ה"יהלום" של "הציפור הכחולה" לקראת ששת הימים
אחד מהישגי המודיעין שתרמו להצלחה המבצעית האווירית במלחמת ששת הימים היה הבאתו של מטוס מיג-21 עיראקי עם טייסו לישראל, השבוע לפני 53 שנה. הזדמנות להכיר את מבצע "יהלום" בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 13/08/2019
המיג העיראקי. צילום: ארכיון צה"ל
אחד ההישגים החשובים של המוסד בתקופתו של הראש מאיר עמית היה הבאתו של מיג 21 ארצה, בעריקה של הטייס העיראקי נקיב (סרן) מוניר רדפא, על מטוסו ב-16 באוגוסט 1966. למבצע המורכב הזה ניתן הכינוי "הציפור הכחולה" ולטייס "יהלום". התוצאה הייתה שיא של פעולה מודיעינית-איסופית ומבצעית של עשרות אנשים במקומות שונים.
הרעיון החל בשיחה של מאיר עמית עם אלוף עזר ויצמן, מפקד חיל האוויר באפריל 1965. ויצמן הצביע על צורך חיוני שבידי ישראל יהיה מטוס מיג-21, אמצעי הלחימה האווירי המתקדם ביותר של הסובייטים אז, כדי ללמוד על היכולת להתמודד מולו. יעקב נמרודי, נספח צה"ל בטהרן, היה בקשרים הדוקים מאד עם רחביה ורדי, ראש "הצומת" (האגף להפעלת סוכנים) במוסד.
כאשר עלה הצורך לגייס טייס ערבי עם מטוס מתקדם, שיתף ורדי את נמרודי באתגר. נמרודי סיפר כי בתקופת שליחותו באיראן גייס מאות אנשים שסייעו לו בעבודתו השוטפת, וכי ארבעה מתוכם, יהודים מעיראק ומאיראן, נראו לו מתאימים לאתר קצות חוט למשימת המטוס. הבולט בהם היה יוסף שמש, אשר לדברי נמרודי, ללא הסיוע שלו במבצע הרי "הבאת המיג לארץ לא הייתה רואה אור בוקר".
שלב אחר שלב
מבצע "יהלום" נוהל אישית על ידי רחביה ורדי, ראש "הצומת" במוסד, ושותף בו זאב (ולוולה) לירון, שהיה ראש ענף המודיעין בחיל האוויר. לירון היה מעורב במבצע שנה שלמה, וכך החמיץ סבב מינויים וקידום בחיל האוויר. לאחר תפקיד בחו"ל פרש מצה"ל בתחושת אכזבה, כי לא זכה להוקרה הראויה. יהודה פורת, קצין במערך המודיעין האווירי, יודע ערבית ונווט בחיל האוויר, נבחר על ידי ישעיהו (שייקה) ברקת, ראש מחלקת המודיעין בחיל האוויר, להיפגש עם מוניר ולתדרכו. יהודה הצטרף לפגישה של מוניר וזאב לירון, אשר הועברה מיוון לרומא. מוניר ויהודה דנו על מסלול הטיסה המדויק בין עיראק לישראל ועל גובה הטיסה בכל שלב בדרך. כדי לוודא את אמינות הסוכן, עקב מאיר עמית אחר מוניר מרחוק בפגישה בבית הקפה.
לגבי דרכי ההתקשרות סוכם כי כאשר מוניר ישמע ב"קול ישראל הערבי" את השיר "מרחבתין מרחבתין" (ברוך הבא) זו העת למשימה. השיר יושמע במשך שלושה ימים והוא יוכל לבחור מתי יוכל לצאת לדרך. זה לא היה ניסיונה הראשון של המדינה להביא את מטוס מיג 21, ניסיונות קודמים נכשלו. גם יוסף שמש היה שנוי באמינותו במחלוקת בין גורמים שונים.
כדי לבסס את האמינות של מוניר הוא הובא בחשאי לביקור בארץ, שמטרתו לבצע טיסת מבחן. מבצע זה חווה קשיים וחשש ראשוני כאשר מוניר עלה בשוגג על מטוס לקהיר, הנמצא בשער הסמוך למטוס לתל אביב. טיסת המבחן בישראל התקיימה כאשר זאב לירון הצטרף למוניר, כשברקע חיל האוויר בכוננות. הטיסה בשמי הארץ הועילה למוניר ללמוד על מסלולי הנחיתה ועל שדה התעופה חצור לקראת העריקה. בביקורו בישראל למד מוניר בנוסף כתב סתרים, אשר סייע לו בהמשך המבצע.
