מנהרת הזמן: בני חיל יהודים בבריגדת החי"ל

בימים אלה לפני 75 שנה הוכרז על הקמת הבריגדה היהודית. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד

 
מנהרת הזמן: בני חיל יהודים בבריגדת החי"ל

משה שרתוק (שרת) מבקר ב-1945 את חייל הבריגדה היהודית. צילום: באדיבות ארכיון משה שרת

בתקופת מלחמת העולם השנייה חיו בארץ ישראל כחצי מיליון יהודים. כ-30 אלף גברים וכ-4000 נשים התנדבו להילחם לצד הבריטים בנאצים, מספר משמעותי בכל קנה מידה, באופן מוחלט ויחסי. כזכור, בהמשך המלחמה הצטרפה איטליה לגרמניה הנאצית, צרפת נכנעה לגרמנים והמלחמה התקרבה לגבולות הארץ. בשנת 1942 הגיע הגנרל הגרמני רומל לשערי אלכסנדריה במצרים, והיה חשש שיפלוש לפלסטינה. הבריטים הפכו את א"י לבסיס צבאי ענק, ואלפי יהודים התנדבו לעזור לבריטים.

בעיצומה של המלחמה, לאחר מו"מ מתמשך בין הסוכנות היהודית (דוד בן-גוריון ומשה שרתוק) וההסתדרות הציונית (ד"ר חיים וייצמן) עם גורמי הממשל והצבא הבריטיים, ולאחר שהתקבלה הסכמתו של רוה"מ הבריטי וינסטון צ'רצ'יל, הוכרז על הקמת חטיבה יהודית לוחמת (החי"ל)הבריגדה היהודית. כבר בעת הקמתה של הבריגדה היו יהודים ארצישראליים רבים מגויסים לצבא הבריטי. גברים ונשים שירתו ביחידות שונות, נשאו בתפקידים שונים והשתתפו במאמץ בלחימה בנאצים בחזיתות שונות.

ב-1944 הוקמה החטיבה היהודית הלוחמת (החי"ל), עם חמשת אלפים חיילים ממתנדבי הישוב בארץ ישראל וכאלפיים פליטים יהודים וחיילים בריטים. הם הרכיבו שלושה גדודים ויחידות תובלה, תותחנים, שירות רפואי, קשר הנדסה ושירותי עזר. מפקד החטיבה היה בריגדיר ארנסט לוי בנג'מין, יהודי קנדי ששרת בחיל ההנדסה הבריטי. מפקדי הגדודים היו קצינים בריטים ומפקדי הפלוגות היו יהודים. באוקטובר 1944 נערכה החטיבה במצרים ובנובמבר הועברה לאיטליה, שם בראשית מרץ 1945 השתתפה בקרבות. ביולי היא הועברה לבלגיה ולהולנד למשימות שמירה על מתקנים ופעולות סיוע לניצולי השואה.

סמלה של החטיבה היה מגן דוד מוזהב על רקע כחול-לבן שמעליו נכתב חי"ל באנגלית. בקיץ 1946 פורקה החטיבה עקב החרפת היחסים בין הנהגת הישוב היהודי בארץ עם שלטונות בריטניה. החיילים היהודים סייעו לשרידי השואה במבצעי בריחה והעפלה וצברו ניסיון קרבי. הם חזרו לארץ עם מוטיבציה גבוהה להצטרף לצבא היהודי שהוקם כאן, עם הקמת מדינת ישראל.

מתנדבי היישוב היהודי לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ביקשו להבליט במהלך שירותם את הייחוד הלאומי שלהם, במסגרת הזרה שבה שירתו. בין השאר, הם ענדו על שרוול מדיהם  סמל ייחודי שהורכב משילוב הדגל הלאומי והטלאי הצהוב. הם דיברו עברית ונאבקו לשאת על מדיהם סמלים לאומיים-יהודיים. בכל שנות המלחמה ניסו החיילים הארצישראליים ביחידות השונות להניף את הדגל הלאומי למרות האיסור של הבריטים.

עם סיום הלחימה של גדודי הבריגדה היהודית בחזית איטליה, התכנסו חלקם לטקס הנפת דגל הלאום במעמד מפקדם, הבריגדיר לוי בנימין, וראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, משה שרתוק (שרת). בנאומו ציין שרתוק את ההתרגשות האוחזת בכולם עם הנפת הדגל בפומבי – משאת נפש של כל אחד מהמתנדבים היהודים לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, והדגיש: "היום הזה, זכינו להוציא את דגלנו מבית הגנזים ולהניפו רם ונישא לעיני השמש".

ראויות להערכה מיוחדת החיילות היהודיות ששרתו בצבא הבריטי. הן עסקו במגוון מקצועות, שהכינו אותן לחיים האזרחיים העתידיים: סייעות לאחיות, מזכירות, שוטרות במשטרה הצבאית, שרטטות, מפעילות רדאר, נהגות ואף מפענחות צילומי אוויר, תצפיתניות ומטאורולוגיות. החיילות ששרתו במצרים קבלו חופשה של שבוע אחת לשלושה חודשים, שבמהלכה יכלו לנסוע ארצה. האימהות שבין החיילות קבלו חופשה אחת לחודש. החיילות ששרתו באירופה לא קבלו חופשה כלל וחזרו לארץ רק בתום המלחמה. רבות מהמגויסות שבו לבתיהן ולעיסוקיהן הקודמים והקימו משפחות. לקראת השחרור ארגן הצבא הבריטי, באמצעות חיל החינוך, קורסים במקצועות שונים להקל על שילובן. עם הקמת צה"ל קרא בן-גוריון למינה רוגוזיק (בן-צבי) להקים את חיל הנשים בצה"ל, רבות מהן יוצאות ה- A.T.S חיל העזר לנשים, כפי שהן נקראו בצבא הבריטי. חמש קצינות הח"ן הראשיות בצה"ל היו יוצאות הצבא הבריטי.

סיפורם של חיילי הבריגדה ושל חיילי וחיילות היישוב היהודי בצבא הבריטי מוצג בתצוגת קבע מרשימה ובסיפורים מרתקים בבית הגדודים במושב אביחיל, ליד נתניה.

תודה לרחל סילקו, מנהלת מוזאון בית הגדודים באביחיל, השייך ליחידת המוזיאונים והמורשת של משרד הביטחון

אולי יעניין אותך גם