ביטחון לאומי מחפש חוסן חברתי. דעה
נתן פז
| 07/07/2019
דוברות המשטרה
מותו של סלומון טקה ז"ל מירי השוטר בחיפה הביא להפגנות אלימות ומחאה נרחבת בכל הארץ. פרטי האירוע בוודאי יחקרו לעומק על ידי רשויות המדינה והמחלקה לחקירות שוטרים וכפי שהמציאות מוכיחה אין מקום לקביעות נחרצות מוקדמות ומוקדי לינץ' לאף צד. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהמגמה המסוכנת של אירועים אלימים בהם מעורבות רשויות האכיפה למול ייצוג יתר של אנשי העדה האתיופית בפשיעה ובאירועים חריגים. ישראל תוכל לעמוד באתגרים הביטחוניים ולעמוד איתנה מול איראן וגרורותיה במזרח התיכון נשאלת השאלה האם ישראל תוכל לעמוד באיומים החברתיים ותצליח להגן על אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין. מאמר זה סוקר את המרכיבים של הביטחון הלאומי, מתייחס לאתגרים באשר לחוסן החברתי ומעלה דרכי פעולה אפשריות בנושא.
מרכיבי הביטחון הלאומי של ישראל ומגילת העצמאות
הגדרה של ביטחון לאומי היא יכולתה של אומה להגן על אזרחיה ועל ערכיה הפנימיים מפני איומים חיצוניים, כגון ארגוני טרור ומדינות עוינות .הביטחון הלאומי מושתת על שלל מרכיבים המקנים למדינה את היכולת להגן על עצם קיומה, על עצמאותה, על חיי תושביה, על שלמותה הטריטוריאלית, על ביטחון הפנים שלה, על מעמדה בקרב אומות העולם, על המאזן הדמוגרפי, על התפיסה האידאולוגית ועל הביטחון היומיומי בגבולות.
אם כן, היכולת של ארגוני טרור להביא להשמדתה של מדינת ישראל מוגבלת. כמובן שלנוכח האיומים מצד איראן כמדינת טרור, אין להקל ראש וודאי באשר להתגרות בנושא פרויקט הגרעין והשלכותיו עלינו ועל שלום העולם. אבל, אם נתעמק במרכיבי הביטחון הלאומי, נמצא שהביטחון הלאומי ולעניין זה החוסן החברתי שלנו תלוי ביכולת של רשויות המדינה להגן על האזרחים ועל התושבים גם בהיבטים של ביטחון פנים, ערכים, תפישה אידיאולוגית.
במגילת העצמאות שהיא הבסיס הערכי המשמעותי של מדינת ישראל מצאו לנכון מייסדי המדינה שבדרך לציין בין היתר כי המדינה מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. כמו כן, תהא המדינה מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. ברור לכל בר דעת שבהיבט החברתי ממש איבדנו את הדרך. הזרקור הביטחוני וההשקעה הלא פרופורציונאלית במרכיבי הביטחון הלאומי לשם הגנה מפניי האיומים החיצוניים ביחס להשקעה במרכיבי הביטחון הלאומי בהגנה מפניי האיומים הפנימיים מייצרת אנומליה באשר לתפישת הביטחון הלאומי ובתוצאותיה גורמת למשבר בחוסן החברתי של המדינה.
עליה ופשיעה
העדה האתיופית היא עדה נטועה מאד בישראל למורות, שאנו נוטים לראות בהם עדין עולים חדשים. החל משנות ה-60 של המאה הקודמת בהם עלו יהודים מ"ביתא ישראל" בצורה בלתי לגאלית כבודדים, דרך מבצעי עלייה סדורים וסודיים של המוסד, מבצע "משה" שהחל בנובמבר 1984 ומבצע "שלמה" בשנות ה-90 ועד היום הועלו כ-144 אלף בני העדה לישראל. מאחר ואנו נכשלים פעם אחר פעם כאומה בקליטת עלייה יעילה מצאו עצמם רוב בני העדה בתיוג בעייתי שמקשה עליהם להשתחרר ממנו. אותו התיוג של "אוכלוסייה נכשלת", "פרימיטיביים" בשילוב של חוסר השקעה מתאים מבחינה מדינתית לממדי העלייה והצרכים החברתיים וכלכליים שלה הוביל לדרדור משמעותי של נוער מהעדה ולייצוג יתר בפשיעה ובבתי הכלא בישראל.