הנחתת המטוס בבסיס חצור הייתה כרוכה במידור כבד. עד הרגע האחרון עמד הסיכון כי לפנינו סוכן כפול במשימת תקיפה ערבית. לעבר המטוס שהתקרב לתחום האווירי של ישראל הוזנקו מפקד טייסת מיראז' רן פקר (לימים תא"ל, מפקד בכיר בחיל האוויר) וסגנו שמואל שפר (לימים ראש מודיעין-אוויר). כשנחת הטייס רדפא הוא כתב ביוזמתו מכתב למפקד חיל האוויר הישראלי כי "בקש לערוק ממניעים אנושיים ולאומיים".
היה זה המטוס הראשון מסוגו שהגיע לעולם המערבי ועוד בתקופת המתח של "המלחמה הקרה". המטוס סיפק לחיל האוויר מידע חשוב על מעטפת הביצועים של המיג שהיה בשימוש אז במדינות ערב רבות, ובעיקר על נקודות התורפה של המטוס, אשר נוצלו בהצלחה בקרבות האוויר במלחמת ששת הימים. עם הגעתו לחצו האמריקאים לקבלו לבדיקה יסודית בארה"ב. למרות התנגדות אנשי צה"ל ו"המוסד" נעתר ראש הממשלה אשכול לבקשת האמריקאים והסכים למסור להם את המטוס לבחינה לתקופה קצרה.
כעבור חודש ימים, עם החזרת המטוס לארץ, הוזמנו בלחצו של נמרודי שני טייסים איראניים ללמוד את ביצועי המטוס, כדי להכירו לאפשרות של התמודדות מולו בגבול הארוך שלהם עם ברית המועצות. גם המודיעין הגרמני זכה לקבל מידע ראשוני מהמטוס. בזירה הפוליטית הפנים-ישראלית דרשה מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) במפתיע להחזיר את המטוס לסובייטים. אך טבעי היה כי עיראק דרשה את התערבות האו"ם להחזרת המטוס לארצה. הניסיונות לשקם את הטייס העריק רדפא ומשפחתו בישראל לא עלו יפה. על כן הועברה המשפחה למדינה רחוקה מהמזרח התיכון, שם נפטר ב-1998 בגיל 62.
מבצע "יהלום-הציפור הכחולה" היה זריקת עידוד חשובה לגאוות היחידה של "המוסד" במיוחד שנה אחרי נפילתו של אלי כהן, והרושם הקשה שנצרב בתודעה הציבורית בארץ ובעולם מהוצאתו להורג על ידי הסורים.
תודה לזאביק לירון ז"ל על ספרו "תהומות ושחקים", הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
אחד מהישגי המודיעין שתרמו להצלחה המבצעית האווירית במלחמת ששת הימים היה הבאתו של מטוס מיג-21 עיראקי עם טייסו לישראל, השבוע לפני 53 שנה. הזדמנות להכיר את מבצע "יהלום" בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד
המיג העיראקי. צילום: ארכיון צה"ל
אחד ההישגים החשובים של המוסד בתקופתו של הראש מאיר עמית היה הבאתו של מיג 21 ארצה, בעריקה של הטייס העיראקי נקיב (סרן) מוניר רדפא, על מטוסו ב-16 באוגוסט 1966. למבצע המורכב הזה ניתן הכינוי "הציפור הכחולה" ולטייס "יהלום". התוצאה הייתה שיא של פעולה מודיעינית-איסופית ומבצעית של עשרות אנשים במקומות שונים.
הרעיון החל בשיחה של מאיר עמית עם אלוף עזר ויצמן, מפקד חיל האוויר באפריל 1965. ויצמן הצביע על צורך חיוני שבידי ישראל יהיה מטוס מיג-21, אמצעי הלחימה האווירי המתקדם ביותר של הסובייטים אז, כדי ללמוד על היכולת להתמודד מולו. יעקב נמרודי, נספח צה"ל בטהרן, היה בקשרים הדוקים מאד עם רחביה ורדי, ראש "הצומת" (האגף להפעלת סוכנים) במוסד.
כאשר עלה הצורך לגייס טייס ערבי עם מטוס מתקדם, שיתף ורדי את נמרודי באתגר. נמרודי סיפר כי בתקופת שליחותו באיראן גייס מאות אנשים שסייעו לו בעבודתו השוטפת, וכי ארבעה מתוכם, יהודים מעיראק ומאיראן, נראו לו מתאימים לאתר קצות חוט למשימת המטוס. הבולט בהם היה יוסף שמש, אשר לדברי נמרודי, ללא הסיוע שלו במבצע הרי "הבאת המיג לארץ לא הייתה רואה אור בוקר".
