעובדים על ידי חקלאים ישראלים בצופר ומובלעת נהריים, רצוי להרחיב בנושא התמיכה הישראלית באספקת מים לתושבי ירדן. בעוד הירדנים לוקחים לישראל שטחים, ישראל מגדילה את אספקת המים לממלכה.
ירדן וישראל חתמו על הסכם שלום בשנת 1994, במסגרתו ישראל מעבירה כל שנה כ-50 מיליוני קוב מים לירדן. כעת, מבקשת ירדן עוד מים מישראל בהסכם נוסף שמתגבש בימים אלה ופרטיו לא פורסמו לציבור. הבקשה הירדנית מגיעה על רקע הגידול המהיר באוכלוסייה בשל פליטים מסוריה.
את משבר המים ניתן לייחס לשלוש סיבות עיקריות - גידול אוכלוסין טבעי, פליטים ותיירות. בירדן נמצאים 750,000 פליטים לפי ארגון הפליטים של האו"ם, בעיקר בגלל המלחמה בסוריה. ירדן משקיעה גם הון בקידום התיירות סביב ים המלח וים סוף כערוץ הכנסה. בשנה האחרונה גדלה זרימת התיירים השנתית לירדן בכ-8 אחוזים. ההשקעה הממשלתית בתחום אמורה להגדיל עוד יותר כמות זו. על זה יש להוסיף גידול טבעי של כ-3 אחוזים בשנה. כיום, מאכלסת ירדן כעשרה מיליוני תושבים ועתידה לגדול לכ-14 מיליונים עד שנת 2050.
מבחינת מקורות המים, ירדן, כמו ישראל וסוריה תלויה בנהר הירדן ומקורותיו הנמצאים בדעיכת הספק ליניארית. גם היא, כמו ישראל, ניצלה יתר על המידה את הקידוחים התת-קרקעיים והביאה לכך שהכמות שניתן לשאוב יורדת על ציר הזמן. ירדן אמנם ממשיכה להקים קידוחים, אך נראה כי ללא התפלה נוספת של מי ים, גידול זה לא יספיק. במקביל סוריה, בשונה מישראל, לא מממשת את צידה בהסכם שיתוף המים עם ירדן. כך שבסופו של דבר, ירדן תלויה במתקני התפלה עתידיים ובמים מישראל. לא סתם ירדן השקיעה בשלוש השנים האחרונות בכ-29 פרויקטים של התפלה בעלות של כ-56 מיליוני דולרים, כך לפי פרסום מינואר האחרון של ה-Jordantimes. ירדן גם מתכוונת להקים מתקן התפלה נוסף בהספק של 100 מיליון קוב בשנה בעקבה. אבל גם זה לא צפוי להדביק את הגידול באוכלוסייה ובמימוש חקלאות.
מים מהכנרת לירדן
ההסכם החדש אמור להיכנס לתוך פוליטיקת המים של המזרח התיכון. מטרתו של ההסכם היא העברת מים מותפלים ממתקנים בישראל לכנרת, ומשם לירדן. ככל הנראה, ישראל תשקיע בחיבור מתקני ההתפלה הקיימים למוביל הארצי לצורך כך כחלק מתכנית "חיבור אזורים מנותקים למערכת הארצית".
על פי פרסום של גלובס, "מדובר בפרויקט לאומי שהיקפו הכספי הכולל מוערך בכ-300 מיליון שקל". חלק מהמים שיועברו לכנרת ישמשו גם לצורך הזרמה לים המלח. כאמור, ההסכם המתגבש סודי. רשות המים ומשרד החוץ לא היו מוכנים לענות על שאלות בנושא, כך שלא ברור כמה מיליוני קוב בשנה תוספת ישראל תתחייב לספק לממלכה בהסכם החדש.
עם זאת, פרסום של רשות המים מיולי האחרון, קובע כי הצפי הוא שאספקת המים לירדן תגדל ל-90 מיליוני קוב לשנה עד שנת 2024. כלומר, גידול שנתי של כ-40 מיליוני קוב על ההסכם הקיים. לפי אותה מצגת, ישראל אמורה להתקזז עם ירדן סביב פרויקט RSDS בערבה (תעלת הימים). מדובר בפרויקט שמטרתו שאיבה של עד כ-2 מיליארד מ"ק בשנה ממפרץ אילת, ניצול הפרש הגובה בין מפרץ אילת לים המלח לייצור אנרגיה הידרואלקטרית. באנרגיה זו יעשה שימוש להתפלת המים של עד כ-900 מלמ"ק מים מותפלים בשנה. כלומר, ישראל אמורה להתקזז בפרויקט זה מול ירדן על תוספת המים שתעביר ממתקני ההתפלה לכנרת ממימי הים התיכון. פרויקט זה טרם יצא לפועל, ולא ברור מתי יצא, אם בכלל.
