בין אינתיפאדת תרפ"ט לקמפיין "אל-אקצה בסכנה" 2019

90 שנה חלפו מאינתיפאדת תרפ"ט עד לגל הטרור של 2019, ונראה שדבר לא השתנה. לקראת יום השנה לטבח בחברון, הצצה ל"לקחי תרפ"ט" - מאמריו של ז'בוטינסקי על הפרעות

 

הטבח בחברון. מתוך ויקיפדיה

90 שנה חלפו ממאורעות תרפ"ט. היום, בשנת 2019, זה כבר לא המנדט הבריטי והרוב בארץ כבר לא ערבי, יש לנו מדינה עצמאית וצבא חזק שמגיע גם לאלסקה, וגם הטרור השתכלל לרעה, אך דבר אחד כאילו לא השתנה: ההסתה וטריגר "אל אקצה בסכנה".

לאינתיפאדה (המאורעות) של תרפ"ט קדמו כמובן האינתיפאדות של תר"פ (1920)    ותרפ"א (1921) . ב-1929 היה זה המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, שהתסיס והוביל במשך שנה שלמה מאז קיץ 1928 ועימות שהחל בכותל, את קמפיין "אלאקצה בסכנה" בואכה מאורעות תרפ"ט. אלה פרצו ב-23 אוג' 1929 מהר הבית אל רחובות העיר העתיקה ומהם אל כל רחבי הארץ, וארכו שישה ימים עד שהבריטים הצליחו להחיש לארץ מאות חיילים ושוטרים במבצע מזורז. 133 יהודים נרצחו בגל הפרעות שעבר לחברון, למוצא, לתל אביב, צפת ומקומות רבים נוספים. 67 (68 ליתר דיוק) מהם נספו בחברון. למעלה מ-300 יהודים נפצעו והיו גם מעשי אונס, ביזה ומספר קהילות ויישובים נחרבו. אגב, גם בעיר עזה היתה אז קהילה יהודית שהבריטים הואילו לפנות ללא פגיעה בנפש.

ב-2000 היו אלה ערפאת ואחרים שניצלו את עלייתו של אריק שרון להר הבית כדי לפתוח בקמפיין "אל אקצה בסכנה", שהביא לאינתיפאדה השנייה שנמשכה כשש שנים והיתה כרוכה במאות הרוגים ואלפי פצועים.

בשלהי 2015 החל גל הטרור (שלא פסק עד היום וזכה שלא בצדק לכינוי "אינתיפאדת הבודדים"). ומה ברקע? כמובן: "אל אקצה בסכנה". רק שהפעם היו אלה שיח' נימר דרוויש ו"התנועה האסלאמית" (הפלג הצפוני), שהוצאה בהמשך מחוץ לחוק. ולצידם נוספו ארגונים נוספים. החידוש הפעם הוא הפלטפורמה של הרשת שמאפשרת הסתה מהירה, אפקטיבית מאד ובכל מקום, וזאת לצד המטיפים במסגדים. הסתה, שגרמה בוודאות - כולל לפי חקירות שב"כ - לחלק משמעותי מאותם "פיגועי בודדים".

הדמויות הפעילות השתנו, המאפיינים בוודאי וגם רחבת הכותל השתנתה מאד לעומת תרפ"ט, אך הקו המחבר לא השתנה: קמפיין "אל אקצה בסכנה" והארץ תוהו וטרור.

ביום רביעי הבא ייערכו בחברון מספר ארועים לציון 90 שנה לטבח הנורא בתרפ"ט. לטקס האזכרה הממלכתי בבית העלמין יקדם יום עיון בהשתתפות נשיא המדינה, שבו יועלה גם הקשר בין זאב ז'בוטינסקי למאורעות תרפ"ט.

