הקשר הרופף בין התקיפה בדאחייה לדיוק טילים

האם ישראל היא זו שתקפה במעוז חיזבאללה בלב ביירות? ואם כן, האם היעד היה קשור לפרויקט דיוק הטילים של הארגון? ובכן, מבחינה טכנית של תהליך דיוק טילים ניתן להעריך כי הסבירות היא אפסית - ואלה הסיבות. פרשנות

הקשר הרופף בין התקיפה בדאחייה לדיוק טילים

זירת התקיפה ברובע הדאחייה. צילום: AP

בימים האחרונים צפו בתקשורת הישראלית פרסומים בנוגע להתקפת רחפנים נגד מטרות חיזבאללה בשכונת דאחייה בביירות. המטרה של ההתקפה המיוחסת לישראל הייתה מערבל דלק מוצק ששימש את חיזבאללה ליציקות מנועים רקטיים. במאמר זה אנסה למנות את העובדות הידועות, ולהראות כי ההסתברות שישראל קשורה לאירוע אפסית, ואם היא כן, הפרסומים בארץ נועדו למכור לציבור בארץ סיפור כיסוי לפעולה אחרת.

נתחיל בדלק מוצק לרקטות. על מנת לייצר דלק כזה יש צורך בשני מרכיבים עיקריים - מחמצן ודלק. לעיתים מוסיפים אבקות נוספות על מנת לשלוט בבערה של המנוע. את המרכיבים מערבבים במערבל מיוחד (תדמיינו מערבל בצק במאפייה) והתוצר יוצא דומה לבצק, מעיין חומר צמיגי הקרוי דלק מוצק. אותו יוצקים לתוך מנוע רקטי, אורזים את המנוע במכלול מתאים, ומחברים את המנוע לגוף הרקטה. מערבלים כאלו ניתן לרכוש ממגוון ספקים בעולם תמורת סכום של כמה מאות אלפי דולרים בודדים ליחידה.

בעוד בישראל ייצור דלק מוצק נחשב להליך מסובך וכזה הדורש בקרת איכות קפדנית, במדינות מערביות אחרות מדובר בהליך יותר שגרתי. בארגון כמו חיזבאללה או חמאס, המייצרים דלק מוצק לרקטות, מדובר בהליך הרבה פחות מסובך. אם חמאס יודע לייצר דלק כזה במספר מקומות בעזה, כנראה חיזבאללה יכול ומבזר את ייצור החומר על פני מספר מקומות ליתירות. לאחר יציקת המנוע ניתן להעבירו באמצעות כלי רכב לאן שרוצים, כך שמידת הביזור של הייצור אינה מוגבלת.

לסיכום, ייצור דלק מוצק לרקטות הוא תהליך יחסית פשוט לאלו המחזיקים בידע, כזה שאינו השתנה כבר עשרות שנים, ניתן לביזור גיאוגרפי ולא יקר באופן יחסי גם לארגון טרור כמו חמאס או חיזבאללה. מכאן, שאין מדובר במטרה ערכית. גם אם נניח שהרסו לחיזבאללה מערבל דלק מוצק או כרטיס ניהול של מערבל כזה עם רחפנים, הפגיעה במערך ייצור הדלק המוצק שולית ביחס לסיכון הטמון בפעולה כזו והנזק בחשיפת מקורות מודיעיניים בעקבות האירוע. טווח הפעולה של רחפנים קטן מאד, דורש קשר עין עם הרחפן, ומעמיד את הצוות המפעיל בסיכון גדול לחשיפה באמצע ביירות.