היבט נוסף לדיון הוא כסף. בשונה מההסכם המדיני ב-1994, ההסכם החדש הינו הסכם כלכלי. כלומר, מישהו יצטרך לשלם על המים שמתפילים בישראל עבור ירדן. בעידן של גידול בגרעון הישראלי, לא ברור מי ישלם על מיליוני הקובים הנוספים שצפויים להגיע לירדן.
לסיכום, המצב מול ירדן גמיש. מחד, נראה כי המלך רוצה להראות שהוא "קשה" מול ישראל בנושא שטחים לצרכים פוליטיים פנימיים. מאידך, רחוק מעיני הציבור הירדני, הוא מבקש עזרה מירושלים להביא מים לברזי התושבים. כיצד הסאגה תגמר? ובכן קשה לצפות במישור המדיני והביטחוני. אולם במישור אספקת המים זה כבר ברור - ישראל תספק עוד מים לירדן.
תגובת רשות המים: "נושא העברת מים צפונה נדרשת ללא קשר לאספקת המים לירדן. אספקת המים לירדן הינה מעבר לשיקולים הומניטריים. ישנם שיקולים מדיניים, ביטחוניים ואחרים. גם לרשות הפלשתינית מספקים הרבה מעבר למתחייב בהסכמים. ככל שקיימת החלטה לספק מים, וככל שמצב המים במדינה מאפשר זאת כמובן".
מצד אחד, מבקש מלך ירדן להפגין "יד קשה" מול ישראל והחליט לקחת את השטחים החקלאיים שניתנו לחקלאים ישראלים. מנגד, אותה יד גם מבקשת מישראל עוד מים בשל גידול האוכלוסיה. בימים אלה מתגבש הסכם מים חדש וחשאי
פארק נהריים בגבול ישראל-ירדן. צילום: AP
על רקע ההחלטה הירדנית להשיב לעצמה שטחים המעובדים על ידי חקלאים ישראלים בצופר ומובלעת נהריים, רצוי להרחיב בנושא התמיכה הישראלית באספקת מים לתושבי ירדן. בעוד הירדנים לוקחים לישראל שטחים, ישראל מגדילה את אספקת המים לממלכה.
ירדן וישראל חתמו על הסכם שלום בשנת 1994, במסגרתו ישראל מעבירה כל שנה כ-50 מיליוני קוב מים לירדן. כעת, מבקשת ירדן עוד מים מישראל בהסכם נוסף שמתגבש בימים אלה ופרטיו לא פורסמו לציבור. הבקשה הירדנית מגיעה על רקע הגידול המהיר באוכלוסייה בשל פליטים מסוריה.
את משבר המים ניתן לייחס לשלוש סיבות עיקריות - גידול אוכלוסין טבעי, פליטים ותיירות. בירדן נמצאים 750,000 פליטים לפי ארגון הפליטים של האו"ם, בעיקר בגלל המלחמה בסוריה. ירדן משקיעה גם הון בקידום התיירות סביב ים המלח וים סוף כערוץ הכנסה. בשנה האחרונה גדלה זרימת התיירים השנתית לירדן בכ-8 אחוזים. ההשקעה הממשלתית בתחום אמורה להגדיל עוד יותר כמות זו. על זה יש להוסיף גידול טבעי של כ-3 אחוזים בשנה. כיום, מאכלסת ירדן כעשרה מיליוני תושבים ועתידה לגדול לכ-14 מיליונים עד שנת 2050.