כמעט באותו תסריט בו מצאו עצמם עולים בני עדות המזרח בשנות ה-50 וה-60 בשבו הם נפלטים לשוליים החברתיים ומוצאים ומגיעים בעל כורחם לפשיעה כך בדיוק, מצאו עצמם בני העדה האתיופית בשוליים החברתיים גם כן. סקירה של בתי הכלא בישראל מציבה בפנינו מראה מדאיגה של ייצוג יתר של בני העדה האתיופית. מתוך נתוני שב"ס כפי שהתפרסמו בתקשורת, בחודש יוני 2016, עמד מספר הקטינים יוצאי אתיופיה הכלואים בכלא אופק על כ-18.5%, גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה הכללית. המספר הכללי של קטינים כלואים עמד דאז על 281 איש כאשר רובם בני מיעוטים.
הסיבה לייצוג היתר בפשיעה בקרב בני העדה נעוצה לטעמי במספר סיבות. הראשונה היא חוסר הקצאה מספקת של המשאבים ליצירת מקומות עבודה, פתרונות דיור, מסגרות חינוך, מסגרות ספורט ומסגרות טכנולוגיה על מנת למקסם את מיצוי הפוטנציאל ולאפשר שוויון הזדמנויות כלפי צעירי העדה. השקעה כזו מחייבת לכל האוכלוסייה אך אחת כמה וכמה לאוכלוסייה שזקוקה לזו במסגרת עלייה. הסיבה השנייה ביצר הישרדותי. בעוד שחלק עסוקים באיזה רכב לקנות אחרים יהיו עסוקים בלהביא מזון הבייתה לשולחן. כאשר אבא מובטל, אמא עובדת כפועלת ואינה מצליחה לכלכל הבית כנדרש יצאו הילדים למצוא הכסף ברחובות.
מי שנאבק בהישרדות יומיומית יפנה לגניבה, סמים, התפרצויות ועבירות אחרות בדיוק כמו הכרוניקה בה מצאו עצמם עולים מעדות אחרות בראשית דרכם בארץ. לעולם ארגוני הפשיעה ישמחו לנצל את חולשתם על מנת לגזור קופון כספי. כך ימצאו עצמם גם נערים בני העדה בדרג הנמוך כ"חיילים" של ארגוני הפשיעה, אנשי הביצוע אם תרצו.
סיבה שלישית היא דור ה-Y. דור צעיר של היום רובם כולם מעוניינים ב"אינסטנט" כאן ועכשיו. הדבר נכון לוותיקים ולעולים כאחד. מאחר ולהורים בני העדה לרוב קיים קושי רב יותר לאפשר את הרווחה הכלכלית והצרכים לכסף, בילויים ועוד ימצאו עצמם חלק פונים לפשיעה ועבירות כחלק מהגשת הצרכים. יחד עם כל הרשום לעיל, חשוב לזכור שמדובר בעדה יהודית בעלת היסטוריה מפוארת. בניה ובנותיה הם ממיטב הנוער שלנו. תמצאו אין ספור סיפורי גבורה ביחידות המובחרות של צה"ל ושאר ארגוני ביטחון, בני ובנות העדה ממלאים תפקידים ציבוריים בכירים ואחרים. הבעיה מתחילה ונגמרת בתיוג ובחוסר ההשקעה המתאים להוצאה ממעגל הפשיעה והנכשלות. כישלון שכזה בחוסן החברתי שלנו יכול שיגרום לחוסר אמון משמעותי של ציבורים שלמים במדינה דבר שבהחלט פוגע ומחליש אותנו בהיבטי ביטחון לאומי.
רשויות אכיפת החוק בתווך
אנשי אכיפת החוק, שוטרים, סוהרים ואחרים אינם חסינים בפני התיוג החברתי הזה. כך ימצאו עצמם אנשי אכיפת החוק באכיפת יתר מול אוכלוסיות מסוימות כמוהם גם בני העדה. הבעיה אינה בשוטר/סוהר הבודד אלא בכך שזהו בעצם מעגל שמזין עצמו. על מנת להילחם בסחר בסמים, עבריינות נוער, אלימות, התפרצויות אנו דורשים ממערכות אכיפת החוק לבצע פעילות משמעותית. לאן יפנו? לשכונות של בני העדה האתיופית, לשכונות ולכפרים של בני המיעוטים ולמקומות שבם ידוע עובדתית שמתקיימת פעילות פלילית מוגברת. כאשר יש מגע בין אנשי האכיפה לאותה אוכלוסייה לעיתים רבות התיוג, החשש, הניסיון מאירועים אלימים קודמים יובילו לאכיפה קשה יותר מול אנשי המגזר.
