שוק ההלוואות של תעשיית הביטחון הרוסית

רוסיה היא אחת מסוחרות הנשק הגדולות בעולם. היא לא בוחלת בלקוחותיה, גם כשהם עלולים שלא להחזיר את ההלוואות הניתנות להם. את העסקאות היא מבצעת לא רק על מנת להרוויח כלכלית, אלא גם לאחיזה פוליטית. מאמר מיוחד 

מנסה להרחיב את האחיזה על הגלובוס. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. צילום: AP

רוסיה היא אחת מסוחרות הנשק הגדולות בעולם מזה שנים רבות, ועסקאות הנשק השנתיות שלה עומדות על כ-15 מיליארד דולר. תעשיית הביטחון הרוסית, המפתחת ומייצרת מערכות נשק באיכות, שלא נופלת מזו של המערב, הינה נכס בעל ערך רב לשלטון הרוסי, במיוחד בימים בהם מצב הכלכלה הרוסית אינו בשיאו. מכירות הנשק הבינלאומיות מאפשרות לרוסיה לשמר את תקציב ההגנה שלה עצמה, ולשמר ולשפר את התשתיות הטכנולוגיות שהקימה זה לא מכבר, לרבות כוח אדם טכנולוגי איכותי.

הממשל הרוסי כמעט ואינו בוחל בבחירת לקוחותיו ובמכירת תוצרתו הביטחונית. יתרה מכך, הממשל הרוסי רואה במכירת הנשק כאמצעי לחץ מדיני ופוליטי וכאמצעי ליישום והרחבת שליטתו המדינית. חלק ניכר מלקוחותיו, בנות הברית ושותפות הממשל הרוסי, הם לרוב אלו אשר הפרוטה אינה מצויה בכיסם, והם מתקשים במימון רכש בקנה מידה רחב של אמצעי לחימה מתקדמים.

על מנת להגדיל את אחיזתו והשפעתו בקרב לקוחותיו, מסייע להם הממשל הרוסי ברכש מערכות הנשק באמצעות סבסוד ובמתן הלוואות מבנקים ותאגידים ממלכתיים ברוסיה. הסבסוד הרוסי הינו כזה, שלעיתים התעשיות הביטחוניות הרוסיות לא מרוויחות בטווח הקצר כלל ממכירת אמצעי הלחימה, אך בטווח הארוך יותר יביאו חוזי הרכש איתם גם חוזי תחזוקה ורכש חלקי חילוף על ידי הלקוח לעשרות שנים קדימה מחד, ומאידך, מאפשרים חוזי הרכש בחסות הממשל הרוסי ליצור ולשמר מקומות תעסוקה, שמירת קווי הייצור והידע, הפחתת עלויות הרכש המקומי, וכמובן מאפשרים לייצר השפעה פוליטית ומדינית.

ישנן דוגמאות רבות לכך, למשל אישור הלוואה ב-2018 בסך 200 מיליון דולר לארמניה עבור רכש מערכות מכ"מ ומערכות הגנה אווירית, הלוואה אחרת לבנגלדש ב-2013 בסך 800 מיליון דולר לרכש מטוסי אימונים, והלוואה נוספת לקובה בסך 50 מיליון דולר בשלהי 2018 לרכש רכבים משוריינים, מסוקים ושיפוץ טנקים.

יחד עם זאת, לקוחות אלו מייצגים חתך קטן יחסית של לקוחות התעשייה הביטחונית הרוסית. שני הלקוחות המרכזיים של רוסיה, להם משקל רב בכלכלה הרוסית, הם הודו וסין, ולאחרונה אף טורקיה. רוסיה, הרואה במדינות אלו כמדינות יעד אסטרטגיות לשיווק ביטחוני, מבינה כי בהן טמון השוק המשמעותי שלה.

פוטין. עסקאות שוק ולא אידיאולוגיות. צילום: AP

כך למשל פורסם, שיותר ממחצית עסקת רכש מערכות ההגנה האווירית מדגם S-400 על ידי טורקיה, מומנה מהלוואה שניתנה לטורקיה מהממשל הרוסי. שווי עסקה זו, אשר עוררה הדים רבים בארצות הברית ובברית נאט"ו, עמד על יותר מ-2.5 מיליארד דולר.