מבחינת מקורות המים, ירדן, כמו ישראל וסוריה תלויה בנהר הירדן ומקורותיו הנמצאים בדעיכת הספק ליניארית. גם היא, כמו ישראל, ניצלה יתר על המידה את הקידוחים התת-קרקעיים והביאה לכך שהכמות שניתן לשאוב יורדת על ציר הזמן. ירדן אמנם ממשיכה להקים קידוחים, אך נראה כי ללא התפלה נוספת של מי ים, גידול זה לא יספיק. במקביל סוריה, בשונה מישראל, לא מממשת את צידה בהסכם שיתוף המים עם ירדן. כך שבסופו של דבר, ירדן תלויה במתקני התפלה עתידיים ובמים מישראל. לא סתם ירדן השקיעה בשלוש השנים האחרונות בכ-29 פרויקטים של התפלה בעלות של כ-56 מיליוני דולרים, כך לפי פרסום מינואר האחרון של ה-Jordantimes. ירדן גם מתכוונת להקים מתקן התפלה נוסף בהספק של 100 מיליון קוב בשנה בעקבה. אבל גם זה לא צפוי להדביק את הגידול באוכלוסייה ובמימוש חקלאות.
מים מהכנרת לירדן
ההסכם החדש אמור להיכנס לתוך פוליטיקת המים של המזרח התיכון. מטרתו של ההסכם היא העברת מים מותפלים ממתקנים בישראל לכנרת, ומשם לירדן. ככל הנראה, ישראל תשקיע בחיבור מתקני ההתפלה הקיימים למוביל הארצי לצורך כך כחלק מתכנית "חיבור אזורים מנותקים למערכת הארצית".
על פי פרסום של גלובס, "מדובר בפרויקט לאומי שהיקפו הכספי הכולל מוערך בכ-300 מיליון שקל". חלק מהמים שיועברו לכנרת ישמשו גם לצורך הזרמה לים המלח. כאמור, ההסכם המתגבש סודי. רשות המים ומשרד החוץ לא היו מוכנים לענות על שאלות בנושא, כך שלא ברור כמה מיליוני קוב בשנה תוספת ישראל תתחייב לספק לממלכה בהסכם החדש.
עם זאת, פרסום של רשות המים מיולי האחרון, קובע כי הצפי הוא שאספקת המים לירדן תגדל ל-90 מיליוני קוב לשנה עד שנת 2024. כלומר, גידול שנתי של כ-40 מיליוני קוב על ההסכם הקיים. לפי אותה מצגת, ישראל אמורה להתקזז עם ירדן סביב פרויקט RSDS בערבה (תעלת הימים). מדובר בפרויקט שמטרתו שאיבה של עד כ-2 מיליארד מ"ק בשנה ממפרץ אילת, ניצול הפרש הגובה בין מפרץ אילת לים המלח לייצור אנרגיה הידרואלקטרית. באנרגיה זו יעשה שימוש להתפלת המים של עד כ-900 מלמ"ק מים מותפלים בשנה. כלומר, ישראל אמורה להתקזז בפרויקט זה מול ירדן על תוספת המים שתעביר ממתקני ההתפלה לכנרת ממימי הים התיכון. פרויקט זה טרם יצא לפועל, ולא ברור מתי יצא, אם בכלל.
היבט נוסף לדיון הוא כסף. בשונה מההסכם המדיני ב-1994, ההסכם החדש הינו הסכם כלכלי. כלומר, מישהו יצטרך לשלם על המים שמתפילים בישראל עבור ירדן. בעידן של גידול בגרעון הישראלי, לא ברור מי ישלם על מיליוני הקובים הנוספים שצפויים להגיע לירדן.
לסיכום, המצב מול ירדן גמיש. מחד, נראה כי המלך רוצה להראות שהוא "קשה" מול ישראל בנושא שטחים לצרכים פוליטיים פנימיים. מאידך, רחוק מעיני הציבור הירדני, הוא מבקש עזרה מירושלים להביא מים לברזי התושבים. כיצד הסאגה תגמר? ובכן קשה לצפות במישור המדיני והביטחוני. אולם במישור אספקת המים זה כבר ברור - ישראל תספק עוד מים לירדן.
תגובת רשות המים: "נושא העברת מים צפונה נדרשת ללא קשר לאספקת המים לירדן. אספקת המים לירדן הינה מעבר לשיקולים הומניטריים. ישנם שיקולים מדיניים, ביטחוניים ואחרים. גם לרשות הפלשתינית מספקים הרבה מעבר למתחייב בהסכמים. ככל שקיימת החלטה לספק מים, וככל שמצב המים במדינה מאפשר זאת כמובן".