אני מאמין ביושרם של רוב השוטרים והסוהרים וזאת מהיכרותי האישית עם אנשים מצוינים וערכיים לאורך שנות שירות הן במשטרה והן בשב"ס. ברור שקיימים גם שוליים אך לטעמי לא נכונה האמירה של התנכלות מכוונת לבני העדה האתיופית רק בגלל צבע עורם ולגזענות מערכתית. מזכיר לכולנו שבמערכות הללו משרתים אלפי בני העדה ובתפקידים מבצעיים, מודיעיניים ובכירים. אם כן, הבעיה היא חברתית והיא נעוצה בתיוג ובחוסר השקעה מתאים באוכלוסיית עולים.
יצירת חוסן חברתי
האירוע הקשה והטראגי של סלומון טקה ז"ל ייחקר עד תום ובמקצועיות. אני מקווה ורוצה להאמין שרשויות המדינה ייקחו את הזדמנות ויקבלו החלטות נכונות בהיבטי השקעה בקרב העדה האתיופית. הקצאת משאבים כפי שהוזכרה לעיל, יחד עם חינוך לסובלנות וקבלת האחר, קטיעת התיוג של בני העדה ויצירת שוויון הזדמנויות לצעירי העדה הם שיובילו לשינוי. במקביל טיפול מקצועי במחוללי הפשיעה בתוך השכונות, מאבק בלתי מתפשר בסוחרי הסמים ובאנשי ארגוני הפשיעה שעושים "סקאוטינג" וגיוס של נערים ונערות במצוקה מקרב בני העדה, מפגשים של מפקדים ואנשי שטח עם מנהיגי העדה, עם הנוער במסגרות החינוך ושבירת הסטיגמה של "תמיד שוטר/סוהר אלים למול נער אתיופי עבריין".
קליטה של חיילים משוחררים במסגרות עבודה מאפשרות ומתן אפשרות התפתחות כלכלית ומקצועית. כל אילו יהיו בבחינת לימוד לקחי העבר ויצירת מציאות טובה יותר לעתיד שלנו. הביטחון הלאומי שלנו תלוי לא מעט בחוסן החברתי ואם אנו רוצים לייצר ביטחון לאומי איתן ראוי ורצוי שנשקיע גם ביצירת חוסן חברתי איתן.
דוברות המשטרה
מותו של סלומון טקה ז"ל מירי השוטר בחיפה הביא להפגנות אלימות ומחאה נרחבת בכל הארץ. פרטי האירוע בוודאי יחקרו לעומק על ידי רשויות המדינה והמחלקה לחקירות שוטרים וכפי שהמציאות מוכיחה אין מקום לקביעות נחרצות מוקדמות ומוקדי לינץ' לאף צד. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהמגמה המסוכנת של אירועים אלימים בהם מעורבות רשויות האכיפה למול ייצוג יתר של אנשי העדה האתיופית בפשיעה ובאירועים חריגים. ישראל תוכל לעמוד באתגרים הביטחוניים ולעמוד איתנה מול איראן וגרורותיה במזרח התיכון נשאלת השאלה האם ישראל תוכל לעמוד באיומים החברתיים ותצליח להגן על אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין. מאמר זה סוקר את המרכיבים של הביטחון הלאומי, מתייחס לאתגרים באשר לחוסן החברתי ומעלה דרכי פעולה אפשריות בנושא.
מרכיבי הביטחון הלאומי של ישראל ומגילת העצמאות
הגדרה של ביטחון לאומי היא יכולתה של אומה להגן על אזרחיה ועל ערכיה הפנימיים מפני איומים חיצוניים, כגון ארגוני טרור ומדינות עוינות .הביטחון הלאומי מושתת על שלל מרכיבים המקנים למדינה את היכולת להגן על עצם קיומה, על עצמאותה, על חיי תושביה, על שלמותה הטריטוריאלית, על ביטחון הפנים שלה, על מעמדה בקרב אומות העולם, על המאזן הדמוגרפי, על התפיסה האידאולוגית ועל הביטחון היומיומי בגבולות.
אם כן, היכולת של ארגוני טרור להביא להשמדתה של מדינת ישראל מוגבלת. כמובן שלנוכח האיומים מצד איראן כמדינת טרור, אין להקל ראש וודאי באשר להתגרות בנושא פרויקט הגרעין והשלכותיו עלינו ועל שלום העולם. אבל, אם נתעמק במרכיבי הביטחון הלאומי, נמצא שהביטחון הלאומי ולעניין זה החוסן החברתי שלנו תלוי ביכולת של רשויות המדינה להגן על האזרחים ועל התושבים גם בהיבטים של ביטחון פנים, ערכים, תפישה אידיאולוגית.