הנבואה של ז'בוטינסקי

מי שלא הופתע ואף התריע מפני הבאות מול הבריטים ומנהיגי היישוב והציונות היה זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרביזיוניסטית וראש בית"ר, איש הגות מבריק ונואם חוצב להבות. ביטוי בולט לכך בא גם במאמריו ונאומיו לאחר פרעות תרפ"ט, שמהווה צומת קריטי גם עבורו- שכן חלק ניכר ממאבקו על ארץ ישראל נאלץ ז'בוטינסקי לנהל מהגלות: מאז יציאתו האחרונה מהארץ בדצמבר 1929 אסרו עליו הבריטים את הכניסה לארץ-ישראל וזאת לנוכח הביקורת החריפה שמתח בנאומים פומביים ובמאמרים. מאז מאורעות הדמים של תרפ"ט ולנוכח העובדה שהבריטים לא באמת נחלצו להגן ברוב המקרים על היהודים ולא נערכו למנוע את האסון החריף ז'בוטינסקי את גישתו כלפי בריטניה ואף האשימה באחריות לפרעות.  במקביל, הוא הלך והחריף ביקורתו על ראשי ההנהגה הציונית ומדיניות ההבלגה שלהם.

רשימת החללים בעיתון דבר

"לקחי תרפ"ט"- ז'בוטינסקי על פרעות תרפ"ט בכרך ארץ ישראל ב'

מאמריו ונאומיו של זאב ז'בוטינסקי על מאורעות תרפ"ט רוכזו בפרק נרחב בכרך החדש של כתבי ז'בוטינסקי במהדורה החדשה בעריכת פרופ' אריה נאור, כרך ארץ ישראל ב'- שיצא לאחרונה במסגרת הפרוייקט המשותף של מכון ז'בוטינסקי ומרכז בגין.

הספר כולל מאמרים משנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת שטרם פורסמו בצד מאמרים ותרגומים שחודשו ועברו עריכה. הכרך עוסק ב'אני מאמין' הציוני של ז'בוטינסקי, במצבו של היישוב היהודי, ביחסים עם בריטניה וגם בלקחי מאורעות תרפ"ט להם מוקדש הפרק הרביעי בספר. נכללים בו מסקנותיו של ז'בוטינסקי לגבי הרקע לפרעות והלקחים, חשיבות הקמת כח הגנה עברי דרישה בריטניה לקיים התחייבויותיה לעם היהודי או לחילופין להסתלק מהמנדט ומארץ ישראל, והתביעה מהקונגרס הציוני להצהיר שמטרת הציונות היא הקמת המדינה העברית משני עברי הירדן. ז'בוטינסקי היה – גם אז - כמעט לבד במאבקו גם על דרישה זו.

"תורת הלחץ"

ז'בוטינסקי ראה בסכסוך על הכותל עניין מדיני ולא דתי וקרא לנהל את המגעים -ואולי נכון יותר להפעיל לחץ- מול הבריטים ולא מול הערבים. בהקשר זה , בפרק השלישי בכרך ארץ ישראל ב', העוסק ביחסים עם בריטניה, מופיעים מאמריו של ז'בוטינסקי על "תורת הלחץ", שלפיה יש להפעיל על אנגליה לחץ – ברמת דעת הקהל ובפעילות דיפלומטית נמרצת כדי שתקדם את הקמת הבית הלאומי בהתאם להצהרת בלפור וכתב המנדט, ותפעל לשינוי יחסה השלילי של ממשלת המנדט.

כן טען ז'בוטינסקי שהסכסוך איננו דתי. שורשיו העמוקים ביותר נעוצים בניגודים בין שני העמים, שהאחד מהם רואה עצמו כבעל הארץ והאחר- כמתיישב בה. המדובר הוא לא בכותל המערבי , לא בהשקפה היהודית ולא בזו הערבית. המדובר בכותל המערבי הוא רק במעשים השליליים של המינהל, של אותו מינהל רע , עויין וחסר אחריות של הפקידות הארץ ישראלית השלטת שם.

אכזבה והתפכחות מבריטניה

לגישה הלוחמנית של ז'בוטינסקי מול הבריטים קדם תהליך של התפכחות ואכזבה קשה מבריטניה ומנהיגיה בשאלת ארץ ישראל. כך נוצר תהליך שבמסגרתו הפך מחולל "הגדודים העבריים", שקרא להנהגה הציונית עם פרוץ מלחה"ע הראשונה ב-1914 להמר על בריטניה ולהקים במסגרתה כח צבאי עברי לוחם לסמן הימני הקיצון מול בריטניה.

