עונש מוות למחבלים – רצוי או הזוי? דעה
נתן פז
| 19/06/2019
bigstockphoto
כתב האישום המזעזע שהוגש כנגד החשוד מחמוד קטוסה לאחרונה, בחשד שאנס באכזריות ילדה בת 7 הובילה ל"גל ניפוץ". השיח סביב סוגיית עונש מוות למחבלים התעורר שוב ובמלוא עוצמתו. ההליך המשפטי בתיק הנוכחי עוד טרם החל, אך העובדה שפלשתיני חשוד באונס ויתכן והמעשה הוא על רקע לאומני, הוביל לשיח ער סביב סוגיית עונש המוות למחבלים. מאמר זה סוקר את הסוגיות סביב עונש המוות ויעילותו בהשוואה לארה"ב, שיקולים וטיעונים בעד ונגד והמשמעויות שביישום חוק שכזה.
עוד משחר ההיסטוריה
סקירת ספרות ומחקרים באשר ליעילות ואפקטיביות ההרתעה על ידי הכלת עונש מוות לא רק שמאוששת את הבעייתיות שביישום עונש שכזה על אסירים/מחבלים, אלא גם מוכיחה עד כמה שהחברה חלוקה באשר לתועלת שבכך. התומכים יאמרו יש במהלך שכזה היבטים של צדק, גמול ראוי לפוגע, צידוק מוסרי ודתי. "עין תחת עין ושן תחת שן" הם המקור לצידוק שבהכלת עונש מוות על מחבלים. המתנגדים יאמרו שעונש מוות הוא מנוגד לערכי היסוד של העם היהודי.
עונש מוות הוא מעשה אכזרי שבעצם יישומו הופך את החברה לאכזרית יותר. כזו שהדיבר המרכזי "לא תרצח" הופך להיות לא רלוונטי. משפטנים יאמרו שהכלת חוק עונש מוות על מחבלים מנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ושוב התומכים יאמרו שהמתנגדים מתייפייפים וכי על מנת להרתיע מחבלים צריך לנקוט בפעולות ובשפה שרק הם מבינים. בחינת הסוגייה במקורות מעלה וויכוח בין רבי עקיבא לרבי שמעון בן גמליאל. רבי עקיבא התנגד להוצאה להורג של רוצחים בטיעון: "אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם" ( מסכת מכות, פרק א', משנה י' ) כלומר ערך חיי אדם הוא מעל הכול גם בבחינה של ענישה וגמול לרוצחים על מעשיהם. כנגדו טען רבי שמעון בן גמליאל שאם לא ניישם עונש מוות על הרוצחים נגדיל את שפיכות הדמים. אומר בלי נקיפות מצפון, שאם גדולים וחכמים מאיתנו לא מצאו את התשובות מי אנחנו.
האם עונש מוות מרתיע בארה"ב?
מחקרים רבים נעשו לאורך השנים בארה"ב באשר לסוגיית עונש המוות. עד שנות ה-30 של המאה הקודמת מצאו רוב המחקרים שנעשו שעונש המוות בארה"ב אינו מרתיע ואינו משנה לפושעים ורוצחים כאשר הם שוקלים את ביצוע העבירות שלהם (סלין). במרוצת השנים נעשו מחקרים שכן הוכיחו את היעילות בהרתעה על ידי הכלת עונש מוות. המשמעותי שביניהם היה מחקרו של ארליך בשנות ה-70 של המאה הקודמת. על פי מחקרו ומחקרים תומכים אחרים נמצא כי עונש מוות "חוסך" בין 3-18 מקרי מוות עתידיים של בני אדם. המתנגדים טענו שהמחקרים הללו נעשו במתודולוגיה לקויה, לא מדויקים ומוטים.
המסקנה הייתה שעונש מוות וסוגיית ההרתעה שלו שונה ממדינה למדינה בארה"ב. קחו לדוגמה את מדינת טקסס. טקסס היא השיאנית בהוצאות להורג ובין השנים 1976 ועד 2008 הוצאו 432 אסירים להורג. הממוצע הוא כ-10 הוצאות להורג בשנה. למרות זאת, בדיקה של נתוני הכליאה מובילה למסקנה שההרתעה מוגבלת אם בכלל קיימת מאחר וכמות הפשעים שבגינם קיים עונש מוות ממשיכים להתבצע ואף מספרם גדל בהשוואה. לאחרונה גזר חבר מושבעים של מדינת מסצ'וסטס עונש מוות על המחבל שביצע את הפיגוע במרתון בבוסטון באפריל 2013. מדינות מסוימות בארה"ב ממשיכות ליישם את עונש המוות והדבר ככל הנראה נעוץ בשוני החברתי ובערכים השונים בין מדינה למדינה.