שלב אחר שלב
מבצע "יהלום" נוהל אישית על ידי רחביה ורדי, ראש "הצומת" במוסד, ושותף בו זאב (ולוולה) לירון, שהיה ראש ענף המודיעין בחיל האוויר. לירון היה מעורב במבצע שנה שלמה, וכך החמיץ סבב מינויים וקידום בחיל האוויר. לאחר תפקיד בחו"ל פרש מצה"ל בתחושת אכזבה, כי לא זכה להוקרה הראויה. יהודה פורת, קצין במערך המודיעין האווירי, יודע ערבית ונווט בחיל האוויר, נבחר על ידי ישעיהו (שייקה) ברקת, ראש מחלקת המודיעין בחיל האוויר, להיפגש עם מוניר ולתדרכו. יהודה הצטרף לפגישה של מוניר וזאב לירון, אשר הועברה מיוון לרומא. מוניר ויהודה דנו על מסלול הטיסה המדויק בין עיראק לישראל ועל גובה הטיסה בכל שלב בדרך. כדי לוודא את אמינות הסוכן, עקב מאיר עמית אחר מוניר מרחוק בפגישה בבית הקפה.
לגבי דרכי ההתקשרות סוכם כי כאשר מוניר ישמע ב"קול ישראל הערבי" את השיר "מרחבתין מרחבתין" (ברוך הבא) זו העת למשימה. השיר יושמע במשך שלושה ימים והוא יוכל לבחור מתי יוכל לצאת לדרך. זה לא היה ניסיונה הראשון של המדינה להביא את מטוס מיג 21, ניסיונות קודמים נכשלו. גם יוסף שמש היה שנוי באמינותו במחלוקת בין גורמים שונים.
כדי לבסס את האמינות של מוניר הוא הובא בחשאי לביקור בארץ, שמטרתו לבצע טיסת מבחן. מבצע זה חווה קשיים וחשש ראשוני כאשר מוניר עלה בשוגג על מטוס לקהיר, הנמצא בשער הסמוך למטוס לתל אביב. טיסת המבחן בישראל התקיימה כאשר זאב לירון הצטרף למוניר, כשברקע חיל האוויר בכוננות. הטיסה בשמי הארץ הועילה למוניר ללמוד על מסלולי הנחיתה ועל שדה התעופה חצור לקראת העריקה. בביקורו בישראל למד מוניר בנוסף כתב סתרים, אשר סייע לו בהמשך המבצע.
הנחתת המטוס בבסיס חצור הייתה כרוכה במידור כבד. עד הרגע האחרון עמד הסיכון כי לפנינו סוכן כפול במשימת תקיפה ערבית. לעבר המטוס שהתקרב לתחום האווירי של ישראל הוזנקו מפקד טייסת מיראז' רן פקר (לימים תא"ל, מפקד בכיר בחיל האוויר) וסגנו שמואל שפר (לימים ראש מודיעין-אוויר). כשנחת הטייס רדפא הוא כתב ביוזמתו מכתב למפקד חיל האוויר הישראלי כי "בקש לערוק ממניעים אנושיים ולאומיים".
היה זה המטוס הראשון מסוגו שהגיע לעולם המערבי ועוד בתקופת המתח של "המלחמה הקרה". המטוס סיפק לחיל האוויר מידע חשוב על מעטפת הביצועים של המיג שהיה בשימוש אז במדינות ערב רבות, ובעיקר על נקודות התורפה של המטוס, אשר נוצלו בהצלחה בקרבות האוויר במלחמת ששת הימים. עם הגעתו לחצו האמריקאים לקבלו לבדיקה יסודית בארה"ב. למרות התנגדות אנשי צה"ל ו"המוסד" נעתר ראש הממשלה אשכול לבקשת האמריקאים והסכים למסור להם את המטוס לבחינה לתקופה קצרה.
כעבור חודש ימים, עם החזרת המטוס לארץ, הוזמנו בלחצו של נמרודי שני טייסים איראניים ללמוד את ביצועי המטוס, כדי להכירו לאפשרות של התמודדות מולו בגבול הארוך שלהם עם ברית המועצות. גם המודיעין הגרמני זכה לקבל מידע ראשוני מהמטוס. בזירה הפוליטית הפנים-ישראלית דרשה מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) במפתיע להחזיר את המטוס לסובייטים. אך טבעי היה כי עיראק דרשה את התערבות האו"ם להחזרת המטוס לארצה. הניסיונות לשקם את הטייס העריק רדפא ומשפחתו בישראל לא עלו יפה. על כן הועברה המשפחה למדינה רחוקה מהמזרח התיכון, שם נפטר ב-1998 בגיל 62.
מבצע "יהלום-הציפור הכחולה" היה זריקת עידוד חשובה לגאוות היחידה של "המוסד" במיוחד שנה אחרי נפילתו של אלי כהן, והרושם הקשה שנצרב בתודעה הציבורית בארץ ובעולם מהוצאתו להורג על ידי הסורים.
תודה לזאביק לירון ז"ל על ספרו "תהומות ושחקים", הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