במגילת העצמאות שהיא הבסיס הערכי המשמעותי של מדינת ישראל מצאו לנכון מייסדי המדינה שבדרך לציין בין היתר כי המדינה מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. כמו כן, תהא המדינה מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. ברור לכל בר דעת שבהיבט החברתי ממש איבדנו את הדרך. הזרקור הביטחוני וההשקעה הלא פרופורציונאלית במרכיבי הביטחון הלאומי לשם הגנה מפניי האיומים החיצוניים ביחס להשקעה במרכיבי הביטחון הלאומי בהגנה מפניי האיומים הפנימיים מייצרת אנומליה באשר לתפישת הביטחון הלאומי ובתוצאותיה גורמת למשבר בחוסן החברתי של המדינה.
עליה ופשיעה
העדה האתיופית היא עדה נטועה מאד בישראל למורות, שאנו נוטים לראות בהם עדין עולים חדשים. החל משנות ה-60 של המאה הקודמת בהם עלו יהודים מ"ביתא ישראל" בצורה בלתי לגאלית כבודדים, דרך מבצעי עלייה סדורים וסודיים של המוסד, מבצע "משה" שהחל בנובמבר 1984 ומבצע "שלמה" בשנות ה-90 ועד היום הועלו כ-144 אלף בני העדה לישראל. מאחר ואנו נכשלים פעם אחר פעם כאומה בקליטת עלייה יעילה מצאו עצמם רוב בני העדה בתיוג בעייתי שמקשה עליהם להשתחרר ממנו. אותו התיוג של "אוכלוסייה נכשלת", "פרימיטיביים" בשילוב של חוסר השקעה מתאים מבחינה מדינתית לממדי העלייה והצרכים החברתיים וכלכליים שלה הוביל לדרדור משמעותי של נוער מהעדה ולייצוג יתר בפשיעה ובבתי הכלא בישראל.
כמעט באותו תסריט בו מצאו עצמם עולים בני עדות המזרח בשנות ה-50 וה-60 בשבו הם נפלטים לשוליים החברתיים ומוצאים ומגיעים בעל כורחם לפשיעה כך בדיוק, מצאו עצמם בני העדה האתיופית בשוליים החברתיים גם כן. סקירה של בתי הכלא בישראל מציבה בפנינו מראה מדאיגה של ייצוג יתר של בני העדה האתיופית. מתוך נתוני שב"ס כפי שהתפרסמו בתקשורת, בחודש יוני 2016, עמד מספר הקטינים יוצאי אתיופיה הכלואים בכלא אופק על כ-18.5%, גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה הכללית. המספר הכללי של קטינים כלואים עמד דאז על 281 איש כאשר רובם בני מיעוטים.
הסיבה לייצוג היתר בפשיעה בקרב בני העדה נעוצה לטעמי במספר סיבות. הראשונה היא חוסר הקצאה מספקת של המשאבים ליצירת מקומות עבודה, פתרונות דיור, מסגרות חינוך, מסגרות ספורט ומסגרות טכנולוגיה על מנת למקסם את מיצוי הפוטנציאל ולאפשר שוויון הזדמנויות כלפי צעירי העדה. השקעה כזו מחייבת לכל האוכלוסייה אך אחת כמה וכמה לאוכלוסייה שזקוקה לזו במסגרת עלייה. הסיבה השנייה ביצר הישרדותי. בעוד שחלק עסוקים באיזה רכב לקנות אחרים יהיו עסוקים בלהביא מזון הבייתה לשולחן. כאשר אבא מובטל, אמא עובדת כפועלת ואינה מצליחה לכלכל הבית כנדרש יצאו הילדים למצוא הכסף ברחובות.
מי שנאבק בהישרדות יומיומית יפנה לגניבה, סמים, התפרצויות ועבירות אחרות בדיוק כמו הכרוניקה בה מצאו עצמם עולים מעדות אחרות בראשית דרכם בארץ. לעולם ארגוני הפשיעה ישמחו לנצל את חולשתם על מנת לגזור קופון כספי. כך ימצאו עצמם גם נערים בני העדה בדרג הנמוך כ"חיילים" של ארגוני הפשיעה, אנשי הביצוע אם תרצו.