הסיכונים שלוקחת רוסיה

הסיכון הכלכלי בהלוואות אלו לרוסיה נמוך, שכן מרביתן ניתנות תמורת אמצעי לחימה ישנים יחסית או פחות מתקדמים, אך הנשיא פוטין, למרות תמיכתו וקידומו את מדיניות ההלוואות לרכש הביטחוני, הקפיד לסייג לא פעם והדגיש, ש"ההלוואות האלו חייבות להיות מבוססות על עקרונות השוק ולא להיות כמו ההלוואות שהאיחוד הסובייטי נהג להעניק מסיבות אידיאולוגיות, ושאיש מעולם לא ראה שוב, כדוגמת אלג'יריה, אשר צברה חוב של למעלה מ- 10 מיליארד דולר שניתן לה בהלוואות עד 1989 לרכש אמצעי לחימה".

גם תוכנית המימון הגדולה ביותר של רוסיה, מעל 10 מיליארד דולר לוונצואלה, מאז אמצע שנות האלפיים, התפוצצה בפניה. רוסיה העניקה הלוואות לוונצואלה במהלך 2009, 2012 וב-2014, אשר נועדו לרכש טנקים, מטוסים, מסוקים, טילים ונשקים קלים. במהלך השנתיים האחרונות החלה ונצואלה בפיגור תשלומיה לרוסיה.

בעוד שני הממשלים, ברוסיה ובוונצואלה, מנסים להגיע להסדרים ולפתרונות תשלום להחזרת החובות, החלו התעשיות הביטחוניות הרוסיות לנטוש את המדינה הדרום אמריקאית ולהפסיק מכירה ותמיכה בתחזוקה במערכות שרכשה, למרות האינטרסים השלטוניים של רוסיה בוונצואלה. תופעה זו הינה חדשה יחסית ומצביעה על מגמה הולכת ומתפתחת של עצמאות התעשייה הביטחונית הרוסית, למרות תמיכת הממשל בה.

על מנת לתמוך בוונצואלה למרות יציאת התעשיות הביטחוניות ממנה, החל לאחרונה השלטון הרוסי להעביר אמצעי לחימה ולסייע בתחזוקת המערכות שלה באמצעות עודפים ותשתיות הצבא הרוסי ללא תשלום או במחיר מופחת, בדומה לנעשה על ידה בסוריה. תמיכה דומה לזו נעשית על ידי הצבא הרוסי למשל גם בניקרגואה.

לסיכום, רוסיה אינה המדינה היחידה אשר מייצרת מינוף פוליטי ומדיני באמצעות מכירת אמצעי לחימה והלוואות רחבות היקף. ארצות הברית וסין פועלות במישורים דומים יחסית, באמצעות כספי סיוע והלוואות ענק למימון רכש של מערכות לחימה על ידי מדינות היעד שלהן.

בעוד ארצות הברית מקפידה הקפדה יתרה על זהות לקוחותיה, הרי שרוסיה וסין אינן בוחלות כמעט בזהות לקוחותיהן, בין אם מדובר במדינות או בשחקנים לא-מדינתיים.

התפיסה הרווחת במדינות אלו שבאמצעות מכירות אמצעי לחימה ומערכות נשק, ניתן לייצר לא רק אחיזה פוליטית ומדינית, אלא מכירת המערכות מאפשרת הוזלת עלויות פיתוח וייצור לצבאות המקומיים, שימור ופיתוח תשתיות טכנולוגיות, הון אנושי והגדלת התוצר הגולמי הלאומי, המאפשר רווחה כלכלית גדולה יותר.

אולי יעניין אותך גם

זירת הפגיעה בדמשק. צילום: מתוך טוויטר

הקשר האיראני לניסיון החיסול של בכיר הגא"פ בדמשק

לפי דיווחים, התקיפה נגד בכיר הג'יהאד האסלאמי בסוריה, אכרם אל-עג'ורי, בוצעה באמצעות חימוש מדויק. למרות הערפל סביב דמותו, ניתן להגיד כי מדובר באדם שמהווה החוט המקשר בין ארגון הטרור לאיראן