טילי ים על-קוליים חדשים בצי האמריקאי – שינוי תפיסת הלחימה

הצי האמריקאי מתכנן רכש נוסף של טילי LRASM והתקנת הטילים ב- 46 משחתות מדגם Arleigh Burke, במסגרת תוכנית שיפוצים והארכת חיים כוללת לכלי השיט מדגם זה, הכולל גם החלפת כלל המכ"מים בכלי השיט למכ"מים חדשים מדגם Spy-6

Sailors remove an expended canister from the destroyer’s vertical launch system on board the destroyer Benfold. The Navy is eyeing swapping out launchers on its DDGs to accommodate hypersonic missiles. (U.S. Navy photo by MC3 Jason Amadi)

 

בשלהי שנות ה- 70, לפני למעלה מ- 40 שנים, נכנס לשירות בצי האמריקאי טיל הים מדגם Harpoon. הטיל שולב בפלטפורמות שונות של הצי – בספינות השטח, בצוללות ובמטוסי הקרב. הטיל נועד לפגיעה בכלי שיט בטווח של כ- 120 ק"מ, ובמרוצת השנים עבר שדרוגים רבים, בעיקר סביב שדרוג ביצועי המנוע ושדרוג ראש הביות ומערכות הניווט, על מנת להתגבר על מערכות לוחמה אלקטרונית ומטעים.

הטיל פותח מול האיום הסובייטי בתקופת המלחמה הקרה, ואיום הטילים מדגם Styx, שהופעלו על ידי הצי הסובייטי באותם ימים. הטיל הסובייטי, אשר הופעל מכלי שיט סובייטים וממשגרים חופיים, היה בטווח של כ- 50 מ"י (כ- 91 ק"מ). הצי האמריקאי פיתח את טילי ה- Harpoon כמענה, בטווח ארוך יותר מטווח הטילים הסובייטיים, כך שכלי השיט האמריקאים לא יהיו בטווח הטילים הסובייטיים, ויהיו בעלי יכולת להשמיד את כלי השיט הסובייטיים ללא סיכון ממשי.

על פי הערכות שונות, יוצרו כ- 8,000 טילים מדגם זה, אשר נמכרו למדינות רבות בעולם, ביניהן ישראל, מצרים, קוריאה, בריטניה, אוסטרליה, ברזיל, קנדה, צ'ילה, הולנד ועוד. לאחר תקופת המלחמה הקרה, כמעט ולא נעשה שימוש בטילי הים. במערכות השונות בהן השתתפה ארצות הברית באפגניסטאן, עיראק, סוריה ועוד, בוצע ירי של אלפי טילי שיוט מדגם Tomahawk מכלי שיט לעבר מטרות ביבשה. טיל ה- Harpoon נותר מיותם במערכות אלו.

ההבנה האמריקאית, כי המערכה הימית הקלאסית של לחימת כלי שיט בכלי שיט הסתיימה לאחר תקופת המלחמה הקרה, הובילה את הצי להורדת טילי ה- Harpoon מכלי השיט שלו, וציודם עם טילי Tomahawk לתקיפת מטרות ביבשה בלבד. היכולת לתקוף כלי שיט למקרה הצורך הושארה הצי האמריקאי בידי מטוסי ה- F-18, המופעלים מסיפון נושאות המטוסים, ובעלי יכולת שיגור טילי Harpoon.

הצי הרוסי, בניגוד לצי האמריקאי, המשיך כל העת בפיתוח טילי ים כנגד מטרות ימיות (בסיוע מימון הודי נרחב מאד). טילי הים הרוסיים שפותחו במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, הינם טילים מתקדמים, על קוליים, המצוידים בראשי ביות מתוחכמים, מדגם SS-N-26 Yakhont (כמו זה המצוי בסוריה ובחיזבאללה) ומדגם SS-N-27 Club. הטילים הרוסיים, שטווח פעולתם הוא כ- 600 ק"מ, פותחו מתוך תפיסת לחימה, שמטרתה פגיעה בנושאות המטוסים ואוניות הקרב האמריקאיות בטווחים רחוקים ומניעת יכולת אמריקאית לשגר טילים ולהפעיל מטוסים, כנגד מטרות רוסיות ימיות ויבשתיות.

בעשור שנים האחרונות השתנתה תפיסת הלחימה הימית האמריקאית. מקור השינוי בתפיסה האמריקאית בשני תהליכים שונים. הראשון, הוא התגברות האיום האסימטרי, טרור ימי ולחימה בכוחות ימיים אסימטריים בעלי יכולות לחימה מוגבלות בקרבת החוף או מצרי ים (כדוגמת משמרות המהפכה האיראניים או המורדים הח'ותים בתימן).