סיבה שלישית היא דור ה-Y. דור צעיר של היום רובם כולם מעוניינים ב"אינסטנט" כאן ועכשיו. הדבר נכון לוותיקים ולעולים כאחד. מאחר ולהורים בני העדה לרוב קיים קושי רב יותר לאפשר את הרווחה הכלכלית והצרכים לכסף, בילויים ועוד ימצאו עצמם חלק פונים לפשיעה ועבירות כחלק מהגשת הצרכים. יחד עם כל הרשום לעיל, חשוב לזכור שמדובר בעדה יהודית בעלת היסטוריה מפוארת. בניה ובנותיה הם ממיטב הנוער שלנו. תמצאו אין ספור סיפורי גבורה ביחידות המובחרות של צה"ל ושאר ארגוני ביטחון, בני ובנות העדה ממלאים תפקידים ציבוריים בכירים ואחרים. הבעיה מתחילה ונגמרת בתיוג ובחוסר ההשקעה המתאים להוצאה ממעגל הפשיעה והנכשלות. כישלון שכזה בחוסן החברתי שלנו יכול שיגרום לחוסר אמון משמעותי של ציבורים שלמים במדינה דבר שבהחלט פוגע ומחליש אותנו בהיבטי ביטחון לאומי.
רשויות אכיפת החוק בתווך
אנשי אכיפת החוק, שוטרים, סוהרים ואחרים אינם חסינים בפני התיוג החברתי הזה. כך ימצאו עצמם אנשי אכיפת החוק באכיפת יתר מול אוכלוסיות מסוימות כמוהם גם בני העדה. הבעיה אינה בשוטר/סוהר הבודד אלא בכך שזהו בעצם מעגל שמזין עצמו. על מנת להילחם בסחר בסמים, עבריינות נוער, אלימות, התפרצויות אנו דורשים ממערכות אכיפת החוק לבצע פעילות משמעותית. לאן יפנו? לשכונות של בני העדה האתיופית, לשכונות ולכפרים של בני המיעוטים ולמקומות שבם ידוע עובדתית שמתקיימת פעילות פלילית מוגברת. כאשר יש מגע בין אנשי האכיפה לאותה אוכלוסייה לעיתים רבות התיוג, החשש, הניסיון מאירועים אלימים קודמים יובילו לאכיפה קשה יותר מול אנשי המגזר.
אני מאמין ביושרם של רוב השוטרים והסוהרים וזאת מהיכרותי האישית עם אנשים מצוינים וערכיים לאורך שנות שירות הן במשטרה והן בשב"ס. ברור שקיימים גם שוליים אך לטעמי לא נכונה האמירה של התנכלות מכוונת לבני העדה האתיופית רק בגלל צבע עורם ולגזענות מערכתית. מזכיר לכולנו שבמערכות הללו משרתים אלפי בני העדה ובתפקידים מבצעיים, מודיעיניים ובכירים. אם כן, הבעיה היא חברתית והיא נעוצה בתיוג ובחוסר השקעה מתאים באוכלוסיית עולים.
יצירת חוסן חברתי
האירוע הקשה והטראגי של סלומון טקה ז"ל ייחקר עד תום ובמקצועיות. אני מקווה ורוצה להאמין שרשויות המדינה ייקחו את הזדמנות ויקבלו החלטות נכונות בהיבטי השקעה בקרב העדה האתיופית. הקצאת משאבים כפי שהוזכרה לעיל, יחד עם חינוך לסובלנות וקבלת האחר, קטיעת התיוג של בני העדה ויצירת שוויון הזדמנויות לצעירי העדה הם שיובילו לשינוי. במקביל טיפול מקצועי במחוללי הפשיעה בתוך השכונות, מאבק בלתי מתפשר בסוחרי הסמים ובאנשי ארגוני הפשיעה שעושים "סקאוטינג" וגיוס של נערים ונערות במצוקה מקרב בני העדה, מפגשים של מפקדים ואנשי שטח עם מנהיגי העדה, עם הנוער במסגרות החינוך ושבירת הסטיגמה של "תמיד שוטר/סוהר אלים למול נער אתיופי עבריין".
קליטה של חיילים משוחררים במסגרות עבודה מאפשרות ומתן אפשרות התפתחות כלכלית ומקצועית. כל אילו יהיו בבחינת לימוד לקחי העבר ויצירת מציאות טובה יותר לעתיד שלנו. הביטחון הלאומי שלנו תלוי לא מעט בחוסן החברתי ואם אנו רוצים לייצר ביטחון לאומי איתן ראוי ורצוי שנשקיע גם ביצירת חוסן חברתי איתן.