מדיניות התביעה ומשמעות שינוי חקיקה
עונש מוות למחבלים קיים ואפשרי מבחינה טכנית על פי החוק בישראל. מבחינה מעשית הוכל עונש מוות על הצורר הנאצי אייכמן לאחר שנלכד על ידי אנשי המוסד והורשע במשפט בישראל. על פי החוק רוב של שלושה שופטים יכול לאשר הכלת עונש מוות על מחבל מורשע. הצעת החוק שהוגשה על ידי ח"כ של ישראל ביתנו ביקשה לשנות את המציאות ולאפשר לרוב של שני שופטים בהכלת העונש. מדיניות התביעה לאורך השנים היא כלל לא לבקש עונש מוות גם כאשר מדובר במעשים קשים ואכזריים שבמעשי המחבלים כדוגמת רצח בני משפחת פוגל ז"ל, רצח התינוקת שלהבת פס ז"ל, מבצעי הלינץ בחיילים ברמאללה ואחרים.
התפישה המשפטית בישראל היא שהכלת עונש מוות על מחבלים יהיה מהלך מוטעה ושגוי. המהלך יזיק למדינה בהיבטים של הדין הבינלאומי, יגרור צעדים משפטיים וסנקציות בינלאומיות כנגד ישראל והוא בבחינת ניגוד לחוק ולערכיה היהודיים של מדינת ישראל. לתפישה זו שעונש מוות רק יזיק לישראל שותפים רבים ובכירים במערכת הביטחון.
ההשפעה על בתי הכלא והרחוב הפלשתיני
בבתי הכלא כלואים כ-5500 מחבלים. סוגיית עונש המוות למחבלים וודאי משפיעה על הנעשה בבתי הכלא ובהחלט גם על הרחוב הפלשתיני. מהקמת המדינה ועד היום לא בוצעו הוצאות להורג של מחבלים. נשאלת השאלה האם הדבר רצוי או הזוי?
אם המטרה היא לייצר הרתעה הרי שאנחנו שוכחים שבבתי הכלא יושבים מי שיצאו לפגע מתוך הבנה שימותו תוך או לאחר ביצוע. לכן להתיימר להרתיע את מי שהלך בידיעה שימות בפעולה לטעמי אינה ריאלית. ההפך הוא הנכון. מהלך של יישום עונש מוות יאדיר רק את אותם הרוצחים השפלים, יגביר את האתוס סביב פעולות כאילו ברחוב הפלשתיני וייצר עוד הרבה מאד מפגעים. פעולות של "פיגועי התאבדות", פגיעה בסגל ובביטחון המתקן רק יחריפו שכן אין מה להפסיד לאותם המחבלים שיודעים שהם הולכים למות בעוד זמן לא רב.
סוגיית האסיר הפלשתיני הנה סוגיה משפיעה ביותר, אם לא המשפיעה ב-ה הידיעה ברחוב הפלשתיני. עצם השיח סביב יישום עונש מוות למחבלים מייצר תסיסה בשטח וקידום מהלך שכזה יוביל בהכרח לאלימות נוספת וקשה יותר.
מציאת פתרונות אחרים לבעיית ההרתעה
גמול מידי וענישה אכזרית לרוב אינם הפתרונות הנכונים לבעיות אלו. שינוי המדיניות סביב כליאת המחבלים, נטרול עקרון הקולקטיב ויצירת ענישה של אינדיבידואל תהפוך את הענישה בבתי הכלא עבור אותם מחבלים לקשה הרבה יותר. המצב כיום הוא שהמחבלים רובם מוחזקים באגפים הומוגניים בחלוקה לארגונים, סיטואציה שמקורה במדיניות של שנים רבות ויש לה טיעונים רבים מבצעיים, מודיעיניים ואחרים. שינויי תפישת הכליאה באשר למחבלים, ביטול עקרון הקולקטיב ויצירת מציאות בה המחבלים כלואים בתאים קטנים של 2-4, מבודדים מהקולקטיב ושאינם מיוצגים על ידי דובר, יש בה בכדי לייצר הרתעה.
פיזור במתקני כליאה, פירוק מוקדי הכוח של הקולקטיב הם בבחינת מהלכים נכונים לטעמי למול האיום. הקשחת תנאי כליאה יש בה בכדי לעשות שינוי בהיבטי הרתעה למול המחבלים. יחד עם כל אילו, חשוב מאד לציין כי השקעת משאבים הן בכוח אדם והן ביכולת כליאה שכזו מחויבת המציאות שאם לא כן לא עשינו דבר. המציאות מוכיחה שכנראה עוד נמשיך לעסוק בסוגייה הזו שנים רבות. בינתיים, ימשיכו ויתמודדו אנשי השב"ס ושאר אנשי כוחות הביטחון עם המציאות המורכבת שבהחזקת מחבלים בבתי הכלא.
bigstockphoto
כתב האישום המזעזע שהוגש כנגד החשוד מחמוד קטוסה לאחרונה, בחשד שאנס באכזריות ילדה בת 7 הובילה ל"גל ניפוץ". השיח סביב סוגיית עונש מוות למחבלים התעורר שוב ובמלוא עוצמתו. ההליך המשפטי בתיק הנוכחי עוד טרם החל, אך העובדה שפלשתיני חשוד באונס ויתכן והמעשה הוא על רקע לאומני, הוביל לשיח ער סביב סוגיית עונש המוות למחבלים. מאמר זה סוקר את הסוגיות סביב עונש המוות ויעילותו בהשוואה לארה"ב, שיקולים וטיעונים בעד ונגד והמשמעויות שביישום חוק שכזה.
עוד משחר ההיסטוריה
סקירת ספרות ומחקרים באשר ליעילות ואפקטיביות ההרתעה על ידי הכלת עונש מוות לא רק שמאוששת את הבעייתיות שביישום עונש שכזה על אסירים/מחבלים, אלא גם מוכיחה עד כמה שהחברה חלוקה באשר לתועלת שבכך. התומכים יאמרו יש במהלך שכזה היבטים של צדק, גמול ראוי לפוגע, צידוק מוסרי ודתי. "עין תחת עין ושן תחת שן" הם המקור לצידוק שבהכלת עונש מוות על מחבלים. המתנגדים יאמרו שעונש מוות הוא מנוגד לערכי היסוד של העם היהודי.
עונש מוות הוא מעשה אכזרי שבעצם יישומו הופך את החברה לאכזרית יותר. כזו שהדיבר המרכזי "לא תרצח" הופך להיות לא רלוונטי. משפטנים יאמרו שהכלת חוק עונש מוות על מחבלים מנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ושוב התומכים יאמרו שהמתנגדים מתייפייפים וכי על מנת להרתיע מחבלים צריך לנקוט בפעולות ובשפה שרק הם מבינים. בחינת הסוגייה במקורות מעלה וויכוח בין רבי עקיבא לרבי שמעון בן גמליאל. רבי עקיבא התנגד להוצאה להורג של רוצחים בטיעון: "אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם" ( מסכת מכות, פרק א', משנה י' ) כלומר ערך חיי אדם הוא מעל הכול גם בבחינה של ענישה וגמול לרוצחים על מעשיהם. כנגדו טען רבי שמעון בן גמליאל שאם לא ניישם עונש מוות על הרוצחים נגדיל את שפיכות הדמים. אומר בלי נקיפות מצפון, שאם גדולים וחכמים מאיתנו לא מצאו את התשובות מי אנחנו.
האם עונש מוות מרתיע בארה"ב?
מחקרים רבים נעשו לאורך השנים בארה"ב באשר לסוגיית עונש המוות. עד שנות ה-30 של המאה הקודמת מצאו רוב המחקרים שנעשו שעונש המוות בארה"ב אינו מרתיע ואינו משנה לפושעים ורוצחים כאשר הם שוקלים את ביצוע העבירות שלהם (סלין). במרוצת השנים נעשו מחקרים שכן הוכיחו את היעילות בהרתעה על ידי הכלת עונש מוות. המשמעותי שביניהם היה מחקרו של ארליך בשנות ה-70 של המאה הקודמת. על פי מחקרו ומחקרים תומכים אחרים נמצא כי עונש מוות "חוסך" בין 3-18 מקרי מוות עתידיים של בני אדם. המתנגדים טענו שהמחקרים הללו נעשו במתודולוגיה לקויה, לא מדויקים ומוטים.
המסקנה הייתה שעונש מוות וסוגיית ההרתעה שלו שונה ממדינה למדינה בארה"ב. קחו לדוגמה את מדינת טקסס. טקסס היא השיאנית בהוצאות להורג ובין השנים 1976 ועד 2008 הוצאו 432 אסירים להורג. הממוצע הוא כ-10 הוצאות להורג בשנה. למרות זאת, בדיקה של נתוני הכליאה מובילה למסקנה שההרתעה מוגבלת אם בכלל קיימת מאחר וכמות הפשעים שבגינם קיים עונש מוות ממשיכים להתבצע ואף מספרם גדל בהשוואה. לאחרונה גזר חבר מושבעים של מדינת מסצ'וסטס עונש מוות על המחבל שביצע את הפיגוע במרתון בבוסטון באפריל 2013. מדינות מסוימות בארה"ב ממשיכות ליישם את עונש המוות והדבר ככל הנראה נעוץ בשוני החברתי ובערכים השונים בין מדינה למדינה.
מדיניות התביעה ומשמעות שינוי חקיקה
עונש מוות למחבלים קיים ואפשרי מבחינה טכנית על פי החוק בישראל. מבחינה מעשית הוכל עונש מוות על הצורר הנאצי אייכמן לאחר שנלכד על ידי אנשי המוסד והורשע במשפט בישראל. על פי החוק רוב של שלושה שופטים יכול לאשר הכלת עונש מוות על מחבל מורשע. הצעת החוק שהוגשה על ידי ח"כ של ישראל ביתנו ביקשה לשנות את המציאות ולאפשר לרוב של שני שופטים בהכלת העונש. מדיניות התביעה לאורך השנים היא כלל לא לבקש עונש מוות גם כאשר מדובר במעשים קשים ואכזריים שבמעשי המחבלים כדוגמת רצח בני משפחת פוגל ז"ל, רצח התינוקת שלהבת פס ז"ל, מבצעי הלינץ בחיילים ברמאללה ואחרים.
התפישה המשפטית בישראל היא שהכלת עונש מוות על מחבלים יהיה מהלך מוטעה ושגוי. המהלך יזיק למדינה בהיבטים של הדין הבינלאומי, יגרור צעדים משפטיים וסנקציות בינלאומיות כנגד ישראל והוא בבחינת ניגוד לחוק ולערכיה היהודיים של מדינת ישראל. לתפישה זו שעונש מוות רק יזיק לישראל שותפים רבים ובכירים במערכת הביטחון.
ההשפעה על בתי הכלא והרחוב הפלשתיני
בבתי הכלא כלואים כ-5500 מחבלים. סוגיית עונש המוות למחבלים וודאי משפיעה על הנעשה בבתי הכלא ובהחלט גם על הרחוב הפלשתיני. מהקמת המדינה ועד היום לא בוצעו הוצאות להורג של מחבלים. נשאלת השאלה האם הדבר רצוי או הזוי?
אם המטרה היא לייצר הרתעה הרי שאנחנו שוכחים שבבתי הכלא יושבים מי שיצאו לפגע מתוך הבנה שימותו תוך או לאחר ביצוע. לכן להתיימר להרתיע את מי שהלך בידיעה שימות בפעולה לטעמי אינה ריאלית. ההפך הוא הנכון. מהלך של יישום עונש מוות יאדיר רק את אותם הרוצחים השפלים, יגביר את האתוס סביב פעולות כאילו ברחוב הפלשתיני וייצר עוד הרבה מאד מפגעים. פעולות של "פיגועי התאבדות", פגיעה בסגל ובביטחון המתקן רק יחריפו שכן אין מה להפסיד לאותם המחבלים שיודעים שהם הולכים למות בעוד זמן לא רב.
סוגיית האסיר הפלשתיני הנה סוגיה משפיעה ביותר, אם לא המשפיעה ב-ה הידיעה ברחוב הפלשתיני. עצם השיח סביב יישום עונש מוות למחבלים מייצר תסיסה בשטח וקידום מהלך שכזה יוביל בהכרח לאלימות נוספת וקשה יותר.
מציאת פתרונות אחרים לבעיית ההרתעה
גמול מידי וענישה אכזרית לרוב אינם הפתרונות הנכונים לבעיות אלו. שינוי המדיניות סביב כליאת המחבלים, נטרול עקרון הקולקטיב ויצירת ענישה של אינדיבידואל תהפוך את הענישה בבתי הכלא עבור אותם מחבלים לקשה הרבה יותר. המצב כיום הוא שהמחבלים רובם מוחזקים באגפים הומוגניים בחלוקה לארגונים, סיטואציה שמקורה במדיניות של שנים רבות ויש לה טיעונים רבים מבצעיים, מודיעיניים ואחרים. שינויי תפישת הכליאה באשר למחבלים, ביטול עקרון הקולקטיב ויצירת מציאות בה המחבלים כלואים בתאים קטנים של 2-4, מבודדים מהקולקטיב ושאינם מיוצגים על ידי דובר, יש בה בכדי לייצר הרתעה.
פיזור במתקני כליאה, פירוק מוקדי הכוח של הקולקטיב הם בבחינת מהלכים נכונים לטעמי למול האיום. הקשחת תנאי כליאה יש בה בכדי לעשות שינוי בהיבטי הרתעה למול המחבלים. יחד עם כל אילו, חשוב מאד לציין כי השקעת משאבים הן בכוח אדם והן ביכולת כליאה שכזו מחויבת המציאות שאם לא כן לא עשינו דבר. המציאות מוכיחה שכנראה עוד נמשיך לעסוק בסוגייה הזו שנים רבות. בינתיים, ימשיכו ויתמודדו אנשי השב"ס ושאר אנשי כוחות הביטחון עם המציאות המורכבת שבהחזקת מחבלים בבתי הכלא.