קשר רופף לדיוק

היבט נוסף הוא שאין קשר בין דלק מוצק לדיוק הרקטה. רקטה מדייקים באמצעות שתי שיטות עיקריות. ניהוג אווירודינאמי עם כנפונים או ניהוג וקטורי באמצעות המנוע. בשני המקרים נדרש קיט הכולל GPS ומערכת אינרציאלית (INS) למקרה של חסימת GPS. ניהוג וקטורי זו שיטה מורכבת שמספר מדינות מועט השקיעו את שנות המו"פ הנדרשות להגיע למנוע כזה. ישראל היא אחת מהן, ונדרשו לכך שנים של מחקר, עשרות או מאות מיליוני דולרים, וזה מהלך שדחה את כניסת הרקטות המדויקות לצה"ל עד ימינו.

בחיזבאללה ובאיראן מדייקים רקטות בשיטה ניהוג אווירודינאמי עם כנפונים. גם בחמאס. בשיטה זו אין קשר בין הדלק המוצק או המנוע לדיוק. את הדיוק משיגים באמצעות הוספת קיט דיוק לחלק העליון של הרקטה. היבט נוסף לדיוק הרקטה הוא המשגר. ישנו יחס הפוך בין דיוק המשגר לדיוק הרקטה. כלומר, אם הרקטה יותר 'טפשה', המשגר צריך להיות מדויק יותר. משגרים חכמים כאלו כוללים אפשרות דיוק של אלפית המעלה בציר האנכי והאופקי. אם הרקטה יותר חכמה, המשגר יכול להיות פחות מדויק ויותר זול. סטייה על כמה מעלות תתוקן בזמן מעוף על ידי הרקטה.

גם שאלת איכות הדלק המוצק אינה רלוונטית לדיוק. בין שהרכב הדלק מספק יותר או פחות דחף לרקטה בעת מעוף, מנגנון הדיוק (קיט הדיוק) מסוגל לתקן את המסלול. עוד נקודה היא משוב חוזר (BDA). כאשר משגרים רקטה, ישנו לרוב תהליך משוב חוזר לצורך כינון המשגר בצורה טובה יותר.

בהקשר פעילות דיוק הרקטות של חיזבאללה, המרכיב היחיד שמשפיע על הדיוק הוא קיט הדיוק. אותו, כפי שפרסם צה"ל, מבריחים לחיזבאללה דרך הים, האוויר והיבשה. בין שמדובר בקיטים לקוטר 122 מ"מ או 300 מ"מ, ההבדל הוא בנפח ומשקל הקיט, אך בשני המקרים ניתן להבריח את הקיטים באמצעות כלי רכב, טיס או שיט אזרחיים. באמצעות שימוש בתשתיות אזרחיות, כולל דירות שיכולות לשמש כמחסנים זמניים, איראן יכולה להבריח קיטים די בנוחות ולדייק את הרקטות של חיזבאללה.

מערכת הביטחון מצדה עושה מאמצים רבים לסכל פעילות זו וגם יש לה הצלחות. עם זאת, ראוי לזכור שני דברים -  לא כל פיצוץ בלבנון, עירק או סוריה נובע מפעילות ישראלית, ולא כל מחסן קיטים שישראל משמידה משמעותו שיש רק מחסן אחד. המלחמה בהברחות האיראניות ללבנון היא סיזיפית, נמשכת על פני עשרות שנים, ותוצאותיה אינה בינארית. ישראל יכולה להפחית את כמות הרקטות המדויקות בלבנון, אך לא למנוע אותן לחלוטין.

בהתייחס לאירוע הרחפנים התוקפים בדאחייה, הסבירות כי מדובר בפעילות ישראלית לאור מטרה שאינה ערכית, אפסית. אם ישראל כן מאחורי האירוע, מישהו מנסה למכור לציבור סיפור עם חורים בלוגיקה ככיסוי למטרה האמיתית של המבצע בדאחייה. תרחיש יותר סביר מניח כי גורם שאינו ישראלי מאחורי האירוע בדאחייה, וחיזבאללה ייחס את האירוע לישראל מסיבות פנימיות שלו. לאחר הייחוס, החליטו בדובר צה"ל לרכב על הפרסומים בתקשורת ולהדגיש את בעיית הברחות האמל"ח האיראניות ללבנון.

 

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם