לא כל פיצוץ בעיראק הוא פעולה ישראלית

באף אחד מתקריות הפיצוצים שהתרחשו בבסיסים בעיראק לא סופקו הוכחות לכך שישראל עומדת מאחוריהם. עלות הסיכון לפעולה באזור זה גבוהה מאד, גם ברמה מבצעית וגם ברמה המודיעינית. אז בואו נעצור ונאתגר את האג'נדה הפופולרית. דעה 

לא כל פיצוץ בעיראק הוא פעולה ישראלית

צילום לוויין של אחד הבסיסים שהותקפו. באדיבות Imagesat

סדרת פיצוצים שהתרחשה לאחרונה בעיראק הציפה כותרות בתקשורת הישראלית והאמריקאית, שטענו כי ישראל עומדת מאחוריהם. הטענה המרכזית היא כי מדובר בהתקפות ישראליות סביב מה שמכונה ״הציר היבשתי האיראני״. זהו ביטוי לכבישים המובילים בין גבול איראן לגבול סוריה, כאשר התזה היא שמגבול סוריה מעבירים האיראנים אמל"ח לחיזבאללה. למרות האג'נדה, באף אחד מהפיצוצים לא סופקו הוכחות כלשהן שזו התקפה חיצונית או שהיא הגיעה מישראל.

הציר היבשתי, על פי תזה זו, משופע בבסיסים איראניים או כאלו תחת חסות איראנית, המכילים מחסני אמל"ח. ישראל עוקבת אחרי האיראנים, ובכל פעם שמחסן כזה מתמלא, עולה דיווח על תקיפה ישראלית את המחסן. האיראנים מצדם שבים לבנות מחסנים באותם בסיסים, ממלאים אותם מחדש, וחוזר חלילה. על העובדה שלישראל יש יכולות לתקוף בעיראק אין עוררין. השאלות הן סביב משוואת הסיכון-תועלת, לגבי האג'נדה סביב תזת הציר היבשתי האיראני והנחת האיראני הטיפש.

תזת הציר היבשתי בעייתית מכמה סיבות. ראשית, הדרכים בין איראן לסוריה דרך עיראק לא נסללו בשביל הברחת אמל"ח לחיזבאללה, אלא הרבה קודם לכן. גם מסילת הרכבת המתוכננת בין נמל בסוריה לטהרן דרך עיראק נמצאת בשלבי תכנון כבר שנים ללא התקדמות. אפילו בחטיבה של צה"ל שאמונה על אבטחת רמת הגולן לא שמעו על ציר כזה. ייתכן והוא צפוני מידי לגבול וייתכן והוא לא קיים. 

צוחקים על האיראנים?

עוד אתגר לתזה קיים בהנחה שהאחראים על הברחת האמל"ח לחיזבאללה במשמרות המהפכה או בשירות הביון MOIS משתמשים במקומות שצה"ל עוקב אחריהם. הטענה שיש מחסני אמל"ח איראניים בבסיסי קבע בעיראק, כאלו שצה"ל מכיר ועוקב אחריהם, שמה את האיראנים ללעג (להלן: הנחת האיראני הטיפש). זה כמו לומר שהם רוצים בכוונה להיכשל. סביר יותר שאם הם אכן נוהגים כך, זה למטרת הטעייה. לייצר מצג שווא במקום אחד כדי להסתיר פעילות במקום אחר.

אם מדינה רוצה להעביר אמל"ח לארגון טרור, סביר להניח כי היא לרוב תבחר בתשתיות אזרחיות לעשות זאת. משאיות גלידה, אוטובוסים שלוקחים נוסעים, ועוד. בצורה כזו יהיה לצה"ל יותר קשה לגלות את ההברחות, ויותר קשה להפציץ אותן בגלל נזק שיורי של בלתי מעורבים. כמו גם, פעילות הברחות אמל"ח המבוססת על הרבה רכבים קטנים יחסית, ניידים, וכאלו שאינם במבני קבע היא תכנון הגיוני יותר מאשר שימוש בבסיסי קבע לצורך כך.

היבט נוסף הוא האמל"ח שמועבר לחיזבאללה. היות וחיזבאללה מחזיק בהרבה רקטות וגם בכושר ייצור עצמי בלבנון, אשר ניתן להעריך כי המרכיב החסר שאיראן יכולה לספק לו הוא קיט דיוק לרקטה. מדובר במוצר הדורש תעשייה ביטחונית יותר מבושלת וייצור סדרתי מורכב יחסית. בהנחה והאיראנים מספקים קיטים מוכנים כאלו דרך היבשה, לא נדרשים לכך מחסנים גדולים. אפשר לאחסן קיטים כאלו בדירות מגורים ברחבי בגדד כסוג של חוצץ לוגיסטי. מדוע להשתמש במיקומים צבאיים, "צבועים" איראן שצה"ל מכיר ועוקב?

לגבי תזת הטק"ק האיראני המכוון לישראל מעיראק, גם כאן עולה ספק. אם לאיראן יש משגרים ניידים של טילים מבוססי דלק מוצק, היא יכולה לאחסן אותם באיראן, לפרוס אותם לפי פקודה בעיראק, לבצע ירי, ולהחזיר אותם לאיראן בנסיעה. אם נניח היא חפצה לירות אותם מעיראק. לאיראן יש טילים שמגיעים מכל חלקי איראן לישראל, כך שלא ברור למה צריך את עיראק. אבל נניח שצריך, עד שצה"ל יבין מאיפה ירו בעיראק, המשגר כבר יחזור לאיראן. כלומר, כדי לממש את הקלף העיראקי, איראן לא צריכה בסיסי קבע של טילים במדינה.

שאלה נוספת היא מדוע שאיראן תציב כזה אמל"ח יקר, אסטרטגי, ושנמצא כנראה במשורה,  במדינה אחרת עם מוטת שליטה פחות הדוקה. ועוד בבסיסים שצה"ל מכיר? בסיסי טילים דורשים לוגיסטיקה ומייצרים ״טביעת אצבע״ שאנליסטים של צה"ל יודעים לזהות. עד היום, דרך אגב, לא סופקו הוכחות כלשהן שאיראן הציבה טק"ק בשנים האחרונות בעיראק.

איפה ההוכחות

גם רובד ההוכחות בפרסומים בארץ ובארה"ב חלש. ישנו תיעוד של הפגיעות בתצלומי לוויין, אולם ממנו לא ניתן להסיק בוודאות כי מדובר בתקיפה מהאוויר. בטח לא שמדובר בתקיפה ישראלית מהאוויר. הפרסומים בחו"ל נסמכים על גורמים עלומים במודיעין האמריקאי שלא ניתן לדעת מי הם ומאיפה ברשותם המידע המדויק שזו ישראל שתקפה. גם גורמים אמריקאים אלו לא סיפקו הוכחות לטענות שלהם. 

עוד היבט לדיון הוא משוואות הסיכון. להוציא שתי רביעיות מטוסי קרב לעיראק ואולי מטוס משימה לניהול האירוע זה סיכון גדול. נפילה של טייסים בשבי האיראני תכניס את ישראל לבעיה רצינית. גם איבוד כלי טיס יקר כזה ועם טכנולוגיה שיכולה ליפול אצל האויב זו תוצאה לא נעימה בלשון המעטה. העיראקים מאשימים את ישראל בתקיפה באמצעות כטב"מים, עם זאת, כטב"מים ישראלים גדולים נעדרים יכולת תדלוק אווירי. דיווחים בעולם המצביעים על חימוש כטב"מים ישראלים מעלים ספק אם הוא בכלל מתאים למשימה זאת.

האם הסיכון בהפצצה בעיראק שווה את התגמול של מחסן אמל"ח הכולל קיטים להשבחת רקטות? סביר להניח שהאיראנים לא שמים את כל הביצים במחסן אחד, אז לא מדובר בתוצאה בינארית, אלא בהמשך הפעילות לסיכול הברחות אמל"ח לחיזבאללה המתנהלת בשוטף מאז שחיזבאללה קיים. כלומר, גם הפצצה מוצלחת של מחסן בעיראק לא תעצור את בניין הכוח של חיזבאללה, אך עלות הטעות גבוהה מאד. לעומת זאת, אם צה"ל יודע מתי ממלאים מחסן בעיראק, הוא יודע מתי מרוקנים אותו ואיך, ומתי הרכבים עם הקיטים מגיעים לסוריה. כאן אפשר כבר לייצר מתקפה עם פחות סיכון הכוללת ירי ב-STAND OFF.

נקודה אחת נוספת קשורה להיבט מודיעיני. אם נניח שכל הפרסומים נכונים, אזי ישראל מציגה חדירה עמוקה לפעילות הברחות האמל"ח של איראן. הברחת אמל"ח היא עסק חשאי וממודר, ולכן סביר כי תוצאה כזו היא לרוב שילוב של יכולות ויזינט, סיגינט ויומינט. כל שיבוש של פעילות כזו (הפצצת מחסן בדוגמא שלנו), מייצרת חקירה בתוך פעילות זו למצוא מדליפים. כל אירוע כזה גורר שינויים במידור שמקשים על תשתית האיסוף הקיימת של ישראל. ולכן, מעבר לסיכון באיבוד טייסים וכלי טיס, ישנו גם סיכון באיבוד מקורות מודיעיניים ופגיעה בתשתית איסוף.

לאור כל אלו, הסבירות שהמחסנים בעיראק הופצצו קטנה, ועוד יותר קטנה הסבירות שישראל מעורבת. עלות הסיכון לפעולה בעיראק גבוהה מאד והחשש לאבד תשתית איסוף על פעילות ההברחות של איראן מצריכות מטרה מאד ערכית. בכל המקרים האחרונים אין עדות לכך, ואם מניחים שהאיראנים יודעים את העבודה, הסבירות למטרה כזו בבסיסים צבועים איראן בעיראק אפסית (אלא אם מדובר בהטעייה מכוונת). חלופות אחרות יכולות להיות מלחמת שליטה בין ארגונים בתוך עיראק כאשר כל אחד מנסה להקטין את כוחו של האחר באמצעות פגיעה בלוגיסטיקה או תקלות טכניות.

 

אולי יעניין אותך גם