 אבני הדרך המרכזיות בין 1914 ל-1929 היו:

 

 

 

 

1919- האכזבה הקשה מההתנכרות ראשי הצבא הבריטים לחיילים היהודים של הגדודים העבריים. ז'בוטינסקי, "מחולל" הגדודים מחה על כך בפני גנרל אלנבי. בעקבות המכתב הודח מהצבא הבריטי בקיץ 2019.

1920- פרעות תר"פ. לויטנט ז'בוטינסקי, המשוחרר הטרי מצבא הוד מלכותו, הקים, בשם הנהגת הישוב, את כח "ההגנה" העצמית בירושלים אל מול הפרעות. הוא ומפקדי הכח נעצרו , הועמדו לדין והוא נידון ל-15 שנות מאסר.3 חדשים לאחר כליאתו בכלא עכו שוחרר עקב לחצים ציבוריים בארץ ובעולם.

מאי 1921- פירוק אחרון שרידי הגדודים העבריים. נסתם הגולל על פרי יצירתו של ז'בוטינסקי ,שהמשיך לקרוא להקמת כח צבאי עברי להגנה על היהודים.

1922- "הספר הלבן" הראשון ש"קרע" את עבר הירדן מההבטחה שניתנה בהצהרת בלפור. אכזבתו של ז'בוטינסקי מהפרת ההבטחה הבריטית גברה.

1923- התפטרות ז'בוטינסקי מהנהגת ההסתדרות הציונית במחאה על מדיניות ה"הבלגה" היעדר התגובה לשינוי הקו הבריטי והפרת ההבטחות והיעדר הנכונות להכריז על המטרה של הקמת בית יהודי בארץ ישראל.

1925- הקמת ההסתדרות הציונית הרביזיוניסטית (הצה"ר) כסיעת אופוזיציה בתוך ההסתדרות הציונית על מנת להוביל לשינוי הגישה כלפי בריטניה ומעבר ממדיניות מתונה לתקיפה.

ועוד קבע ז'בוטינסקי: "את הסיבה היחידה של הפרעות יש לחפש במדיניותה של ממשלת ארץ ישראל...הממשלה בהתייחסה בסבלנות לאנטישמים שבמחיצתה, במנעה מהיהודים להגן על עצמם, ובלעגה להם באופן שיטתי במעשה הכותל המערבי, הכריחה את הערבים לחשוב שהשלטונות הבריטים אינם רוצים להגשים את הצהרת בלפור, שהממשלה בהסתלקה מההגנה הכללית על הארץ , ובהכריזה באופן גלוי ובפומבי שכוחותיה הינם חלשים ... הקנתה את הביטחון לאלמנטים הבלתי שקטים של היישוב הערבי, שבעד התנפלות על היהודים הם לא ייענשו".

וכך, בסדרת מאמרים תחת הכותרת "מה קרה?" שפירסם בפברואר 1930 שב והאשים ז'בוטינסקי את הבריטים: "הסיבה האמיתית לרציחות , להצתות ולשוד היא המשטר (הבריטי- ג.מ) אשר במשך תשע שנים (כלומר ממאורעות תר"פ, 1920- ג.מ)  הסית את הערבים...להתפרצות של אלימות. כל הציונים וכל היהודים יודעים זאת..."

במקביל יצא נגד ההנהגה הציונית אותה האשים בכך שמצבו של המפעל הציוני "בכי רע". לקח נוסף של ז'בוטינסקי מפרעות תרפ"ט היה שיש להקים מחדש את הגדודים העבריים, שיהוו כוח מגן יהודי חוקי שישתלב בצבא ובמשטרה הבריטים. בהמשך ולאור התפכחות נוספת מול הגישה הבריטית הוא שינה זאת לדרישה להקמת כח צבאי עברי עצמאי שיוכל להגן על היהודים ללא חסמים.

המאמר נכתב לקראת יום עיון שייערך במעמד נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ביום רביעי הקרוב, 4.9.2019, בקרית ארבע, בשיתוף מדרשת חברון, מכון ז'בוטינסקי ומרכז בגין.

הצצה לסדרת כתבי ז'בוטינסקי החדשה תוכלו למצוא באתר "כתבים" החדש שעלה לאחרונה jabotinsky-w.org

פרטים נוספים לקראת יום העיון - לחצו