טילי ה-LRASM
התהליך השני הוא רכש טילי תקיפה ימיים על קוליים לטווחים ארוכים לפעולה כנגד הצי הסיני והצי הרוסי. הצי האמריקאי השקיע למעלה מ- 170 מיליון דולר בפיתוח טילי תקיפה ימיים כנגד כלי שיט וכנגד מטרות ביבשה, על בסיס פלטפורמת טילי JASSM של חיל האוויר. טילי הים החדשים, אשר מפותחים על ידי הענקית הביטחונית Lockheed Martin, נועד לשיגור ממטוסים ומספינות.
 
הטילים החדשים, שיהוו את טילי המערכה הימיים המרכזיים בארצות הברית, מכונים Long Range Anti-Ship Missile או LRASM. הכוונה לשלב טילים אלו גם במערך הצוללות הגרעיניות, במטוסי ה- F-18 ובספינות השטח החדשות המתוכננות להירכש במהלך השנים הבאות. תוכנית פיתוח טילי ה- LRASM החלה ב- 2009, כתוכנית בדיקת התכנות לפיתוח שני טילים. 
 
האחד, המכונה תצורת A במהירות תת-קולית, והשני, תצורת B, במהירות על קולית. כשנתיים לאחר הפיתוח הודיעו הצי וחברת Lockheed Martin, כי פיתוח תצורת B העל קולית הופסק לאור סיכונים רבים, בעוד פיתוח תצורה A, התת קולית, יימשך. הערכות מומחים שבוצעו דאז היו שהצי האמריקאי החליט להכניס את תוכנית הפיתוח של הטיל העל-קולי לאיפול מוחלט ולפתחו במסגרת פרוייקט "שחור", פרוייקט שאינו מפורסם לציבור הרחב. 
 
תצורת ה- B של טילי LRASM תוכנן להיות מצויד במנועים מסוג Ram-jet, המאפשרים לטילים להגיע למהירות של למעלה מ- 3 מאך ולטווח של כ- 230 מ"י (כ- 370 ק"מ). הערכה נוספת שהטווח האמיתי של הטיל הוא כ- 560 ק"מ. בטילים החדשים מדגם LRASM משולב ראש ביות קוהרנטי מתקדם וערוץ תקשורת, המאפשרים לכלי השיט המשגר לשלוט בטיל ולהתמודד טוב יותר מול מטעים במהלך מעופו אל המטרה. התפיסה האמריקאית היא לביזור הירי, כלומר תתכן שליטה באוויר על הטילים של כלי שיט או כלי טיס שונים מזה שביצע את ירי הטיל עצמו. 
 
ההצטיידות האמריקאית הראשונית היא ב- 23 טילים מדגם LRASM, בחוזה שהיקפו הוא כ- 68 מיליון דולר. הכוונה האמריקאית היא לרכוש בשנים הקרובות כ- 470 טילים מדגם זה. הצי האמריקאי מתכנן רכש נוסף והתקנת הטילים ב- 46 משחתות מדגם Arleigh Burke, במסגרת תוכנית שיפוצים והארכת חיים כוללת לכלי השיט מדגם זה, הכולל גם החלפת כלל המכ"מים בכלי השיט למכ"מים חדשים מדגם Spy-6. הטילים האמריקאים ישוגרו באמצעות מערכת הלחימה Aegis וישוגרו ממשגרי הטילים האנכיים הסטנדרטיים מדגם MK-41. הצי מתכנן שכל אוניית Arleigh Burke תישא עשרות טילים מדגם זה. 
 
במהלך יוני 2019 פורסם שהחלה ההתקנה הראשונה של טילי LRASM במשגרים אנכיים מדגם MK-41 באונייה מדגם Arleigh Burke. האונייה צפויה לאחר ההתקנה לצאת בקרוב לסדרת ניסויי ים, שבסופה אף צפוי להתבצע ירי ראשון של הטיל מכלי שיט. הפרסום האמריקאי הדגיש שההתאמה של משגרי MK-41 הינו עבור טילים על-קוליים. הפרסום האמריקאי מאושש את הערכת המומחים, כי הצי המשיך בפיתוח של דגם LRASM-B העל קולי, בניגוד לפרסומים דאז, וכי הטיל צפוי להיות מבצעי בקרוב. 
 
ההגעה ליכולת המבצעית לביצוע ירי טילים על קוליים לטווחים ארוכים הינה יכולת מבצעית משמעותית מול האיום הסיני עבור הצי האמריקאי, הנערך לעימות בים סין הדרומית. 

אולי יעניין אותך גם